פני משה/נדרים/ט/ב

פני משה נדרים ט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ועוד אמר רבי אליעזר. קולא אחרת בנדרים:

פותחין. בנדרים בנולד כגון דבר שאינו מצוי ונולד ונתחדש אחר שנדר ואלו ידע בשעת הנדר שיתחדש דבר זה לא היה נודר:

וחכמי' אוסרים. דטעמא דחרטה שע"י החרטה הנדר נעקר מעיקרו ובדבר שאינו מצוי אינו נעשה נדר עקור מעיקרו שבשביל זה לא היה מניח מלידור כי היה סבור שלא יבא לעולם:

ונעשה סופר. ת"ח והכל צריכים לו:

או שהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר. וכגון שנדר לזמן ולא היה סבור שישיא את בנו בתוך אותו זמן ויצטרך לילך לחופת בנו:

וחכמים אוסרין. משום דנקט גווני טובא הדר ותני דבכולהו ר"א מתיר וחכמים אוסרין והלכה כחכמים:

גמ' ר' יוסי בשם ר' יהושע בן לוי גרסינן כדלקמן:

ממשה למד ר"א. דאשכחן שפתח לו הקב"ה בנולד דכתיב כי מתו כל האנשים וס"ל מתים ממש נולד הוא. חסר כאן וה"ג ורבנן טעמייהו וכי מתים היו והלא דתן ואבירם היו דכל מקום שנאמר נצים נצבים דתן ואבירם הן אלא שירדו מנכסיהם וכמתים חשיבי והלכך פתח לו הקב"ה בזה משום דעניות שכיחא היא ולאו נולד הוא. א"ר ירמיה הדא דאת אמר. טעמא דר"א:

עד שלא נשאו ונתנו בדברים בכנולד הם. כלומר קודם שנשאו ונתנו רבנן עמו באלו דברים שהם כנולד אבל לאחר מכאן חזר בו ר"א מדבריו מטעמא דאמרן דלא מוכח ממשה ור' יוסי משמע ליה שר"א עמד במחלוקתו וכדלקמן:

חיילי' דר' יוסי. ראייתו של ר' יוסי דסבירא לי' אליבא דר"א דפותחין בנולד דמשמע ליה מתו ממש ולא ס"ל להאי דרשה כל מקום שנאמר נצים כו' מן הדא דתנן פרק ה' דנזיר:

זו טעות טעה נחום המדי. שכשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב אמר להן נחום המדי אלו הייתם יודעין שבהמ"ק חרב הייתם נודרים ואמרו לו לאו והתירן וכדמפרש התם מה טעות טעה שפתח להן בנולד ונחום המדי סבר לה כר"א ומדאשכחן דנחום המדי הורה כר"א ש"מ לא חזר בו ר"א והייני טעמיה דר' יוסי:

א"ר זעירא. כלומר דר"ז פליג ולעולם נחום המדי לא הורה כר"א דפותחין בנולד אלא דס"ל דהתם לאו נולד הוא שהרי נביאי' הראשונים היו מתנבאין בעוד שב"ה היה קיים שעתיד ליחרב וכדמצינו במקרא היכל ה' היכל ה' על מקדש ראשון ושני אלא שזה טעותו של נחום המדי דהכין הוה צריך מימר לון בזה הלשון היה לו לומר לא הייתם יודעים כו' אבל באמת לענין דינא אם היה אומר להם כן לאו נולד הוא:

אמר ר' הילא. פליג על ר"ז דס"ל כר' ירמיה:

עוד הוא כנולד. אע"פ שהיו יודעין שיחרב מ"מ לא היו יודעין מתי ויכולין לומר היינו סבורין שהדברים רחוקים עוד ולימים רבים כדאשכחן שאמרו ישראל ליחזקאל החזון וגו' וא"נ היה אומר להן כן לא הוי פתח כלל אלא ע"כ דבנולד פתח להן זה טעותו דס"ל כר"א וש"מ לא חזר בו ר"א:

ואתייא דר' ירמיה. שחזר בו ר"א כר' זעירא ודר' יוסי דס"ל שעמד ר' אליעזר במחלוקתו כר' אילא:

דתנינן. הא דתנינן בפ' בני העיר אין מוכרין בהכ"נ אלא על תנאי משום בזיון ובעי הש"ס ע"כ כשבנאה מתחילה לשם כנסת בנייה לשם חצר והקדישה אח"כ לבהכ"נ מהו אם יש לה דין קדושת בהכ"נ:

נשמעינה. ופשיט לה ממתני' דקתני ונעשה לבהכ"נ ש"מ יש לה דין קדושת בהכ"נ מדקרי לה סתם בהכ"נ:

מאימתי קדשה. זה החצר שהקדישה לבהכ"נ:

העושה תיבה לשם ספר. תוספתא בפ"ב דמגילה שעשה תיבה או מטפחת להשתמש בהן הספר:

זו שבנייה. מתחלתה לשם חצר ואח"כ הקדישה לכ"ש דלא קדשה אלא משעה שנשתמשו בה לבהכ"נ:

אילו כו'. זו בעיא אחריתא היא וחסר כאן והכי איתא התם אילו שעשאן לשם חולין והקדישן מהו. ועל התיבה והמטפחות קאי אם חלה הקדושה עליהן אח"כ וקאמר כמה דאת אמר תמן בנייה לשם חצר והקדישה קדשה והכא עשאן לשם חולין והקדישן קדשו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף