קרבן העדה/נדרים/ו/ג

קרבן העדה נדרים ו ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אינו אסור אלא מן הכבוש של ירק. דסתם כבושין של ירק הוא:

כבוש שאיני טועם. משמע כל מיני כבוש וכן שלוק צלי מליח בלא ה"א משמע כל מיני שלוק צלי מליח:

דג דגים. דדג משמע גדול משום דנמכר בפני עצמו ודגים משמע קטנים לפי שאין נמכרים אלא ביחד:

תפילין. מבלי מלח:

בטרית טרופה. דג גדול טרוף דק דק ואינו בכלל דג ודגים דשלמים משמע ולא טרופים:

ציר. מים היוצאים מן דגים מלוחים:

ומורייס. שומן היוצא מן דגים מלוחים:

צחנה. תערובות מיני דגים נקראים צחנה:

ומותר בציר ומורייס. הואיל ואין עיקר ממשות הדג מובלע בהם:

מותר בציר ומורייס. דסד"א כיון דהזכיר טרופה מכל דבר שמעורב בו מין דג משמע ואין טרופה גדולה מזו שאינם כי אם לחלוחי' הדג ושמנו קמ"ל דמותר שאין כוונתו אלא על ממשות הדג:

גמ' הוון בעי מימר. סברוהו למימר לא מיקרי בשר מלוח אלא אם נמלח שיהי' לעולם במליחתו אבל אם נמלח לשעה לא מיקרי בשר מלוח:

מן מה דתנינן. לעיל פ"ב:

הדא אמרה. זאת אומרת אפי' מלוח לשעה מיקרי מלוח דהא קרבנות אינן נמלחין אלא לשעה כדמסיק ואפ"ה תנן במתני' דאם אמר הרי עלי כבשר מליח אם של שמים נדר אסור:

כהדא דתני. בת"כ ומייתי לה במנחות פ"ג:

כיצד הוא עושה. במליחת הקרבנות:

והופכן. תוך המלח שיהא המלח בכל צדדין:

ה"ג שנייא היא ששם משהא וכו'. וה"פ שאני התם בקרבנות שמשהה את האיברים תוך המלח שיקלטו טעם המלח נמצא שהן מלוחים לעולם:

מן מה דאמר רחב"ז וכו'. שמעי' דמלוח לשעה מלוח הוא:

הנוטל זיתים וכו'. מתני' היא פ"ד דמעשרו':

טובל אחת אחת במלח. שאין קובע למעשר אלא מלח וצירף שתים הלכך תנן בסיפא אם מלח ונתן לפניו חייב ש"מ אם צירף שתים אע"ג שאוכלן מיד חייב דה"ל מלוח זאת אומרת מלוח לשעה מלוח הוא:

אסור בגדולים. דדג גדול משמע שנמכר בפני עצמו:

אסור בין בגדולים בין בקטנים. שדגים כלל המין יהיו גדולים או קטנים:

אינו אסור אלא בכלכי'. הוא מין דג קטן מאוד דדגה משמע קטן שבקטנים:

ייבא כיי. אתיא כי האי דאר"ז:

כל. דג שמשקלו פחות מליטר' טעם כלכיד יש בו:

והכא כן. והכא נמי כל שהוא פחות מליטר' דג קטן מיקרי:

לית הדא. וכי לא קשיא משנתינו על ר"י:

לית אורחיה וכו'. הא אין דרך בני אדם כשאומר לחבירו קח לי דג שיקח לו כלכיד שהוא דג קטן ה"נ אין דרך בני אדם כשאומר לו קח לי דג שיקח תתיכות קטנות של דג ולמה יאסור בטרית שאינה טרופה:

מן דבתרה. מסיפא דמתני' ה"ג הא בצחנה אסור:

לית אורחיה. הא אין דרך בני אדם לומר לחבירו קח לי טרית והוא יקח לו צחנה:

ומשני תמן. התם בבבל קורין לטריתא צחנתא והאי תנא בבלאה הוא הלכך אסור בצחנה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף