קרבן העדה/מכות/א/ב

קרבן העדה מכות א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שלא השם המחייבו מלקות. לא המקרא המחייבו מלקות מחייבו תשלומין מלקות מלא תענה תשלומין מועשיתם לו כאשר זמם:

כל המשלם אינו לוקה. דכתיב כדי רשעתו על רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו על שתי רשעיות ובפירוש רבתה התורה עדים זוממין לתשלומין מכדי כתיב כאשר זמם יד ביד ל"ל אלא דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון ש"מ דאינו לוקה דא"ב ה"ל שתי רשעיות:

וה"ג. כל המשלם בעדים זוממין אינו לוקה ואיכא נמי דלוקה בעדים זוממין במקום דליכא ממון כגון עידי בן גרושה וגלות ושאר כל חייבי מלקות ותשלומין ואינו משלם חוץ מחובל בחבירו:

משום לא תענה. אע"ג דלאו שאין בו מעשה הוא ואין לוקין על לאו שאין בו מעשה הכא דגלי לן קרא דלוקין עליו במקום דליכא לקיומי ביה כאשר זמם כדדרשינן מוהצדיקו כדלעיל בעדי בן גרושה א"כ ה"ה בכל העדות אע"ג שמקיימים בו כאשר זמם לקי נמי מלא תענה:

ומשום ועשיתם לו כאשר זמם. שאמרו לענשו מלקות הלכך סופג שמונים:

משלשין בממון. עדים זוממים שחייבים בתשלומים משלשין הממון לפי מספר העדים אם היו שלשה עדים והוזמו כל אאד משלם שליש הממון שרצו להפסידו:

ואין משלשין במכות. אין כל אחד מהעדים לוקה שליש מלקות אלא כל אחד. לוקה ארבעים דבעינן ועשיתם לו כאשר זמם וכל אחד מהם ביקש להלקות הנידון לבד מלקות שלם א"כ אף שיהיו נלקים בין שלשתם מלקות אחד לא נתקיים כאשר זמם שאין כאן מלקות באחד משא"כ ממון שמצטרף ויש כאן קבלת ממון כאשר זממו להוציא ממנו:

על מנת שלא לתובעו. תוך עשר שנים:

שביעית משמטתו. ולא אמרי' כיון דהשתא בשביעית לא קרינן ביה לא יגוש שלא הגיע זמן פרעון אף שמוט לא קרינן ביה אלא כיון דסוף דאתי לידי לא יגוש קרינא ביה שמוט והכי פירושא דקרא לא יגוש בזמנו את רעהו כי קרא שמטה קודם לכן:

הא תנינן. כלומר ותדע דהא תנינן שביעית פ' בתרא:

השוחט את הפרה. בהקפה להלוקחים וחילקה בר"ה של מוצאי שביעית אם היה החדש מעובר שהחדש אלול ל' יום למצא יום זה היה סוף שביעית משמט דשביעית משמטת בסוכה דכתיב מקץ ואם לא היה מעובר הויא לה ההלואת ר"ה של מוצאי שביעית ואינו משמט:

ומר. ואמר ר"ל מתני' דר' יהודה דאמר ברישא דהך הקפת החנות ראשון ראשון משמט אם לקח באמנה פעם ראשונה מן החנות וחזר ולקח שניה הראשונה שהיתה ראויה לשלם קודם שיקח השניה בהקפה ולא נתן נעשית מלוה ומשמטת ה"נ מעות הפרה היו ראויים לתובען בו ביום שאין דרך להקיף בשר בלא מעות וה"ל הלואה הלכך משמט:

וקשיא וראוי הוא לתובעו בר"ה. בתמיה הא בשעה שחילקה לא היה ראוי לתבוע מעות דהא היה ר"ה ואע"ג שבאו אח"כ עדים מן המנחה ולמעלה מ"מ היו נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש ולא היה ראוי לתבוע המעות בשנת השמיטה:

ומשני כיי דמר. מתני' כי הא דאמר ר' בא כו':

ה"ג מכיון כו'. וכיון שהאמינו כמי שהוא ראוי ליתן לו מעות. וה"פ מכיון שאינו ראוי לתובעו דהא ר"ה הוא לא ה"ל להאמינו ליתן לו בשר וכיון שהאמינו ונתן לו בשר ה"ל כמי שהוא ראוי ליתן לו מעות ואינה כשאר הקפות אלא הלואה היא הרי אע"ג שההלואה זו אינה ראייה לתבעה עד אחר השביעית אפ"ה משמטת כיון דמעיקרא ע"מ כן הלוהו תבעו אחר שביעית וקרינן ביה לא יגוש ה"נ הלוהו לעשר שנים שביעית משמטת כדרב:

ר' יוסי בי ר' בון כו'. פליג אהא דר' בא בר ממל דקאמר משמיה דרב המלוה לעשר שנים שביעית משמטתו ואיהו הוא דאמר בשם רב אין השביעית משמטתו:

והא תנינן. תניא נמי הכי במשנתינו:

ויש עשר שנים בלא שמיטה. בתמיה ואי אמרת שביעית משמטתו כולהו נמי בעי שלומי ליה אלא ודאי אין שביעית משמטתו וכר' יוסי:

ר"ה אמר. פליגי בה ר"נ ור' ש במאי איירי מתני' חד מוקי לה במלוה על המשכון וחד מוקי לה כשכתב פרוסבול על חוב זה ולדברי שניהם שביעית משמטתו כר' בא בשם רב לכך הוצרכו למוקמי מתני' במשכון או בפרוסבול:

תני שלשים יום. אינו חוב:

ופריך מהו שלשים יום לא אייתי. וכי נתבטל חובו בשביל כך:

שמואל אמר. הכי פירושא המלוה סתם אינו חוב לענין זה שאינו רשאי לתובעו תוך שלשים יום:

עאל. נכנס ר"י ואמר מנ"ל שהמלוה סתם אינו רשאי לתובעו תוך שלשים יום:

ומה ת"ל קרבה שנת השבע שנת השמיטה. כלומר תרתי ל"ל:

שלא תאמר. אם הלוהו סתם תוך אלול של שנה השביעית שאינו רשאי לתבעו תוך שביעית ולאחר שלשים יום כבר עבר עליו סוף שביעית והרי הוא בהשמט כספים ואבד חובו לפיכך צריך קרא למימר קרבה שנת השבע שנת השמיטה לומר לך כל חוב הראוי לתובעו בשנת השבע הוא בכל השמיטה אבל כל שאינו ראוי לתובעו בשנת השבע אינו בכלל השמיטה:

ופריך וכי לא כן אמר ר' בא כו'. הרי אע"פ שאינו ראוי לתבעו בשביעית משמטתו:

ותו אשכח. מצא ברייתא דר"י דמצריך האי קרא לדרשא אחרינא:

ה"ג ולאחר שש שנים הפקר כן השמטת כספים הוא ולא יגבני כו'. וה"פ סד"א כי היכא שהשמטת קרקעות היא מתחלת השנה אף השמטת כספים כן היא לפיכך כתיב שנת השבע שנת השמיטה לומר לך שאין כל השנה משמטת כספים אלא מקצתה דהיינו בסופה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף