פני משה/מכות/א/ב

פני משה מכות א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלא השם המביאו לידי מכות. לא המקרא המחייבו מלקות מחייבו תשלומין מלקות מלא תענה ותשלומין ומעשיתם לו כאשר זמם:

כל המשלם אינו לוקה. דכתיב כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות. והא דקאמרי כל המשלם אינו לוקה ולא קאמרי כל הלוקה אינו משלם משום דבעדים זוממין בפירוש רבתה התורה לתשלומין וכן בחובל בחבירו אבל בכל התורה כולה לוקה ואינו משלם:

לוקין שמונים משום לא תענה. שהרי כשאי אפשר לקיים בעדים ועשיתם לו כאשר זמם כגון מעידין באיש פלוני שהוא בן גרושה לוקין משום לא תענה בתר דגלי לן קרא דוהצדיקו וגו' הכא דאיכא אזהרת לא תענה ואיכא נמי כאשר זמם לוקין שמונים ואין הלכה כר"מ:

משלשין בממון. עדים זוממין שחייבין בתשלומין משלשין הממון לפי מספר העדים אם היו ג' עדים והוזמו כל אחד משלם שליש הממון שהיו רוצים להפסידו:

ואין משלשים במכות. שאין כל אחד מהעדים לוקה שליש מלקות אלא כל א' לוקה ארבעים דבעינן ועשיתם לו כאשר זמם וכל אחד מהם היה מבקש להלקות הנידון מלקות שלם וממון מצטרף הוא כשיתן כל אחד מהם שליש הרי קיבל מה שרצו להפסידו בין כולם אבל מכות לא מצטרפין:

גמ' המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו. אלא אימתי שירצה יפרענו אפ"ה השביעית משמטתו דאע"ג דלא שייך ביה לא יגוש מכל מקום כיון דהחוב מוטל עליו לפרוע קרי ביה לא יגוש ומשמטתו. וגרסינן לסוגיא זו בפ"י דשביעית הלכה ב':

והא תנינן. שם השוחט את הפרה בשביעית וחלקה להלוקחין ביום ראשון של ראש השנה של מוצאי שביעית אם היה החדש מעובר שעיברו אח"כ לאלול ונמצא דיום ראשון שנתחלקה היה חול משמט שאותו היום הוא יום אחרון של שנה השביעית ומשמטת בסופה ואם לאו אינו משמט:

ואמר ר' אלעזר רבי יהודה היא. ומוקי לה התם ר' אלעזר לעיל להאי מתני' כרבי יהודה דאמר שם במתני' דלעיל דהקפת חנות דסברי רבנן דאינה משמטת דאין זו דרך מלוה ור' יהודה ס"ל הראשון ראשון משמט אם לקח באמנה פעם ראשונה מן החנות וחזר ולקח פעם שניה נעשית הראשונה מלוה ומשמטת:

וראוי הוא לתובעו בראש השנה. בתמיה ומסקנת דברי ר' אלעזר היא דמשום הכי מוקי למתני' כר' יהודה דמכיון שאין ראוי לתובעו מעות בר"ה כהקפת חנות הויא וקתני משמט אלמא כר' יהודה אתיא וכגון שלקח וחזר ולקח דהוי הראשון מלוה ושמעת מינה דלרבנן אינו משמט הואיל ואין ראוי לתובעו וקשיא לרב:

ומשני כהאי דאמר ר' בא בשם ר' זעירא. כלומר לא כדר' אלעזר דמוקי להאי מתני' כר' יהודה אלא כהאי דאמר רבא התם לעיל בהלכה א' דבממון שהוא ראוי להאמינו מיירי וככ"ע אתייא. וה"ג שם מכיון שהוא ראוי לתובעו כמי שהוא ראוי להאמינו ומכיון שהוא ראוי להאמינו כמי שהוא ראוי ליתן לו מעות. וכלומר דבעלמא במקום שהוא ראוי לתובעו היום הוי כראוי להאמינו שהרי מיד הוא תובעו לשלם לו:

ומכיון שהוא ראוי להאמינו. כלומר וכן הכא אף על פי שאין ראוי לתובעו בר"ה מכל מקום כיון שהוא ראוי להאמינו הוי כמי שראוי ליתן לו מעות שהרי החוב מוטל עליו לפורעו אחר י"ט ואפי' לרבנן אתייא דמודו הכא דמשמט ולא הויא כהקפת חנות בעלמא משום דעומד לפרוע הוא מיד אחר י"ט. ויש לכוין פי' הזה אף לגי' דהכא מכיון שאינו ראוי לתובעו וכו' כלומר היכא דאינו ראוי לתובעו ואינו ראוי להאמינו הוא דשייך לומר כמי שאינו ראו ליתן לו מעות אבל הכא כיון שהוא ראוי להאמינו הוי כמי שראוי ליתן לו מעות ואפי' לרבנן משמט כדאמרן:

וכאן הואיל והוא ראוי ליתן לו מעות ולא נתן נעשית הראשונה מלוה. סיומא דמילתיה דר' בא היא וכלומר וכאן בהקפת חנות דפליגי בה רבנן ור' יהודה היינו טעמא דס"ל לר' יהודה הואיל וראוי לו לשלם הקפה הראשונה כשלקח את השניה ולא שילם נעשית הראשונה מלוה ורבנן פליגי עליה וסברי דאין דרך להשתלם עד לאחר זמן הרבה ולא דמי להשוחט את הפרה דהתם כ"ע מודה בה והשתא נמי לא קשיא להא דרב דלעיל דשפיר אתיא מילתיה אפי' לרבנן וכדאמרן. על מנת שלא תשמיטנו השמיטה השביעי' משמטתו גרסינן ושייך שפיר הקושיא דלקמיה. כלומר שהרחיב לו זמן עד לאחר השמיטה כגון שהלוה לו על עשר שנים והיינו שלא תשמיטנו שמיטה דאע"פ שעברה עליו השמיטה ישלם לו לזמנו אפ"ה השביעית משמטתו דאע"ג דהשתא לא קרינן ביה לא יגוש שהרי השמיטה בתוך זמנו היא מ"מ סופו בא לידי לא יגוש וקרא הכי קאמר לא יגוש את רעהו כשיגיע הזמן כי קרא שמיטה מקודם לכן:

והא תנינן בין נותנן וכו' ויש עשר שנים בלא שמיטה. וא"כ אלו העדים שמעידין שחייב ליתן לו עד שלשים יום והוא אומר עד עשר שנים בעו לאפסודיה לכולא ממוניה שהרי א"א לעשר שנים בלא שמיטה והיתה השביעית משמט את הכל ואמאי אומדין כמה אדם רוצה ליתן וכו' כולהו בעו לשלומי ליה:

איתפלגון. פליגי בה באוקמתא דמתני' דחד אמר במלוה על המשכון מיירי ואין השביעית משמטתו וחד אמר בפרוזבול מיירי המתני' ולא קשיא לרב:

שלשים יום לא איתי. כדמפרש ואזיל שהלואה בסתם שהיא לאחר שלשים יום ואינה באה בכלל תביעה מקודם:

שלא תאמר כל שלשים יום וכו'. כלומר דבהכי מיירי שהלוהו ל' יום קודם השמיטה והכי קאמר קרא השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וגו' שלא תאמר הלא כל השלשים יום אינו רשאי לתובעו בלאו הכי דסתם הלואה שלשים יום וכשיעברו שלשים יום יגיע השמיטה והיא בהשמטת כספים ומעתה לא יגבנו כלל ולא תתן לו וגו' נתון תתן לו:

לפום כן. כתבה התורה כפל ללמדינו זה דסתם הלואה שלשים יום:

ולא כן וכו'. וכלומר דפריך אי דמוקמית לקרא בהכי א"כ קשיא להא דרב אמאי קאמר סתמא ולא יליף ליה בהדיא מהאי קרא שהרי אם הלוה לו שלשים יום קודם השמיטה א"כ הוי כאלו בתחלה הלוהו ע"מ שלא לתובעו שכל שלשים יום אינו רשאי לתובעו ואח"כ יגיע השמיטה ואמרה התורה דהשביעית משמטת. א"נ כמו לימא מסייעא ליה לרב מיתפרשא והיינו הך:

אשכח תני ר' ישמעאל. כלומר רב דלא מייתי האי קרא ס"ל כהאי ברייתא דאשכחן דדריש ליה ר' ישמעאל לדרשה אחריתא:

שלא תאמר כל שש שנים. הריני יכול להתפרנס מכרמי ומשדי ולאחר שש שנים שאסור אני בעבודת שדה וכרם ואתה אומר לי שגם בהשמט כספים היא ולא אגבה חובי מהלוין וא"כ במה אתפרנס בשנה שביעית:

לפום כן צריך מימר קרבה שנת השבע וגו'. דכלפי תלונתו אמר הכתוב שלא תאמר קרבה שנת השבע ואסור אני בעבודת שדה וכרם וקרבה שנת השמיטה ובהשמט כספים ג"כ היא ולא גמרינן מהכא מידי להא דלעיל ולגי' הספר כרמי לפניו וכו' אפשר לפרש דעל העני קאי בכל השש שנים צריך אני ליתן לו מתנת עניים מכרמי ומשדה ובהגיע שביעית איני יכול לגבות חובי ממנו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף