קרבן העדה/כתובות/ד/ח

קרבן העדה כתובות ד ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' האב אינו חייב במזונות בתו. בחייו ובגמרא מפרש למה נקט בתו:

זה מדרש דרש ראב"ע. ביום שמינוהו נשיא:

בכרם ביבנה. על שם שהיו יושבין שורות שורות ככרם וכתיב כרם חמד ענו לה:

הבנים ירשו והבנות יזונו. מתנאי כתובה שהבנים זכרים ירשו כתובת אמן והבנות יזונו מנכסיו:

אינן יורשין אלא לאחר מיתת אביהן. דהא ירתון תנן:

אינן ניזונות. מנכסי אביהן מכח תנאי כתובה אלא לאחר מיתת אביהן:

גמ' לת"ת. כדי שיעסקו בתורה:

שלא יצאו לתרבות רעה. לזנות בית אביהן:

נמנו באושא. כשישבו סנהדרי גזית באושא שם היתה אחת מעשרה גליות שגלו סנהדרין:

את בניו קטנים. עד שיביאו ב' שערות:

יודעין אנו מי היה במניין. כלומר לא הי' אותו מנין כדאי לסמוך עליו דנימא שכופין את האדם לזון את בניו הקטנים אלא גוערין בו:

א"ל מנן מרי. מנא לך אדוני דין זה שחייב אדם לזון בניו:

מתניתא אמרה כן. מתני' נמי דייקא דכופין לזון את בניו הקטנים:

דתנינן תמן. לקמן פ' אע"פ:

ומוסיפין לה. לאשתו שהשרה על ידי שליש בשביל בנה שמניקו ש"מ דחייב לזון בניו הקטנים:

הוא ואשתו ניזונין מהן. ואפי' כתב מעכשיו ולא מן הדין אלא תקנת חכמים הוא:

בניו קטנים מה הן. מיבעיא לי' אם גם הם ניזונים מנכסים אלו או לא:

אלמנתו מהו. אם מת האב ואלמנותו תובעת מזונותיה ניזונת כל ימי מיגר אלמנותה מנכסי' אלו או לא:

איתתבת ולא אפרשת. כלומר איבעי' ולא אפשיטא:

איתתבת ואיפרשת. דאלמנתו ניזונת מהן:

אם היתה אוכלת. מהן בחיי בעלה אוכלת מהן גם לאחר מיתתו:

לא אמרינן תקנת אושא:

אלא כותב. נכסיו במתנה הא מוכר נכסיו אפי' לבניו אין חייבין לזון אביהם ואשתו מהן:

כתב לבניו. מקצת נכסיו ואח"כ מכר לאחרים שאר נכסיו מהו שיהא ניזון מנכסי בניו או לא:

ה"ג מסתברא איתא. וה"פ מסתברא אפי' מכר לאחרים שאר נכסיו ניזון מנכסי בניו:

אנא. לא יהיבנא ליה אם מכר:

אתא ר' מנא. ואמר לא מסתברא אלא שכופין את הבנים שישכרו לו עבד ויקחו לו אשה כמו שהיה רגיל בשימושו כשהיו לו נכסים אלו:

בני בנים מה הן. אהא דאמר לעיל באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו הקטנים מיבעיא ליה אם מחייבין אותו לזון גם בני בניו הקטנים או לא:

ה"ג ר' מנא אמר בני בנים הרי הן כבנים ר' יוסי אמר בני בנים אינן כבנים ר' שמואל בריה דר' יוסי בר' בון יר' מתניה הוון יתבין סברין מימר הוא בני בנים שכאן הוא בני בנים של הלן א"ל ר"י בר' בון בני בנים קפצה עליהן ירושה של תורה וכ"ה בגיטין פ"ה. וה"פ ר' שמואל ור' מתניה היו סוברין שכשם שבני בנים אינן חייבין במזונות הבנות כך אין הזקן חייב לזון אותן א"נ הואיל ובני בנים יורשים את הזקן ה"נ חייב הזקן במזונותם וא"ל ר' יוסי דהתם הטעם כיון דבני בנים יורשים מן התורה אבל מזון בניו הקטנים אינו אלא מדרבנן ואפשר לומר שהזקן פטור:

במקפיד את הזקן. וציער והקניט כלומר ת"ח שנקרא זקן זה שקנה חכמה:

ינתן לו בושתו משלם. כל מה שמגיע לו דהיינו ליטרא דדהבא וכן מפורש פ"ח דב"ק:

אמרין ריב"ח היה. הזקן שציערו א' והוצרך ליתן לו מי שציערו ליטרא דדהבא וכ"מ שם בב"ק:

למצות. לצדקה:

עד איכן. כנגד מה אמרו שיתן חומש דאיכא נפקא מיניה כדמסיק:

ה"ג כדי מעשר ראשון ומעשר שני. וה"פ חומש לאו דוקא אלא תשעה עשר ממאה דמעשר ראשון עשרה ומעשר שני תשעה:

כמראשית כל תבואתך. דאף כנגד התרומה צריך ליתן דהוה ליה עשרים ואחד ממאה דתרומה גדולה תרי ממאה ולפי זה ג"כ חומש לאו דוקא:

מה חומש בכל שנה. ושנה בתמיה הרי לחמשה שנים הוא מפסיד כולה:

ה"ג גר"ש בהלכתא קדמייתא דפיאה. פי' גמר ורשום שם בפ"ק דפאה כלומר התירוץ על קושית ר' מנא ושארי הדברים הנאמרים בהלכה זו תמצא שם בפ"ק דפאה עד ולא מות אלא שלא ימות לעתיד לבא וקיצרו בעלי הש"ס או המעתיקים מלכתוב שנית כאן ההלכות האמורים שם וכן הוא בכמה מקומות בש"ס זה:

ה"ג ראב"ע עבד לה כתובה מדרש. דרש לשון הכתוב בשטר כתובה לפסוק הדין אחריו:

דב"ה עבדין כתובה מדרש. לאחר שהודו לב"ש דתנן ביבמות פט"ו האשה שבאה ואמרה מת בעלי בש"א תינשא ותיטול כתובתה ובה"א תינשא ולא תטול כתובה א"ל ב"ש והלא מספר כתובה נילמוד שהוא כותב לה שאם תינשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליך חזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש. ויותר נראה דגרסינן הלל עביד כתובה מדרש וכ"ה ביבמות:

לשון הדיוט. שהרגילו ההדיוטות לכתוב שלא כתקנת חכמים אפ"ה היה דורש לשון ההוא לפסוק הדין אחריו:

ה"ג לשון הדיוט שהיו כותבין באלכסנדריאה מעשה שהי' אחד וכו':

וחבירו חוטפה מן השוק. ונשאה והולידו בני' ובקשו חכמי' לעשות הבנים מהם ממזרים:

הוציאו כתובות אימותיכן. שהיו כותבין בשעת אירוסין:

לכשתכנסי לביתי וכו'. והכשירום שלא חלו הקידושין אלא בשעת כניסתה לביתו והרי חטפה השני קודם לכן:

ב"ש וכו'. היינו הך דאמר לעיל ב"ה עבדי כתובה מדרש אחר שהודו לב"ש:

ר"מ עביד כתובה מדרש. לשון שהורגלו ההדיוטות לכתוב היה דורש ואפי' לא נכתב כאלו נכתב דאי דוקא כשכתב למה לי' למדרש פשיטא שצריך לקיים כמה שהתנה בשטר דהא לאו אסמכתא היא:

המקבל שדה מחבירו. למחצה לשליש ולרביע מכל אשר תוציא השדה:

אם אוביר. אניחנה בורה:

ולא אעביד. ולא אעשה בה פעולה הראוייה לעשות בשדה כזו אשלם במיטיב כפי אשר ראוי לעשות:

ע"י אשתו. בשביל אשתו:

כל קרבן שהיא חייבת. כגון קרבן זיבתה ואשמה וחטאתה שעליה אבל נדרים ונדבות שלה אינו חייב לשלם:

פטרה. גירשה ונתן לה כתובתה ועדיין קרבנותיה עליה אינו חייב בהן שכך כותבת לו בשובר שכותבת על קבלת כתובתה:

ואחרן וכו'. התקבלתי כתובתי וכל אחריות שהיה לי עליך מלפני היום הזה:

לעשות כתובה מלוה. שכל מה שכתוב בשטר כתובה ודין נדוניא דהנעלת לי' מבי נשא לבית בעלה וכו'. נפרעת ממנו כשנתארמלה או נתגרשה כדרך שבעל חוב נפרע ככל הכתוב בשטר מלוה כגון שכתוב בה כמו שאנו כותבין אחריות דנא קבלית עלאי. גובה את הכל. הבעל גובה מחמיו כל מה שכתוב בה:

לכפול. מקום שנהגו לשום את מה שמכנסת לו כפליים בדמיו בשביל כבוד וכותבין גם בכתובה כפליים וכשהיא יוצאה אינה נפרעת אלא החצי:

אינו גובה. החתן מחמיו אלא המחצה שכתוב בכתובה:

אין אדם רשאי וכו'. מספר כתובה דרש הכי שכך כותב הוי לי לאנתו ואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס ליכי וכו' מדמתחיל בתנאי זה ש"מ דאי לאו דאית לי' למפרנסה אסור לישא אותה וה"ה חיה ועוף אסור ליקח אא"כ התקין להן מזונות:

ה"ג לא ימשכנו יותר על חובו וכ"ה ביבמות. וה"פ לא ימשכן ע"י שליח ב"ד במשכון שהוא יתר על חובו:

שכן הוא כותב לו תשלמת' וכו'. אם משיב לו העבוט לזמן מרובה שמין את המשכון וכותב לו בשטר זה יהי' לך כל תשלומין עלי ליפרע ממני דמי המשכון הזה מנכסים שיבואו לידי ונכסים דאקנה מהיום ואם יפרע יותר מחובו נמצא שהוא גובה שלא כדין:

נכסי' שיש להן אחריות. מקרקעי:

ושאין להן אחריות. מטלטלי:

נפרעים מהן. מן היתומים:

הבנים מוציאין מן הבנים. קטנים מן הגדולים לחלוק בשוה:

והבנות מן הבנות. קטנות מן הגדולות אם אין שם אלא בנות והחזיקו גדולות בנכסים מוציאין מידם וחולקות בשוה והכא ליכא מזוני שאין הבנות נזונות מן הבנות לפי שכולן שוות בירושה:

והבנות מן הבנים. למזונות ולפרנסה:

ואין הבנות מוציאין מן הבנים. שאינן ניזונות מן המטלטלים:

אמרין חזר בו רב הונא. והורה כשמואל:

אמרין יאות. שפיר עביד דהדר ביה:

כתובה מדבר תורה. דקסבר כתובת אשה דאורייתא ואפ"ה אינה נגבית ממטלטלין דמטלטלי דיתמי לא משעבדי לבעל חוב כ"ש מזון הבנות שאינו אלא מדרבנן שאינן ניזונין ממטלטלי:

ופריך ודבריהן עוקרין ד"ת. בתמיה וכי יש יכולת ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ולמה לא תגבה האשה כתובה ממטלטלי:

אלא בכסף כתובת אמן פליגין. היינו כתובת בנין דכרין בה פליגי רב הונא ושמואל דקסבר שמואל אף הבנים אינן גובין כתובת בנין דכרין ממטלטלין ושתי תקנות הללו שתקנו חכמים בתנאי כתובה למדות זו מזו וכדדרש ראב"ע ורב הונא סובר דכתובת בנין דכרין נגבית ממטלטלין:

ופריך ואפי' תימר. דפליגי בכתובת בנין דכרין נמי קשיא לרב הונא דהא תנן לקמן פרק מי שהיה נשוי דכתובת בנין דכרין אינה נגבית ממטלטלין אלא ממקרקעי אלא מחוורתא במזונות פליגי והדר ביה רב הונא. ותלש. פירות שנה זו:

הרי זה זריז. מהיר לזכות בשלו טרם יפסיד שכל הפירות התלושים מן הקרקע הן שלו ביציאה כדתנן לקמן פ"ח ונשכר בזריזתו:

אילו הן. כנכסי שבויין שאין מוציאין אותן מידו:

נכסי נטושים. שהנכסים נטושים:

הן שבויים הן נטושים. כלומר הנטושים כשבויים שאין מוציאין אותן מידו:

רטושים. שהנכסים רטושים נעזבין מבעליהן:

שבוי זה שיצא שלא לדעת. אלא בע"כ נשבה פתאום לפיכך אין מוציאין מידו דאמרי' אלו יצא לדעת היה מצוה לקרוב שירד לנכסיו וכן נטוש הוא היוצא בע"כ כדכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה:

ה"ג רטוש זה שיצא לדעת וכ"ה בבבלי פ"ג דב"מ כדכתיב אם על בנים רוטשה. ושמואל דברי רשב"ג אתי לפרושי:

ה"ג שעילה היה רוצה. כלומר עלילה היה רוצה להבריח קרובו מנכסיו שאלו היה רוצה שירד קרובו לנכסיו היה לו לצוות כן קודם יציאתו אלא ודאי לא ניחא ליה לפיכך מוציאין אותו מידו:

המטלטלין אין בהן משום נכסי רטושין. ואין מוציאין אותן מיד הקרוב כיון שצריך להחזירם בעיניהו:

ה"ג רבי יעקב בר אחא בשם רב יהודה קמה עומדת לקצור וגפנים עומדות לבצור כמטלטלין הן רב ששת שאל אילין דקליא וכו' וכן הוא ביבמות פרק ט"ו. וה"פ קמה עומדת לקצור וכו' הן כמטלטלין ואין בהן משום נכסי רטושין:

אילין דקליא דבבל. אותן דקלים שבבבל שאינן צריכין להרכבה שיש דקלים זכרים ונקבות וצריך להרכיבן זכר בנקבה שיעשו פירות ויש דקלים שאינן צריכין להרכבה ומיבעיא ליה. מי לא מסתברא לעשותן כקמה עומדת לקצור וכו' כיון דהדרא בעיניה וממילא קא רבו ואינן עלולים להפסד או דלמא כיון שצריכין קצת השגחה מה שהן צריכין מוציאין אותן מיד הקרוב כשהן נכסי רטושין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף