פני משה/כתובות/ד/ח

פני משה כתובות ד ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' האב אינו חייב במזונו' בתו. בחייו ובתו לאו דוקא ובגמרא איפליגו בה תנאי:

זו מדרש דרש ראב"ע. ביום שמינוהו נשיא:

בכרם ביבנה. על שם שהיו יושבין שורות שורות ככרם. הבנים יירשו והבנות יזונו. שתי תקנות תקנו מתנאי כתובה שהבנים זכרים יירשו כתובת בנין דכרין כדתנן במתני' דלקמן והבנות יזונו מנכסיו. מה הבנים. זכרים אין יורשין כתובת אמן אלא לאחר מיתת אביהן כך הבנות אינן ניזונות מנכסי האב מכח תנאי כתובה אלא לאחר מיתת אביהן:

גמ' מצוה לזון את הבנות. כלומר במתני' לא קאמר אלא חובה הוא דליכא הא מצוה איכא וכר"מ בבבלי:

אצ"ל את הבנים. כדמפרש לקמן דעסקי באורייתא. חייב לזון את הבנות. והיינו לאחר מיתת אביהן מתנאי כתובה אבל בחיי אביהן אפילו מצוה ליכא ואיידי דלאחר מיתה חובה תנא במתני' אינו חייב בחייו הכי מפרש לה בבבלי:

הבנים עיקר. למצוה:

לתלמוד תורה. בשביל שילמדו תורה:

שלא יצאו לתרבות רעה. אם לא ימצאו מזונות שאין דרכן להתבזות:

באושא. כשישבה סנהדרין באושא שהיא אחת מעשר גליות שגלתה סנהדרין כדאמר בפ"ד דר"ה:

יודעין אנו מי היה במניין. דרך תמייה כלו' וכי אנו יודעין מי הם שהיו באותו המנין דלית הילכתא כוותייהו אלא מימר אמרינן ליה שהוא דרך אכזריות אם לא יזונם כדאמר רבי יוחנן לקמיה אבל מיכף לא כייפינן:

עוקבא אתא לגבי רבי יוחנן. ושאל לו אם חייב לזון בניו קטנים:

מנן מרי. מנין לך רבי:

עוקבא רשיעא. גער בו בנזיפה על שלא קיבל ממנו כעין דאמר בבבלי דאמרינן להו יארוד ילדא ואבני מתא שדיא התנין הוליד תולדותיו והטיל פרנסתן על בני העיר:

מתניתין אמרה כן. שחייב לזון בניו הקטנים:

דתנינן תמן. בפרקין דלקמן גבי המשרה אשתו ע"י שליש:

ומוסיפין לה על מזונותיה. בשביל הקטן שאוכל עמה:

הוא ואשתו נזונין מהן. אפילו כתבן להן מעכשיו ולא מן הדין אלא תקנת חכמים הוא:

אלמנתו מהו. אם אוכלת לאחר מייתתו:

אתתבת ולא אפרשת נשאלה שאלה זו בבה"מ ולא פירשוה:

רבי בא בר ממל. אמר שפירשוה כדמפרש ואזיל:

ואם לאו. כגון שהוציאה מעשה ידיה למזונותיה ולא אכלה בחיי בעלה אינה אוכלת לאחר מותו:

לא אמר אלא כותב. לא שנו אלא כותב נכסיו לבניו במתנה:

הא מוכר. נכסיו לבניו לא ואע"ג דמתנה כמכר לענין שיעבוד התם הוא דאי לאו דעביד ליה ניחא לנפשיה לא יהיב ליה מתנה אבל בנו ליכא למימר הכי:

כתב לבניו ומכר לאחרים. כתב נכסיו לבנו והלך הבן ומכרן לאחרים מה הן אם הוא ואשתו ניזונין מהן הואיל ומכרן זה או דילמא על דעת כן לא נתן לו במתנה שיזכה בהן הלוקח בחייו:

מסתברא אתא. מן הסברא הוא דהדין נמי כן:

אנא לית מתת ליה. איני יכול להביא זה מן הסברא:

אתא ר' מנא. ופירשה מן הסברא דלא מסתברא ששוכרין לו שפחה לשמשו מן הנכסים שכתב לבנו:

ומסבין ליה איתא כמה דו דהיא שמשא. כלומר וכן משיאין לו אשה ולא יהא אלא כמו שפחה לשמשו ולפיכך אשתו ניזונת עמו מן הנכסים שלא כתב לו על מנת שימכור לאחרים ולא ימצא ממה לזון עם אשתו:

בני בנים. שיש לזה הכותב נכסיו מה הן אם הן ניזונין כמו בניו הקטנים:

בני בנים שכאן הוא בנים של הלן. כלומר כמו להלן בירושה דבני בנים הרי הן כבנים וכן כאן לענין מזונות:

בני בנים קפסה עליהן ירושת תורה. קפסה כמו קפצה כלומר שאני בירושה שקפצה עליהן ירושה מן התורה שהן באין תחת אביהן אבל גבי מזונות דלאו מן הדין הוא אלא מתקנת חכמים ולא תיקנו אלא בבניו:

יינתן לו בושתו שלם. כלו' שנותנין לו בושת כפי הראוי לכבודו ולא כמכה או מבייש לשאר כל האדם:

שיהא אדם מפריש חומש נכסיו למצות. אבל לא יותר:

עד איכן. הוא החיוב בלא התקנה:

כדי תרומה. עין בינונית אחד מחמשים ותרומת מעשר אחד ממאה וכפי ערך זה יתן לצדקה:

כבד את ה' מהונך. ומראשית וגומר:

כמראשית כל תבואתך. כתרומה גדולה בלבד:

מה חומש בכל שנה. ומסיים בפ"א דפיאה ולחמש שנים הוא מפסיד כולא ומשני התם בתחילה לקרן ומכאן ואינך לשכר וכו' וע"ש כל הסוגיא כדמציין התלמוד בעצמו עד ולא מות אלא שלא ימות לעתיד לבא והתם דריש לה על פסוק וצדקה תציל ממות:

רבי לעזר בן עזריה עבד לה כתובה מדרש. עיין כל הסוגיא עד סוף הלכה ביבמות פ' ט"ו ושם פירשתי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף