קרבן העדה/יבמות/יג/ב

קרבן העדה יבמות יג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אין מעשה קטנה כלום. דכמי שלא ניסת דמי:

גמ' גנון. חופה:

קוזמירין. תכשיטין:

ומדכרין לה גבר. ומזכירין לה שתינשא לבעל וגירסת הרשב"א ומדכרין לה גבר איזהו שלא לדעת עבדין לה גנון ומלבשן לה קוזמירין ולא מדכרין לה גבר:

מה חולקין. מי פליגי חכמים על רבי חנניא בן אנטיגנוס או לא:

והיא מוציאה אותו לאחר זמן. כשתובעו אותו ממנו ושיעור זה לאחר שיעורא דרחב"א דקודם שש שנים יודעת לשמור קידושיה ושיודעת להוציאו לאחר שנתגדלה יותר משש שנים ש"מ דחכמים פליגי על רחב"א ורבי יוחנן אליבא דחכמים אמר שמעתתיה:

אלא שהיא צריכה ממנו מיאונין. דאי בכדי תיפוק תהא נראית כאלו היתה זונה אצלו:

זכאי במציאתה. דרבנן אפקרוה גביה והפקר בית דין הפקר:

ה"ג אלא שהיא יוצאת הימנו במיאון:

חוץ ממידות רבי אליעזר. דלר"י חלק דאי אשתו היא תיבעי גט:

אף על פי כן. שכנסה להפיק רצון אמו לא בא עליה עד אחר שגדלה דאסור לשחק בתינוקות:

ותיטול קנס ממנו. אם מיאנה בו מן האירוסין ואח"כ בא עליה באונס מהו שיהא חייב לשלם לה קנס:

ותיטול קנס מאחר. פשיטא ליה דהמאנס ארוסתו אחר שגירשה דאין לה קנס ממנו וזו ודאי כארוסתו שגירשה היא לר"י אלא הא מיבעיא ליה אם יש לה קנס מאחר דה"ל כנשואה שנתגרשה דודאי אין לה קנס או דלמא כיון דיוצאת במיאון יש לה קנס:

מהו שתמאן בו ותעקור גיטה. כאלו לא נתגרשה מעולם ומותרת לכהן או לא והך נמי לר"י הוא דקמיבעיא ליה אבל לר"א אף גיטה אינו כלום ופשיטא שהמיאון מבטלו:

ה"ג חלל וממזר ר' יצחק שאל וכו'. וה"פ קטנה בת כהן נשואה לחלל או לממזר מהו שתמאן בו ותחזור למזונות בית אביה כאלו לא ניסת לו כלל ולא מיפסלא מתרומה דבי נשא:

פשיטא שאינה חוזרת למזונות בעלה. שהיתה נשואה לכהן ומת וניסת לישראל ומיאנה בו פשיטא שאינה חוזרת למזונות בעלה שמת דמיד כשניסת נתעקרה מהאי ביתא אע"ג שהמיאון עוקר לנישואין האחרונים מ"מ כבר יצאה מביתו של הראשון שמת ואין לו ממנו מזונות שכך כותבין ואת תהויין וכו' וזו אין זה ביתה ולר' יהושע פריך דס"ל קטנה בת ישראל שניסת לכהן אוכלת בתרומה אבל לר"א אין מעשה הקטנה כלום ואינה אוכלת בתרומה:

לא צורכא. לא קמיבעיא לן אלא אם היא חוזרת למזונות אביה:

תמן תנינן. ריש מסכת תרומות:

ולא תשאו עליו חטא. בהרימכם את חלבו ממנו ובתרומה איירי קרא:

ואת שאינו בנשיאת עון. דקטן עד שלא הביא שתי שערות ודאי אינו בנשיאת עון דלאו בר עונשין הוא עד שיביא שתי שערות אף הוא אינו תורם:

התיבון. השיבו חכמים לר"מ הרי עכו"ם שאינו בנשיאת עון אם אינו תורם כלל או אם תרם מן הרע על היפה ואפ"ה תרומתו תרומה כדתנן פ"ג דתרומות:

ונחשב לכם תרומתכם. כלומר טעמא דר"מ מהכא:

את שכתוב בו מחשבה. כלומר את שיש בו דעת:

ואת שאין כתוב בו מחשבה. דקטן אין לו מחשבה לכ"ע:

הרי אין כתוב בהן מחשבה. דהא כתיב ונחשב לכם תרומתכם דהיינו תרומת ישראל אבל לא תרומת עכו"ם ואפ"ה תרומתו תרומה א"נ עכו"ם אין מחשבה שלהם מועלת וכן עיקר:

תני ר"ה וכו'. מייתי ראי' מהא דתני ר"ה דעכו"ם אין להם מחשב':

בין להכשיר. את הזרעים דכתיב כי יתן מים על זרע וקרינן כי יותן ודרשינן כי יותן דומיא דכי יתן דניחא ליה אבל אם נפל מים על זרעי' ולא ניחא לי' אינן מכשירין את הזרעי' ובישראל במחשבה בעלמא דניחא לי' סגי אבל עכו"ם וקטן בעינן שיעשו מעשה ומדרבנן סגי שתהא מחשבתן ניכרת מתוך מעשיהם דניחא להו:

בין לתרומה. דאין תרומתו תרומה עד שיוציא בשפתיו ויאמר הרי זו תרומה משא"כ ישראל דסגי במחשבה דכתיב ונחשב לכם ולא לעכו"ם:

כדברי מי שהוא אומר אינו תורם. מ"ד קטן אינו תורם סובר נמי דקטן אינו מקדיש והקדשו אינו הקדש:

ופריך ולמה לא אמר. נמי ומ"ד דתורם סובר נמי הקדשו הקדש:

ומשני בגין דר"י. בשביל ר"י דסובר קטן תורם ואפ"ה סובר קטן אינו מקדיש:

ואפי' כמ"ד אינו תורם. עד שיביא שתי שערות אפ"ה משהגיע לעונת נדרים הקדשו הקדש ופליג אדרב כהנא:

מהו. יכול להקדיש דוקא עולה ושלמים שהן באין בנדבה:

להביא חטאת. על חלב או על דם וה"ה שאר חייבי חטאות לא קמיבעיא ליה דודאי אינו מקדיש דקטן אינו ממחויבי חטאת כי קמיבעיא לי' אם הקדיש קרבן על זיבתו ועל צרעתו אי קדוש או לא:

מאחר שהיא חובה. קרבנו של קטן שהיה זב או מצורע הוא חובה ואין הקטן מביאו דהא לאו בר חיובא הוא אלא אביו מביא עליו קרבנותיו:

או מאחר שהוא מטמ' בהן. דאפי' קטן בן יומו מטמא בזיבה אף מביא ומפריש בעצמו קרבנותיו:

כותי פשיטא לך שהוא מביא. שמפרי' קרבנותיו נדרים ונדבות כישראל מיהו הא מיבעי' לן מי נעשה שליח להפרי' קרבן בשביל ישראל הואיל ואית בהקדש קרבן דנפשי' או דלמא כיון דבכל התורה ומצות אין שליחות לעכו"ם ה"נ לא שנא:

הרי יש לו טבל ד"ת. מן התורה אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מן המעשרות א"נ טבל שקנה מישראל ופוטר טבלו מן התורה כדתנן עכו"ם וכותי שתרמו תרומתן תרומה ואפ"ה אינו נעשה שליח לתרום את של ישראל כדתנן בריש תרומות עכו"ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה:

ה"ג והכא אע"פ שהוא בהן אינו נעשה שליח. וה"פ גבי קדשים נמי אע"ג שהוא מפריש קדשי עצמו אינו נעשה בהן שליח:

מהו שיבי' עכו"ם ביכורין. כי היכי דמפרי' תרומות ומעשרות:

ה"ג כר"י דרי"א הוקשו לקדשי גבול וכו' הוקשו לקדשי המקדש. וה"פ פשיטא לר"י אינו מביא ולרבנן מביא דתנן פ"ג דביכורי' רי"א נותנין את הביכורי' לכהן חבר בטובה דרך צדקה וגמילות חסד דדמיין לקדשי גבול לתרומות ומעשרות וראשית הגז ודדמיין להו ורבנן אומרים נותנין אותו לאנשי משמר כשאר קדשי מקדש והשתא לר"י לתרומות דמיין ועכו"ם מביא ביכורים ולרבנן דדמיין לקדשי המקדש אינו מביא:

מהו שיביא. עכו"ם קרבן חגיגה כלומר אם הפריש בהמה לחגיגה קדוש או לא מי אמרי' כיון דחגיגה בישראל קרבן חובה הוא וכל דבר שבחובה אין מקבלין מהן כדתנן בשקלים פ"ב או דלמ' מאחר שאם נאבד' החגיג' ונמצאת לאחר זמן קריב שלמים ה"ל כבא בנדבה וקדוש:

כותי פשיטא לך שהוא מביא ל"ג וכ"ה בתרומות:

מביא הוא אדם פסח. שנאב' לו בזמנו ומצאו בשאר ימות השנה עוקר שם פסח ממנו ומביאו לשם שלמים וה"ל כשלמים וקדוש:

ה"ג מהו שיביא מעשר בהמה. וכ"ה בתרומות וה"פ מי אמרינן לשלמים דמי שהרי נאכל לזרים א"ד כיון שהוא חובה אינו מביא:

ופשיט אין סובר כר"מ. אי קיי"ל כר"מ פשיטא דמביא כדמסיק:

מכל מעשרותיכם. כתיב בפ' תרומת מעשר וכתיב לשון רבים ללמד דהוקשו כל המעשרות זה לזה:

ה"ג כשם שמביא מעשר דגן כך מביא מעשר בהמה ובסמוך נמי גרסי' כשם שמביא מעשר דגן כך מביא מעשר בהמ' וכשם שמביא מעשר בהמה כך עושה תמורה וכ"ה בתרומות. וה"פ כשם שמביא מעשר דגן כדתנן בתרומות פ"ג עכו"ם מעשרותיו מעשר ה"נ מעשר בהמה שלו קדש וכשם שמעשר בהמה שלו קודש ה"נ עושה תמורה דכתיב במעשר בהמה והי' הוא ותמורתו יהיה קדש:

ויסבור כר"ש. ואי סבירא לן כר"ש דאמר מעשר בהמה בכלל כל הקדשים היתה ולמה יצאה להקיש לה שאר כל הקדשים שעושין תמורה אף בכל הקדשים אינו עושה תמורה אפי' בקדשים דאית בהן:

כשם שאינו מביא מעשר דגן. דר"ש אית לי' פ"ג דתרומות תרומות עכו"ם אין חייבין עליה חומש דס"ל אין תרומתו תרומה א"כ אף מעשר בהמה אינו מביא:

מהו שיהו חייבין. על קדשי קטן אם שחטן גדול בחוץ:

דר"י פוטר טבלו דבר תורה. טבלו שהוא אסור מן התורה קאר"י תרומתו תרומה ופוטרו אי אמרת בשלמא מופלא סמוך לאיש דאורייתא אתי גברא דאורייתא ומתקן טבל דאורייתא אלא אי אמרת דרבנן איך פוטר איסור דאורייתא וכיון דמדאורייתא גדול הוא למה לא יהא הגדול חייב על שחיטתו בחוץ:

ומשני כמ"ד מאליהן קבלו המעשרות. כלומר תרומה בזמן בית שני ובזמן הזה דרבנן והא דאר"י תרומתו תרומה היינו בתרומה בזמן הזה:

וקשיא. אר' יוחנן דאמר חייבין על קדשיו בחוץ ש"מ הקדישן דאורייתא הוי הקדש וה"ה נדריהן מדאורייתא הן נדר:

על דר' יהושע. מהא דא"ר יהושע לעיל בשמעתין יתומה קטנה שניסת בעלה זכאי במציאתה ובהפר נדריה ונישואי יתומה קטנה אינו אלא דרבנן ונדריה קיימין מדאורייתא:

לית כאן הפר נדרים סמי מדברי ר' יהושע ובהפר נדריה כי היכי דלא תקשי מדברי ר' יהושע אדברי ר"י ובבבלי פ' יוצא דופן משני כל הנודר' על דעת בעל' היא נודרת:

ויהי כן באסורות. אסר הקטן את שלו על אחרי' בנדר חייבין עליו או לא:

אין לוקין על האסורות. האוסר דבר על חבירו ועבר הנאסר ונהנה ממנו אינו לוקה:

הוי. הרי זה כהא דתנינן תמן פ' יוצא דופן:

קודם לזמן הזה. תינוקת קודם שנת י"ב ותינוק קודם שנת י"ג:

אין נדריהם נדר. דקטנים הם:

לאחר הזמן הזה. בתינוקת בת י"ב שנה ויום אחד ותינוק מן י"ג שנה ויום א' ולמעלה:

אע"פ שאמרו אין אנו יודעין וכו'. גדולים הן ובכלל שוטה לא חשבינן להו דסופן לבוא לכלל דעת ואין שוטה אלא המקרע כסותו והלך בבית הקברות ויוצא יחידי בלילה אבל תוך הזמן הזה בתינוקת כל שנת י"ב ותינוק כל שנת י"ג אם יודעין לשם מי נדרו נדריהן נדר ואם לאו אין נדריהן נדר דחשבינן להו לקטנים:

והדא דמתני' מהו. הך מתני' כמאן:

ע"ד דכהנא. דאמר לעיל מ"ד אינו תורם אינו מקדיש ואין חייבין על קדשיו בחוץ צריכין לומר הך מתני' במחלוקת שנוי' ואתיא כמ"ד תורם ומקדיש והיינו כר' יוסי דאמר משהגיע לעונת נדרי' תורם ודלא כר"מ דאמר אינו תורם עד שיביא שתי שערות:

דברי הכל. דאפי' למ"ד אינו תורם מקדיש וכדא"ר יוחנן לעיל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף