קרבן העדה/יבמות/יג/א

קרבן העדה יבמות יג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בש"א אין ממאנין אלא ארוסות. יתומה שקידשוה אמה ואחיה ממאנת אבל אם ניסת ע"פ אמה ואחיה אינה ממאנת:

בש"א בבעל. אבל אם מת ולא מיאנה בו ונפלה לפני היבם אינה יוצאה במיאון אלא תמתין עד שתגדיל ותחלוץ:

אין בנות ישראל הפקר. ואפי' מן האירוסין לא תמאן ותארס לאחר ותחזור ותמאן אלא ממאנת בזה ותמתין מליארס לאחר עד שתגדיל:

ותמאן. בראשון ותינשא ובגמרא מפרש:

גמ' תמן תנינן. פ"ו דעדיות:

שממאנין את הקטנות. כלומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו כדתנן לקמן בפרקין:

ופריך ועל עדות חולקין. בתמיה וכי פליגי ב"ש וב"ה על עדות הא קיי"ל עדות הלכה היא:

ומשני על עיקר עדות חולקין. איך העיד ר"י בר אבא בש"א כך היה העדות שאין ממאנין אלא ארוסות ובה"א שהעדות היה שממאנין ארוסות ונשואות:

נישואין התירו. כלומר חכמים תקנו נישואין לקטנה ומפני כך הבעל זכאי במציאתה וכו':

ואת אמר הכין. שממאנת אפי' לאחר הנישואין הרי היא כאלו לא היתה אשתו מעולם איך זכה בכל אלו וכ"ש בהפרת נדריה למ"ד מופלא סמוך לאיש דאורייתא ל"א ה"ג נישואיה תורה כלומר ע"כ נישואיה מן התורה שהרי בעלה זכאי אפי' בהפרת נדריה ואיך תצא במיאון:

ומשני משלך נתנו לך. נישואיה מדרבנן והם תקנו לה שיזכה הבעל בכל אלו ונדרים קודם שתביא שתי שערות הם דרבנן:

בדין. פירושא קמפרש מדין תורה הוא שאין נישואין לקטנה אלא מדעת אביה אלא חכמים תקנו לה נישואין והם אמרו שתמאן בו אפי' לאחר נישואין ותצא:

אם אומר את כן. שממאנת אפי' לאחר נישואין נמצא כל הבעילות שבעל בעילת זנות הם ומה הועילו חכמים בתקנתן שתקנו נישואין לקטנה יתומה שלא ינהגו בה מנהג הפקר הא מימנעי ולא נסבי לה דחיישי דלמא ממאנת ואין אדם רוצה לעשות בעילתו בעילת זנות א"נ אין לנו לתקן דבר שע"י עשה עבירות הרבה שבכל ביאה וביאה אלא [צ"ל עבר אלאו] דלא יהיה קדש וכן עיקר:

אתיא דב"ש כר"ל. דקטנה זו כשממאנת פנויה היא למפרע:

הדא אמרה. זאת אומרת דלב"ש אפי' בדיעבד אין מיאוניה מיאונין דא"כ מאי הועילו חכמים בתקנתן דמימנעי מנסבי לה אולי תעבור ותמאן וה"ל בעילת זנות וללשון השני שפירשתי בסמוך ה"פ ודאי אפי' בדיעבד לא הוי מיאון דלא יעבור הבעל אאיסור דלא יהיה קדש:

נכנסה לחופה ולא נבעלה. לב"ש מהו מי עבדי לה כארוסה שהרי לא נבעלה וליכא איסורא או כנשואה דלא פלוג חכמים בנשואה:

ארוסה שביהודה שלבו גס בה. ויש לחוש שנבעלה מי הויא כארוסה שהרי לא נשאה עדיין וממאנת או דלמא כיון שיש חשש בעילה אינה ממאנת דלא ליהוי בעילתו בעילת זנות:

נראית שלא למאן. כגון שהשיאה אביה ומת בעלה או נתגרשה בעודה קטנה ומת אביה והשיאה אמה ואחיה ובנישואי אביה ודאי שאינה יכולה למאן וקמיבעיא ליה אם יכולה למאן בנישואין האחרונים דהא נישואי דרבנן נינהו או דלמא כיון שכבר יצאה בחיי אביה מרשותו אינה יכולה למאן ובעיא זו היא אף אליבא דב"ה:

נשמעינה מן הדא. תא שמע:

מ"ט דב"ש. שאינה ממאנת ביבם:

יבמה שנפלה לו בע"כ. מקידושי ראשון ומכח נישואין רמיא עלי' ובראשון לא מיאנה:

אם בעיקר. בבעל ממאנת כ"ש ביבם דאת' מחמתי':

ממאנת היא ביבם. לב"ה דאמרי ממאנת היא ביבם מהני המיאון לעקור נישואי קמאי דבעל והרי היא כמפותה ואם היתה נשואה לאחי אביה מותר האב בצרתה וכלה לחמיה דלאו כלתו היא ומותרת לאבי המת והיבם:

ופריך רב ורשב"ל כב"ש. דמתני' בתמי':

דבש"א בבעל. ולא ביבם יכולה למאן:

ומשני מה אנן קיימין. במאי עסקינן כלומר במאי פליגי:

כל עמא מודיי. הכל מודים שעוקרת אף זיקת היבם:

ה"ג אלא כן אנן קיימין באומרת אי אפשי בנישואין רי"א כאומרת אי אפשי לא בנישואיך ולא בנישואי אחיך רב ורשב"ל תריהון אמרין כאומרת אי אפשי בנישואין אבל בנישואי אחיך אני רוצה וכ"ה לעיל פ"ק. וה"פ כי פליגי באומרת סתם אי אפשי בנישואין ר"י סובר הלשון משמע שממאנ' בתרווייהו בבעל וביבם ורב ורשב"ל סברי אינה ממאנת אלא ביבם דקאי קמה אבל אינה עוקרת נישואי הבעל:

מתני'. דפ"ק דמכילתין קשיא לר"י:

נתגרשו ולא הימנו. בתמיה הא ודאי בחיי הבעל איירי א"כ ה"ה מיאנו בחיי הבעל איירי ותני תרי גווני גירושין אבל לאחר מיתת הבעל אין המיאון מתיר צרתה:

תני ר"ח כן. ותניא נמי הכי בברייתא דר"ח מפורש אם מיאנה לאחר מיתת הבעל צרתה חולצת ולא מתיבמת:

תיפתר. תפרש הא דתני ר"ח לאחר מיתת הבעל היינו שמתו ולא מיאנו צרותיהן חולצות אבל אם מיאנו אפי' לאחר מיתת הבעל צרותיהן מותרות ומיאנו דמתני' לא הוי דומיא דנתגרשו אלא דומי' דנמצאו איילונית דאיירי לאחר מיתה:

ופריך דמתניתא. דפ"ק דתנן כל היכולה למאן כגון בתו קטנה נשואה לאחיו ולא קיבל בה אביה קידושין שכבר השיאה אביה לאחר ונתגרשה והרי היא כיתומה בחיי האב שמתקדשת ע"י עצמה ויכולה למאן ואם לא מיאנה ומת צרתה חולצת ולא מתייבמת דכיון דלא מיאנה בתו הויא לה הך צרת ערוה וקשי' אמאי תמאן השתא ותעקר לנשואי קמאי ותתייבם צרתה וקושיא זו היא גם לרב ורשב"ל:

ה"ג כל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת כן מתניתא כל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצ' ולא מתייבמת וכ"ה לעיל בפ"ק וה"פ אף משנה זו צריכין לפרש שלא מיאנה ומתה לאחר מיתת הבעל הלכך צרתה חולצת ולא מתייבמת אבל אם היא קיימת ממאנת וצרתה מתייבמת:

אפי' תימר בקיימת. לעולם אימא לך דמתני' וברייתא איירי בקיימת ול"ק דאיירי שאין שם יבם אחר אלא אביה דמשעת נפילה נראית כצרת בתו ואסורות להתייבם הלכך אפי' לאחר המיאון אסורה משום מראית העין ור' יוחנן איירי בשיש שם אחים אחרים שבשעת נפילת צרות אלו עמדו להתייבם לכך לאחר שמיאנה בתו אף האב מותר בצרות:

מן האירוסין. הא דתנן במתני' ריש פ"ק נמצאו העריות איילונית צרותיהן מותרת דוקא שלא נישאו לאחיו אלא נתארסו לבד ולא הכיר בה אחיו והוי מקח טעות והרי הן כאלו לא נתארסו מעולם אבל אם נישאת לאחיו דודאי הכיר בה הויא כאשתו וצרתה צרת ערוה. הך פלוגתא לא שייך הכא אלא אגב שיטפא דסוגי' דפ"ק מייתי לה הכא:

אפי' מן הנישואין. דכי אסר רחמנא צרת ערוה במקום מצוה הוא דאסור ואיילונית דבלא ערוה נמי לא חזיא ליבום הויא צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה:

במחזירה תנינה. במהדורא בתרא כשלמדו שנית מסכת יבמות חזר בו ר' יוסי ואמר כר' יונה:

לא כן. למדתנו רבינו אפי' מן הנישואין:

א"ל והא קביעא גבך. מה שלמדת ממני כאלו נקבע בזכרונך במסמר כלומר אמת שאמרתי כך אבל הדרי בי:

אר"ז. לפני ר"מ שפיר א"ר יוסי קודם חזרה בתמי'. כלומר איך ס"ד דר' יוסה לומר אפי' מן הנישואין צרותיהן מותרות:

מפני שניתוסף. עליה איסור איילונית תהא צרתה מותרת בתמי' הא אפי' באיילונית לחוד בלא ערוה איכא למימר דאין צרתה חולצת דאיילונית אינה בת חליצה ויבום דכתיב אשר תלד פרט לאיילונית וקיימא עליה באיסור אשת אח וה"ל צרתה צרת ערוה ואף דלא קיי"ל הכי מ"מ לא גרעה בהכי משאר צרת ערוה:

ה"ג הוי איילונית כמי שאינה בעולם. אפי' הכיר בה הרי היא כאלו לא נשאת מעולם וכדפרשתי בסמוך דאיילוני' כיון דבלאו ערוה נמי לא חזיא ליבום הויא צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה:

וחלץ לה. לאיילוני' או בא עליה:

שמא פטור בחברתה כלום. בתמיה דודאי אינה פוטרת צרתה ש"מ דאיילונית כאלו אינה בעולם שאין זיקה עליה כלל וה"ל צרת ערוה שלא במקום מצוה:

ה"ג בתו ממאנת. קאי אהא דתנן ריש פ"ק וכולן אם מיאנו וכו' צרותיהון מותרות ובתו בכלל אלו וקשיא ליה איך אפשר לבתו שתמאן דאין מיאון אלא בקטנה והכא ודאי איירי כשקידשה אביה דקידושי עצמה כשהיא קטנה לית לה כל זמן שאביה חי וקידושי אביה דאורייתא הן ואינה יכולה למאן:

ולא נשואי תורה הן. בתמי' הא כתיב את בתי נתתי לאיש הזה אלמא בדידיה תליא הנתינה:

תיפתר. תפרש למתני' דאיירי בקטנה שהשיאה אביה לאחר ונתגרשה כשהיא קטנה ושוב אין לאביה רשות בה והלכה וניסת לאחי אביה בעודה קטנה ויוצאת במיאון והיא נקראת יתומה בחיי האב לקמן בפרקין:

זאת אומרת. מדתנן בריש פ"ק ואי אתה יכול לומר בחמותו ובאם חמותו שמיאנו ש"מ שאין קטנה יולדת:

דלא כן. דאל"כ אלא קטנה יולדת קשיא אמאי אין חמותו ממאנת תמתין עד שתגדיל ותמאן בבעלה שמת לעקר נישואין הראשונים ויהא חתנה מותר בצרתה:

מיאנה ובנה על כתפה. דסובר בנים אינן כסימנים ופליג אתנא דמתני' היא מתני'. הא דפליגי בית שמאי ובית הלל במתני' בממאנת ביבם איירי בשנפלה לפני שני יבמין וסברי בית שמאי דממאנ' למאמרו ולזיקתו ואין מיאון לחצי זיקה ומותרת אפי' לו הלכך לא מהני המיאון וב"ה סברי יש מיאון לחצי זיקה כדמסיק:

ופריך תמאן למאמרו ותינשא לשוק. קס"ד טעמא דב"ש משום דעבד בה מאמר לא מהני המיאון דאכתי אגידה בי' מחמת זיקה וקשיא ליה לב"ש כיון דאי לאו מאמרו של זה מודים דיכולה למאן א"כ אף עכשיו תמאן במאמרו ובכולא זיקה ותינשא לשוק:

ותמאן במאמרו וכו'. א"נ תיהני מיהת המיאון שלא תהא אגודה ביבם זה ותהא מותרת לאחיו ולמה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ:

באומרת אי אפשי בך. דאינה עוקרת כל הזיקה דמשמע באחיו השני רוצה בו הלכך לא תינשא לשוק וגם בלשון זה עוקרת מאמרו של זה וגם זיקתו ואין מיאון לחצי זיקה:

בשהשיאה אביה. לבעל שהן קידושי תורה ואינה יכולה למאן:

ה"ג שמיאנה אשתו שלא בפניו וכ"ה בבבלי:

לפי שמדד בכפישה. במדה כפוי' מדד לשון אונאה כמודד בשולי המדה שהיה מפסיד נכסי מלוג שלה:

שמא מתירין ערוה שלו. בתמיה וזו לב"ש ערוה מדבריהם היא שאין במיאונה כלום שהרי נשואה היתה שאכל מנכסי מלוג שלה וגם המיאון היה שלא בפניו:

ה"ג א"ל הא ארוסיך איעבר. כלו' הא ארוסיך עובר לפניך ותתבייש מיני':

ואמרה. בפני החנוני לבדו אי אפשי בפלוני בעלה הוי מיאון ולא אמרינן משום דאטרחה להביא חפץ משלו הוא דקאמרי הכי:

ופריך ובית דין יושבין במיאונין. בתמי' והתני ברח מן שלשה וכו':

הדבק בחליצה. דהכונס את יבמתו לשם נוי לשם דבר אחר כאלו פוגע בערוה וקרוב להיות הולד ממזר:

ובהיתר נדרים. דתניא ר' נתן אומר כל הנודר כבונה במה והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן דה"ל לאיתשולי עלי':

ובהבא' שלום. דכתיב בקש שלום ורדפהו:

וברח מן המיאונין. דלמא גדלה ומיחרטא בה:

ומלהיות ערב. דכתיב רע ירוע כי ערב זר:

אלא פוקדון. צא לדין דשכיחא מילתא לירד לדינא ודיינא ע"י קבלת פקדונות:

א"ר ברכי'. מן התורה מנ"ל להתרחק מן הערבות דכתיב בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך עשה זאת והנצל לך התרפס ורהב רעך:

וב"ד יושבין במיאונין. לב"ש פריך דקאמרי בפני ב"ד דוקא א"נ אף לב"ה פריך דקאמרי בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד הא אי אפשר למצוא שיבואו מיאונין בפני ב"ד:

ומשני תיפתר. תפרש למתני' שהיו ב"ד עסוקים בענין אחר ובאה לפניהם ומיאנה:

כיני מתני' וכו'. קשיא ליה אדברי ב"ש דקאמרי אלא ממתנת וכו' ותמאן ותנשא הא מיאנה חדא זימנא בבעלה ואמאי קתני ותמאן ותנשא אלא כן הוא פירושא דמתני' ותמאן בו וממתנת מלארס לאחר עד שתגדיל כדי שלא תחזור ותמאן בשני או אם רצה להנשא ממאנת בבעלה ותנשא לאלתר דתו לא ממאנת לב"ש דנשואה היא:

ה"ג אין מיאוניה מיאונין. וה"פ אס"ד דאף בנשואה לב"ש בדיעבד הוי מיאון א"כ מאי בין אירוסין לנשואין דהא לב"ש אין ממאנת אלא פעם אחת א"כ למה לא תמאן ותתארס דהא אינה יכולה למאן שנית אלא ודאי באירוסין שנית בדיעבד מיאוניה מיאונין ובנישואין לעולם אין מיאוניה מיאונין:

קול יוצא לנשואה וכו'. כלומר לעולם אף בנשואין בדיעבד מיאוניה מיאונין והא דלא חשו בנישואין שתמאן שניה דכיון שהקול יוצא לנישואין ימנעו אותה בני אדם שלא תמאן אפי' בפני אחרים כ"ש בפני ב"ד שלא תמאן משא"כ באירוסין ולא ידעו להזהר בה לעכבה מלמאן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף