קרבן העדה/יבמות/יא/ב

קרבן העדה יבמות יא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' לא חולצין וכו'. דאחוה מן האב בעינן וגרים אין להם שאר מן האב:

גמ' והלא הגר וכו'. ברייתא שנוי' בת"כ אביו ואמו קלל יכול לא יהא חייב עד שיקלל שניהם כאחת ת"ל אביו קלל אמו קלל והלא הגר וכו' כלומר עכשיו שלמדנו שחייב על אחד מהם נלמוד נמי שהגר אע"פ שאינו חייב על אביו שאין אבות לעכו"ם מ"מ חייב על קללת אמו וה"ק והלא גר יש ללמוד מכאן שחייב על אמו אע"פ שאינו חייב על אביו:

אביו ואמו קלל. קרא יתירא הוא ללמדך שאינו חייב על קללת אחד מהם אא"כ שייך בו חיוב על שניהם לאפוקי גר שאינו חייב על קללת האב פטור נמי על קללת האם:

בשתוקי. שמשתקין אותו מנכסי אביו דלא ידעינן אבוה מני דלירש עם שאר אחיו:

שהוא חייב על אמו. דאלו אתי סהדי ומסהדי אבוה מאן הוא חייב גם על קללת אביו הרי הוא כמי שחייב על שניהם וחייב על אמו:

מה פליגין. כי פליגי:

ה"ג אבל בגר שהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה אף ר"י הגלילי מודה:

לחמץ. שם מקום:

אתון. באו הנך משפחת בר עשתין ושאלו ממנו שני אחים גרים ומת אחד מהם מהו שייבם השני את אשתו:

הוון. סברוהו למימר כי אר"י דגר אסו' ליקח אשת אחיו דוקא שהניח אחיו בנים:

מה נפשך. מותר באשת אחיו גר דאם באמת אחיו הוא מותר לייבם:

אפי' כן. שלא הניח בנים אסור באשתו:

מצות ייבום ראינו בגרים. ואם יקדש אחד מן השוק אשת גר שמת ואין לו אחים תצא בלא גט דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק:

בד"א. שהגר אסור באשת אחיו בזמן שבא עליה אחיו לאחר שנתגייר אבל אם לא בא עליה לאחר שנתגייר הכל מודים שהוא כנושא אשה מן השוק דאין להם אישות ומותר בה:

והיה נשוי. בגיותו אשה ובתה:

כונס אחת ומוציא אחת. לאחר שנתגייר דלא ליתי למשרי אשה ובתה בישראל:

בד"א. שכונס איזה מהן שירצה:

שלא הכיר. שלא בא על אחת מהן כשנתגייר:

כיון שהכיר הכיר. ומותר בשתיהן:

גר. נשוי אחותו בין מאב בין מאם יוציא דב"נ אסו' באחותו בין מן האב בין מן האם הלכך אף גר אסור בה שלא יאמר באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה:

אחות אביו יקיים. דכיון דאיתפליג דרא ואין בה שאר האם יקיים:

אחות אמו מאביה יקיים. דלא דמיא לאחותו מן האם:

לא אמר אלא כנס. סתמא דש"ס דייק הכי מלשון הברייתא דוקא בדיעבד מותר בהן אבל לכתחלה לא יכנוס אחת מכל העריות:

עכו"ם אסור באחותו בין מן האב בין מן האם. בסמוך מפרש טעמו:

פשט הוא לן. כלומר ברור הוא לן טעמא דר"מ מדכתיב על כן יעזב וגו':

ה"ג על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ר' ביבי מעתה וכו'. וה"פ ר' חנין סתמא קאמר קרא דעל כן ולא פירש כלום וס"ד דר' ביבי דהכי קדריש ר' חנין ע"כ יעזוב איש את האשה הסמוכה לאביו והיינו אחותו מאביו וקשיא לי' א"כ אף אחות אביו תהא אסורה לו מדאורייתא שגם היא סמוכה לאביו ולא סיים ר' ביבי קושיתו אבל ר' שמעון בריה דר' אייבו סיימו דלפ"ז קשיא יוכבד וכדמסיק א"נ ר' ביבי פריך מברייתא דתני אחות אביו יקיים דר"מ ור' שמעון פריך מקרא:

לא היו ישראל נוהגין. שהרי יוכבד בת לוי הית' אחו' אביו של עמר' ואיך לקח' עמרם לאשה:

ומשני א"ר הילא בסמוך לו מאביו וכו'. לאו בסמוכה מאביו מפרשי' לקרא אלא הסמוכה לו הלכך אחותו בין מן האב בין מן האם אסורה לו מדאורייתא דסמוכה היא לו דע"כ יעזב איש כתיב אבל אחות אביו ואחות אמו מדאורייתא שריין שאינן סמוכין לו אלא לאביו ולאמו והא דקאסר ר"מ אחות אמו היינו מדרבנן דאמו ודאית ואתי לאחלופי בישראל אבל אין אבות לעכו"ם:

וגם אמנה אחותי בת אבי וגו'. הרי דאחותו מאב שרי' וקשי' לר"מ דאמר אחותו בין מן האב בין מן האם יוציא:

משם ראי'. בתמי' וכי לא כתי' נמי התם בסיפי' דקרא ותהי לי לאשה דקרא יתיר' הוא אלא ה"ק קורבא דאבא אית לי בהדה שהיתה בת אחיו אבל לא קורבא דאמא לפיכך ותהי לי לאשה:

מאי כדון. הלכתא מאי:

וכל ערוה שאין ב"ד של ישראל ממיתין עליה. כגון חייבי כריתות אחותו ואחות אביו ואחות אמו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואחות אשתו:

ה"ג התיבון הרי אחותו שאין ב"ד של ישראל ממיתין עליה ובני נח מוזהרין עלי'. וה"פ הא אמרי' לעיל בבריית' דאחותו מאמו לכ"ע אסורה:

ר' הילא בשם רשב"ל. מוסיף להקשו' אכללא דר' יוסי מדתניא בספרי פ' שופטים הובא בבבלי בסנהדרין דף נו ובגלל התועבות האלה וגו' א"ר שמעון מלמד שהוזהרו כנענים על כל המעשים האלו שאין עונשין את האדם אא"כ מזהירי' וכתיב סוף פ' עריות כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם וכיון דנענשו עלייהו ש"מ שבני נח מוזהרין על כל העריות אפי' חייבי כריתו':

א"ל שמעת אפי'. באחותו מאם שרי:

א"ל והתנינן וכן שפח' שנשתחררו בניה עמה. קס"ד לכל מילי דמיין שפחה שנשתחררו בניה עמה לגיור' שנתגיירו בניה עמה וגר לכ"ע אסור באחותו מאמו שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה:

ומשני לחליצה ולייבו'. הא דמדמי התנא שפחה שנשתחררו בניה עמה לגיורת שנתגיירו בניה עמה היינו דוקא לענין זה שלא חולצין ולא מייבמין שלא יאמרו מצות יבום ראינו בעבדים כדאמרינן לעיל גבי גרים:

ה"ג ואמרת אליהם. בתחלת פ' עריות בפ' אחרי מות כתיב ואמרת אליהם דמיותר ומרבינן מיניה עבדים שמצוין על העריות כישראל ובת"כ דורש מואמרת אליהם דשחוטי חוץ לרבות גרים ועבדי':

ה"ג או נאמר למיתה ולא לחלבי' אית חמרת מה מצינו בשפחה שעשה בה צד שנשתחררה כצד שלא נשתחררה אף זיקת אם נעשה בה צד שנתגייר' כצד שלא נתגיירה. וה"פ או נאמר הא דמרבינן עבדים היינו שחייבים על העריות מיתה אבל לא לקרבן נתרבו ומשני מה מצינו בשפחה חרופה דהיינו חציה בת חורין וחציה שפחה המאורסת לישראל ובא עליה ישראל אחר במזיד אינו חייב עליה מיתה אלא קרבן אע"פ שראוי לחייבו מיתה על צד שנשתחרר שתפס בה קידושין אלא ש"מ שעשה בה הכתוב צד שנשתחררה כצד שלא נשתחררה ופטורים ממיתה ה"נ בעבד שבא על אמו שפחה או על אמו גיורת כיון שיש בעבד צד שנתגייר שהרי חייב במקצת המצות וצד שלא נתגייר שהרי אינו חייב בכולן נעשה בו צד שנתגייר כצד שלא נתגייר ופטור ממיתה ולא איתרבה אלא לקרבן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף