שיירי קרבן/יבמות/יא/ב

שיירי קרבן יבמות יא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רע"א אביו ואמו קלל וכו'. וא"ת לפי הגהתי בקונט' כבר אפיקתיה לאביו קלל וגו' דבא ללמד דלא בעינן שניהם כאחד וי"ל ר"ע סובר כר' יונתן דמשמע שניהן כאחד ומשמע כל אחד בפני עצמו ובבבלי סנהדרין דף פה גרסי' ת"ר אביו ואמו קלל לאחר מיתה וכו' הניחא לר' יונתן דמייתר ליה קרא אביו ואמו קלל אלא לר' יאשי' מנ"ל דתניא איש איש לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס אשר יקלל אביו ואמו אין לי אלא אביו ואמו אמו שלא אביו אביו שלא אמו מנין ת"ל אביו ואמו קלל דר"י ר' יונתן אומר משמע כל א' בפני עצמו וכו' מנ"ל נפקא ליה מומקלל אביו ואמו ור' יונתן האי מיבעיא ליה לרבות בת טומטום וכו' ותיפוק ליה מאיש איש דברה תורה כל' בני אדם. והרמב"ם כ' רפ"ה מה' ממרים המקלל אביו ואמו נסקל וכו' ואחד המקלל בחייהן או לאחר מיתתן ה"ז נסקל וכו' וכן הטומטום ואנדרוגינוס. והלכה ט' כ' וכן גר שהורתו שלא בקדושה אע"פ שלידתו בקדושה אינו חייב על מכתו וקללתו כשם שאינו חייב על אביו כך אינו חייב על אמו שנאמר ומקלל אביו ואמו את שהוא חייב על אביו חייב על אמו וזה שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו ע"כ. וקשה כמאן ס"ל אי כר' יונתן הא איצטרך אביו ואמו קלל לאחר מיתה ומקלל אביו ואמו איצטרך לרבות בת טומטום ולדידיה גר חייב על אמו כר"י הגלילי דהא לא אייתר לן אביו ואמו קלל לדרשת ר"ע וכן לר' יאשיה איצטריך אביו ואמו קלל לחלק ומקלל אביו ואמו לאחר מיתה וע"ק מ"ש שנאמר ומקלל אביו ואמו את שהוא חייב וכו' הא אפי' כר"ע לא אתי' דאיהו מאביו ואמו קלל יליף ליה כמפורש כאן ובת"כ. ותמהני שלא הרגישו בזה מפרשי דבריו. ונ"ל דסובר הרמב"ם הא דמשני הש"ס לר' יונתן דברה תורה כלשון בני אדם זהו דוקא אם נאמר דס"ל לר' יונתן כר"י הגלילי ומדחזינן דבסוטה פ"ד פריך הש"ס ור' יונתן האי איש איש מאי עביד ליה ש"מ דאף ר' יונתן דריש איש איש ואייתר ליה ומקלל אביו ואמו ש"מ דאתיא לדרשת ר"ע דגר אינו חייב על אמו. והא דתפס להך קרא ושבק לקרא דאביו ואמו קלל דמיניה יליף ר"ע י"ל משום הך ברייתא דבבבלי דיליף מאביו ואמו קלל לאחר מיתה משמע דהכי ס"ל לר' יונתן. ובזה מיושב קושית המשנה למלך ר"פ הנ"ל. והדברים ברורים באין גמגום:

מודה ר"ע בשתוקי וכו'. כ' הרמב"ם פ"ה מה' ממרים הלכה ט' שתוקי חייב על אמו ואינו חייב על אביו. והרב בכ"מ לא גילה מקורו. ונראה שנעלם ממנו לפי שעה סוגיין וגם הת"כ. גם אמ"ש הרמב"ם שם וכן גר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אינו חייב על קללתו. כ' הכ"מ זה פשוט וכו' ע"ש כאלו הרמב"ם הוציא דין זה מלבו. והדבר מבואר בסוגיין:

גירין מהו שייבמו. וא"ת מאי קמיבעיא ליה מתני' היא גיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מייבמין וי"ל מיבעיא ליה טעמא דמתני' משום דאסירי או משום דאינן בני חליצה וייבום ושריא לעלמא ולדידהו. אך קשה הנך דסברוהו למימר באשה שיש לה בנים וכו' ש"מ דסברוהו הטעם דאסור משום דבישראל אסור ואתי לאחלופי א"כ צ"ל דאיבעיא דידה דוקא באחין מן האב דאי באחין מן האם נמי מאי קאמר ואם אינה אשת אחיו יהא כנושא אשה מן השוק. דלמא אינה אשת אחיו מן האב אבל היא אשת אחיו מן האם דאמו ודאית ואסורה לו וי"ל כולי הא לא חששו ודוחק ועיי' בבבלי:

אפי' כן אסור שלא יהו אומרים וכו'. בבבלי בסוגיין גרסי' בני יודן אמתא אשתחררו שרי רב אחא בר יעקב למינסב נשי דהדדי א"ל רבא והא רב ששת אסר א"ל הוא אסר ואנא שרי ופריך ממתני' דתנן לא חולצין ולא מייבמין דמשמע איסורא ע"ש. וקשה דלמא מתני' דוקא לענין ייבום אוסר שלא יאמרו וכו' וקא מישתרי יבמה לשוק לעלמא כמ"ש בקונט' וראב"י לאו במקום ייבום איירי כמ"ש רש"י שם בד"ה נשי דהדדי וכו'. וצ"ל דהבבלי לית ליה הך חששא. ונראה דקאסר ר' יוחנן אפי' שלא במקום ייבום דהא סברוהו למימר דוקא באשה שיש לה בנים אוסר ואתא ריב"א לומר דאפי' באשה שאין לה בנים נמי אסור ש"מ דתרתי אית ליה חששא דאיחלופי וחששא שיאמרו ראינו מצות יבום בגרים. ומזה סייעתא לפסק הרי"ף דפסק כרב ששת דאוסר למנסב נשי דהדדי ודלא כרמב"ם דמתיר ועמ"ש לקמן בפרקין בתו' בד"ה א"ל והתנינן:

גר שנתגייר והיה נשוי אשה ובתה וכו' כונס אחת וכו'. כ' הרמב"ם פי"ד מהא"ב הלכה טו הנושא גיורת ובתה הגיורת או שתי אחיות מן האם יושב עם אחת מהן ומגרש השנייה וכ"כ בש"ע יו"ד סי' רסט סעיף ה'. וכ' הה"מ ברייתא פ' נושאין נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת ופי' בגר שנשא בגיותו אשה ובתה ונתגיירו עמו קאי כ"פ המפרשים ורבינו כ' דין זה במי שנשא אשה ובתה שנתגיירו ואפי' היה זה שנשאן ישראל ודינו ודאי אמת וכ"כ רש"י ע"כ. וקשה בסוגיין מבואר כדברי המפרשים ודלא כדעת הרמב"ם שהרי מסיים בד"א שלא הכיר באחת מהן משנתגייר ש"מ דבגר שנשא בגיותו אשה ובתה איירי. ומדמסיים ואם הכיר את שתיהן כיון שהכיר הכיר ש"מ דבדיעבד לא יוציא ודלא כרמב"ם. ומ"ש הה"מ שכ"כ רש"י. לא ידענו מאי קאמר דז"ל רש"י וא"ת שנשא גיורת שנתגיירו האם והבת דלית להו קורבה דכקטן שנולד דמי ל"ל גר אפי' בישראל נמי מצי למימר הכי ע"כ. מדבריו אלו משמע בהיפך אס"ד דאף לאחר שנתגיירו אסורים ה"ל לתנא למיתני דינו בישראל שנשא גיורת ובתה הגיורת אלא ודאי לאחר שנתגיירו לית בהו איסורא מיהו בסנהדרין דף נח ע"א פירש"י בד"ה נשא אשה ובתה אשאר גרים קאי כשנשאם בגיותם ונתגיירו עמו א"נ אהא קאי ומשום דהך גיורת קאמר וה"ה לישראל גמור. ונראה דהרמב"ם דייק פירושו מדברי הבבלי שם דגרסי' התם אמר מר נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת לכתחלה לא יכנוס השתא אפוקי מפיק לכתחלה מיבעיא התם קאי וכו'. וקשיא אס"ד בישראל שריא בדיעבד אם כנם אשה ובתה לישני כונס אחת ומוציא אחת היינו שנשאה בגיותו ולא בא עליה לאחר שנתגייר. ולאחר שנתגייר לכתחלה לא יכנוס ועוד לפ"ז צ"ל דהבבלי והירושלמי פליגי דהא לירושלמי באם בא עליהן לאחר שנתגייר לא יוציא ובבבלי אמרי' דיוציא ואפי' בדיעבד כדאמרי' השתא אפוקי אפיק וכו' וכמ"ש. לכך מפרש הא דתניא נשא אשה ובתה איירי בישראל והואיל ואיכא תרתי לריעותא דאתי לאחלופי בישראל וגם הגיורות יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה הלכך יוציא אבל בנשאה בגיותו דליכא למיחש לאחלופי אלא משום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה וכו' הלכך בדיעבד לא יוציא. נמצא שני התלמודים שוין. מיהו עדיין קשיא ה"ל לרמב"ם לבאר דין דנשא בגיותו אשה ובתה וצ"ע:

אחות אמו יוציא אחות אביו יקיים דר"מ. כתבו תוס' בסוגיין דף צח ע"א בד"ה נשא אחותו וכו' ומיהו נראה לר"י דהך ברייתא פליגי אירושלמי וב"ר דהא משמע דכ"ע מוקי הכא קרא לאחות אב ואחות אם והיינו כרבנן דהתם ע"כ. וקשה הא בסוגיין מפורש דלכ"ע אחות אב יקיים ומאי רבנן דקאמרו ונראה שט"ס הוא בתו' וצ"ל והיינו כר' ביבי דהתם ר"ל דר' ביבי קאמר מעתה אחות אביו אסורה שהיא סמוכה לו. ותימא ודאי אין דברי ר' ביבי אמורים אליבא דר"מ דהא מפורש תנינא בברייתא דקאר"מ אחות אביו יקיים ועוד וכי אין אחותו סמוכה לאביו כמו אחות אביו אלא דר' ביבי בא להוסיף ולא לגרוע ואר' חנין פריך כדפירשתי בקונט' וזה ברור. ולפמ"ש בקונט' דלמסקנא מתרץ קושית ר' ביבי וכ"מ בב"ר א"א לקיים דברי תוס'. וצ"ע. מיהו לענין גר פליג הבבלי. דבסוגיין אמרי' אחותו בין מאב בין מאם יוציא דר"מ ובבבלי אמרי' לכ"ע אחותו מאם יוציא מאב יקיים:

משם ראיה ותהי לי לאשה. עיי' פי' בקונט' ונראה דה"פ ותהי לי לאשה למה לי אלא ה"ק והי' ראוי' לי לאשה כדדרשי' מולו תהי' לאשה דאונס אשה הראויה לו. ובמה היתה ראוי' שהיא בת אחיו דאמרי' בבבלי במכלתין דף סב הנושא בת אחותו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה וכ' תוס' ה"ה בת אחיו. ש"מ דא"ל מתחלה קורבא דאבא אית לי בהדה. ועמ"ש לקמן בפרקין בתו' בד"ה זאת והיפ"ת בב"ר סי' יח האריך בפי' סוגיין. וכל מעיין ישפוט בצדק שאין פירושו מחוור. ופירושי בקונט' אמת ויציב:

התיבון הרי אחותו וכו'. וקשה הא ר"י הלכתא קאמר ומאי קשיא ליה מברייתא ונראה דסובר המקשה דר' יוסה אליבא דר"מ קאמר למלתי' וכן משמע בבבלי בסנהדרין דף נח ע"ש מיהו קשה מאי פריך מאחותו דלמא מדרבנן אסורה וכמ"ש בקונטרס:

ובגלל התועבות האלה וגו'. בבבלי סנהדרין דף נו ע"א גרסי' ת"ר שבע מצות נצטוו בני נח דינין וכו' רש"א אף על הכישוף ר' יוסי אומר כל האמור בפ' כישוף ב"נ מוזהר עליו לא ימצא בך וגו' ובגלל התועבות האלה וגו' ולא ענש אא"כ הזהיר. וקשה א"כ מאי פריך הכא מר"ש הא ת"ק פליג עליה וסובר דאינן מוזהרין על הכישוף ש"מ דלית ליה הך דרשא דר"ש אלא מפרש לקרא ה' השונא כישוף שמכחישין פמליא של מעלה גירשם ע"י כך מארצו א"נ ה"ק ובגלל אחת מהתועבות האלה גירשם מארצו אף בכולם יגרש ישראל אם יעברו ובפ' כישוף כתיב נמי ע"ז מעביר בנו למולך א"כ הכא בעריות נמי לאו מחמת עונש קאה אותם הארץ אך ה' שונא זמה והוציאם מארצו א"נ בשביל אחת מהעריות והיינו מיתת ב"ד קאה אותם אבל אינן מוזהרין על שאר חייבי כריתות. מיהו הא דגרסי' בספרי אר"ש מלמד שהוזהרו וכו' בבבלי סנהדרין דף ס' משמע דלית ליה לר"ש הך דרשא. דגרסי' רש"א אף על הכישוף מ"ט דר"ש דכתיב מכשפה לא תחיה וסמיך ליה כל שוכב עם בהמה כל שישנו בכלל שוכב עם בהמה ישנו בכלל מכשפה לא תחיה ע"כ. אך קשה מנ"ל דנצטוו מאז על הכישוף כשהיו ב"נ דלמא כשניתנה התורה נתחדשה הלכה שמצווין על הכישוף וי"ל:

א"ל והתנינן וכן שפחה וכו'. וקשה מאי פריך מבני חורין אעבד בבני חורין איכא איסורא משום איחלופי וי"ל קסבר הש"ס טעמא דמתני' שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ואס"ד דעבד מותר באמו א"כ לא שייך בעבד הך חששא שיאמרו באנו וכו' ועיי' בתוס' דף צח:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף