קרבן העדה/יבמות/ד/טו

קרבן העדה יבמות ד טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמ' וכולהם. כל הני תנאי דמתני' בהאי קרא פליגי:

ולא יגלה כנף אביו. וסמיך ליה לא יבא ממזר וקסבר ר"ע לא יגלה באנוסת אביו איירי ד"ה חייבי לאוין ממזר:

שהיא בלא יבא. שאסור לבא עליה:

התיבון. הקשו:

הרי אלמנה לכה"ג. שהיא בלא יבא שאסור לכה"ג לבוא עליה ולד"ה אין הוולד ממנה ממזר:

שנייא היא. שאני אלמנה לכה"ג שפירש בה הכתוב לא יקח ולא יחלל זרעו ללמדך שזרעו חללים ולא ממזרים:

מה אשת אב שהיא בכרת. קסבר בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר דה"ל אשת אחי אביו שהיא בכרת:

הרי נדה. שהיא בכרת ואין הולד ממנה ממזר והך קושיא כ"ש דקשיא נמי לר"ע:

שנייא היא. שאני נדה שאין כתוב בה שאר בשר דלאו מחמת קורבה אסורה עליו וכל שאין איסורה משום שאר בשר אין הולד ממזר:

שחייבין עליה מיתת ב"ד. דדוקא דומיא מאשת אביו דה"ל חייבי מיתות ב"ד הוא דהוי ממזר אבל לא חייבי כריתות:

ה"ג אע"ג דרי"א הבא על אחותו הולד כשר. וכ"ה בקידושין פ' האומר דקסבר אין ממזר מחייבי כריתות:

שהיא פסולה מן הכהונה מק"ו מאלמנה לכה"ג שאין איסור' שוה בכל בנה פגום זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום:

עכו"ם ועבד וכו' שהיא פסולה לכהונה. דכיון דלא תפסי בהו קידושין כחייבי כריתות דמיין והולד פגום לכהונה:

בגין. בשביל שהולידה אמו אותו מן ארמאי מהו שיהא כשר לבוא בקהל:

הן דעיימך רגליך. אע"פ שרגליך כהות ועייפו' לך מזה עד דלא יבא שמואל ויפסלינך דקסבר שמואל עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וי"מ הנה תראה שעמך רגלך לך מהרה מכאן והראשון נ"ל וכן עיקר:

מקום שנכללו וכו'. כלומר מצינו מקום שנכללו כל העריות דהיינו לענין כרת שהוקשו זה לזה דכתיב ונכרתו הנפשות העושות וגו' ובכללן אשת אב ולא מקשינן לענין פסול ממזרות אלא חייבי כריתות שבניהם ממזרים:

ופריך מחלפא וכו'. קשיא דריב"ח אדריב"ח:

דתניא מצות ה'. בחטאת כתיב ואם נפש אחת תחטא בשגגה בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשנה וגו' והביא קרבנו וגו':

הייתי אומר אף אוכלי שקצים ורמשים בכלל. כלומר כל חייבי לאוין יהיו חייבין עליהן קרבן אם עבר עליהן או שהורו ב"ד וטעו בשוגג:

נאמר כאן. בשגגת הוראה כתיב ונעלם דבר מעיני הקהל:

ונאמר להלן. בפ' ע"ז והיה אם מעיני העדה וגו':

אי מה עיני וכו' דבר שיש בו מיתת ב"ד. דאע"ז חייבין מיתת ב"ד:

ה"ג לא יצא עמה מיתה אלא כרת בלבד. וה"פ בהך פרשתא שנאמר שם קרבן ע"ז וכתיב והיה אם מעיני העדה וגו' לא נאמר בע"ז אלא כרת דכתיב שם ונכרת' הנפש ההיא מקרב עמה אבל מיתת ב"ד של הע"ז לא נאמר שם אלא במקום אחר נאמרה הלכך כל מצוה שהיא מח"כ חייבין עליה חטאת וב"ד מביאין קרבן:

מחלפא וכו'. חוזר לקושיתו התם בעריות יליף מעונש שנזכר בכללא והיינו כרת ולא יליף מעונש שנזכר בפרטא במקום שיצאה אשת אב דהתם לא כתיב אלא לאו לחוד והכא בע"ז יליף מעונש שנזכר במקום שיצאת ע"ז ולא אמרינן דע"ז ה"ל דבר שחייבין עליה מיתת בית דין:

ומשני תמן. לענין קרבן כל לא תעשה נכלל בכלל מצות ה' אשר לא תעשנה ויצאה ע"ז ללמד מי הוא החייב קרבן אין לנו להוציא ולמעט אלא הנך דלא דמיין לע"ז בהנך מילי הנזכרי' בהך פרשה:

ה"ג תמן נכללו כל העברות לקרבן:

אית לך למימר הכא נכללו כל העריות אפילו חייבי לאוין לממזר. דנימא יצאה אשת האב ללמד על הממזר ולא כתיב בפרשה שיצאה ללמד רק איסור לאו דנאמר בני חייבי לאוין הן ממזרים הרי לא נכללו מעולם לענין זה אלא מהיקישא הוא דמרבינן שאר ח"כ שהוקשו זה לזה בקרא ונכרתו הנפשות וגו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף