קרבן העדה/גיטין/ה/ט

קרבן העדה גיטין ה ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מפני דרכי שלו'. דלא ליתי לאנצויי והקדימו חכמים לכהן לפי שקדושתו גדולה משל לוי וכן של לוי מישראל:

מערבין בבית ישן. בני חצר שרגילים לתת עירובן בכל שבת בבית של אחד מהן אין משנין את מקומו ליתנו בבית אחר:

מפני דרכי שלום. שלא יאמרו לפי שלקח מפת שהניחו לעירוב לפיכך אין מניחין אותו עתה שם:

בור שהוא קרוב. למוצא אמת המים הבא מן הנהר מתמלא ראשון ואחריו ימלאו התחתונים:

מצודות חיה ועוף. שאין להם תוך דליקניה ליה כליו:

יש בהן גזל מפני דרכי שלום. ולא נפיק בדיינים:

גזל גמור. מדבריהם ונפיק בדיינים דקסבר עשו מפני דרכי שלום שאינו זוכה כזוכה:

המנקף. חותך כמו ונקף סבכי יער:

גמ' מילתיה דרשב"י אמר. מדברי רשב"י שמעינן דמדאורייתא הוא שהכהן. קודם לקריאת התורה משאר כל אדם:

ואח"כ ואל כל זקני ישראל. ש"מ דהכהנים קודמין לתורה לכל זקני ישראל שהן התלמידי חכמים:

מיומיי לא ברכתי לפני כהן. ואי דאורייתא מאי רבותיה דריב"ל:

ה"ג ולא הנחתי ישראל לברך לפני. דריב"ל לוי הי':

מילתיה דר"ח. מדברי ר"ח שמעינן דמדרבנן הוא להקדים הכהן:

ישראל קורא ראשון וכו'. ואי דאורייתא איך רשאין לשנות מפני דרכי שלום וכי יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה:

לאחיהן שבצפון ושבדרום. כלו' לכל העולם שאינן יכולין לבוא לבית הכנסת:

ומי עונה אחריהן. אמן:

עם העומדין אחורי הכהנים אינן בכלל ברכה. דכיון דאינן עוקרין רגליהן לבוא לפני הכהנים להיות מתברכים פנים כנגד פנים כדת התורה דכתיב כה תברכו פנים כנגד פנים נראה שאין הברכה חשובה עליהן הלכך אינן בכלל הברכה:

אינה מפסקת. והברכה חל עליהן:

העומדים מן הצדדין מהו:

נישמעינה מן הדא ממתני דפרה פי"ב:

נתכוין להזות. ממי חטאת על הכלים העומדין לפניו והזה על הכלים העומדים לאחריו:

הזייתו פסולה. דבעינן כוונה לטהרה דכתיב והזה הטהור על הטמא שיהא מתכוין לו:

והזה על הצדדין. שיש ממנו ולהלן ולא על הצדדין שהן ממנו ולאחור:

הדא אמרה. זאת אומרת העומדין מן הצדדין של כהן הימנו ולהלן הן בכלל ברכה:

וצריך שיהא החזן ישראל. שנא' אמור להם מכלל שאין המקרא כמותם:

שאינו קורא אלא השבט. של כהנים:

שלא תאמר איש פלוני. כהן מגלה עריות וכו' איך יברכני:

ובדיור ישן. איירי מתני' שדר בו עתה מי שהי' דר בו בראשונ' ומשום חשדא כדפרישית במתני' עוברת על גביו. שמתמלא מאיליו בדרך הלוכו ואינו צריך לסכור הנהר:

אפי'. הנהר עובר מן הצד של בורו נמי הקרוב לנהר ממלא ראשון:

תמן אמרין. בבבל אומרים הרחוק ממוצא הנהר כגון שהוא למטה אלא שמרוצת הנהר סמוך לבורו ונוח לו לשתות מהנהר קודם להעליון שהוא קרוב להנהר ואינו נוח לשתות ממנו אין העליון יכול לסכור הנהר לעכב התחתון שלא ישתה עד שישתה הוא תחלה:

ע"ד דרבנן דתמן ניחא. לא שייך הכא אלא קאי אמתני' דעירובין דתנן התם מזכה להן ע"י עבדו ושפחתו העברים ושפחה העברית אי אפשר שתהיה גדולה שהרי יוצאה מרשות האדון בסימנין וקשיא מי אית לה יד לזכות ועוד בסיפא דהתם תנן אבל לא ע"י בנו ובתו הקטנים וקאמר לרבנן דתמן דאמרי דיש קטן שיכול לזכות ניחא:

כמוציא לאשפה. שהרי אין בו דעת כלל:

אגוז ונוטלו. קטן שנותנין לו אגוז נוטלו וכשנותנין לו צרור זורקו:

מפני דרכי שלום. שיש בו דעת במקצת:

ומביאן לאחר זמן. כשתובעין החפץ ממנו:

אבל לא לאחרים. אם זיכה אדם לחבירו דבר על ידי אותו קטן שמסר לו חפץ וא"ל זכה בחפץ זה בשביל פלוני לא זכה ואם בא הנותן לחזור יחזור:

כשם. שקטן המצניע אגוז וזורק צרור זוכה לעצמו כך זוכה לאחרים מדרבנן ואליבא דרב הונא איירי מתני' דעירובין בשפחה עברית קטנה שיודעת להצניע האגוז והצרור:

שאין מתנתו מתנה. דמשום כדי חייו תקנו לו חכמים קנין דוקא זביני אבל מתנה לא ל"א קסבר רב הונא קטן המצניע אגוז אפי' מן התורה זוכה ומודה במתנה וכן עיקר:

דברי חכמים. כלומר ר"י בן פזי ור' יוחנן דמייתי פליגי על רב הונא וסברי לעולם אין גזלו של קטן מחוור ומבורר שיהא גזל גמור עד שיביא שתי שערות:

הדא דאת אמר. הא דפליג ר' יוסי במתני' ואמר גזלת קטן גזל גמור לא אמרן אלא שמוציאין מן הגזלן בדין:

אבל לקרבן ולשבועה. אינו חייב קרבן מעילה על הקדשו של קטן ואין נשבעין על טענת קטן אא"כ הביא שתי שערות:

כל עמה מודיי. הכל מודים:

ברם כרבנן דהכא. היינו ר' יוחנן דסובר דאין זכייה לקטן עד שיביא ב' שערות קשיא מתני' דעירובין וצריכין לומר דאתיא מתני' כמ"ד קטן תורם:

מעתה. לרב הונא דאמר הכל מודים דאין מתנתו מתנה דכתיב כי יתן איש ולא קטן קשיא אף לעצמו לא יזכה הקטן מדאורייתא דהא כתיב כי יתן איש אל רעהו דמשמע גדול כמותו:

ירדו לה בשיטת הפעוטות. כי היכי דאמרי' במתני' הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר מדרבנן סובר רב הונא דכמו כן זוכה לעצמו ולאחרים מדרבנן ושיתופי מבואות דרבנן הוא:

והא תנינן. בסיפא דמתני' דעירובין אבל אין מזכה שיתוף לא ע"י בנו ובתו הקטנים ש"מ דאפי' בדרבנן אין קטן זוכה לאחרים:

כאן. רישא דמתני' שפחה העברית איירי בשיש דעת לתינוק דהיינו שנוטל אגוז וצרור ומצניע לאחר זמן:

כאן. סיפא דמתני' איירי בקטן שאין בו דעת הלכך אינו זוכה לאחרים:

הדא דאת אמר. לא אמרן דפליגי ר"י ורבנן אלא במצודות גדולות שאפשר להן להמלט ועדיין מחוסרים צידה א"נ בחיות ועופות גדולים שאפשר להן להשמט אבל בקטנים שאינן מחוסרים צידה ה"ל כמונחין בתוך ביתו ויש בהן גזל גמור ל"א לא אמרן אלא בהנך מצודות גדולות שאינן כלים לא קנאם אבל במצודות קטנות דכלים נינהו קנייא לו כליו ויש בהן גזל גמור וכ"מ בערוך ערך אהרי:

בדארעא. שנפלו לארץ מעצמן שלא ע"י עני המנקף בראשו:

אבל. אם כבר לקחן ביד ונפלו אח"כ מידו או שלקחן מתוך ידו גזל גמור הוא:

ה"ג. ומכבסין כלי עכו"ם וכו':

גירדאי. שם מקום גירדא ואנשי המקום ההוא שאלו לר' אימי:

יום משתה של עכו"ם מהו. שיהא מותר לישא וליתן עמהם מפני דרכי שלום ולא חיישינן דלמא אזיל ומודה לע"ז:

וסבר. להתיר להו דהא אפי' לקט שכחה ופיאה התירו במתני' שלא למחות להם מליטול מפני דרכי שלום כ"ש הא דחששא דאיסורא דרבנן בעלמא הוא:

יום משתה של עכו"ם אסור. דמשום לתא דע"ז מחמרינן בהו והיינו דמסיק וברוך שהבדילנו מהן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף