פני משה/גיטין/ה/ט

פני משה גיטין ה ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כהן קורא ראשון. כשהן שוין בחכמ' אבל אם הישראל גדול בחכמה קודם לכהן וללוי דממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה הדין הוא דינא דגמרא והאידנא נהיג שכהן אפילו ע"ה קודם לחכם גדול שבישראל:

מפני דרכי שלו'. דמדאוריית' יכול הכהן לתת רשות למי שירצה שיקרא בתורה לפניו ומפני ד"ש אמרו שיקרא הוא ראשון ולא יתן רשות לאחר שיקרא דלא ליתי לאנצויי ולומר מפני מה הרשה לזה ולא לאחר ואם אין שם כהן נתפרדה החבילה ואין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים ואית דאמרי נתפרד' החבילה נפסק הקשר ואיבד הלוי את כבודו בשכיל חבילתו הנפרד' ואינו קורא כלל וכן המנהג:

מערבין בבית ישן. בני חצר שרגילים ליתן עירובן בכל שבת בבית א' אין משנין את מקומן ליתנו בבית אחר:

מפני דרכי שלום. שבני אדם שהיו רגילין לראות העירוב באותו בית עכשיו שאין רואין אותו יאמרו שמטלטלין בלא עירוב ואיכא חשדא:

בור שהוא קרוב לאמה. למוצא אמת המים הבא מן הנהר מתמלא ראשון ואחריו יתמלאו התחתונים:

מצודות. שאין להם תוך דליקניה ליה כליו:

יש בהן גזל מפני דרכי שלום. ולא נפיק בדיינים:

ר' יוסי אומר גזל גמור. מדבריהם ונפיק בדיינים ומיהו מודה ר' יוסי דלא הוי גזל דאורייתא לעבור עליו בלאו ואין הלכה כר' יוסי:

המנקף. חותך כמו ונקף סבכי היער:

גמ' מילתיה דרשב"י אמר שהוא מדברי תורה. הא דכהן קורא ראשון ואחריו לוי כו' כדיליף מקרא דכתיב אל הכהנים והדר בני לוי והדר אל כל זקני ישראל:

מילתיה דריב"ל. מדברי ריב"ל שמעינן דס"ל שהוא מדבריהן מדהיה משבת בעצמו בזה מימיי לא ברכתי לפני כהן ש"מ דלאו מן התורה הוא:

מילתיה דרח"א. וכן ממילתיה דאמר ר"ח שמענו שסובר שהוא מדבריהן ועיקרה תקנה מה שהכהן קורא ראשון מפני דרכי שלום הוא והילכך בעיר שכולה כהנים ישראל קורא ראשון:

לאחיהם שבצפון ושבדרום. כלו' לאחיהן שבשדות. וכן הוא בבבלי פ' אלו נאמרין:

הנשים והקטנים. והתם קאמר כגון דלא אישתייר בי' עשרה הא אישתייר הם עונים אמן:

אינם בכלל ברכה. דהני לא אניסי והן מראים שאין הברכה חשובה בעיניהם לעקור רגליהם ולבא לפני הכהנים דבברכה צריך להיות. פנים כנגד פנים דכתיב כה תברכו:

העומדים לפני הכהנים. פנים כנגד פנים אפי' אינן לפניהן ממש אלא דמפסיק ביניהן מחיצה הואיל דלא קיימי אחורי העורף לא מיקרי הפסק דאפי' חומה של ברזל אינה מפסקת ביניהם לאביהם שבשמים:

העומדין מן הצדדין. מהו אם חשיבי כלפניהן או לא:

נשמעינה. לזה מן הדא מתני' דפרה:

והזה לאחריו. שהיו גם שם כלים הצריכין הזייה:

הזייתו פסול'. דבעינן שיהא מתכוין להם:

לפניו והזה על הצדדין הזייתו כשרה. אלמא צדדין כלפניו חשיבי:

אם היה כהן אחד אומר. השליח ציבור כהן עם וגו' ולשנים קורא כהנים:

שאינו קורא אלא השבט. ולעולם שייך לומר כהנים:

שלא תאמר איש פלוני כו'. כלומר אם נחשד הוא בכך והעם מרננין אחריו אבל אם מגלה עריות ודאי או שוכך דמים קי"ל לא ישא את כפיו:

ובדיור ישן היא מתניתא. כלומר שאפילו מדירה לדירה באותו בית אין משנין דאיכא נמי חשדא:

והוא שתהא אמת המים עוברת על גביו. שמתמלא מאיליו על פי בורו בדרך הילוכו ואין צריך העליון הקרו' לאמה לסכור המים שלא ירדו למטה ולהמשיך דרך נגרים קטנים עד שתתמלא בורו אבל אם הוא מן הצד וצריך העליון לסוכרו שלא ירדו המים למטה אז התחתון מעכב עליו משום דמצי אמר נהרא כפשטה לימשוך וליזיל:

אפי' מן הצד. דס"ל אפילו בכהאי גוונא העליון מתמלא ראשון:

תמן. בבבל אמרין מי שהוא רחוק מהאמה ונוח לו להשקות יותר מהעליון כגון שבורו של עליון מן הצד הוא וצריך לסכור כדאמרן הוא קודם מהקרוב וקשה לו להשקות שדותיו:

ע"ד דרבנין תמן ניחא. סוגיא זו כתובה במסכת מעשר שני ועלה דהתם קאי ואגב דלקמן מייתי לה הכא. דתנן התם מערימין על מעשר שני לפדותו בלא חומש משום דקי"ל הפודה מ"ש שלו מוסיף עליו חמישיתו ושל אחר א"צ. כיצד אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים לעבדו ולשפחתו העברים הילך מעות האלו ופדה לך מעשר שני לעצמך ופריך התם האי אמה העבריה היכי דמי אם בגדולה זכת בסימנין כלו' כבר יצאה בסימנין ומאי בעיא גביה דאדון אם בקטנה קטן זכה וכי יש זכייה לקטן וקאמר התם על דעתיה דרבנן דתמן ניחא דס"ל דקטן יש לו זכייה לעצמו כדלקמן:

תמן אמרין בשם רב נחמן בר יעקב. שלש מדות אלו בקטן:

המוציא. דבר בידו כמוציא לאשפה דזה אין לו דעת כלל:

גזילו. הגוזל ממנו גזל הוא מפני דרכי שלום:

נוטלן ומצניען. שיש לו הבחנה להצניע ולהביא לאחר זמן לכשיצטרך גזילו גזל גמור מדבריהם וזוכה לעצמו אם נתן לו אדם איזה דבר אבל אינו זוכה לאחרים אם זיכה לאחרים ע"י אותו קטן לא זכה ואם בא הנותן לחזור חוזר:

שאין מתנתו. שנותן לאחרי' מתנה שנאמר כי יתן איש:

דברי חכמי'. לדברי חכמים דפליגי על רבי יוסי במתניתין דסבירא ליה מציאת חש"ו יש בהן גזל גמור אבל לחכמים כדאמר רבי יודה בן פזי לעולם אין גזילו מחוור להיות גזל גמור עד שיביא ב' שערות:

הדא דאת אמרת. הא דאמרן לרבי יוסי גזל גמור דוקא לענין להוציא מן הגוזל ממנו בדין אבל לקרבן ולשבועה לכ"ע עד שיביא ב' שערות:

ברם כרבנין דהכא. השתא מהדר אדלעיל דמתניתין דמעשר שני ע"ד דרבנין דתמן והוא רב נחמן בר יעקב ניחא כדאמרן אלא לרבנן דהכא דס"ל לית ליה זכיה לעצמו כדלקמן דדרשי איש אל רעהו עד שיהא כרעהו וכשם שאינו זוכה לאחרים כך אינו זוכה לעצמו:

רבי יוסי בעי מעתה כ'. והך מתניתין דמע"ש היכי מיתוקמא:

ומשני ר' יוסי ברבי בון דירדו לה בשיטת הפעוטות כמו דתנינן במתני' ובקטן כה"ג מיירי דתתינו ליה רבנן משום כדי חייו וה"נ דיש לו זכיה לעצמו מה"ט:

והא' תנינן תמן. לרב הונא פריך דאמר לעיל כשם שזוכה לעצמו זוכה לאחרים והא תנינן בפ' חלון אבל אינו מזכה להן העירוב ע"י בנו ובתו הקטנים:

כאן. הא דרב הונא בתינוק שיש בו דעת כדאמר לעיל:

הדא דאת אמר. דפליגי רבנן עלי' דרבי יוסי במצודות באילין רברבתא שאין להן תוך אבל באלו הקטנים שיש להן תוך כמו שהן בתוך ביתו דמיא וקניא ליה כליו. ובבבלי דף ס"א איפכא בלחי וקוקרי פליגי שהן מצודות קטנים ובאוזלי ואוהרי שהן גדולים דיש להן תוך כ"ע מודו:

בדארעא. באותן פירות המונחין על הארץ היא דפליגי:

אבל הלוקח ביד. שלקט מע"ג קרקע ונתן ביד זכתה לו ידו ודכ"ע הוי גזל גמור:

ומכבסין. ובע"ז גריס ומכניסין אם מצאו אותם מושלכין:

יום משתה של עכו"ם מהו. שמבקרין אותו דאלו לשאת ולתת עמו בהדיא תנן התם באותו האיש אסור:

וסבר. להתירן מפני דרכי שלום א"ל רבי אבא והתני רבי חייא יום משתה של עכו"ם אסור לבקרן דשמא מתוך כך יבא לישא וליתן עמו:

אלמלא ר' אבא. שהזכיר לנו ברייתא דר"ח כבר היינו באין להתיר ע"ז שלהן דאזיל האי ומודי לע"ז דיליה וברוך שהבדילנו מהן ועלינו לעשות סיג וגדר להרחיק מהן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף