קרבן העדה/גיטין/ה/א

קרבן העדה גיטין ה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הניזקין שמין להן. נזקן וגובין דמי נזקן בעידית שבנכסי המזיק שנוח לו לאדם לגבות מועט מקרקע עידית ולא לגבות הרבה מזיבורית וכולן מפני תיקון העולם כדמפרש בגמרא:

גמ' ק"ו להקדש. קאי אהא דתנן הנזקין שמין להן בעידית וק"ו להקדש ששמין לו בעידית:

מה אנן קיימין. במאי עסקינן:

אם להכשר נזקין. דנגח תורא דידן לתורא דהקדש:

הדא דתנינן. בתמיה וכי זהו דתנינן בב"ק כי יגח שור איש את שור רעהו להוציא את ההקדש שאינו משלם הנזק:

אם לנזקי גופו. שהזיק שור הקדש את האדם:

ואין נזקין לגבוה. אם הזיק שור גבוה את ההדיוט פטור ל"א אם לנזקי גופו אדם שהזיק את ההקדש הא תני ר"ח אין נזקין לגבוה כיון דגלי קרא בשור דפטור ה"ה בשאר נזקין וכן עיקר:

אלא. הכא במאי עסקינן:

ה"ג באומר הרי עלי מנה להקדש שלא תאמר וכו'. וה"פ אלא לאו אניזקין קאי אלא לאומר הרי עלי וכו' וקמ"ל ק"ו להקדש שמשלם מן העידית דהא מצינו דמשלם להדיוט מעידית ק"ו להקדש:

נגבין מן המשועבדין. ומן העידית:

ופריך הניחא נזק. שלם שמשלם המועד נגבה מן המשועבדין דמן העלייה משלם אלא חצי נזק דתם איך קאמר דמשלם ממשועבדין הא תם אינו משלם חצי נזק אלא מגופו:

כבר נשתעבד גופו. לניזק וגובה חצי נזקו ממשועבדין דמזיק דקלא אית ליה:

תיפתר. תפרש לברייתא דר"ח שזקף עליו אותו חצי נזק שחייב לו משורו במלוה בשטר וסד"א כיון דמכח חצי נזק קאתי לא יגבה ממשועבדין קמ"ל דכשאר חוב דמיא:

ופריך מעתה. דאיירי בשזקפן עליו במלוה א"כ הוי כבעל חוב ואינו גובה אלא מבינונית:

ומשני מאחר שעיקרו נזק. דמלוה זו מנזק קאתי גובה מעידית:

שדהו. כתיב בניזקין מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם קדריש שדהו למעט שדות אחרים והיינו משועבדים והן עידית ויש לו בני חורין זיבורית אינו משלם אלא זיבורית:

ה"ג אם בשהקדיש ואח"כ הזיק. וה"פ אם בשהקדיש שור המזיק תחלה ואח"כ הזיק שא"צ לשלם מכרמו:

הדא. הא תנן שור רעהו ולא שור הקדש משלם ניזקין:

תיפתר. תפרש דאיצטריך לשור של הקדש שהיה רועה בשדה הדיוט והפסידו פטור מלשלם:

אנן בעינן קרקע הקדש. קרא משמע כרם הקדש פטור מלשלם ואיך קאמרת דאיירי בשרעה שור הקדש בקרקע הדיוט:

והלך הוא. שורו של המקדיש והזיק נמצא שזה המקדיש חייב להקדש כפי הקדשו וחייב תשלומי נזקו סד"א ליהוי הקדש כבעל חוב וקיי"ל מי שחייב לבעל חוב ולניזקין הניזקין קודמין לתשלומין לפיכך צריך קרא למכתב כרמו לאשמועי' דתשלומי ההקדש קודם:

פרט למטלטלין בסמוך מפ':

פרט לראוי כבמוחזק. אם היה לאביו של מזיק קרקעות והן עידית מקרקע של מזיק ונפלו לו בירושה לאחר שהזוק אין צריך אותן לניזק וה"ה לשאר ראוי:

בהן. לענין זה אמרינן פרט למטלטלין שאינו צריך ליתן לו מיד מטלטלין אלא אם רוצה משלם לו ממקרקע אבל אם רוצה לשלם מטלטלין הרשות בידו:

והכא. ואתיא כהת דתניא:

אין לי אלא קרקע. דכתיב מיטב שדהו:

מנין שאם רצה ליתן כסף. הרשות בידו:

מה בעית מימר. מה נאמר שעיקר תשלומי הנזק ממקרקע או דלמא כסף עיקר ואם אין לו כסף נותן קרקע:

ופשיט ויחליטו לו משעה ראשונה. אי ס"ד שקרקע עיקר יחליטו לניזק מיד לאחר פסק דין קרקעו של מזיק ולמה ממתינין לו עד שימציא מעות וכותבין לו אדרכתא תחלה אלא ודאי כסף עיקר ולכך ממתינין לו אולי ימצא מעות:

ה"ג ואנן תמיין רבנן אין מחליטין לו קרקעות:

ה"ג בשחפר בור והזיק בחיי אביו וכו'. וכדפרישית ובור לאו דוקא דה"ה שאר ניזקין:

ניזוק ואת אמר כן. הרי הוא הוזק ואיך קאמרת שהוא ישלם ממיטב שדהו:

איזה שדה יפה. כמו השדה של הניזק ובה שיימינן וכמוה משלם:

יכול אם אכלה מן העידית שמין לו. אותה ערוגה שאכל מן העידית וכן בזיבורית:

היך עבידא. היכי דמי שיהיה בזה הפסד:

עידית שבזיבורית טבא סגין. אם אכלה ערוגה אחת שהיא עידית בשדה זיבורית היא שוה הרבה יותר מערוגה אחת עידית בשדה שכולו עידית נמצא בזה משבית הניזק ובערוגה זיבורית תוך שדה זיבורית נמי משביח ניזק שערוגה זיבורית תוך שדה שכולו עידית אינה שוה כל כך כערוגה זיבורית בשדה זיבורית הלכך רואין את השדה כאלו מליאה עידית ושמין לו ערוגה מתוכה אם היתה עידית שמין לו ערוגה אחת עידית ואם היתה זיבורית שמין לו ערוגה אחת זיבורית נמצא משלם מן העידית על העידית ומן הזיבורית על הזיבורית וקאר"ע דקמ"ל קרא לעולם שמין את הערוגה כמות שהיא בשדה הניזק לטובתו לכך כתיב מיטב שדהו ל"א שמין אתה שדה שלא יהא הפסד לניזק ולמזיק:

מנין לר"ע וכו'. והשתא דקאמרת לר"ע מיטב שדהו לאו לתשלומי עידית קאתי מנ"ל דניזקין שמין להן מן העידית וכי נאמר מתני' דלא כר"ע:

ומשני ליתה מן התורה. קסבר ר"ע אין הניזקין גובין מן העידית מדין תורה אלא מחמת תקנה כדמסיק:

מה בידי גזל. למה אני גוזל:

עד כדון קרקע. תינת קרקע מגבינן מן העידית מפני תיקון העולם כדאמרן אלא המשכון שנוטלין מן המזיקין נמי נוטלין מן העידית מאי טעמא:

ומשני למד. משכון מקרקע כי היכי דקרקע מן העידית אף משכון כן:

ועוקף. ומערים:

ופריך ומעתה לא ישומו. לבעל חוב אלא בזיבורית שלא יערים גם על הבינונית:

וכיני. וכן הוא בדין שיטול בעל חוב זיבורית:

שלמחר. כשיבא אדם ללוות לא ימצא מי שילוה לו שיאמר לבסוף יהא צריך ליטול ממנו זיבורית בחובו:

והאיש. כתיב והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך העבוט החוצה דרש ר' סימאי והאיש זה שליח ב"ד וה"ק והאיש דהוא שליח ב"ד ואשר אתה נושה בו יוציא אליך ויליף ממקרא זה דב"ח בבינונית:

שאם נכנס. וכו' טעמא דקרא קמפרש:

ה"ג דבר תורה שיוציא הלוה דכתיב וכו':

עד כדון. לר' סימאי פריך תינח משכון בבינונית שמעינן מוהאיש בינונית מקרקע מנ"ל:

ומשני למד. קרקע ממשכון:

פשיטא דא מילתא. כלומר הא פשיטא לן:

מלוה שהיא נעשית כפרנית. הלוהו וכפר בו הלוה ולא היה למלוה עדים ועבר עליו השמיטה ואח"כ מצא המלוה עדים:

אינה נשמטת. דלא קרינן ביה לא יגוש שהרי לא היה חוב זה עומד לתבוע בשביעית:

כפרנית ונעשית מלוה. קודם שביעית כפר בו ובשביעית מצא עדים או ראיה:

משמטת. דהא בשביעית קרינן ביה לא יגוש:

ר"י בעי. אלא הא קמיבעיא לר' ירמיה:

אף למידת הדין כן היא. מי אמרינן שאף לענין הדין כן או לא:

ה"ג מלוה שהיא נעשית כפרנית אינו גובה. וה"פ אינו גובה בו כלל אבל כפרנית שנעשית מלוה גובה בבינונית דסד"א דה"ל כשטר שנמחל שיעבודו ודי לנו שיגבה מזיבורית כדינא דאורייתא והא דקאמר כפרנית ונעשית מלוה משמטת איירי בשלא כתבו לו פסק דין דאם לא כן אינו משמט דה"ל כגבוי:

אין שם אלא עידית. במי שהיה עליו בעל חוב וכתובת אשה וניזקין כולן גובין עידית:

עידית היא. דמיטב כתיב:

זיבורית היא. דאין אומרין לו ליקח בורית גרועים:

היתה עידית כו'. מיבעיא ליה אם היתה עידית שלו כבינונית דעלמא מי אמרי' דבע"ח גובה מהן דלא שייך הכא טעמא שמא ערים דהא כשדה בינונית של כל אדם היא או דלמא בשלו הן שמין ולגביה עידית הוא:

ה"ג ר"ז ור' אילא אמרי נישמעינה וכו':

וכמה וכו'. וכי היכי דאמרינן בעידית ובינונית ניזקין בעידית ובע"ח בבינונית ולא אמרינן בינונית הן זיבורית שלו ועידית שלו בינונית אלא ודאי המיטב שיש לו נקרא עידית ה"נ נימא בבינונית וזיבורית בשלו הן שמין וליהוי בינונית עידית שלו שהרי אין לו שדה טובה ממנה וזיבורית שלו בינונות ויגבה הבע"ח מזיבורית שלו אלא ש"מ בשל עולם שמין ובינונית שלו בינונית דעלמא הן:

ומכרה. לאחר ההלואה דאישתעבדא ליה בינונית לבע"ח מעיקרא בעוד שהיתה עידית בידו:

אבל כתובת אלף דינר. דהיינו תוספת או נכסי צאן ברזל גובה בבינונית כבעל חוב:

ואתיין. פלוגתייהו דהנך אמוראי דהכא כפלוגתייהו דאמוראי דהתם:

דתנינן תמן. כתובות פ' הנושא:

כל זמן. שהאלמנה בבית אביה והיורשים נותנים לה מזונותיה שם:

גובה כתובתה. כשתרצה:

עד עשרים וחמש שנים. שיש בכ"ה שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה:

ואתיא דר"י כר"י. דס"ל תנאי כתובה ככתובה דמי לכל מילי:

דתנינן. ותנינן תמן פיאה פ"ג:

ה"ג רב אמר במזכה על ידיה. הנכסים שחילק לבניו זיכה להם על ידה שנתנה לו סודר שלה להקנות לבנים דמוכחא מילתא מדקא משתדלא בזכיית הבנים גם נתן לה קרקע כל שהוא ואינה מערערה כלום כיון דאיכא תרתי ודאי נתרצית להם בלב שלם להיות קונין מתנה זו שלא תוכל לטרוף מהן כתובתה ומחלה להן השעבוד שעל הנכסים הללו והפסידה כתובתה אם לא תמצא מקום אחר לגבות:

במחלק לפניה. והיא שותקת ואפי' אין מזכה להם על ידה כיון שהיתה שם בשעת כתיבת הנכסים לבניו ולה קרקע כל שהוא נתרצית ושתיק' כהודאה דמיא אבל אם לא נתן לה כלום שתיקתה אינה אלא לעשות נחת רוח לבעל':

מקולי כתובה שנו. כלומר אפילו לא זיכה על ידה ולא חילק בפניה אלא שלא ערער' מיד כששמע' שכתב כל נכסיו לבניו ולה קרקע כל שהוא מחלה שעבודה שעל נכסים אלו אע"ג דבשאר בע"ח לא איבדו זכותם בכך עד שיאמרו בפירוש שהן מוחלין שיעבודן על נכסים אלו בכתובה הקילו כדאקילו נמי בגביית הכתובה שנגבית מזיבורית:

ותני בר קפרא. וכן תני בר קפרא:

טעמא דריב"ח. כלומר לטעמא דר"י בר חנינא לאו דוקא על כתובת מנה מאתים מחלה שעבודה אלא אפי' אם יש לה כתובה אלף אמרינן שמחלה השיעבוד בשתיקת' דמקולי כתובה היא והיינו כר' יוחנן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף