קרבן העדה/גיטין/ד/ו

קרבן העדה גיטין ד ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' יצא בן חורין. אם ברח מן העכו"ם או שקנסו אותו ב"ד לפדותו לא ישתעבד לו כשיפדנו וקנס חכמים הוא הואיל והפקיעו מן המצות וכן המוכר לח"ל יצא לחירות מפני שהוציאו מא"י לח"ל:

מתני' מפני תיקון העולם. שלא ימסרו העכו"ם עצמם להרבות להביא שבויין לפי שרואין שמוכרין אותם ביותר מכדי דמיהן:

ואין מבריחין שבויין מפני תיקון העולם. שמא יקצפו על השבויין העתידים לבוא לידם ויתנום בשלשלאות וישימו בסד רגלם:

רשבג"א מפני תקנת שבויין. שהן עתה בידם אבל אם אין עתה עמהם שבויים אלא אלו הבורחים מותר להבריחם ואין לחוש על השבויים העתידים לבוא בשביה:

מפני תיקון העולם. אי משום דוחקא דציבורא אי משום דלא לייתיוליגרבו טפי:

גמ' לעכו"ם אפי' בא"י. דסד"א מכרו לעכו"ם מח"ל לא"י לא קנסוהו קמ"ל דאפ"ה קנסוהו לפדותו ולהוציאו לבן חורין דהא מיהת מפקיעו ממצות. ה"ג ובח"ל אפי' ישראל מי משחררו רבו ראשון נותן את דמיו והשני משחררו נימר וכו'. וה"פ אם מוכרו לישראל לח"ל נמי חייבוהו חכמים לפדותו כדפרישית במתני' ומיבעיא ליה מי משחררו ופשיט דרבו ראשון צריך ליתן דמיו לרבו השני דמקח טעות הוא והשני משחררו דמן הדין שלו הוא ופריך נאמר אם רבו השני ידע מזה שהוא עבד ישראל מא"י ואפ"ה קנאו מי אמרינן כיון דידע שאין קנינו קנין מעות אלו לשם מתנה קיהיב ליה והשתא הוא דהדר ביה או דלמא כיון דקנם חכמים הוא ראוי שיתנו שניהם המוכר והלוקח את הקנס:

ואם לאו. שלא ידע הראשון שהוא עבד ישראל מא"י:

אני פלוני וכו'. כתב בשטר מכירת עבדו אני פלוני מוכר עבדי לפלוני אכטיוכי דמשמע שמוכרו לו שיקחנו לאנטיוכי שהוא ח"ל הלכך יצא לחירות והראשון נותן את דמיו אבל אם התנה בשטר משהוא בלוד כלומר שמוכרו לו כל זמן שהלוקח בלוד שהוא א"י אם הוציאו הלוקח אח"כ למקום דירתו לח"ל לא יצא לחירות שהרי לא מכרו על מנת כן:

יוצא העבד. לאו דוקא שאם אינו רוצה לצאת מארץ לסוריא אין רבו יכול לכופו לצאת אלא תני יצא העבד:

לפיכך אם מכרו לשם. לאחר שיצא העבד מדעתו עם רבו לח"ל מכרו רבו שם בח"ל לא יצא לחירות דלא קנסו אלא בשמכרו מא"י לח"ל:

בא. עם עבדו מח"ל לא"י על מנת לחזור:

כופין אותו למחר. כשירצה רבו לחזור לח"ל שיחזור עמו:

ע"מ שלא לחזור. מתחלה הלך עמו לא"י על מנת שלא לחזור לח"ל:

ברח מח"ל. לארץ רשאי להחזירו לח"ל:

מותר. למכרו לח"ל:

בלמוד. העבד לברוח לשם שעשה כן שנים או שלשה פעמים:

ה"ג מ"ד מותר באינו יכול להביאו משם מ"ד אסור ביכול להביאו משם:

ופריך ניתני. אמאי לא תני במתני' או בברייתא אם התנה עם העבד בשעת הקנייה שיהא מותר למכרו לח"ל שמותר דהא אפי' ביצא רבו לח"ל תני לעיל שיוצא עם העבד לח"ל ל"א הכי פריך ה"ל לחלק דלא פליגי כאן בשהתנה וכאן בשלא התנה:

ומשני עד כדון. עד כאן בקונה עבד גדול שייך תנאי אבל בלוקח עבד קטן לא שייך בו תנאי שהרי אין בו דעת:

ופריך ניתני שיכול להתנות עם רבן הראשונים שלקחם מהם שלוקח ע"מ למכרו לח"ל:

ומשני עד כדון. תינח בשקנאו מישראל שייך בו תנאי אבל בשקנה מעכו"ם לא שייך בו תנאי זה:

דהבן. שם עיר:

ערקין. ברחו עבדיו מח"ל לעיר ששמה בנתהון ל"א לכפרים מלשון ואת בנותיה:

אוני אסור. אם הנך כפרים שייכים לעיר ששמה אוני אסור להוציאן משם לח"ל דאוני מא"י היא כדכתיב לוד ואוני:

אנטריס. אם שייכים לעיר ששמה אנטריס מותר להוציאן משם דאנטריס מערי ח"ל היא:

אפרכרים. לעיר ששמה אפרכרים:

צריכא. מיבעיא לן אם היא מח"ל או מא"י:

לקלוסייא. שם מקום:

גמ' דלא יהוון קטריגון. שלא יהיו הבורחים לקטרוג לשבויים אשר עתידים לבוא שלא יתנום לפדיון אלא בדמים רבים:

אסור ליקח ממנו. לקרות בו שנא' וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה:

בעכו"ם וכו'. האי עכו"ם דציידן עכו"ם שנתגייר וחזר לסורו מחמת יראה שלא יהרגוהו העכו"ם והוא כתב לשמן לכך כשר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף