פני משה/גיטין/ד/ו

פני משה גיטין ד ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' יצא בן חורין. אם ברח מן העכו"ם או שקנסו אותו ב"ד לפדותו כדאמרינן בגמרא רבו ראשון נותן את דמיו שכופין איתו לפדותו ואחר שפדאו לא ישתעבד בו וקנס חכמים הוא לפי שהפקיעו מן המצות וכן לח"ל יצא לחירות לפי שהוציאו מא"י:

מפני תיקון העולם. שלא ימסרו העכו"ם עצמן להרבות להביא שבויין כשרואין שמוכרין אותן ביותר מכדי דמיהן:

ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם. שמא יקצפו על השבויים העתידים לבא לידם ויתנום בשלשלאות וישימו בסד רגלם:

רבן שמעון בן גמליאל אומר מפני תקנת שבויין. דלא חייש רבן שמעון בן גמליאל על העתידים לבא בשביה אלא א"כ יש עתה עמו שבויים אחרים ואם אין שם שבוי אלא הוא יחידי מבריחין אותו והל' כתנא קמא:

יותר על דמיהן. שלא להרגיל אותן לגונבן ולגוזלן:

גמ' לעכו"ם. אם מכרו לעכו"ם אפי' בארץ ישראל קונסין אותו לפי שהפקיעו מן המצות:

מי משחררו. דקתני יצא ב"ח:

רבו ראשון. נותן דמיו ורבו השני העכו"ם מניחו לחירות:

ובחוצה לארץ אפילו מכרו לישראל. לשון שאילה הוא דבח"ל אפילו מכרו לישראל יצא בן חורין ואם נמי לרבו ראשון קונסין אותו:

נימר אם ידע רבו השני. שמא"י הוא ולקחו קונסין לשניהן והלוקח מפסיד החצי ואם לאו הראשון מחזיר לו את דמיו והשני כותב לו שטר שחרור. ובבבלי דף מ"ה מסיק דללוקח לחודיה קנסינן דמסתברא היכא דאיכא איסור' התם קנסינן:

אני פלוני בן פלוני. אם מכר העבד וכתב בשטר מכרתי לפלוני אנטיוכי דמשמע שהוא דר באנטיוכי והיא ח"ל יצא לחירות:

משהוא בלוד. אבל אם כתוב לאנטיוכי שהוא בלוד משמע שנולד מאנטיוכי ועכשיו הוא בלוד לא יצא לחירות דאפשר לא לקחו על מנת להוליכו לאנטיוכי:

יוצא עבד עם רבו. כלומר לדעת דהא אין כופין עבדים להוציאן לח"ל כדתנן שלהי כתובות הכל מעלין לא"י ואין הכל מוציאין כו':

מכור. ואינו יוצא לחירות וכגון שמתחלה לא היה דעת רבו על מנת לחזור לא"י והילכך איבד את זכותו:

ה"ג בתוספתא דע"ז עבד שיצא עם רבו על מנת לחזור כופין אותו לחזור על מנת שלא לחזור כופין אותו שלא לחזור בא מחוצה לארץ על מנת לחזור אין כופין אותו לחזור שלא לחזור כופין אותו שלא לחזור. והנכון דגרסינן ברישא ע"מ שלא לחזור אין כופין אותו שלא לחזור וכן צריך לגרוס הכא:

ברח. העבד מח"ל רשאי להחזירו מאחר שהיה מתחילה שם מותר:

ברח מארץ לח"ל. ואח"כ בא לארץ:

מותר. להחזירו:

בלמוד לברוח לשם. והילכך קנסינן ליה לעבד ומחזירו ולא יצא לחירות:

בשאינו למוד לברוח לשם. אסור להחזירו דיצא לחירות:

רבי יוסי. מפרש דלא פליגי אלא אם עדיין הוא בח"ל ומ"ד מותר בשיכול להביאו משם ולא יצא מרשותו שלא נתייאש ממנו:

ומ"ד אסור בשאינו יכול להביאו משם. ואסור דקאמר שאפילו מצאה ידו אח"כ להביאו אסור להחזירו הואיל ומתחילה יוצא מרשותו:

ניתני ואם התנה עמו מותר. אמתני' פריך המוכר עבדו לח"ל יצא לחירות וניתני אם התנה עם העבד מתחילה שאינו מוכרו אלא לזמן מה מותר ואמאי קתני יצא לגמרי לחירות ומשני ע"כ בגדולים שמא בקטנים יכול להתנות בתמיה ולא פלוג רבנן:

ניתני עם רבהון. ואמאי בקטנים לא הא יכול להתנות עם רבהון. ומשני ע"כ ברבהון ישראל שמא בעכו"ם הא אין תנאי כלום ולא פלוג רבנן:

ומתני עם רבהון. לכשירצה להחזיר מעותיו לזה הזמן יחזיר לו העבד:

ר' יצחק דהבן. משם מקום דהבן:

ערקין לבנותיהן. ערקו להכפרי':

שאל לר' אימי. אם מותר למכרן ולאחר זמן כשתשיג ידו להחזירן:

אוני אסור. שער מכירה ליקח עליהן אסור:

אנטריס. כתב לזכרון שרי:

אפרכורים. מקומות הקרובות לעיר. בפ"ט דשביעית מבית חורין ועד ים מדינה אחת פראכורין:

צריכה. מיבעיא לן דאפשר במקומות הקרובים לעיר לא גזרו:

לקליסיא. שם מקום הקרוב:

דלא יהוון קטרינון. שלא יהו מצערין השבוים שנשארו לקשרן ולשום בסד רגלם שלא יברחו ודוקא דאיכא אחרים שבוים כדפרישית במתני':

אסור ליקח ממנו. דבעינן כתיבה לשמן:

בעכו"ם שחזר לסורו הוה. שנתגייר וחזר לסורו ויודע דבעי לשמן וכגון שחזר לסורו מחמת יראה שלא יהרגוהו העכו"ם דאל"כ כ"ש הוי ליה מין כדאמר בבבלי שם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף