קצות החושן/חושן משפט/רמח

קצות החושן ‏ חושן משפט רמח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואם היה הראשון ראוי ליורשו בפרק י"נ (דף קל"ג) שלח רב אחא בר רב עויא לדברי ריב"ב נכסי לך ואחריך לפ' אם הי' ראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאינו לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק ושטת הרמב"ם בזה דהיינו דוקא באומר סתם נכסי לך דאמרינן שאין בלשון זה לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק אבל באומר בהדיא נכסי לך במתנה מהני הפסק ע"ש ושטת הפוסקים אינו כן אלא אפי' אמר בהדי' לשון מתנה נמי ירושה היא וירושה אין לה הפסק ובחידושי הרמב"ן כת' בשם הר"ר יוסף הלוי שהקשה מהא דאי' (דף קכ"ט) האומר תנו שקל לבני בשבת ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם אין נותנין להם אלא שקל ואמאי הא ירושה אין לה הפסק וניחא ליה כיון דאיהו אמר אל תתנו אלא שקל לאו ירושה היא אלא בשקל והיכי דמי ירושה כגון נכסי לבני ותנו לו מהם שקל אבל הכא לא מורית להו אלא שקל בשבת ואכתי קשה כיון דאמרינן ירושה אין לה הפסק אלמא אין מקבל מתנת שכ"מ קונה אלא עם גמר מיתה וכל שלא קנה בשעת גמר מיתה אלא לאחר זמן אינו בדין שיקנה לפי שחלה עליו ירושת תורה של יורש ורחמנא אמר אין לה הפסק כו' ווהשתא ודאי קשיא דתני שקל לבני בשבת אע"ג דלא אקני להו אלא שקל מ"מ לא אמר אלא אם מתו ירשו אחרים ואחרים ודאי לא ירתי ולא זכו אלא לאחר שמתו בניו דקי"ל כל אם בלא מעכשיו לא קני עד דמקיים תנאה וכיון שכן כבר חלה ירושה דבנים כו' וה"ל למימר ירושה אין לה הפסק. ובר מן דין לדברי רב אחא אין לך שכ"מ נותן בתנאים וקשיא האי דאמרינן התם ארבעה מאה זוזי לפ' ולנסיב ברתא כו' ואמאי כיון דלא ירית עד שיתן מדין התנאים הא כבר חלה ירושה וירושה אין לה הפסק ואפשר לו' דלא דייקינן כו' האי אלא התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה ולהעביר מן היורש ובכלל זה נתנה רשות להנחיל לאחר זמן וירושה עוברת ונפסקת מן היורש ורב אחא בר רב עויא בנכסי לך דוקא קאמר דכיון דמתחיל בירושה דהתורה והנחילו בה שוב אינה נפסקת ממנו והלכך בשותק ואומר סתם אם מתו בניו יירש פ' זכה בהן וצ"ע ואיכא דמחי לה אמוחא דשאני הכא דשוינהו לנכסי ביד שליש דהא אמר תנו ולא ירושה היא ויעשה השליש מה שהושלש בידו עכ"ל וע"ש דבריו הנחמדים מפז. ושטת הרמב"ם בזה דהיכא דאומר בהדיא לא משום ירושה אלא משום מתנה מהני אחריך לפ' אע"ג דראשון ראוי ליורשו ובב"י כת' בשטת הרמב"ם דס"ל דהיכא דהנכסים ביד שליש אפי' אמר בל' ירושה לא זכו בה הואיל והנכסים ביד שליש וכן היכא דליתיה ביד שליש ואומר בהדיא לא משום ירושה אלא משום מתנה נמי מהני אחריך ע"ש ובשו"ת מוהרי"ט חלק ח"מ סי' ע"ד כת' על דברי ב"י ז"ל ותימה כיון דמתורת ירושה זכו בהו כי הוי ביד שליש מאי הוי כל היכא דאיתנהו ברשות יורש איתנהי וכ"ת ל' מתנה נמי לדידהו ירושה הוי וכשלא היה בידם הוי הפסק לא דמי בסתם מתנה כיון דשוינהו שליש כמאן דמעקרא מתורת ירושה לגמרי היא ואוקמה בדין מתנה אבל אם אף כשנתנה ביד שליש אמר שירשו אכתי דין ירושה יש לה דאפי' תימא שהודה שרצונו לפסוק רחמנא אמר אין לה הפסק וכבר ראיתי לרב מוהרש"ך שחולק על הרב ב"י בזה וע"ש:

ונראה לקיים דברי הב"י והוא דודאי אם הראשון ראוי ליורשו כיון דירושה אין לה הפסק לא מהני ואחריך לפ'. מיהו נראה דהיינו דוקא מדין מתנת שכ"מ אין אחריך זוכה כיון דירושה אין לה הפסק ודיורש נינהו אבל משום מצוה לקיים דברי המת אפי' ראשון ראוי ליורשו נמי צריך ליתן לאחריו לקיים דברי המת ולא שייך בזה ירושה אין לה הפסק דהא משום מצוה לקיים דברי המת אינו זוכה המקבל אלא שצריכין היורשין לקיים דברי המת וכמ"ש רי"ו הובא בש"ך סי' רנ"ב ואם קדמו ומכרו אין המקבל מוציא מיד הלוקח אבל מתנת שכ"מ זוכה המקבל ומוציא מיד הלוקח שקנה מן היורש ע"ש וכיון דמלד"ה אינו עושה קנין אלא מצוה הוא דרמי על היורשין היכי שייך בזה ירושה אין לה הפסק אנן נמי לא מפסקינן ודיורש נינהו אלא שמחיוב היורש ליתן כדי לקיים מצוה וכיון דבהושלש מתחלה לכך מצוה לדה"מ כמבואר בסי' רנ"ב צריך היורש לקיים מצוה דרמי עלי' ונהי דמשום מתנת שכ"מ לא מצי זכי בגוף הנכסים כיון דיורש יורשה ירושה עולמית אבל היורש צריך לאחריך משום מצוה וכמ"ש וא"כ לדינא בהושלש מתחלה לכך נראין דברי הב"י דצריכין היורשין ליתן לאחריך ודו"ק ועמ"ש סק"ה ובסי' רנ"ג סק"ט:

ב

ואפי' אם גם השני ראוי לירש. בחידושי הרמב"ן (דף קכ"ט) בהא דאמרי שם ת"ש נכסי לך ואחריך ירש פ' ואחרי אחריך ירש פ' מת ראשון קנה שני מת שני קנה שלישי ואם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון והא הכא דכשתי שדות ושני בני אדם דמי דקנה וכ"ת ה"נ בראוי ליורשו וריב"ב הוא אי הכי מת שני קנה שלישי הא שלח רב אחא בריה דרב עוירא לדברי ריב"ב נכסי לך ואחריך לפ' אם הראשון ראוי לירש אין לשני במקום ראשון וכת' עלה ז"ל ומדמקשינן הכא מדרב אחא שמעי' מיניה דנכסי לך ואחריך לפ' וראשון ראוי ליורשי אע"פ שהשני נמי ראוי לירש אין לשני במקום ראשון כלום דהא ברייתא ואחריך ירש פ' ואחרי אחריך ירש פ' תרווייהו קשיין וחרווייהו מתוקם בראוין לירש ואפ"ה אין לה הפסק לשל ראשון שכיון שחלה ירושה לידו שוב אינה נפסקת ממנו דומיא דירושת תורה הבאה מאלי' שאינה נפסקת והוצרכתי לכתוב זה מפני שנמצא למקצת המחברים שאמרו בשני ראוי ליורשו יש לה הפסק ואין דבריהם עולים בשמועה ולא נכונים בטעם וכ"כ הר"י הלוי ז"ל כדברינו עכ"ל. ולענ"ד נראה טעם האומר בשני ראוי ליורשו יש לה הפסק לפמ"ש הרמב"ן והר"ן דכי היכא דאחריך לעצמי משייר הגוף לעצמו ואין לראשון אלא פירות ה"נ באומר ואחריך ליורשי וכמ"ש הרמב"ן בחידושיו (דף קל"ז) בהדי אתתא דאקני' לדיקלא לרב ביבי כל ימי חייו אזיל אקני' לבנו וא"ל רב פפא ה"מ לאחר אבל לעצמו לא וז"ל הלכך ל"ש נכסי לך ואחריך לפ' ול"ש נכסי לך ואחריך לעצמי כו' והיינו טעותיה דרב ביבי ורב פפי שבשי' דה"מ ליתנהו אלא לאחר דלא קני ולא מחיל זכותו אלא לאחר אבל לעצמו בין שאמר נכסי לך כל ימי חייך סתם או שפי' ואחריך לי מוכר נותן מוציא מיד הלקוחות דשיור הוא וזכותו קיים לו מעכשיו בנכסים דלאחר משום אחריך הוא דמסלק נפשיה מנכסים וכאן משום אחריך משייר לו זכות בנכסים מעתה ושמעינן מינה אחריך ליורשי שיור הוי וזכות יורשים קיים להו מעכשיו ע"ש והיכא דאמר ואחריך לפ' מעכשיו לא אמרינן ירושה אין לה הפסק דהא הראשון אין לו אלא פירות וכמ"ש הר"ן והרשב"א והוא דעת הרמ"א סעיף ה'. ומבואר שם ומש"ה בשני ראוי ליורשו אמרינן דאחריך מעכשיו קאמר דאע"ג דהראשון נמי ראוי ליורשו מכל מקום כיון דאחריך ראוי לירש ה"ל שיור ששייר לאחריך במתנתו כמו באחריך לעצמי. ובש"ס דמקשה והא אמר רב אחא כו' אם הראשון ראוי לירש כו' היינו משום דאי נימא טעמא דזוכה היינו משום דראוי ליורשו וה"ל כמו אחריך מעכשיו דליורשו בעין יפה משייר במתנתו וכן אחריו לשלישי נמי במעכשיו קאמר וכמ"ש דמש"ה יש לה הפסק מראשון כיון דלא נחית הראשון בגוף השדה אלא לפירות על זמן דהיינו כל ימי חייו א"כ הא דתני שם אם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון אמאי דהא כיון דלראשון אין לו אלא פירות ואחריו לשני נמי ע"כ אינו אלא לפירות והוא גם כן מעכשיו אחריך יירש פ' הוא מעכשיו ואם לא זכה הג' כיון שלא בא ליד השני אבל הראשון נמי לא זכי כיון שלא היה לו מעולם אלא פירות כל ימי חייו ולנותן הוא דהדרא וע"כ מדמוקי לה בראוי ליורשו ותני עלה מת שני יחזרו נכסי ליורשי ראשון ע"כ ס"ל דהראשון נחית לגוף ולא אמרי' אחריך ליורשי מעכשיו קאמר דס"ל כרב ביבי דאין בין אחריך לעצמי או אחריך לאחר וא"כ כיון דע"כ צ"ל דהראשון לגוף נחית דאל"כ אמאי מת שני יחזרו ליורשי ראשון וכיון דנחית לגוף הרי שלח רב אחא ב"ר עוירא ירושה אין לה הפסק אבל לדידן דקי"ל כרב פפי דשבשי' לרב ביבי ואחריך ליורשי ה"ל כמו אחריך לעצמי דאין לראשון אלא פירות כל ימי חייו ואחריך במעכשיו הוא דזכה ובמעכשיו לא אמרינן ירושה אין לה הפסק וכמו שכת' הרמ"א סעיף ז':

ג

ובאו אח"כ לדון בדיני ישראל. והוא מדברי ריב"ש ובתשובת תשב"ץ ח"א סי' ס"א חולק על האי דריב"ש וכת' שם ח"ו להפקיע זכותו ולאבד זכות ישראל ע"ש המוהרי"ט חלק ח"מ סי' ו' הסכים להאי דתשב"ץ ע"ש:

ד

אבל הבריא שנתן. וכת' הרב המגיד בטעמא דכיון שהעלינו שאין הבריא יכול להעביר נחלה בכ' ירושה אלא בלשון מתנה ואם היה בלשון ירושה אינה כלום א"כ ודאי מתנה יש לה הפסק עכ"ל. ומוהרי"ט בחלק ח"מ סי' ו' ז"ל ובר מן דין בדינא דבריא כת' הרב המגיד וכו' והך מלתא דבריא איבעיא ולא איפשטא בגמ' ומשמע דלר"ח דבעי' אפשיטא אין חילוק בין שכ"מ לבריא ואפי' לדידן דלא איפשטא נהי דלא מפקינן משאר יורשים מספק אבל עכשיו שהספק בין היורשים לאחריך פשיטא דלא אמרינן שזוכה אחריך מספק ואין לו' דלא מספקא לן אלא בלשון ירושה אבל בלשון מתנה לא דהא ע"כ רב אחא פשיטא ליה דכל דמהני ביה לשון ירושה כי אמר נמי ל' מתנה אינו זז מתורת ירושה ולכך הרב המגיד תלאן זו בזו אלא שאין דברי הרמב"ם אלא בבן בין הבנים שאם היה בריא אינו זוכה במתנה מספק כלל ומוקמינן ליה בחזקת כל היורשין והאיך יזכו בו אחריך אבל אם אין שם יורש אלא הוא אפי' ברי' במתנת בריא אין לאחריך כלום כיון דספיקא הוא אמרי' ביה אינו ל' מתנה אלא לשון ירושה ואין אחריו הפסק וזה ברור עכ"ל:

אמנם מסתימת דברי הרמב"ם וש"ע נראה דלא מיירי דוקא בבן בין הבנים דכל כה"ג ה"ל לפרושי אלא משמע אפי' אם אחריך אינו יורש כלל נמי זוכה אחריך. ולכן נראה דודאי בשכ"מ אפי' אומר לשון מתנה אפ"ה אינו אלא ירושה וכמ"ש הרמב"ן בחידושיו דמה שהוא שלו בירושה אינו יכול ליתן לו במתנה וירושה דידיה נמי תורה היא שהתורה נתנה לו רשות ליתן לו נכסיו וירושה היא ע"ש ומיהו בשכ"מ כיון דאינו אלא לאחר מיתה ירושה היא שהתורה נתנה לו רשות ליתן לו וירושה היא אבל בבריא אפי' לדעת ר"ח דיכול להנחיל למי שירצה היינו באומר לשון ירושה ולאחר מותו אבל מתנת בריא דהיינו הגוף מהיום דאי לאחר מיתה אינו מתנה כלל וכיון דנותן במתנת בריא מהיום ודאי אין זה ירושה של תורה כלל אלא מתנה ויש לה הפסק וכיון דבחייו ה"ל מתנה לא הדרא ירושה לאחר מיתה ועוד דכיון דמחיים הקנה האב לבן בנו בתורת מתנה גוף מהיום כמו במתנת בריא א"כ אסתלק אב לגמרי דנתן ליורש במתנת בריא ואחריו לפ' א"כ לא מצי ירית לה כלל כיון דליתיה דאבוהו וכמו דאמרי' בס"פ השולח ע"ש ר"מ סבר קנין פירות כקנין הגוף ובהא במיתת אביו הוא דלא ירית ולא מידי והלכך מת אביו ואח"כ הקדישה צריכי קרא ור"י ור"ש סברי קנין פירות לאו כקנין הגוף ובהא במיתת אביו השתא הוא דקא ירית ע"ש והכא באומר אחריך לפ' דה"ל קנין הגוף לראשון ואין לשני אלא מה ששייר ראשון וא"כ במיתת אביו לא ירית ולא מידי דהתם בשדה החוזרת ביובל ירית במיתת אביו למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף כיון דהגוף לאביו ויש לו זכות לחזור לו ביובל אבל באומר אחריך נסתלק הנותן לגמרי וקנין הגוף לראשון ודאי לא ירית במידי דלאו דאבוהי ועמ"ש בסי' קי"א סק"ג ודו"ק. ועוד נראה כיון דבמתנת בריא לא משכחת כלל ואחריך לפ' אלא באומר ואחריך מעכשיו לפ' וכמו שנתבאר ובאחריך מעכשיו גם בשכ"מ יש לה הפסק כמו שכת' הרמ"א סעיף י"ז דהראשון לא נחית אלא לפרי והיינו דע"כ מתנת בריא באחריך מעכשיו הוא דאם אינו במעכשיו א"כ לא קני אחריך עד שימות הראשון א"כ ממ"נ אם קדמה מיתת הנותן למיתת המקבל הראשון א"כ לא זכי אחריך כלל אפי' נתן לו בשטר והשטר ביד אחריך בעין דאין קנין לאחר מיתה וכדאמרי' גבי גט היכא דמתנ' שלא יחול הגט עד אחר י"ב חדשים ומת קודם י"ב חודש דאין גט לאחר מיתה ואם מת הראשון קודם הנותן א"כ כבר זכה האחריך בעוד הנותן קיים ולא שייך בזה ירושה אין לה הפסק כיון דזכה בעוד הנותן קיים ולא נחית הראשון לירושה כלל ולא משכחת שיזכה אחריך אחר מיתת הנותן אלא באומר מעכשיו ובמעכשיו לא אמרינן אין לה הפסק וכמ"ש הרמ"א סעיף ז' וא"כ הא דבמתנת בריא לא אמרינן ירושה אין לה הפסק הוא אפי' לדעת ר"ח וזה ברור ודו"ק ועמ"ש ס"ק י"ג:

ה

לפיכך אם נתן המעות על יד שליש ע' ב"י שכת' לשטת הרמב"ם דבשנתן ע"י שליש אפילו אמר לשון ירושה נמי לא זכו בהו יורשין הואיל ואיתנהו ביד שליש ע"ש ועמ"ש בסק"א במה שהשיג על זה במוהרי"ט חלק ח"מ סי' ע"ד וכתבנו דלדינא דברי הב"י נכונים דנהי דמשום מתנת שכ"מ ל"מ כיון דירושה אין לה הפסק אבל משום מלד"ה צריכין היורשים לקיים אפי' היכא דהוי יורשין כיון דמלד"ה אינן קונין אלא שמוטל מצוה על היורשין לקיים דברי המת וע"ש. והנה ראיתי במוהרי"ט חלק ח"מ סי' ו' שכ' דלא אמרי' כלל מצוה לקיים דברי המת היכא דזכ' בנו בתורת ירושה אע"פ שאמר ואחריך בטלה קנינו מטעם דרחמנא אמר אין לה הפסק וה"ל מתנה עמ"ש בתור' היאך אפשר לו' שמצוה לקיים דבריו ולבטל דברי תורה השתא מתנתו נפקעת מפני דברי תורה דבריו מצוה לקיים במקום ביטול דברי תורה וע"ש. ולענ"ד נראה כמ"ש בסק"א והוא דהא כיון דמצוה לקיים דברי המת אינו קנין וכמ"ש רי"ו דאם קדמו ומכרו היורשין אין מוציאין מהם לקיים דבריו וא"כ היכי משכחת כלל מצוה לקיים כיון דיורשין נינהו ובירוש' נחיתי ואין לה הפסק אע"כ כיון דאנן לא מסלקי' להו מירושה אלא שאנו אומרים דעליהם מוטל לקיים דבריו וא"כ באחריך נמי על היורשין לקיים דבריו ודוקא במתנת שכ"מ דעושה קנין הוא דאמרי' ירושה אין לה הפסק ולא זכי אחריך במתנת ירושה להפסיק הירושה אבל מלד"ה דאין עושה שום קנין וכמ"ש רי"ו ואינו אלא מצוה על היורשין וא"כ לא מפקינן ירושה כלל:

ו

וכן דין השלישי עם השני. ובס' מלחמות להרמב"ן כתב דהיינו דוקא באומר ואחריך לפ' ואחרי אחריך לפ' דבזה כי אתי שלישי בתר שני דוקא ואם מת שני בחיי ראשון וחזרו ליורשי ראשון אבל באומרו נכסי לך כל ימי חייך ואחר מיתתך לפ' ואחר מות שני לשלישי כיון דלא הזכיר לשון ואחריך בזה אמרי' מת שני בחיי ראשון ונתן לשלישי ע"ש פ' יש נוחלין גבי מעשה דהאי סבתא:

ז

ועשאם תכריכים למת מעשיו קיימים. עמ"ש בסי' קי"ז סק"א:

ח

לעשר שנים ואח"כ לפ' ולדעת הרמב"ן נראה בחידושיו פ' י"נ דף ל"ז דגם באומר נכסי לך לעשר שנים ואח"כ לפ' כיון דנותן סילק נפשי' לגמרי מנכסים אלו הוי כמו אחריך לפ' ואם מכר ראשון מכרו מכור:

ט

וכן אם נתנם מתנת שכ"מ בפ' י"נ (דף קל"ז) ומודה שאם נתן במתנת שכ"מ לא עשה כלום מ"ט אמר אביי מתנת שכ"מ לא קנה אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך וכתב רשב"ם ז"ל אם נתנו אותן ראשון במתנת שכ"מ כגון דאמר מהיום ולאחר מיתה לא אמר כלום והשני מוציא מיד הלקוחות א"נ כשהי' שכ"מ נתנה דשתי מתנות הללו שוין כדאמרן לעיל איזהו מתנת ברי שהוא כמתנת שכ"מ עכ"ל וכ"כ בנימוקי יוסף וקשה לי דהא רשב"ם שם (דף קל"ה) במתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ במהיום ולאחר מיתה מפרש דהוי כמתנת שכ"מ דלא קני פירא אלא לאחר מיתה ומיהו בהכי עדיפא משכ"מ דמתנת שכ"מ יכול לחזור בו וליתן לאחר אבל מתנת בריא דמהיום ולאחר מיתה אינו יכול למכור עוד הגוף כל ימי חייו אלא פירות ע"ש וא"כ היכי קדמו אחריך דהא גבי אחריך כיון דאית ליה לראשון הגוף יכול למוכרו ואין לשני אלא מה ששייר ראשון ובזה שנתן מהיום ולאחר מיתה הקנין הגוף מהיום הרי לא שייר כלום ומכי מיית ממיל' הפירות של הלוקח כיון דהגוף שלו מהיום ולא נשאר פירי אלא לחיי המוכר וא"כ ודאי לוקח קדים לאחריך וצ"ע ומיהו לדעת תוס' שם דף קל"ה דמפרשי מהיום ולאחר מיתה היינו מתנת ברי' והוא מהיום אם לא אחזור ביה עד לאחר מיתה ע"ש ובזה נראה דאם נתן הראשון כה"ג ה"ל אחריך קדים ואע"ג דלא חזר בו מחיים וא"כ לוקח קדים משום דכיון דשייר הראשון לנפשיה זכות שיוכל לחזור בו ה"ל של אחריך כיון דאכתי לא סילק נפשיה הראשון. והא למה זה דומה למ"ש הרב המגיד פ' י"ב מזכיה בדברי הרמב"ם שכתב הי' חוב על הראשון ובא בע"ח לגבות אין ב"ד מגבין והרי הוא של השני וכתב הה"מ שם בטעמא דוקא מכר או נתן שא"א לסלק הקונה במעות ודאי זכה המקבל אבל בשעבוד דיכול לסלק במעות ואינו מסתלק עתה לגמרי ע"ש וא"כ ה"ה בזה כיון דיכול לחזור בו א"כ לא נסתלק לגמרי מש"ה ה"ל דאחריך. וראיה לזה דהא כתבו תו' והרא"ש ספ"ק דגיטין שם דאמרו בהולך מנה לפ' והנותן שכ"מ דהיכא דמית מקבל בחיי נותן דזכו יורשי מקבל וכתבו שם משום דדברי שכ"מ ככתובין ומסורין דמי למפרע משעת נתינה הלכך כיון דאיתי' למקבל בשעת מתן מעות הוברר הדבר שזכה למפרע בשעת המתנ' והורישו ליורשיו ע"ש וכ"כ בטור סי' ר"ן ז"ל בין אם כתב או אמר נכסי לפ' קונה לכשימות למפרע משעת נתינה ע"ש וא"כ הא דאמרו בגמ' מתנת שכ"מ לא קנה אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך הא זכי למפרע וא"כ קדים המקבל לאחריך וע"כ כמ"ש דכיון דעדיין לא נסתלק הנותן דהא שכ"מ מצי חוזר עד שעת מיתה א"כ קדים אחריך וא"כ ה"ה במתנת ברי כה"ג מהיום ולאחר מיתה אם לא אחזור בו כיון דיכול לחזור ה"ל דאחריך וזה ברור. אבל לפי פי' רשב"ם דגוף מהיום דאינו בחזרה כלל ונסתלק לגמרי ודאי דאין לו לשני אלא מה ששייר ראשון והרי לא שייר מידי וצ"ע:

י

ולא אמרי' בכה"ג ירושה אין לה הפסק היינו משום דכיון דאמר ואחריך מהיום א"כ אין לו לראשון אלא פירות א"כ לא נחיתי לירושה כלל בגוף הקרקע:

יא

ויש חולקין וס"ל דאין לחלק בין אמר מהיום או לא כתב הסמ"ע ז"ל פי' י"ח ואומרים בירושה דאין לה הפסק אפי' בכה"ג כיון דעכ"פ זכה בפירי כל ימי חייו זכה גם בגוף אבל ג"כ מודי דאין כח ביד הראשון למוכרו אם אמר מהיום לפ' וע"ש ולענ"ד נראה דטעמא דיש חולקין משום דס"ל דגם באומר ואחריך מעכשיו נמי אית ליה לראשון קנין הגוף ויכול למוכרו אלא דהוי כאלו התנה דאם שייר הראשון יהיה לאחריך מהיום ומשום דאנן נמי קי"ל כרב הונא דאמר באומר אחריך כאומר מעכשיו ואפי' אי קדים הראשון וזבין זביני' זביני ומשום דה"ל כאלו התנה דאם שייר הראשון יהי' לאחריך מעכשיו והוא שטת בעל המאור ודעימי' כמה פוסקים ומש"ה אמרי' ביה ירושה אין לה הפסק כיון דהראשון יכול למוכרו הרי נחית גם לגוף בירושה: וכן משמע מדברי ריב"ש סי' קס"ח ז"ל גם הרשב"א ז"ל בתשובה לא מצא דרך להפסיק ירושה אלא בנותן במתנת ברי בקנין ואומר ואחריך מעכשיו לפ' אבל במתנת שכ"מ אפי' באומר ואחריך מעכשיו לפ' אין לה הפסק והביא ראיה מדאמר רב הונא שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחר רואין אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה ופי' רש"י התם דלענין הא דאמר רב אחא ברי' דרב עוירא אמר הכי דאמר ואחריך לפ' אם ראוי ליורשו אין לה הפסק ואע"ג דרב הונא גופיה ס"ל בעובדא דסבתא דאומר אחריך כאומר מעכשיו וע"ש והיינו משום דרב הונא ודאי לא פליג אדרשב"ג דאם מכר מהראשון אין לשני אלא מה ששייר ראשון אלא משום דה"ל כמו תנאי שאם שייר הראשון יהיה לאחריך מעכשיו וס"ל נמי דמה"ט לאו ראיה הוא לבעל כיון דלא מכר הראשון איגלאי מלתא למפרע דמוחזק הוי לבעל ואנן ס"ל התם בעובדא דסבת' כיון דאי קדם ומכר זביני זביני' ה"ל ראוי ובב"י מבואר יותר ע"ש בשם הרשב"א דירושה אין לה הפסק אפילו במעכשיו אי נימא דגם באחריך מעכשיו יכול הראשון למכור אבל אי נימא דאינו יכול למוכרו יש לה הפסק וע"ש והיינו כמ"ש דודאי אי נימא דאין הראשון יכול למוכרו הרי צ"ל דאין לו לראשון אלא פירות ובגוף אין לו כלל וא"כ לא נחית לירושה בגוף כלל אלא הגוף מהיום לאחריך א"כ כי נחית לפירי בירושה מאי הוי כיון דאין לו ירוש' בגוף כלל אלא טעמא דיש חולקין דס"ל דגם אם מכר הראשון מכרו מכור ומשום דאינו אלא תנאי ומש"ה כיון דנחית לירושה אין לה הפסק דהא הגוף שלו וזה ברור:

יב

אבל אם אמר אחריך לי או ליורשי. ונראה דהרמ"א ס"ל דאחריך ליורשי כאומר אחריך לי ומש"ה בשניהן אם מכר הראשון לא עשה ונלא כלום והוא דעת הרמב"ן בחידושיו פ' י"נ גבי עובדא דרב עובי דאקני' לבנו וא"ל דרב הונא ברי' דר"י אפי' רשב"ג לא קאמר אלא לאחר אבל לעצמו לא: וכתב שם ז"ל דהני מילי ליתנהו אלא לאחר דלא קני ולא מתיל זכותו אלא לאחר זמן אבל לעצמו בין שאמר נכסי לך כל ימי חייך סתם או שפי' ואחריך לי אם מכר ונתן מוציא מיד הלוקח דשיור הוא וזכותו קיים לו מעכשיו בנכסים דלאחר משום אחריך היא דמסלק נפשיה מנכסים וכאן משום אחריך משייר לו זכות בנכסים מעתה ושמעינן מינה דאחריך ליורשי שיור הוי וזכות יורשים קיים לי מעכשיו כו' ומכאן ואילך זכות שיש לו בנכסים משויר לו וליורשיו ואף כשאמר נכסי לך ואחריך ליורשי ה"ה והוא הטעם שהרי לא מיעט ליורשים כלום אלא פירש ששייר להם במתנתו והלכך אם מכרו יורשין מוציאין מיד הלוקח ולענין ראוי ומוחזק ה"ל לגבי יורשין שדה החוזרת ביובל דהוי מוחזק כדאי' בגיטין ומכאן נמחק גירסת הר"ר שמואל ז"ל שגורס במעש' דסבתא ובתרה לירתאי אלא ובתרה לירתה וכ"כ בנוסח ספרד וזו היא גירסת הגאונים ז"ל עכ"ל: ולפ"ז קשה טובא דמשמע דהרמ"א ס"ל במי שאמר נכסי לפ' ואחריו ליורשי דאם אין לבת יורש אלא בעל אינו יורש דה"ל ראוי דכן כתב באה"ע סי' צ' בסעיף ב' בש"ע שם והרמ"א אינו מגיה עליו כלום ומשמע דמודה ליה והא לפי מה דס"ל להרמ"א דאחריך ליורשי אם מכר הראשון לא עשה ולא כלום וע"כ ס"ל דאחריך ליורשי כאומר מעכשיו ליורשי וא"כ ס"ל כשטת הרמב"ן א"כ ה"ל מוחזק כמו שדה החוזרת ביובל דאינו לראשון אלא לפירי. וגם בסמ"ע משמע דכה"ג ה"ל ראוי ואמאי דהא כיון דהראשון אינו יכול למכור ה"ל מוחזק וצ"ע: והנה ראיתי בב"ש שם סי' צ' שם וז"ל ולכאורה תימה הא פסק שם הרמ"א בח"מ סי' רמ"ח אם אמר נכסי לך ואחריך ליורשי מכירה של הראשון בטילה אפילו לא אמר מעכשיו א"כ למה פסק כאן דהוי לבעל ראוי ודוחק להגי' כל הספרים ואחריו ליורשיו וע"ש שכתב לישב לפי מה שראה במרדכי פ' י"נ דלמה להן בש"ס הטעם דהוי ראוי לבעל משום דאי קדים סבתא וזבין זביני' זביני תיפוק ליה אפי' אינו יכול למכור הוי ראוי משום דלא בא לידו ותירץ טעם זה נצרך למה דס"ל בש"ס אחריך כמעכשיו דמי וה"ל כאלו בא לידו מש"ה נצרך לטעם אי קדים הסבתא ומכרה אבל אם היה המכירה בטל ואחריך כמעכשיו אז הוי מוחזק לבעל. לפ"ז לדידן דקי"ל אחריך לא הוי כמעכשיו אז אפי' היכא דהמכירה בטיל' מ"מ לא הוי מוחזק כיון שלא בא לידו לפ"ז שפיר מ"ש כאן אפילו אם אמר ואחריך ליורשי דאין הראשון יכול למכור מכל מקום הוי ראוי כיון שלא בא לידו עכ"ל וע"ש. ונראה שלא תיקן כלום דהא טעמא דאחריך ליורשי אין הראשון יכול למכור היינו כמ"ש הרמב"ן דזכותו קיים ליה מעכשיו דאם אינו כמו מעכשיו א"כ אמאי אין הראשון יכול למוכרו דמה לי אחריך לאחר או ליורשי וע"כ משום דאחריך לעצמי או ליורשי ה"ל כמו מעכשיו וא"כ כיון דהוי כמעכשיו והראשון אינו יכול למוכרו ודאי מוחזק הוי לבעל כמו שמבואר מדברי הרמב"ן שתלאן זו בזו. ובש"ך כתב להגי' כל הספרים באה"ע סי' צ' ואחריו ליורשיו אבל באומר ואחריו ליורשי בעל ירית לדעת הרמ"א ע"ש ואכתי תיקשי בדברי הרמ"א שכתב באומר אחריך ליורשי דאם היה לו בת ואין לה זרע אין שאר יורשים עומדין במקומה אא"כ אמר מעכשיו ליורשי דאז זכתה הבת מחיים והוא מדברי הטור. וכיון דלדעת הרמ"א באומר אחריך ליורשי אין הראשון יכול למכור ע"כ ס"ל כשטת הרמב"ן דכל שאומר לעצמי או ליורשי מעכשיו קאמר א"כ למה בעינן מעכשיו הא כל אחריך ליורשי מעכשיו הוא והטור לטעמיה דלא ס"ל אחריך ליורשי דאין הראשון יכול למכור אלא דוקא באחריך לעצמו הוא דאין הא' יכול למוכרו אבל הרמ"א דס"ל דאחריך ליורשי נמי אין הא' יכול למוכרו א"כ כל אחריך ליורשי כמעכשיו הוא וצ"ע. ולכן נלענ"ד בשטת הרמ"א דודאי ס"ל באחריך ליורשי סתמא לא הוי כאומר מעכשיו וכמו שנראה מדבריו במה שמחלק באחריך ליורשי ואין לבת זרע בין אומר מעכשיו או לא והא דס"ל באומר אחריך ליורשי דאין הא' יכול למוכרו היינו משום דכל לעצמו או ליורשיו ה"ל כמו תנאי דודאי קפיד שיהי' משוייר לעצמו או ליורשיו ומש"ה אם מכר לא עשה כלום דהא אפי' באומר אחריך לאחר נמי לכתחלה אינו רשאי למכור ומשום דקפיד הנותן שיהי' משויר לאחריו אלא דבדיעבד אינו רוצה הנותן שיתבטל משום כך מתנות הראשון. וכעין זה מצינו בתה"ד סי' שי"א גבי מתנה ע"מ להחזיר דכי אי' בעינא צריך להחזיר גוף החפץ וקפיד לכתחלה ובדיעבד אינו רוצה שיתבטל ויוצא תנאי בחזרת דמיו ע"ש והיכא דאומר אחריך לעצמו קפיד והוי תנאי ממש שיהיה משוייר לעצמו וכן באומר אחריך ליורשי קפיד בתנאו שיהי' משוייר ליורשיו וא"כ הרי הוא נותן לראשון הגוף ופירות ואחריו ליורשי היינו בתנאי וכמ"ש ומש"ה אם מכר הראשון לא עשה ולא כלום דנתבטל המתנה למפרע אם לא יהי' שיור ליורשיו וכעין זה כתב הרא"ש פ' י"נ (דף קל"ז) בהא דאמרו שם אתרוג זה נתון לך במתנה ואחריך לפ' נטלו ראשון ויצא בו באנו למחלוקת ר' ורשב"ג וכו' עד כאן לא פליגי ר' ורשב"ג אלא דמ"ס קנין פירות כקנין הגוף אלא הכא אי מיפק לא נפיק בה למאי יהבי' אלא מיפק כ"ע ל"פ דנפיק בה מכרה או אכלה באנו למחלוק' רבי ורשב"ג וכתב עלה הרא"ש ז"ל אף לרבי יצא דאם לא נתנו לו ע"מ שיהי' גם הגוף שלו בשע' שנטלו לצאת בו א"כ לא נתן כלום שהרי בענין אחר אינו יכול לצאת בו ומה שאמר ואחריך הוי כאלו אמר הרי הוא נתון לך ע"מ שתתנהו אחריך לפ' כו' אבל אם מכרו או אכלו לרבי לא יצא שהרי לא נתקיים התנאי ולא היתה המתנה לרשב"ג יצא דאין לשני אלא מה ששייר ראשון וע"ש וא"כ ה"נ באומר ואחריך לעצמו או ליורשי גם לרשב"ג דקי"ל כוותיה ודאי קפיד בטובת עצמו ויורשיו והוי כמו תנאי ע"מ שיהי' משויר לו או ליורשיו ולפ"ז ניחא כיון דאחריך ליורשי לא הוי כאומר מעכשיו המכירה דבטלה אינו אלא משום תנאי א"כ ודאי ה"ל ראוי לבעל כיון דאכתי לא אתי לידה וכמ"ש הב"ש וזה נכון ודו"ק: אלא דאיכא למידק לפמ"ש הרא"ש בהא דאמרו שם פ' י"נ (דף קל"ז) במחלוקת דר' ורשב"ג דפליגי בקנין פירות כקנין הגוף נימא דר' נמי סובר דראשון יש לו קנין הגוף עם פירות והא דס"ל לרבי דשני מוציא מיד הלקוחות היינו משום דס"ל לר' דכל האומר אחריך לפ' הוי כמו תנאי וכמו דס"ל לר' באתרוג. ונראה דאי משום תנאי א"כ כל שמכר הראשון נתבטלה מתנת הראשון א"כ גם השני לא זכה דהא לא קאמר ואחריך לפ' ואם הראשון לא זכה גם השני אינו זוכה וכדאמרינן מת שני בחיי הראשון דלא אתי ליד שני אין לו לג' וכעין זה כתבו תוס' פ' המגרש בהתנה ע"מ שלא תנשאי לפלוני והלכה ונשאת לפ' דנתבטל הגט ע"ש ואע"ג דאין ממש בנישואין אלו דהא אינה רשאי לינשא לפ' ואפ"ה נתבטל הגט א"כ ה"נ אם מחמת התנאי הוא א"כ בטל' מתנת הראשון א"כ השני היכא מוציא מיד הלקוחות הא ואחריך קאמר ואם לא זכה ראשון אין לו לב' אע"כ מדס"ל לר' דהשני מוציא מיד הלקוחות וזכה הב' ע"כ דגם הראשון זכה וא"כ אינו מכח תנאי אלא משום דראשון אין לו אלא קנין פירות ובאתרוג דע"כ נותן לראשון את הגוף לצאת בו וכי מכרה או אכלה כיון דלר' קפיד על האחריך ביותר ה"ה כמו תנאי ולא יצא הראשון ואין ה"נ דאם מכרה דגם לאחריו אין לו וכמ"ש כיון דלא אמר אלא אחריך ואם לא זכה קמא לא זכה בתרא ולרשב"ג דלא קפיד הנותן באחריך מש"ה ס"ל באתרוג דאם מכרה או אכלה הראשון דלא עבר בתנאו כלום בדיעבד ויוצא הראשון אבל לעצמו או ליורשיו גם לרשב"ג קפיד לטובת עצמו ויורשיו כמו לר' באתרוג ואם מכרה הראשון נתבטלה מתנה והרי הוא למפרע של הנותן וזכו יורשיו מכח הנותן דהא בירושה דממילא ודו"ק: אמנם כל זה כתבנו ליישב שטת הרמ"א אך מדברי הפוסקים לא משמע הכי דהא הך דאחריך ליורשי עיקרא דהאי מלת' הולידו והצמיחו הרמב"ן בחידושיו וחזינן דאתי עלה משום דה"ל מעכשיו וא"כ ממיל' לירוש' הבעל הוי מוחזק וכמ"ש הרמב"ן וכן בהאי דאחריך ליורשי והיה לו בת ואין לה זרע שאר יורשין עומדין במקומ' אפי' לא אמר בפירו' מעכשיו וכמ"ש כיון דכל אחריך ליורשי ה"ל מעכשיו והטור דמחלק בכך משו' דס"ל באחריך ליורשי דלא הוי כלל כמעכשיו ויכול נמי הראשון למוכרו אלא דוק' באחריך לעצמו הוא דאין הראשון יכול למכו' וכמ"ש אבל לדע' הרמב"ן סתמ' מעכשיו הוא והנלענ"ד כתבתי ודו"ק:

יג

בעל לוקח הוי בתשוב' מוהרש"ך ח"ג סי' קל"ה בצווא' שניו' ליתן ללא' הנכסי' ואחרי' ליורשי' הנולדי' מגופ' וכתב החכ' השלם הכות' דכיון שלא הית' פנוי' בשעת קבל' המתנ' ונשא' אח"כ לבעל בעל בנכסי אשתו לוקח וזכה בהם הבעל ע"ש. והשיג עליו מוהרש"ך ז"ל אך אמנ' ממקו' אחר יש לתפו' על הכות' תפיס' רבה וגדול' ודבריו דברי' בטלי' לא יעלו על לב ויש להפלא הפלא ופלא אם הוא רב כמו שכינהו החכם השלם הפוסק איך יצא מפיו טעות גדול כזה כי דברים הללו לא יטעה בהם תלמיד טועה שכל מי שיביט וישקיף השקיפה מועטת יבין ויבחין שאין מקום לו' שיזכה בעל לאה אפי' אם הצוואה תהי' קיימת מטעם בעל בנכסי אשתו לוקח דכיון שראובן המצוה הנז' צוה על הבתים שיהי' ללאה בתו ואחריה ליורשים הנולדים לה מגופה וא"א שיהי' לה יורשין מגופה אם לא תנשא לבעל ואם האשה הזאת כשתנשא לבעל מיד זכה בנכסים כדין בעל בנכסי אשתו איך היה אפשר לראובן להתנות שיזכו אחריה יורשים הנולדים מגופה כיון שקדמה להם זכיית הבעל בנכסי האשה אלא ודאי נראין הדברים שכוונת ראובן בצוואתו גלוי לכל שהיתה לבעל מהיות זוכה בבתים. וכבר חשבתי להליץ על טעות הכותב ולו' שאפשר שמה שהתנה ראובן על יורשים הנולדים מגופה שכיון ע"י זנונים באופן שאפשר שיהי' לה יורשים מגופה ולא תנשא לבעל וכו' בלי ספק אם לזה כוון הכותב לא יפה כיון שהדברים אלו הם מוקצים מן הדעת מחמת איסור ומחמת מיאוס להוציאם מן השפה ולחוץ כו' וע"ש. ובענ"ד איני רואה שום הפלאה בזה דודאי האומר לפנוי' נכסי לך ואחריך לפ' לכתחלה אין לה להכניס נכסים אלו לבעל דהא לכתחלה אסור למכור ובעל לוקח אלא דאם נשאת לבעל והכניסה נכסים אלו לבעל הוי לוקח וכן משמע ס"פ מי שהיה נשוי דלכתחלה אין לה להכניסם לבעל וא"כ כיון דלכתחלה אינה רשאה תשב עד שתלבין ראשה דהא לא תנשא לכתחלה אלא ודאי הנשואין לכתחלה שריא אלא דלכתחלה אין לה להכניסם לבעל וצריכה לסלק לבעל מנכסים אלו ובאופן דמועיל סילוק כמו בארוסה וכיוצא ואם עברה והכניסה לבעל הוי לוקח וא"כ ה"נ זה שהתנה בצוואתו ואחריה ליורשי' מגופה היינו אם יהי' שיור אחריה כגון שלא תכניסתם לבעל דהא לכתחלה אין לה להכניס לבעל ואם עברה ולא שיירה לעצמה אלא הכניסה הכל לבעל הרי בעל לוקח הוי וזה פשוט וברור:

אמנם נראה לענ"ד בנדון זה שהתנה ואחריה ליורשיה מגופה כאן דהוי לדבר שלא בא לעולם לא זכו יורשים מגופן ואפי' במתנת שכ"מ דכל ליתיה בבריא ליתיה בשכ"מ וכמו שכת' הרא"ש בתשובה כלל פ"ד ז"ל שלא אמרו נכסי לך ואחריך לפ' אלא למי שהוא בעולם אבל למי שאינו בעולם לא ואע"ג דקי"ל כל האומר אחריך לאו כאומר מעכשיו אלא כשימות ראשון ובהאי שעתא ליתיה למקנה בעולם כו' ואיכא למימר שתתקיים אע"פ שאין הקונה בעולם לא דמי דכל מתנת שכ"מ ליתיה למקנה בעולם בשעת קני' בין למ"ד עם גמר ובין למ"ד לאחר מיתה ומש"ה מהני באחריך דמה לי שתחול הקנין מיד אחר מיתתו או לאחר זמן אידי ואידי ליתיה למקנה בעולם בשעת קנין אבל לענין קונה לא מצינו שחלקו בין מתנת שכ"מ לשאר מתנות וכי היכי דבעלמא אין אדם מקנה למי שאינו בעולם ה"ה בשכיב מרע וע"ש. ולא הי' צריך הרא"ש לו' לא מצינו שחלקו בין מתנת שכיב מרע לשאר מתנות דהא מוכח להדיא כן בש"ע דלא מהני מתנת שכ"מ לנולדים דהא בהאי דאמר נכסי להאי דמעוברת דף קמ"ז ע"ש דלא קני אלא בבנו ומשום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו אבל באחר לא ואפילו בבנו דוקא בעובר וע"ש דמיירי בשכ"מ וא"כ כיון דלנולדים לא מהני הקנאה א"כ יורשים מגופה לא זכו וכיון דאחריך נסתלק ממילא קם לה ביד בעל שהוא כלוקח ואפי' לפי דעת מוהרש"ך דבמה שאמר וליורשים הנולדים מגופה דעתו הי' לסלק לבעל וכן אפילו באומר לנשואה ואחריך ליורשי מגופה דודאי סילק את הבעל אפ"ה כיון דאחריך לא זכה ממילא זכה בעל דלא סילק לבעל אלא מכח אחריך וכמו שכתב חכם צבי בתשובותיו סי' ל' ע"ש דכי היכי דאומר ואחריך לפרש דסילק ליורשי קמא ואפ"ה אם אחריך נסתלק וכגון שמת קודם הראשון קמה לה ביד יורשי ראשון וה"ה באומר לנשואה ואחריך לפ' לא סילק לבעל אלא עבור אחריך והיכא דאחריך כבר נסתלק קמה לה ביד בעל וע"ש וא"כ ה"נ אפי' באומר לנשואה ואחריך ליורשי מגופה כיון דיורשי מגופה לא זכו ה"ל כמו נסתלק אחריך וזכה הבעל וזה ברור:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---