פתחי תשובה/חושן משפט/רמח
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) וירושה אין לה הפסק. עיין בתשובת רע"ק איגר זנ"ל ס"ס קל"ב שכתב וז"ל בהא דקיי"ל דנחלה אין לו הפסק מסתפקנא באומר נכסי לבן אחי ואחריו לפלוני ובאותה שעה היה אחיו חי ואח"כ מת אחיו קודם שמת המקבל בן אחיו וכמו כן באומר נכסי לפלוני ואחריו לבן אחי ואחריו לפלוני ומת אחיו קודם שמת המקבל הראשון וכשבאו הנכסים אח"כ ליד ב"א ראוי לירש בנכסים אלו כיון דאז מת אביו אח הנותן חם גם בזה אמרינן דנחלה אין לה הפסק. דאף דהריב"ש סי' קס"ז כ' דבאומר נכסי לפלוני ואחריו לבני דא"י להפסיקו ממנו י"ל דוקא היכא דבשעת מתנתו היה ראוי לירש בזה אמרינן דזוכה משום ירושה אבל כל דבשעת נתינה לא היה ראוי ליורשו וכבר חל עליו שם המתנה לענין אם יהיה אחיו חי דמ"מ יקח הוא הנכסים מדין מתנה בזה י"ל דיש לו הפסק או דנימא דכל שעתה בשעה שהנכסים בידו היה ראוי לזכות בהם משום ירושה זוכה בהם משום ירושה ואין לו הפסק. ואף לשיטת הרמב"ם (דבש"ע ס"ב) דבאומר בפירוש לא משום ירושה רק משום מתנה יכול להפסיקו וה"נ בנ"ד כיון דבאותה שעה שנתן היה אביו חי ולא היה בכחו להורישו ובודאי גמר ונתן לשם מתנה מ"מ י"ל דדוקא בעוקר בפירוש זכות ירושתו משא"כ בסתם י"ל דכוונתו שיזכ' בכל זכיות שבעולם וכשמת אחיו זכה בהם מדין ירושה. ומדברי הרמב"ם שכ' דבבריא שנותן נכסיו לבנו ואחריו לפלוני דמהני וביאר הה"מ הטעם כיון דבריא א"י להנחיל רק מדין מתנה ולא משום ירושה הרי אף שאח"כ כשמת אביו יש לו גם זכות ירושה מ"מ נפסק ממנו לפלוני וה"נ בנ"ד הא כבר כ' מהרי"ח בתשו' ח"ב סי' ו' וסי' ע"ד דדברי הרמב"ם רק בבריא שנותן לבן בין הבנים אבל בנותן לבן יחידו לא זכה אחריך א"כ אין ראיה לנ"ד דדוקא התם דגם עתה מחזיק הנכסים רק בתורת מתנה לא בתורת ירושה דלענין ירושה כל אחיו שוין בו משא"כ בנ"ד דעתה יכול לזכות בו גם מדין ירושה י"ל דאין לו הפסק וצ"ע עכ"ל ע"ש עוד מה שתמה על דברי הה"מ הנ"ל:
(ב) שנהגו לדון בערכאות של עובדי כוכב ם. עבה"ט וכ' בס' קצה"ח וז"ל זהו מדברי ריב"ש ובתשובת תשב"ץ ח"א סי ס"א חולק על האי דריב"ש וכ' שם ח"ו להפקיע זכותו ולאבד זכות ישראל ע"ש ומהרי"ט חח"מ סי' ו' הסכים להתשב"ץ עכ"ל. ועיין בתשובת חתם סופר חח"מ סי' קמ"ב שהביא ג"כ הא דהתשב"ץ וכ' דפשוט אילו ראה רמ"א דברי התשב"ץ לא חלק עליו כי דבריו נראין ויותר נ"ל דריב"ש נמי לא אמרו אלא בעובדא דיליה דהרי משמעות לשון מתנה איננו ירושה אלא בלשון התורה במי שראוי ליורשו הוי מתנה ג"כ ירושה אבל אי הוי ברור לנו שאין כוונת השכ"מ ללשון התורה הרי גם דין תורה הוא שמתנה הוא ולא ירוש' ויש לה הפסק וכיון שבכוונה ובלשון תליא מלתא ואלו האנשי' לא הכירו לשון התורה כי כל הנהגותיהם בערכאות של עובדי כוכבים היה א"כ גם דין תורה הוא שמתנה הוא ולא ירושה אבל חלילה לעלות על הדעת לעקור חקי ומשפטי התורה אפי' כחוט השערה וקרוב לזה כוונת הסמ"ע סימן שס"ט סק"כ עכ"ד ע"ש ועמ"ש לקמן סי' שס"ט סי"א סק"ג:
(ג) אלא מה ששייר. עבה"ט בשם ש"ך שכ' וה"ה בשכ"מ אם אמר מהיו' וכ"כ הרמ"א בש"ז כו' ועיין בתשובת רע"ק איגר ס"ס קל"ב שכ' דברי הש"ך תמוהים דמה זו ראי' הא בהג"ה שם מיירי באומר ואחריך לפלוני מהיום ומהני מהיום שיכול להפסיקו כיון דהב' זוכה למפרע אבל הכא לענין שנתן לראשון מהיום י"ל דירושה אין לה הפסק אך מ"מ לכאורה הדין כן מסברא כו' ע"ש:
(ד) אבל מה שכותבין כו' ויש חולקין. עי' בתשו' שבו"י ח"ב סי' קכ"ב שכ' דהאי ויש חולקין לא קאי אמ"ש מקודם אם מה שכותבין כו' שהוא מדברי הר"ן פרק י"נ כי באמת דעת הר"ן בזה היא חלוטה ?ומוסכמת ממנ"ל. רק קאי אדין שלפניו במ"ש ואחריך ליורשיך מעכשיו וכן מבואר בב"י להדיא כו' ע"ש ועמ"ש לקמן סי' רפ"א ס"ז ס"ק י"ב:
(ה) אמר נכסי כו' אבל ס"ת כו'. עבה"ט ועיין בתשובת נו"ב תניינא סי' מ"ג שכ' וז"ל ומה שנסתפק על ס"ת אם נכלל בכלל המתנה שכתוב בה שנותן כל הספרים שלו לא ידעתי מקום ספק בזה ואדרבה כל הספרים שלנו שנדפסו על הנייר אינם נקראים ספר כ"א בל' מושאל מספר תורה כו' ומ"ש מעלתו כיון שאסור למכור ס"ת יש כאן עכ"פ ספק כמו גבי נכסי לפלוני בפרק מי שמת כו' לא דק דאין הכוונה הואיל ואסור למכור ס"ת לא כוון הנותן לס"ת דודאי אם היה ס"ת קרוי נכסי אין אנו משגיחין במה שאסור למכור ואזלינן אחר מה שנכלל בלשון המתנה אבל הספק שם בגמ' דכיון שאינו רשאי למכרו לא מקרי נכסי אבל בנ"ד שכתוב במתנה שנתן לו כל הספרים וכיון שס"ת בכלל ספרים הוא אין כאן שום ספק שגם הס"ת נקנית לו במתנה עכ"ל. ועיין בתשובת ח"ס חח"מ סי' קמ"ג שאלה כיוצא בו בא' שצוה וחילק נכסיו ונתן כל ספריו לשנים מבניו והניח אחריו ס"ת שוה כמה מאות אדומים ונסתפקו היורשים אם ס"ת בכלל ספריו או לא והביא שם דברי הנו"ב תניינא הנ"ל ונשא ונתן בענין זה ומסיק וכ' בהא סלקינא דלהפוסקים דטעמא דהאיבעיא פ' מי שמת הנ"ל משום עוצם חשיבות ס"ת מזהב ואבני בדולח אפשר אינו בכלל סתם נכסי אם לא פירש להדיא ה"נ הוי ספיקא (דמה"ט אפשר איננו בכלל סתם ספרים) וכיון דהיורשים מוחזקים אין להוציא מחזקתם אע"ג דהכא הוי ס"ס ספק כמאן דמפרש טעמא משום דאסור למכור וזה לא שייך הכא ואפילו את"ל כמאן דאמר טעמא משום חשיבות הא הוי ספק תיקו בש"ס מ"מ לא מוציאין ממון בס"ס ועוד הא כתב הב"ח בח"מ סי' צ"ז (עש"ך שם ס"ק י"ג) דהיינו דוקא לדורות ראשונים שהיו לומדים מס"ת כו' מכ"ש ס"ת כי האי דחשיב ושוה כמה מאות אדומים ומכ"ש אם הבנים האלו הם ת"ח טפי מאחריני הרי קמן כוונת הנותן שהם יעסקו בתורה בהספרים העשויים ללמוד מתוכם משא"כ ס"ת מאי אולמא דהני מהני ע"כ צריך ראיה ברורה להוציא מחזקת היורשים עכ"ד מ"ש. ועיין בתשובת ח"ס חלק ששי סי' נ"ג אודות צוואה שכתוב בה שכל הספרים שלו לבנו אפס מהספרים שיש לבנו כמותם מכבר יתן אותם לחתנו כו' ונמצא כמותם ביד הבן מכבר הרבה ספרים שקנה לעצמו וגם איזה ספרים מה שנתן לו אביו וטען הבן שכוונת אביו היה רק על אותן הספרים שיש לו מאביו במתנה ונמצאו עתה בעזבון גם כן כמותם אותם יתנו לחתנו והם ספרים מועטים וחתנו טוען שכוונת המצוה היה על מה שיש להבן אפילו מקנת כספו נמצא רוב ספרים לחתנו ומיעוטא דמיעוטא להבן. והשיב דהדין עם הבן חדא מטעם אומדנא דלא היה דעת האב לאעבורי אחסנתא כ"כ הרבה ודי באותו המיעוט אבל לא להרבות אשמה ושאין רוח חכמים נו"ה ומכ"ש בספרים דבלא"ה אומדן גדול הוא לטובת הבן שהרי מש"ה תקנו קדמונינו בשטח"ז לכתוב חוץ מספרים וקרקעות מטעם דנקרא שם הבעלים עליהם ולא יסוב לשבט אחר כו' (עמש"ל סי' רפ"א ס"ז) ועוד דלשון השטר נראה נמי זכות היורש כו' והאריך בזה ומסיק וכ' ע"כ נלע"ד לא לבד מטעם יד בעה"ש על התחתונה אלא גם מעיקר דין מאומדן דעת הנותן ומהבנת לשון השטר הדין עם הבן ואין להחתן אלא אותן הספרים הנמצאים בעזבון שכבר ניתן להבן כיוצא בהן בחיי אביו ע"ש:
(ו) הכל בכלל נכסים. עיין בתשובת משכנות יעקב סימן ס"ח במעשה בש"מ שאמר כל נכסי לבני הקטנים שמאשתי השניה והיה בעזבונו מלוה ע"פ משכון מקומות בבהכ"נ ונפל ספק אי הוה מלוה זו בכלל כל נכסי והשיב לע"ד נראה דאין זו בכלל כל נכסי וראיה מסוגית הגמרא (ב"ב ק"נ ע"ב) דאמר זוזי איקרי נכסי כו' שטרא איקרי נכסי כו' ואי נימא דהא דזוזי איקרי נכסי הכוונה אפי' במלוה ע"פ למאי צריך תו למבעי אי שטרא איקרי נכסי הא כל שטר יש לו מלוה עליו א"ו דמלוה ע"פ לחוד לא מקרי נכסי כלל וזוזי דאיקרי נכסי הכוונה על מעות בעין כו' וכן משמע מהך (דף קנ"ב ע"א) דמתנת ש"מ שכתוב בה קנין כו' שאם אמר הלואתי לפלוני דלשון הגמרא משמע שצריך לומר בפי' הלואתי לפלוני מלבד לשון כל נכסי האמור בתחלת המתנה וע"כ משום דהלואה לא הוי בכלל כל נכסי. אך דקצת יש לדון בזה מטעם המשכנתא שהיא מוחזקת בידו אבל נראה דגם מזה אין להחליט בבירור שיהיו בכלל נכסי כו' ולו יהא הדבר במחלוקת שנויה קשה להוציא מיד היורשים בפרט במתנת ש"מ דהוא דרבנן עכ"ד ע"ש:
(ז) אבל ספר תורה יש בו ספק. עיין במגן אברהם סי' קנ"ג סעיף קטן כ"ב שכ' דכאן מיירי שנתנו לבית הכנסת לקרות בו דבכהאי גוונא אינו רשאי למוכרו עיין שם ועיין בתשובת נ"וב תניינא סי' מ"ג ובהג"ה מבן המחבר שם מ"ש בזה:
(ח) כל מה שמקרי בגד. עיין בתשובת שבו"י ח"א סי' קע"א בא' שצוה מחמת מיתה שכל בגדיו ומלבושיו יתנו לקרובו ונמצא בתוך העזבון איזה אמות בגד צמר גמלים שלקחו לעשות מזה בגד חדש אי גם זה בכלל מלבושיו והביא שם תשו' צ"צ סי' ג' בכיוצא בזה בשטר כתובה שכתוב בו שתקח אשתו כל מלבושיה ונמצא בעזבונו עשר אמות משי שקנה עבורה ופסק שם דזכתה האשה ומביא ראיה מלעילס סי' צ"ז סעיף כ"ה דאין הקדש ובע"ח גובין ממה שקנה לשמה וה"ה נמי אם מת הבעל נוטלת את זה כמו שאר מלבושים כו' והוא ז"ל השיג עליו דאין הנדון דומה דהתם הטעם כיון דקנה לשמה הקנה אותו מיד לאשתו אף שלא נעשה עדיין לכן אין ההקדש או בע"ח יכולים להפקיע זכותה משא"כ היכא דמת הבעל דמסיק הש"ס בכתובות דף נ"ד דאדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה וא"כ אין לאשה זו שום זכות במלבושים רק מכח לשון התנאי כתובה שתקח כל מלבושיה אם כן הולכין אחר לשון בני אדם דלא נקרא מלבושיה אא"כ שכבר נעשו ומוכנים ללבוש כו' ואם כן ה"ה בנ"ד הולכין אחר לשון המצוה ולא זכה קרובו בהצמר גמלים דזה פשוט באין ספק דאין נכלל בלשון ב"א בכלל בגדיו ומלבושיו כיון שעדיין אינו עומד ללבוש כלל וע"ש עוד דאפילו כבר נעשה ממנו הבגד אלא שלא לבשו אפילו פ"א בחייו לא ברירא כל כך אי זה בכלל מלבושיו להוציא מיד היורשים ע"ש. ועיין בספר עטרת צבי שהביאו בקצרה וכ' דבשו"ת שלו סי' כ"ג הוכיח באם כבר עשה הבגד אע"פ שלא לבשו מחוייבים ליתן להמקבל ע"ש. ועיין בתשובת צ"צ סי' י"א במי שנתחייב לחבירו בשטר ליתן לו בגדים טובים יכול ליתן לו בינונים דגם הם נקראים טובים וראיה מב"ב דף ס"ט ע"ב חזינן אי דיקלא טבא הוא כו' פרשב"ם כלומר מן הבינונים כו' ועוד ראיה מר"ה דף ט"ז ע"ב ועם צדיקים אל יכתבו זה ספרן של בינונים כו' אם לא שכתוב בשטר טובים מובחרים או טובים ממש דאז צריך ליתן לו טובים ממש ולא בינונים ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |