צרור המור/במדבר/יז

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"


דפים מקושרים

צרור המורTriangleArrow-Left.png במדבר TriangleArrow-Left.png יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


י[edit]

ואמר הרומו מתוך העדה. כי כל זמן שהצדיקים ביניהם. אי איפשר להביא פורענות עליהם. ואז אמר משה האיש אחד יחטא. כי קרח לבדו הוא החוטא והמסית והמדיח. ועל כל העדה תקצוף. אינו ראוי כי אלה הצאן מה עשו. אחר שאתה אלהי הרוחות והמחשבות ואתה היודע ועד. כי לא מדעת ותאוה עשו אלא מצד יצרם הרע התקוע בבשרם. ויש לך לרחם עליהם במדת אל שהוא רחמים. כמו שאמרת לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר וכמו שפי' במקומו. ולכן הזכיר בכאן מלת בשר. ואחר שראה שהדין עמו. אמר העלו מסביב. ועם כל זה ויקם משה לראות אם יועילו דבריו אצלם. וכשראה שלא הועילו דבריו. אמר סורו נא. מיד בעת הזאת מעל אהלי האנשים הרשעים האלה. כי אחר שהם עזי פנים מותר לקרותם רשעים כאומרו העז איש רשע בפניו. ואל תגעו בכל אשר להם לפי שהם חרם ותועבה. ולהורות שהם עזי פנים אמר שיצאו נצבים בקומה זקופה לחרף ולגדף. כמו שנאמר בגלית ויתיצב ארבעים יום. ולפי שהם היו כופרים בה' ובמשה עבדו. אמר בזאת תדעון כי ה' שלחני. ולא כמו שהם אומרים. אם כמות כל אדם ימותון אלה. כי שאר האנשים אע"פ שמתים ישאירו בניהם אחריהם והם זכירה להם. ומצד הבנים הם נזכרים ונפקדים בין לטובה או הפכו. כאומרו פוקד עון אבות על בנים. ואמרה חנה וזכרתני ולא תשכח את אמתך. והזכירה היא ונתת לאמתך זרע אנשים. ואמרו ז"ל ברא מזכה אבא. ולכן אמר אם כמות כל האדם. שאע"פ שמתים אם יש להם בנים אינם מתים. ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם. בהשאירם אחריהם ברכה לא ה' שלחני. בענין שבזה רמז שיכלו באפס תקוה ולא ישאר להם נין ונכד. ופירש המיתה ואמר ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם. בענין שלא ישאר להם שם על פני חוץ:

והנה יש לעיין מה היה חטאם של קרח ועדתו שנתחייבו כליה כולם. ועוד למה לא נענשו בעונש אחר במיתה או במגפה או בשאר עונשים. מה טעם נענשו בפתיחת הארץ. ועוד מה טעם אמר ואם בריאה יברא ה'. כי מה טעם לזאת הבריאה. והנה זה העון סתום וחתום בזאת הפרשה. כי כבר ידוע כי ערך העונש כערך העון. האם היה ראוי שימותו מיתה חטופה בפתיחת הארץ בעבור שהיו מבקשים כהונה. או בעבור שאמרו כנגד אהרן ומשה ומדוע תתנשאו על קהל ה'. או בעבור שאמרו המעט כי העליתנו. או בעבור שאמרו לא נעלה. אין זה ראוי כי משה היה עניו מאד ולא היה מקפיד על בזיונו. ואפילו אם נאמר שחטאם היה בעבור שחשבו שמשה עשה כל הדברים מדעתו. באמת ראויים היו לעונש גדול אבל לא לעונש זה הנפלא. עד שזה הספק אין לו היתר ושעת הכושר. אם לא באור הזרוח על חכמי האמת אשר שמו פניהם אל מול פני המנורה הטהורה. היא נר ה' המאירה בחושך. וזה הדבר גלה אותו הקדוש רשב"י בפרשת בראשית באומרו יהי רקיע בתוך המים. וכאן נרמז מחלוקת קרח ועדתו שנבדלו מעדת ישראל. והחזיקו במחלוקת ומאנו לשוב. ונדבקו ביום שני שנאמר שם ויהי מבדיל. כי ההבדלה היא המחלוקת. וזהו ויקח קרח נחלק מתוך העדה להחזיק במחלוקת. שהוא סוד ההבדלה בסוד ויהי מבדיל בין מים למים. ולזה אמר משה המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם. ואמר שם כי שבט לוי היו דבקים במדת הדין בסוד ויהי מבדיל. ולכן כתיב בהם והעבירו תער על כל בשרם. כי היא תער השכירה של מדת הדין. וכשראה השם שנדבקו במדת הדין. הבדילם מעדת ישראל. בענין שזאת ההבדלה תהיה לטובה. ולכן ברכם יעקב אביהם אחלקם ביעקב. ואמר ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה. מכח אף וחרון ועברה. והשם לא רצה שיהיו נדבקים במדת הדין הקשה. והבדילם לטובה לעבוד את עבודת המשכן. בענין שלא יהיה להם חלק עם ישראל. אלא אשי ה' ונחלתו הבאים מכח האש והדין יאכלון. ולכן אמר בהם הבדלה. ואמר גם כן ביום שני הבדלה לפי שבו נברא המחלוקת. ולכן לא אמר ביום שני כי טוב כמו בשאר הימים. לפי שהמחלוקת הוא לקות ותכלית וקללה ואין בו טוב. עד שאמרו ומה מחלוקת שהוא לקיומו של עולם כך. שאלו לא נברא זה הרקיע בתוך המים להבדיל בין מים מתוקים למים סרוחים ובין מים עליונים למים תחתונים לא היה העולם מתקיים. ועכ"ז לא אמר בו כי טוב. לפי שיש שם הבדלה ומחלוקת. מחלוקת האנשים ומחלוקת קרח ועדתו שהוא חרבנו של עולם. עאכ"ו שאין ראוי לומר בו כי טוב. וכן אמרו שלא נאמר בו כי טוב. לפי שנברא בו גיהנם שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה. איזה יום שיש לו אתמול ואין בו שלשום זה יום שני. וכן אמרו לא נאמר כי טוב בשני. לפי שאין טוב אלא באחד וכמו שפירשתי שם. ואחר שיש שניות וחלוק אין בו טוב. כאומרו ועם שונים אל תתערב. ולכן שבט לוי יש בו הבדלה וחלוקה מצד שנדבקו ביום שני והוא שני לשמעון. כי ראובן אמר אז חללת יצועי עלה. ואחר שכל מעשה בראשית תלוי ביום שני וקרח החזיק במחלוקת. אמר שם שקרח כפר במעשה בראשית. ולכן אמר משה אחר שהוא מכחיש במעשה בראשית. נתדבק באש של גהינם הקשה הנבראת ביום שני. וא"כ מן ההכרח הוא שיפול בגיהנם וירד שאולה. ולכן אמר שם כי משה במעשה בראשית נסתכל. ולכן אמר וירדו חיים שאולה וכו'. ואחר שזה כן הנה כל הפרשה מפורשה. והספק הגדול מתורץ. ומכאן ואילך אדבר בארשת ואומר כי כבר נודע חטא קרח. ורוב העונות אינם נכרים אלא כפי העונש. כאומרו ולך ה' חסד כי אתה תשלם וכו'. באופן שבזה יכיר חטאו ויודה. וא"כ אחר שקרח ועדתו כפרו במעשה בראשית. וכמו שכתבתי בתחלת הפרשה שחשב שהעולם כמנהגו נוהג. וכפר במצות ציצית ובה' אחד שהוא פתיל תכלת המקשר העולמות כולם. ראוי היה שיד העדים תהיה בו בראשונה. וזה כענין דור המבול שכפרו בבריאת העולם. ולכן היה עונשם והנני משחיתם את הארץ. כן היה ראוי בכאן שהוא כפר במעשה בראשית ובבריאתו שירד לגהינם. והארץ שכפרו בה תפתח את פיה ותבלע אותם. ובזה תבין מה שאמר ואם בריאה יברא ה'. כלומר דבר ידוע הוא שאתה בראת העולם. ואלו האנשים הרשעים כופרים ואומרים שלא בראת העולם. ולכן אם בריאה יברא ה'. כמו שהוא אמת שבראת העולם ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם. בענין שידעו כל העולם כי נאצו האנשים האלה את ה'. אחר שכופרים בבריאת העולם:

או יאמר ואם בריאה יברא ה'. לפי שכבר כתבתי בפירוש שלש עשרה מדות. כי השם גלה למשה שיקומו בני שבטו כנגדו ויעשה עמו נסים ונפלאות. ולזה אמר נגד כל עמך אעשה נפלאות. והם קרח ובני לוי שהם עמו ושבטו. והנפלאות יהיו אשר לא נבראו בכל הארץ. וזאת הבריאה היא פתיחת הארץ. באופן שבזה ידעו כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני וכו'. כי עמו עשה אלו הנפלאות אחר שקמו כנגדו ואמרו כי תשתרר עלינו גם השתרר. ולכן אמר משה בכאן אם בריאה יברא ה' כמו שאמרת אשר לא נבראו בכל הארץ. שתעשה עמי בריאה חדשה ומעשה ה' הגדול ונורא. יהיה זה שתפתח הארץ את פיה ותבלע אותם. ולהורות על זה אמר ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם. לפי שכבר ידעת שכל מעשה בראשית נבראו בדבר השם ע"י האומנים. כאומרו תוצא הארץ ישרצו המים וכמו שפירשתי בפרשת נעשה אדם. שהיה מדבר עם האומנים שהם ארבעה יסודות. שמהם נתהוו כל הדברים שתחת גלגל הירח. ואחר שקרח ועדתו כפרו בבריאת העולם. ראוי הוא שיד העדים תהיה בהם בראשונה. והארץ תפתח פיה ותבלע אותם. אחר שהם כפרו בבריאת הארץ. ולכן אמר ותפתח הארץ את פיה. ולא אמר בכאן ויפתח ה' את פיה. אלא ותפתח הארץ. כמו מי שצמא למים ופותח פיו לבלי חוק. ולכן ותפתח הארץ את פיה להלקותם. הרי כאן העד הראשון. ונגד העד הב' שהוא יסוד המים. אמר וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ותכס עליהם הארץ. כאומרו ומתהומות הארץ תשוב תעלנו. וכנגד העד הג' שהוא יסוד האש אמר ואש יצאה מאת ה' וכו'. וצוה שיקחו אלו המחתות מבין השריפה וירקעום צפוי למזבח זכרון לבני ישראל. שלא יקרב איש זר לעורר על הכהונה:

אחר כך חזרו לומר אתם המיתם את עם השם. רצו בזה כי אהרן נבחר לפי שלא נכנם לזה הנסיון אלא שבט ראובן בלבד. ואולי אם היו עם אהרן שאר השבטים כולם. אולי יבחר השם באחד מהם ולא באהרן. והם המיתו את עם ה' לפי שלא הכניסו בכאן שאר השבטים. בענין שבזה חזרו לקלקולם הראשון ולא רצו להודות בכהונת אהרן. ושהשם הבדילו להיות קדוש ה' מששת ימי בראשית. כמו שאמרו רז"ל בפסוק בקר ויודע ה' את אשר לו. יכולים אתם להפוך בוקר לערב וכו'. נאמר במעשה בראשית ויבדל אלהים ונאמר ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים. וכבר פירשתי זה בפ' ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו. ולפי שזה היה מעין עון קרח ועדתו שהיו כופרים במעשה בראשית. בא בכאן העד הד' שהוא יסוד הרוח להעניש אותם. ויצא הקצף מלפני ה' החל הנגף. וידוע כי סבת המגפה היא מצד רוח עועים הנכנס באדם מצד רוח הטומאה. והרופאים אומרים שהוא מעפוש האויר. רואים ואין יודעים מה רואים. והכל הולך לדרך אחד. כי כמו שכתבתי בפרשת הסוטה. העובר על החרם ועל השבועה נכנס רוח עועים בכל רמ"ח איבריו כמנין חר"ם וכלתו את עציו ואת אבניו. ולכן צוה משה בכאן להקטיר קטורת לכפר על ישראל ולהעביר רוח הטומאה מן הארץ. וכבר אמרו כי סוד הקטורת גלו לו מלאכי השרת. וכבר הבטיחונו שאע"פ שאין עכשיו קטורת. אם יאמרו ישראל בפיהם אלו הפסוקים שלשה פעמים בכוונה. שהשם עוצר המגפה ושם האריכו בזה. ובפרשת וירא אליו הארכתי בזה:

ואחר שהענישם על חטאם רצה השם לתקן תלונתם. אמר דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב. לפי שהם נתרעמו ואמרו אתם המיתם את עם ה'. בחשבם כי לפי שלא היה שם אלא שבט ראובן עם שבט לוי מתו. אבל אם היו שם כל השבטים השם יבחר בשבט אחר ולא בשבט לוי. לזה רצה השם שיראו עין בעין דבר זה ולא יתרעמו יותר. ולכן צוה שיקחו י"ב מטות מאת כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד. ושיבקעם כולם ממקל שקד א' כמאמרם ז"ל. בענין שלא ישאר שום טינא בלבם. ושישימם כולם לפני ה'. ומטה אהרן בתוך מטותם. בענין שלא יאמרו שהיה קרב לצד הקדש יותר משאר מטות. והיה האיש אשר יבחר בו מטהו יפרח. ולהורות שישראל שמחו בדבר זה. אמר ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד. כי מן הראוי היה שאחר שנענשו על דבר זה שיאמרו אין אנו רוצים נסיון אחר. אבל לפי שזה הדבר היה עדיין בספק אצלם שמחו בדבר. ויתנו אליו כל נשיאיהם בלי איחור. וכשראו הנס הגדול שעשה השם במטה אהרן בהוצאת הפרח. הכירו האמת ויראו ויקחו איש מטהו. ולפי שה' ראה איך היו ישראל בעלי שינויים. אמר השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי. בענין שיכלו תלונתם. וא"כ היאך חזר לומר ויאמרו בני ישראל הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו. שנראה שעתה מחדש חזרו להתרעם. ועוד אחר שחזרו להתרעם למה לא נענשו. כי יותר היו ראויים לעונש מבראשונה. אבל הענין היה כך כי לא חזרו ח"ו. אלא שהכירו האמת שנבחר אהרן מכל ישראל. אבל עד עכשיו היה הדבר אצלם בספק וכל אחד היה חושב כי שבטו היה אשר בוחר בו ה'. והיו סבורים שאע"פ שיקרבו אל המקדש שלא יהיו ראויים למות. אבל עכשיו שנבחר שבט לוי ונעשה נס במטה לוי. הכירו שהם היו זרים ולא היו ראויים לגשת אל הקודש. ולכן אמרו הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו. אחר שאנחנו זרים ואין אנו ראוין לגשת אל המשכן. וא"כ כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות. בין שיקרב במזיד בין שיקרב בשוגג. ולכן כפל כל הקרב הקרב:

ולפי שהשם ראה קושט דבריהם. השם חשבה לטובה ולא לתלונה. ותיקן תלונותם ואמר ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש. ועליך אני מטיל עונש הזרים. ולפי שאהרן וביתו לבדו לא היו יכולים לשמור. אמר וגם את אחיך מטה לוי וגו' וילוו עליך וישרתוך. באופן כי זר לא יקרב אליכם. ואחר שנתן להם משמרת האהל נתן להם מתנות כהונה שיאכלו. וזהו ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי. ופירש כל הדברים הראויים לתת לו. ואמר בסוף שנתן לו תרומות הקדשים לתק עולם ברית מלח עולם הוא לפני ה'. לרמוז שהיה נותן לו הכהונה קיימת לעולם ברית מלח עולם. כמו שהמלח קיימת נותנת קיום לאחרים. כן כהונת אהרן היתה קיימת ומקיימת לאחרים. כי סבת קיום ישראל היה אהרן הכהן והכהנים שנמשכו אחריו. לפי שהם כלי כפרה לישראל ועל ידם היתה סליחתנו. וכן רמז בזה ברית מלח על התורה שניתנה לשבט לוי. כאומרו יורו משפטיך ליעקב. והתורה נקראת ברית מלח עולם. לפי שהתורה נותנת טעם לכל הדברים. כאומרו טעמו וראו כי טוב ה'. ואמר פת במלח תאכל על התורה שנקראת פת ולחם. שצריך לטועמה ולמולחה בטעמי תורה. ושצריך לידע שיש בה פנים ופני פנים. ולכן אמר בכאן ברית מלח עולם. ואע"פ שכבר כתוב בפרשת הלוים ואתנה את הלוים וגו'. ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש. עכ"ז חדש בכאן ברית מלח עולם מה שלא כתב שם. ועל ידי מעשה קרח נתחדשה הלכה וכתב כל ענייני שמירת הכהן והלוי באורך. והאריך גם כן בשכר הראוי ליתן להם כאומרו ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל וגו'. ואח"כ צוה ללוים שיתנו מעשר מן המעשר. והשאר שיאכלוהו בכל מקום כי שכר הוא להם בשביל שמירת המקדש:


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.