אלשיך/במדבר/יז

אלשיך במדבר יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

אמור אל אלעזר וכו'. ראוי לשום לב למה נתייחד צווי זה אל אלעזר יותר מאל אהרן או אל משה עצמו. ועוד או' את מחתות החטאים האלה וכו' מי לא ידע כי חטאים היו וכן אומרו כי הקריבום שהוא מיותר וידוע. וגם או' ויקדשו הרי נא' באומרו כי קדשו ועוד אומרו כאשר דבר ה' ביד משה לו כי או' לו הוא מיותר. ועוד מה עלה על לב ישראל לומר אתם המיתם את עם ה' ולא בושו ולא לקחו מוסר מאשר עין בעין ראו השגחתו ית' ויכירו כי נאצו האנשים ההם את ה' וישלחם ביד פשעם ואיך ערבו להם לדבר כדבר הרע ההוא ולא יראו אלהים. ועוד למה איחרו התלונה עד יום המחרת ולא ביום מיתתן.

אך הנה ראה אלהים כי יוכל איש לדבר הלא כל חמתו ית' היה על כבוד אהרן בחיר ה' על שהרהרו על כהונתו אשר צוה ה'. אך על אלעזר או יתר זרעו לא יקפיד הוא בקרוב איש מבית לוי לכהן כי כל קפידתו ית' לא היתה רק על הנוגע באהרן בלבד. ע"כ צוה לאמר אל אלעזר שהוא מזרע אהרן וירם את המחתות וכו' וירקעום וכו' למען יהיה זכרון לדורות לבלתי נוגע בכהונת זרע אהרן וז"א אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא לומר כי אם זרע אהרן בלבד כי גם זרעו כמוהו. ונבא אל ענין הכתובים. והוא כי הנה גזרה חכמתו ית' גם ששלא לשם שמים הקריבו המחתות לא יבצר מהם קדושה ליעשות צפוי למזבח לזכרון אחר שהקריבום לפני ה'. אך לעומת זה תצא תקלה כי יאמר נא ישראל אם לא שהיו צדיקים לא ציפה ית' את מזבחו במחתותם. לז"א הוא ית' אל תתמה במה שאני מצוה הרם את המחתות וכו' עם היות מחתות שנעשה בם עבירה להנתן צפוי למזבח ה'. כי הלא קדשו על התקרבם לפני ה'. והנה אין ספק כי לא יבצר מהיות פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר אילו מנאצים את ה' היו הר"ן אנשים למה לא נתעב מחתותם מלעשות מהם צפוי למזבח ע"כ יגמרו אומר כי אין זה רק כי לא מזידים היו כי אם מוטעים לתומם חושבים כי הדין עם קרח ומה גם באומרו אחי אבא ארבעה בני עמרם א' מלך וא' כהן גדול למי ראוי הנשיאות לא לי שאני בכור ליצהר השני. וע"כ לא קצף ה' עליהם בעצם ואדרבה צוה לעשות זכרון מחתותם לרקעם על מזבחו ומה גם בשומעם את ה' אומר כי קדשו ע"כ להסיר תועה מלב חושב כי טובים הם לפניו ית'. מיד אמר את מחתות החטאים לו' אל תטעה לו' כי לא רשעים היו כי הלא אדרבא חטאים בנפשותם המה. אלא מה שויעשו אותם כו' לא שיש קדושה בהם כי אם שע"י בחינה שהקריב לפני ה' ע"כ ויקדשו לזה אמרתי כי קדשו לא שבבחינת פעולתם היתה קדושה כלל. ואל תאמר הלא טעו בראות מחתות שנעבדה בהן עבירה נתנים על גבי המזבח לזה אמר שאדרבה הכונה היא בהיפך לאות לבני ישראל. ואז ויקח אלעזר ולא אהרן למען לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן כלומר כ"א אלעזר וכל אשר מזרע אהרן כי לא אהרן בלבד הקפידה כי אם גם על זרעו. ולא שאלו לא נאצו כי מוטעים היו כי לא כן הוא רק כקרח וכעדתו כל הקרב כאלה. ואו' כאשר דבר ה' ביד משה לו כוון לומר מה שויקח אלעזר וכו'. זכרון וכו' הוא לומר כי כאשר דבר ה' ביד משה והזר הקרב יומת הוא אפילו לו לאמר ולא יהי' כקרח וכעדתו בין יהיה בן לוי כקרח או כעדתו שהיו ישראלים ולא עוד כי אם כאשר דבר ה' ביד משה אפי' לו למשה שגם בשבילו כיוון ית' בדברו זה למשה שלא יקרב איש זר אפילו לאיש צדיק ובן לוי ואפילו גדול מאהרן שהוא אפי' משה עצמו לא יקרב כי אם מזרע אהרן. וממנו נשא ק"ו לכל באי עולם וזהו כאשר דבר ה' ביד משה לו בשבילו של משה ממש כי גם הוא זר לפני זרע אהרן וכמ"ש ז"ל שאמר משה הנני לכהונה הנני למלכות כאברהם ואמר לו הקב"ה במקום גדולים אל תעמד. והנה בראות ישראל את אשר פצתה האדמה את פיה ובלעה דתן ותכס על עדת אבירם ואת השריפה אשר שרף ה' בר"ן אנשים הנה אין ספק כי ראו את מעשי ה' כי נורא הוא עושה משפט לאיש כמעשהו וימוגגם ביד עונם. אך ממחרת שקמו וראו רקועי פחים צפוי למזבח ה' ממחתות האנשים אז אמרו בלבם אם מנאצי ה' הר"ן אנשים בזדון וזבח רשעים היו מחתותם קטורת תועבה לא תיעב ה' מחתותם מהנתן ע"ג המזבח אך אין זה כי אם שעם ה' יקראו ומוטעים היו חושבים כי בתם לב עשה קרח ושהדין עמו באופן כי בקלות היו יכולים משה ואהרן להציל ממות נפשם או בתפלה עם שהיה סרחון רביעי או להאריך ענין המחתות עד בלעו קרת דתן ואבירם וישובו הר"ן אנשים מטעותם. נמצאו בגרמת מיתתם כאלו הם המיתם וז"א לאמר אתם המיתם לומר מה שראוי לאמר הוא אתם המיתם את עם ה' כי עמו ית' המה בצד מה ושלא רצה ית' במיתתן כי אפשר לכם להצילם בהיות מוחים בידם ומקרבן לתורה. עם שלא היה ממש ראוי לאנשים כהם לאמר שהם המיתום ע"ד פרתו של ר"א בן עזריה היתה יוצאה כו' ולא שלו היתה אלא של שכנתו ועל שלא מיחה בה שהיה יכול למחות ולא מיחה נקראת פרתו:

ט

וידבר וכו' הרמו מתוך וכו'. הנה הרב בעל העקידה ז"ל הקשה ד' דברים. (א) למה שינה אהרן ממאמר משה כי משה צוהו שים קטורת ואח"כ ילך והוא הלך ואח"כ ויתן את הקטורת ונאמר ויקח אהרן כאשר דבר משה. (ב) אומרו והנה היחל הנגף וכו' מה חידש על מה שאמר לו משה היחל הנגף. וגם או' ויתן את הקטורת ולא אמר וישם כמאמר משה ושים קטורת. (ג) למה חזר ואמר והמגפה נעצרה אחר אומרו ותעצר המגפה. (ד) מה זו עמידה בין המתים וכו' ומה זו שיבא ששב אל משה. לכן פירש שהקב"ה אמר הרומו ואל תתפלל בעד העם הזה לכן אמר לאהרן קח את המחתה במקום תפלה שלא הורשה להתפלל וגם השעה דחוקה ולא שינה אהרן רק ויקח כאשר דבר משה וירץ וכו' וירא שבמקום עצירת נגף אדרבא והנה החל הנגף כאלו עתה מתחדש יותר והוא כי אין הקטורת הזה מועיל כי אם בשאת ענשה או בתשובה על כן ויתן את הקטורת לזולתו. אחר שאין בו מועיל כעת ואדרבא יזיק ושם לבו לכפר עליהם להיישירם אל החרטה והתשובה. והכפרה היתה מה שנא' ויעמוד בין המתים וכו' וישב וכו' תחלה נתן בהם התעוררות אל החרטה שיתבוננו בין המתים ובין החיים שהחי יתן אל לבו דברים של מיתה והתחילה המגפה להעצר אמנם כששב אהרן וכו' שיעורר אותם להושיבם אל משה אשר משם תצא תורה ומצות. ואחר שהביאם אחר סור מרע גם אל עשה טוב אז והמגפה נעצרה בעצם ע"כ תורף דבריו:

ואמר ששוב מצא מדרש לרז"ל וכאלו הוא פירש על המעשה על הדרך שהזכיר מתחלה ועד סוף וז"ל בזוהר בפרשת וירא אליו אמר ר' כרוספדאי האי מאן דאדכר בפומיה בבתי כנסיות ובתי מדרשות עניינא דקורבניא ותקרובתא ויכייו בהו. ברית כרותה הוא דאינון מלאכיא דמדכרין תובא לאבאשא ליה דלא יכלין למעבד ליה אלא טיבו ומאן יוכח האי פרשתא דכיון דאמר והנה שלשה אנשים נצבים עליו מה עליו לעיין בדיניה כיון דחמא נשמתא דצדיקייא כך מה כתיב וימהר אברהם האהלה מה האהלה בית המדרש ומהו אומר מהרי שלש סאים ענין הקרבנות ונשמתא אתכוונת בהו הה"ד ואל הבקר רץ אברהם ובדין נייחא להו ולא יכלין לאבאשא להו. ר' פנחס פתח קרא דכתיב והנה היחל הנגף בעם וכתיב ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וכו' וכתיב ותעצר המגפה כתיב הכא מהרי וכתיב התם והולך מהרה מה להלן קרבן לאשתזבא אף כאן קרבן לאשתזבא. א"ר פנחס זמנא חדא הוינא אזלין באורחא וערעית ביה באליהו אמינא ליה לימא לי מר מלה דמעלי לברייתא אמר לי קיים גזר הקב"ה ועלי קמי' כל אלין מלאכיא דממנן לאדכרא חוביה דבר נש דבעידנא דידכרון בני נשא קירבני דמנו משה אתגזר וכרוזא איתעבד בכל חילא דשמיא דאי ייעלין בנוי בארעא בבתי כנסיות ובתי מדרשות ויימרין ברעות נפשא וליבא עניינא דקטורת בוסמין דיתבטל מיתני מנייהו א"ר יצחק בא וראה מה כתיב ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש וכו' ושים קטרת אמר ליה אהרן למה א"ל כי יצא הקצף מלפני ה' וכו' מה כתיב וירץ אל תוך העדה והנה היחל הנגף וכו' וכתיב ויעמוד בין המתים ובין החיים כו' ותעצר המגפה ולא יכיל מלאכא דמחבלא לשלטאה בהו (ואתבטל) מותנא. ר' אחא אזל לכפר טרשא אתא לגבי אושפיזא לחישו עליה כל בני מתא אמרו גברא רבא אתא הכא נזיל לגביה אמרו ליה (ליחוש ליה מר) על אובדנא אמר להן מהו. אמרו ליה דאית שבעה יומי דשארי מותנא וכל יומא אתתקיף ולא אתבטל אמר להו נזיל לבי כנשתת ונתבע רחמי קמי קב"ה עד דהוי אזלי אתי ואמרו פלוני ופלוני נטו למות א"ל ר' אחא לית עיטא לקיימ' הכי דשעתא דחיקא אבל תפרישו מנכון מבני מתא בני נשא מאינון דזכאין יתיר עשר' עשרה לד' חולקין ואנא עמכון י' לזויתא חד דמתא לד' זוייתא ותמרו ברעות נפשיכין עניינא דקטורת בוסמין דקב"ה יהיב למשה ועניינא דקירבניא עמיה עבדו כן תלת זמנין ועברו בכל מתא לארבע זוייתא והיו אמרין כן לבתר אמר להו נזיל לאינין דאושיטו לממת אפרישו מנייכון לבתיהון ואמרו כדין וכד תסיימון אמרו אלין פסיקייא ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה כו' ויעמוד וכו' וכן עבדו ואתבטל מנייהו שמעו ההוא קלא דקאמר סתרא סתרא קמייתא אוחילו לעילא דהא דינא דשמיא לא אמרי הכא דהא ידעו לבטלי ליה חלש לביה דר' אחא אדמוך שמע דאמרי ליה כדעבדת דא עביד דאזיל ואימא לון דיחזרון בתשובה דחייבין אינון קמאי קם ואחזר לן בתשובא שלמתא וקבילי עלייהו דלא יתבטלין מאורייתא לעולם והחליפי שמא דקרתא וקרי ליה מתא מחסיא עכ"ל המאמר. ועל זה אמר רב הנזכר והדברים אשר עשו עמהם הם עצמם אשר נרמז בכתובים הנה כי כנגד מ"ש. ויעמוד בין המתים כאשר פירשנו אמר קם ואחזור לן בתשובה שלמתא וכנגד מ"ש וישב אהרן אל משה כנזכר אמר קבילו עלייהון דלא יתבטלון מאורייתא הנה שעולה הכל כהוגן וכאלו הוא גנוב אתי עכ"ל:

והנה יראה הרואה בארובות שכלו כי לא בידו נמצאת הגניבה כי אדרבא נהפוך הוא מאמרו כי הוא אמר שאהרן בחר ה' לא שוה לו הקטרת ואררבא היה מזיק יותר על העדר התשובה והנה המאמר צווח זה כמה פעמים שאין מעצור לקטורת מעצור המות על העדר התשובה. א' באו' ברית כרותה וכו'. ב' מאמר אליהו דע"י קטורת בוסמין תתבטל מותנא ושהעביר הוא ית' כרוז בכל חילא דשמיא והרת ברית ואם היה ע"י תשובה מה צורך לכל זה האם ע"י תשובה וקטורת יצטרך לכרות ברית ולהעביר כרוז והלא אין דבר שעומד בפני התשובה. ג' המעשה עצמו שבלי תשובה המגפה נעצרה שאח"כ צוה לו הוא ית' יחזירם בתשובה וגם שבתוך דבריו רמז הרב ז"ל שעון קרח היה גדול כלומר שלכן לא הועיל הקטורת בלי תשובה. הנה גם זה יכזיבנו המאמר עצמו כי הוא אמר שהקטרת לא הועיל לאהרן ואדרבא הזיק והלשון שהביא הוא עצמו מכזיבו על פניו כי הנה ר' יצחק אמר בא וראה מה כתיב ויאמר משה כו' א"ל אהרן למה א"ל כי יצא הקצף מלפני ה' כו' ולא יכיל מלאכא מחבלא לשלטאה ונתבטלה מותנא הנה בפירוש כי הקטורת שעשה אהרן הסיר יכולת המלאך המשחית מלחבל והוא אמר כי אדרבא הזיק. ותימא איך לא חש לקימחיה שאמר כאלו גנוב הוא אתי ומה גם שגם טענתו כי רב עון קרח איננה כי הנה עון קרח חלף הלך וזה עון אחר הוא כמאמר הכתוב ויהיו המתים כו' מלבד המתים על דבר קרח הנה כי אשמתם אלו לא על דבר קרח היה רק על אומרו אתם המיתם כו' שהוא ככתוב למעלה על הר"ן אנשים. ומה גם כאשר כתבנו מהכרח הכתובים לא חמור היה מעון הראשון. וזולת זה כמה מאמרי רז"ל אומרים כי הקטרת מנע המגפה וגם מביאים ראיה מאהרן וכן פשט הכתובים ומי ישמע לדבר הזה שאדרבה הזיק. ועוד שאם הקב"ה לא היה חפץ שיתפללו גם בקטרת לא יבחר ואיך אמר שעל מניעת התפלה בחר משה בקטרת. ועוד שאם ויתן את הקטרת הוא כדבריו הל"ל ויתן את המחתה. ועוד שהל"ל ויעמוד בצר"י המ"ם וכן באו' וישב הל"ל השי"ן בצר"י וכן אומרו ויהיו המתים כו' פסוק מפסיק ללא צורך בין שתי בחינות התשובה. כלל הדברים שאין דרכו מתיישב בכתובים כלל:

אמנם לבא אל הביאור נשית לב אל ספורי מלות המאמר הנזכר ממנו נקח לבא אל כוונת הכתובים. והוא ממאמר רבי כרוספדאי מורה שכח הזכרת קרבן וקטורת ותועלתן היא להתיר כח מלאכים מעשות רע וכן ממאמר אליהו קיים גזר הקב"ה בכל חילא דשמיא כו' מורה שהקטרת בוסמין מועיל להסיר כח חיל שמיא מלחבל. וכן ממאמר רבי יצחק שאמר ולא יכיל מלאכא לחבלא מורה שכח שליחת המלאך מתרפה ע"י הקטרת. יראה מזה כ"א יצוייר יהיה הוא ית' המכה בידו בלי מלאך מחבל לא יועיל קטורת בלי תשובה. רק בשליח שיתרפה כח הרוגז המסור לו. וזה יורה לשון סוף המאמר שאמר לרבי אחא מן השמים אימא לון דיחזרון בתשובה דחייבין אינון קדמאי הנה יורה באצבע כי הקטרת הועיל בפני המלאך. אך קמאי חייבין הם ולא שוה להם הקטרת לפני בלי תשובה. עוד שנית לקח מהמאמר ההוא כי הקטרת יועיל גם לנוטים למות אחר שנגפם המלאך הנוגף בהם כי כן צוה למו לעשות כסדר ההוא אחר כך אצל הנוטים למות. עוד שלישית נשית לב למה העמיד תחילה עשרה לכל זויות מהארבעה ושאחרי כן ילכו אצל הנוטים למות ולא צוה ילכו שמה אליהם תחלה ויעשו הכל בבת א'. אך אין ספק כי ג' חלוקות הן. א' אשר כבר מתו. ב' אשר הוכו במגפה ועודם חיים. ג' אשר נתעתדו להכות ולא הוכו עדיין. והנה המתים חלפו הלכו. אך השתי חלוקות צריכות תיקון. אך בהדרגה שהיא ראשונה הסיר כח הנוגף מלנגוף כאשר לא שלח בהם יד ואח"כ למנוע מות מהמוכים בל ימותו ע"כ תחלת מעשהו היה לסבוב את העיר למנוע המשחית מבא עוד לנגוף ואחרי כן ללכת אל בתי המוכים ונוטים למות להחלימם. ובשלשה הדברים האלה נבא אל ביאור הכתובים בס"ד. הוא כי הנה הוא ית' באהבתו את בני ישראל ומה גם שהעון לא גדל מאד כמפורש למעלה ע"כ וידבר ה' אל משה לאמר. והוא בשום לב אל מלת לאמר כי אינו לאמר לזולת. וטוב טוב יאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן הרומו וכו' כיון שהיה עתיד לכלול שניהם באומרו הרומו וכו' כאומרו למעלה אל משה ואל אהרן הבדלו וכו' ולשתוק ממלת לאמר. אך הוא כי דבר הוא ית' דבר לשיאמר משה תיקון. והוא מה שאמר לאהרן קח את המחתה וכו'. ומה שאמר כדי שיאמר משה התיקון הלא הוא הרומו וכו' כי מה צורך להפרישם היתכן שלא יבחין המשחית לבלתי הכות את משה ואהרן אם לא יופרשו מתוכם. ועוד שאמר הרומו ולא הבדלו כדלעיל. אך הוא כי הבדלה תורה על רעת העדה שהם כמנודים ומצוה ליבדל מהם. אך באומרו הרומו הוא ל' תרומה והפרשה בעלמא כלומר זכותכם מגן בעדם הרומו וכו' ואכלה אותם כדי שיתעוררו לתקן בשמוע כי זכותם מועלת למו. וגם כאב האומר הניחוני ואמית את בני למען יבקשו להצילו. ע"כ אמר משה בלבו הנה אינם כמנודים שאפרוש כי הלא לא אמר הבדלו וגם להתפלל אין פנאי. וגם לא להקטיר קטורת משני טעמים. א' כי אמר ואכלה אותם כי הוא על ידי עצמו ית' וא"כ אין הקטורת מועיל בלי תשובה כאשר למדנו מל' המדרש אם לא בהיות הפקידה ע"י מלאך להתיש כח. שנית כי אמר כרגע ואם רגע שאול יחתו ואין פנאי להקטיר. ע"כ לא פירש מהעם להגין עליהם כ"א נפלו על פניהם כאומרים מותני תחתיהם כענין מאמר ספר הזוהר כי זו כוונת נופלים במוסרים עצמם למות ומה גם כי על כבודם היו לוקים על או' אתם המיתם וכו' ובזה היקלו ברעה וישוב ה' מעשות הרעה אשר דבר ע"י עצמו ית' וגם מלהיות כרגע. ולמה כי משה הרואה מה למעלה באספקלריא המאירה ראה והנה ע"י נפילתם זו לתקנו שני הדברים אז אמר לאהרן קח את המחתה וכו'. ולמה שאהרן לא ראה התיקון כאשר ראה משה על כן אמר לו משה אל תתמה איך אצוך בקטורת אחר שהקב"ה עושה בעצמו ולא שבו עדיין וגם שהות כרגע כי דע איפה כי כה הראני ה' כי הנה יצא הקצף מלפני ה' אחד מהמשחיתים הנקרא קצף יצא מלפני ה' לפעול ולא יעשה בעצמו ית'. ועל השנית אמר אל תחשוב שגם הקצף שיצא לנגוף יעשה כרגע כי לא כן הוא רק לאט למו וז"א היחל הנגף שהחילה ולא כרגע אשר אין בו התחלה וגמר רק החילה לימשך. לכן הולך מהרה כו' כי יש תקוה. אז אמר אהרן מג' דברים שאמר משה האחד אני אעשה ותרי מגו תלתא אמנע מלעשות מה שאמר שאקח את המחתה והאש והצריך אליה כן אעשה וזהו ויקח אהרן כאשר דבר משה שהוא בענין הלקיחה. אך בשנית שאמר והולך מהרה לא אעשה אלא שארוצה ולא הליכה מהרה בלבד כי הדבר נחוץ מאד. ועל הג' שאמר ושים קטורת ואח"כ והולך וכו' מוחלפת השיטה והוא כי ראה אהרן כ"א כה יעשה היה מגדיל המדורה ועוד יוסיפו לחטא ובערה ואין מכבה. והוא כי ארז"ל והביאו רש"י ז"ל כי תלונותם היתה כי הקטורת היה ממית ומכלה את העם וע"י צוות משה יקחו הר"ן אנשים מחתות וכו' המיתם ושע"כ בחר משה בקטורת להראות כי אדרבא בו יחיו וגם יהיה ע"י אהרן שלא יאמרו עוד אתם המיתם כי אדרבא על ידם יחיו וזה יהיו לדעתם צורך שוב אהרן אל משה שלא נעצרה עד שובי אליו להורות כי ע"י שניהם והקטרת יחיו. וע"כ יתכן כי אמר אהרן אם אשים קטורת טרם בוא אליהם יוסיפו לחטא כי בראותם המחתה בידי מלאה קטרת פה אחד יאמרו אכן נודע הדבר מי עשה המגפה הזאת כי אין זה כ"א חרב הקטורת כי מאז היחל הנגף שימת הקטורת במחתה והוא אשר כלנו ואשר דמה לנו ובשלי הצער הזה עלינו כאשר עשה לר"ן אנשים אז ישיבו לכסלת מאמרם אתם המיתם את עם ה' וגם אותנו היום בקטורת הלז. לכן התחכם אז יותר ולא שם קטורת במחתה. למען יראו כי אדרבא טרם תת קטורת היה הנגף ואחרי כן נעצר על ידי הקטורת ואז יחזיקו לי טובה על שומו הקטורת. וזהו שנותו את טעמו באומרו ויתן ולא אמר וישם כלומר כי עתה למתנה תחשב להם כי יהיה הקטורת להם כמתנה טובה הפך דעתם. והנה עשה אהרן ככל אשר עשה רבי אחא ואחשבה כי מאהרן למד שהבין הכתובים כדרכנו. והוא כי לא יבצר מהשלש סוגים הנזכר. המתים שכבר מתו. והנווכים אשר עדן לא מתו והם נוטים למות כי לא היו מתים כרגע. ואשר עדיין לא הוכי. וראשונה דרך כלל נתן את הקטורת לכפר על העם בל ישלוט בם עוד הנוגף לנגוף וכן עשה רבי אחא כי ראשונה בקש על הבריאים בארבע כנפות העיר בל ישלוט בם עוד משחית לנגוף. ואחר כן על הנוטים למות והוא מעשה אהרן שאחר שום קטרת ויכפר על העם בל יכה עוד בם המשחית עמד לתקן את המוכים שעודם חיים וזהו ויעמוד בין המתים וכו'. והוא כי הנה אשר כבר הוכו והם גוססין הם קשים מהחלימם והחיותם יותר מלעכב את השטן מהכות בבריאים. כי אשר כבר הוכה הוא כנמסר לסרדיוט וקשה להשיב. וע"כ אחר שרב אחא סיבב את העיר לתקן דרך כלל בל ישלוט המשחית עוד להכות בבריאים צוה להוסיף ללכת אחרי כן בבתי הנוטים למות כן אהרן עמד בין המתים הם אשר כבר מתו ובין אשר הם חיים עדנה אך מוכים היו וגוססין אשר היו כמתים ממש מסירין ביד המשחית ועמד להפסיק בין אלו לאלו עם היות כי היו כאחדים ממש ולא היה הפסק ביניהם והמתים. הוא עמד והפסיק שהגוססין ישובו מדרך המות ולא ימותו. והוא כי בענין הקטרת ובכוונתו וזה שנותו את טעמו מנגף למגפה כי נגף היא הכאה ומגפה היא המיתה מחמת הנגף. והנה מאז נתן את הקטורת ויכפר לא היה נגף עוד ועדיין היו קצת גוססין קרובים למיתה ואח"כ והמגפה היא המיתה נעצרה גם מהנגפים כמדובר. ובזה יתכנו דברי רז"ל האומרים כי השטן לימד למשה במתן תורה מעשה הקטרת למנוע הנגף ויקשה עלהם שא"כ למה לא רצה כמ"ש ז"ל עד ששב אהרן עמו אל משה שאל"כ היה מסרב. אך הוא כי השטן הודה שמניעתו מלנגוף עוד אך אשר כבר הכה והיו גוססין לקוחים למות על אילו סירב עד שנצטרף זכות משה. כי אמר כי די לו יספיק הקטורת לבטל מלנגוף אך לא לחיות הלקוחים למות. ובזה נשית לב עוד אל שינוי הלשון כי מתחלה הקדים בעצירה למגפה באומרו ותעצר המגפה ואח"כ היפך והקדים והמגפה נעצרה. וגם אומרו ויהיו המתים וכו' למה נאמר קודם שיבת אהרן אל משה. וגם אומרו מלבד המתים על דבר קרח מה צורך לאומרו. אך הנה ע"י שום קטרת ויכפר על העם כשל כח השטן ולא יכיל לנגוף עוד ועדיין נשארו הגוססין ועליהם שם לבו אהרן להחיותם ולא שוה לו בעצם רק לעכבם כי ויעמוד בין המתים ובין החיים כמדובר עמד בזכותו בין שתי הכתות וישארו בהוייתן ולא מתו וזהו ותעצר כי היה העצור ועדיין המגפה תלויה וז"א לשון עצירה שהיא לשון עכבה ועדיין היה אפשר יקטרג השטן וירא אהרן כי הנה ויהיו המתים במגפה כבר כ"ד אלף מלבד המתים על דבר קרח באופן כי רבים היו. ע"כ לא נתרצה אהרן בהצלת אשר לא ניגפו עדיין בלבד על כן וישב אהרן אל משה יעזור לו בזכותו להקים גם את המוכים ויהי כן והמגפה שהיתה תלויה נעצרה והיתה עצורה עולמית:

טז

וידבר וכו' דבר וכו' וקח וכו'. אחרי ראותו ית' כי מרקועי פחים שצוה לעשות לאות שלא יקרב איש זר אדרבא הוסיפו לחטא ואמרו אתם המיתם את עם ה' וכו'. על כן ראה ית' לעשות דרך אחרת שבו ישיבו תלונותם והיא ליקח מטה לבית אב ואת שם אהרן על מטה לוי ולהיות כי שלשה בתי אבות להם כי לקהת נתמנה נשיא אלצפן בן עוזיאל ועל דרך זה לגרשון ומררי וא"כ יצטרכו שלשה לשבט לוי לז"א כי מטה אחד לראש בית אבותם עם שאבותם שלשה ולבל יאמרו אולי מטה אהרן היה יותר נוכח הארץ מהשאר ועל כן מטהו יפרח על כן מה עשה נתן את מטה אהרן בתוך מטותם מסובב מהם באופן שלא היה רואה פני האויר והאחרים היו נוכח פני הארון ואהל מועד ולא מטה אהרן:

כג

ויהי וכו'. הנה אומרו לבית לוי הוא מיותר. ועוד כי הוצאת פרח היה מספיק ולמה הציץ ציץ ויגמול שקדים. אך רצה הקב"ה להסיר מלב כל שבט לוי מלומר מה למשה ולאהרן עלינו כי הלא גם אנו מבית לוי כמוהו מעשרו של יעקב ע"כ הורה ית' כי הן הם עיקר השבט והוא כי המטה משל אל לוי עצמו והפריחה היא לבית לוי וזהו ויפרח מטה אהרן לבית לוי ומאשר הוציא ציץ ויגמול שקדים שהם מיעוט רבים שנים מורה בדרך השתלשלות זה שהוא כי לוי שהוא משל המטה הוציא את קהת הוא הפרח ויצץ ציץ הוא את עמרם ויגמול שקדים הם משה ואהרן ואין סדר זה בשאר זרע לוי. והנכון בדרך הנזכר בשום לב אל אומרו והשכתי מעלי וכו' כי אין לשון זה צודק רק אם היו עדיין התלונות רועשות עליו ית' יבא לשככם אך כבר עברו. ואם הוא לפלא יתלוננו עוד הל"ל למנוע תלונות בנ"י ולא לשון שיכוך. וגם מלת את מיותרת. אך לבא אל הענין נזכיר מז"ל כי מכל עון נעשה מלאך משחית הקטיגור עומד לפניו ית' להשטין על עושהו והוא מאמר ספר הזוהר במקומות רבים ואמרו כי אינו סר מלעמוד נוכח פני ה' להשטין כ"א ע"י תשובה כי זה הוא מאמר הנביא אל דוד גם ה' העביר חטאתך הוא הקטיגור שנעשה בחטאתך העבירו ית' מלפניו מלקטרג עליך. והוא מאמרנו בביאור הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני שהוא שע"י תשובה יסירו הרוע הנעשה ממעלליהם מנגד עיניו יתברך מלקטרג. ונבא אל הענין והוא כי הנה קרה לישראל בזמן ההוא כענין בימי ר' אחא בכפר טרשא שהבאנו למעלה כי אחר שהמגפ' נעצרה ע"י קריאת פיטום הקטורת אמרו לו מן השמים כי לא יועיל בלי תשובה כי עוד יוסיף העון להשטין עד שהחזירם בתשובה כמפורש למעלה. ועל זה יתכן שהיה אז כי אחר שהמגפה נעצרה ע"י אהרן במחתה ועדיין לא עשו תשובה כי לא סר מלבם כי משה ואהרן גרמו מיתת הר"ן אנשים שלא מאס בם ה' כי על כן ניתנו מחתותם צפוי למזבח ובקלות היה יכול לבקש עליהם רחמים ולפי זה המשחיתים שנבראו בתלונותם באומר אתם המיתם וכו' עודם נגד עיניו ית' להשטין עליהם. ע"כ גזרה חכמתו ית' להחזירם בתשובה והוא בעשות דבר יוסר בו מלבם הרהור טעותם באופן ישובו בתשובה. וע"י כן אותם המשחיתים הצווחים לפניו ית' בהשטנתם אשר נעשו בתלונותם בזה ישתקו וישובו מלזעוק. וזהו אומרו והשכתי מעלי את תלונות שישובו מלזעוק ויצדק אומרו מעלי כמד"א ויבאו בני האלהי' להתיצב על ה' שהיה ראש השנה ובאו ללמד קטיגורא ועל אלה שהם כיוצא בהם אמר והשכתי מעלי וכו' ורבוי האת כי ירבה המשחיתים שבתלונות שהן הם כי מהם נעשים וכן עשה על ידי המטות כמדובר למעלה:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.