צל"ח/פסחים/קכ/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
דיוני הלומדים על מפרשי הדף שיח השדה |
ור' עקיבא אמר לך אי לא כתב רחמנא הזה ה"א מאי בקר בקר שני. עיין לעיל דף ע"א ע"ב בתוס' ד"ה כל היכא שנשארו בתימא דשם קאמר דכל היכי דכתיב בקר סתמא בקר ראשון וכאן דכתיב בקר סתמא קאמר דהוה אמינא מאי בקר בקר שני ועיין מה שכתבנו לעיל בחידוש נו שם ועוד, נלע"ד בזה דר"ע לשטתי' דאפי' אם תימא הזה לג"ש כראב"ע על כרחך צריך אתה לומר דבקר דהכא בקר שני משמע ואם כן שוב לא איכפת לן ואחרינן הזה למעוטי לילה אחרת אתי דהנה רש"י פירש בדעת ראב"ע דסבר עד חצות והאי דכתיב לא תותירו ממנו עד בוקר לשריפה אתי דעד בקר לאו בר שריפה הוא וכו' ע"ס ברש"י ואני אמור שהדבר תמוה דודאי עד בקר לאכילה אתי דאי לשריפה שלא ישרפנו עד הבקר קשה הא גם בבקר לאו בר שריפה הוא דהא יו"ט הוא ואין שורפין קדשים ביו"ט אמנם נר שאעפ"כ קבע המקום זמן לשריפתו שבבקר מתחיל ולא בלילה אחר חצות ואף שגם בבקר אינו יכול לשרפו מפני איסור יו"ט מ"מ יש נ"מ מה שבלילה עדיין אינו בר שריפה כלל ובבקרו הוא כבר בר שריפה אלא שאיסור יו"ט רביע על שריפו והנ"מ הוא שבלילה אם שרפו הוה כשורף דבר בעלמא וליכא שום עשה בשריפתו וחייב מלקות מקום מבעיר ביו"ט וביום הרי כבר הגיע זמן שריפתו ויש מ"ע לשרפו אלא שהתור' אסרה במה שאמר' והנותר ממנו עד בוקר ליתן בקר פני לשריפתו וזה הוא לאו הבא מכלל עשה שמשום לאו דמלאכת יו"ט אתו עשה דשריפת קרשים ודחי וכאן כתבה התורה שבבקר שני ישרפנו ולא בבקר ראשון והוה לאו הבא מכלל עשה ואינו חייב מלקות אלא שהתוס' במס' ביצה דף י"ב ע"א אמה דאמרינן שם השוחט עולת נדבה ביום טוב לוקה וקאמר דאמר לך מני ב"ש היא דלית להו מתוך שהותר הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וכתבו התוס' ה"ה נמי דהוה מצי למימר ר"ע היא דלית לי' מתוך וכו' ואחר כך הקשו התוס' וא"ת והא אפילו ב"ה מודו דלוקה דס"ל לקמן דנדרים ונדבות אינם קריבים ביו"ט ואמאי מוקים לה אליבא דב"ש וי"ל דמהיכי אתי להו דנדרים ונדבות אינם קריבים ביו"ט מלכם ולא לגבוה ואם כן הוה לאו הבא מכלל עשה עשה וא"ת כיון דאהדרי אהדרי' לאיסורא קמא דהא אמרינן גבי גוזז פסולי המוקדשין דלוקה אע"ג דלא ידעינן איסור גיזה רק מדכתיב תזבח ולא גיזה דהיינו לאו הבא מכלל עשה דאין לוקין אלא ש"מ כיון דאהדרי' אהדרי לאיסור קמא כלומר לאו שהי' קודם ספסל וגבי נדרים ונדבות נמי נימא דאהדרי' לאיסורא קמא ולוקה וי"ל דשאני גיזה שלא הותרה בפסולי המקודשין כלל בהדיא ואם כן הואיל ומשתכח סמך לאיסורא אהדרי' לאיסורא קמא אבל יו"ט דלצורך אוכל נפש הותר בהדיא דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש וגו' וה"ה נדרים ונדבות מתוך שהותרה וא"כ אשכחן דהותר בהדיא וכיון דהותר בהדיא לאו אמרינן דאהדר' לאיסורא קמא אלא למה דאהדרי' דהיינו עשה נמצא לפ"ז גם בשריפת קדשים ביו"ט מאן דס"ל מתוך שהותרה הבערה א"כ גם שריפת קדשים בי"ט הותר מתוך וכן וכשהתירו הכתוב לאיסור מדכתיב עד בקר היינו למה דאהדרי' לעשה בעלמא אבל מאן דלא ס"ל מתוך אם כן לא הותר כלל בהדיא אלא דה"א דעשה דחי לא תעשה וא"כ כיון דאשכחן סמך לאיסור אהדרה לאיסורא קמא והו' בלאו ומלקות וכל זה בשורף קדשים שיש מצוה בשריפתן אבל במבעיר בעלמא הי' לוקה לכ"ע דאף מאן דס"ל מתוך מ"מ בעינן צורך היום קצת והמצוה חשיב צורך כמ"ש התוס' לעיל דף ה' ע"ב ובביצה דף י"ב ע"א בד"ה דלמא דמילת קטן שלא בזמנה הואיל והוא מצוה חשיב צורך היום נמצא לפי זה שפיר אמר ראב"ע הזה לג"ש דנאכל עד חצות ולא תותירו עד בוקר לשריפה שאינו בר שריפה עד בקר ואף שהוא יו"ט ואינו רשאי לשרפו מ"מ לענין זה הוא זמן שריפה שאם עבר ושרפו אינו לוקה דליכא רק איסור עשה משא"כ מחצות הלילה עד הבקר אם שאינו זמן אכילה מ"מ לא מקרי נותר שיהי' מצוה לשורפו ואם שרפו קודם הבקר הי' לוקה וכל זה לראב"ע אבל לר"ע דלא ס"ל מתוך ואם כן כשאסרו הכתוב אהדרי' לאיסורא כמא ולוקה ואם איתא דהזה לג"ש ולא תותירו עד בקר היינו לשריפ' א"כ על כרחך היינו בקר שני שאז ישרפנו דביו"ט אינו רשאי לשרפו ומלקות נמי איכא וכיון דעל כרחך דחקת בהאי עד בקר לאוקמי בקר שני שוב יותר מוטב לומר דהזה למעוטי לילה אחרת ולגלות על בקר שהוא באמת בקר ראשון והוא רק שלא נטעה לפרשו על בקר שני ואף שהוא דוחק למימר בוקר שני מ"מ הוא רק טעות והוה אמינא בעלמא שנזהר הכתוב שלא נטעה לומר כן משא"כ אם נפרש הזה לג"ש אז צריך לומר דבאמת בוקר היינו בוסר שני ומעתה אם נצרף דעת ר"ע ודעת ראב"ע דהיינו במתוך נימא כר"ע דלא אמרי' מתוך שהותר' לצורך ובזמן אכילת הפסח נימא כראב"ע דנאכל רק עד חצות א"כ צריכין לפרש לא תותירו עד בקר היינו בקר שני ולשריפה והוא על דרך שמרהו שלא יבוא לידי נותר עד בוקר שני ועיין לעיל בדף נ"ט ע"ב בתוס' בד"ה בי"ד מה שכתבו בשם הירושלמי ובזה נעמוד על דברי הספרי הובאה בילקוט פרשת ראה רמז תתק"ד ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב איזה זביחה אתה זובח ע"מ לאכול בערב הוי אומר זה הפסח ביום ראשון לבקר לבקרו של שני וכבר נדחק הזית רענן מאד ולדיד' נכון דהספרי סובר בחדא כראב"ע ובחדא כר"ע:
עוד נלע"ד ליישב התימא של התו והוא שהרי יש לדקדק דאמר דה"א דהאי בקר היינו בקר שני דהרי כתיב ולא ילין לבקר זבת חג הפסח והך קרא מיירי בין בבשר ובין באימורין כמו שהוכיחו התוס' בדף נ"ט ע"ב בד"ה ולא עולת חול ואם כן בקר אחד אמר רחמנא לבשר ולאימורין וא"כ על כרחך היינו בקר ראשון דליכא למימר בקר שני דהרי אף אם יהיבנא לך דפסח קדשים קלים ואוקי לילות במקום ימים מ"מ הרי בקדשים קלים גופייהו האימורים נפסלים בלינה וא"ב על כרחך בקר ראשון הוא וכל זה השתא דכתיב לא ילין חלב חגי וסמיך לי' ראשית כדאמר רב כהנא אבל אי לאו הכי הוה אמינא דאימורי קדשים קלים דינייהו כבשר וג"כ נקטרים לשני ימים ולילה אחד ור' עקיבא לשטתו דאיהו סוב' ולא עולת חול ביו"ט וא"כ אין אמורי הפסח נקטרי' בליל ראשון שהוא יום טוב ולא ביו"ט עצמו והוה אמינא כשם שלבש' יהבינן השלמה במקום לילה הראשונה ליל שני' דהיינו ליל ששה עשר ונקטרים אז ושפי' ה"א דגם לא ילין לבק' זבח חג הפסח היינו בק' שני ואף דבכל מקום סתם בק' הוא בקר ראשאון מ"מ כאן אם נפרש בק' ראשון הוה קשיא לן ההוא דרמי רב ספרא לעיל דף נ"ט ע"ב ממה דכתיב לא ילין לבקר זבח חג הפסח הא כל הלילה ילין והא עולת חול ביו"ט הוא והוה צריכין למדחק ולמימר דקרא איירי בי"ד שחל בשבת והוא דוחק גדול וכדאמר שם שבקי לקרא דהוא דחיק ומוקים אנפשי' וכל זה אם בקר היינו בקר ראשון אבל אם אנו מפרשים בקר שני אין אנו צריכין לדחוקי להאי קרא ולכך איצטרי' הזה למעוטי לילה אחרת:
ולא עוד אלא שיש בידינו לומר דאפילו ראב"ע סובר כרב כהנא לעיל דף ע"א ע"א דסתם בקר היינו בקר שני היכי דלא פירש לן קרא ראשית והא דקאמרר"א כאן כל היכא דכתיב בקר הוא בקר ראשון י"ל דראב"ע סובר כרי ישמעאל דעולת חול ביו"ט שרי ואם כן אי אפשר לומר בקר שני שהרי האימורים נפסלין לבקר ראשון כדרב כהנא ולא עוד אפילו הי' האימורים של קדשים קלים נקטרים לשני ימים ולילה א' מכל מקום אי אפשר לפרש לא ילין לבקר זבח וגו' על בקר שני שהרי האימורין כבר איפסלו מאורתא של ששה עשר דבשלמא בשר הפסח אינו נאכל ביום זבחו ואוקמינן שני לילות במקום שני ימים אבל האימורי' שנקטרים ביום זבחו בע"פ כבר כלו מאורתא של הכנסת ליל ששה עשר ב' ימים ולילה אחד ואיך כתיב לא ילין אלא על כרחך בקר ראשון הוא אבל לעולם דגם לראב"ע באר סתמא בקר שני הוא היכי דלא מוכ' אבל רהיטא דלישנא דסוגיא כאן דקאמר ור"א אמר לך כל היכא דכתיב בקר בקר ראשון הוא לא משמע כדברי ועל כרחך ראב"ע דלא כרב כהנא ועיין לעיל בחידושינו דף ע"א ע"ב:
קא משמע לן דכי אהדרי' קרא למלתא קמייתא אהדרי'. והקשה חתני האלוף הרבני המופלא ומופלג מוהר"ר זלמן בהישיש הנכבד האלוף הנגיד מוהר"ר מאיר פ"ב מווינא דהיא גופא קשיא ומנא לי' לרבא דאית ליה לראב"ע מצה בזמן הזה מן התורה ודלמא בערב תאכלו מצות לזמן הבית אתי וכגון שעבר חצות לילה ולא הי' לו מצה שחייב לאכול מצה אחר חצות לילה אבל בזה"ז מנ"ל ולכאורה הוא קושיא חמירה. וחתני הרבני הנ"ל הרחיב בזה באורחא חריפתא בזה באריכות והנלע"ד בזה דבערב אי אפשר לפרשו אמר חצות לילה דוקא אף שמצינו בערב שכולל כל הלילה אבל עכ"פ מתחיל מתחלת הערב אבל שיהיה הך קרא רק לאחר חצות לילה לא שייך לכתוב בערב אלא ודאי לזמן הזה אתי:
עוד הקשה חתני הנ"ל לרב אחא בר יעקב לעיל דסובר מצה בזה"ז דרבנן אם כן ליל ראשון של סוכות דילפינן במסכת סוכה דף כ"ז ע"א ש חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה וכו' ומסיק והתם מנ"ל אמר קרא בערב תאכלו מצות לקובעו חובה ולראב"י דבערב תאכלו מצות גופי' בזה"ז דרבנן אם כן גם בסוכה בזה"ז מנ"ל לקובעו חובה בלילה הראשון וכי היכי דפסק מהרי"ל בהגהת רמ"א בסי' תרל"ט סעיף ג' דיאכל בליל ראשון של סוכות דוקא קודם חצות והיינו משום דילפינן ממצה א"כ ג"כ לענין בזה"ז לראב"י נילף ממצה והדבר אני צריך תלמוד ואולי לרב לרב אחא ב"י גם ליל ראשון של סוכות הוא מדרבנן: