חתם סופר/פסחים/קכ/ב

חתם סופר פסחים קכ ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מלא תותירו ממנו עד בקר נפקא. כ' תוס' אע"ג דדרשי' מיני' לעיל לתן לו בקר שני לשריפתו דנפ"ל מהתם אין שורפי' קדשי' בי"ט הק' המרש"א ההוא מוהנותר ממנו עד בקר דרשי' ולא מולא תותירו ממנו עד בקר ולע"ד לישב בקיצור דלכאורה ק' מנ"ל דאין שורפי' קדשי' דלמה גז"ה בעלמא להמתין לעולם אפי' בחול עד בקר ב' וכה"ג הק' תו' פ' במה מדליק' מיהו לר"ע יש לישב דלדידי' לא הוה צריך למכתב רק ולא תותירו והנותר ממנו באש תשרופו וממילא הוה ידעי' דעד בקר של י"ט קאמר דהרי מפורש בקרא לילה הזה הוא נאכל על שעת חפזון ואייתר ב' פעמים בקר חדא ליתן לו בקר ב' ואידך כמ"ש הרשב"ם (לראב"ע) וז"ל והאי דכתי' לא תותירו ממנו עד בקר לשריפה אתא דעד בקר לאו בר שרפה הוא ויש לפרש דלהכי אתא להודיענו זמנו לשרוף בבקר אלא משום י"ט נותני' לו בקר ב' וא"ש ומוכח דאין שורפי' קדשי' בי"ט אבל ראב"ע דאצטריך דעד בקר להורות בקר א' קשה (גם מה שפי' רשב"ם הנ"ל עי' תו' ברכות פי' בענין אחר) נהי דידעי' מוהנותר ממנו עד בקר ליתן לו בקר ב' כמ"ש המרש"א מ"מ דלמא לאו משום קדשי' בי"ט נגעו בי' דלמא דינא הכי הוא וזהו מדוקדק מאוד בלשון התו'. מיהו עדיין יש מקום לחלוק ולישב ק' דלראב"ע נמי ידעי' דזמן שריפתו בבקר ראשון לילי י"ט דאמרי' בברכות הני תנאי כהני תנאי והיינו דר"ע דריש עד מועד צאתך מארץ מצרי' אתה אוכל ולראב"ע דאין אוכלי' אלא עד חצות מפרש מועד צאתך אתה שורף א"כ מוכח נמי דעיקר זמן שריפתו בי"ט י"ל דס"ל להתו' דמדלא מייתי הש"ס הכי והני תנאי כהני תנאי ש"מ דס"ל להש"ס לבתר דאמר ר' אבא התם דכ"ע כו' ע"ש א"כ איכא למימר דראב"ע נמי מפרש עד מתי אתה אוכל עד מועד צאתך והיינו תחלת יציאה שהתחיל חפזון דמצרי' עש"ה ולכן סמכו תו' ק' הכא דוקא ולא הק' כן במס' ברכות:

בסיומא ר"ש איקלע לפדיון. יל"ד האריכות אקב"ו על פ"ה א"ה מברך לא הל"ל אלא ברכת הפדיון א"ה מברך ותו דלא הוה לי' לאתוי' כלל פשיטא על פדיון כו' אלא מי מברך שהחי' גם מה פשטו א"ה מברך שתים לא היל"ל אלא א"ה מברך שהחי' וי"ל דהנה כ' הרא"ש מש"ה אין מברך שהחי' על בדיקת חמץ משום דסומך אזמן די"ט וקשה איפוך אנא ה"ל לברך בשעת בדיקה ולפטור את של י"ט כמו ברכת הבדיקה גופה דמברך ופוטר הביעור אעפ"י דהביעור עיקור מצוה דאורי' מ"מ כ' הרא"ש בדיקה תחלת ביעור הוא וא"כ ה"נ לענין שהחי' וצ"ל דברכת שהחי' עיקור מצותה אהנאה [עי' בעה"מ שלהי פרקין] (וז"ל רשב"א בתשו' סי' שע"ט אמרת כי קבלת מר"פ שאין אמרי' זמן בבדיקת חמץ שא"א זמן על דבר שהוא מכלה מן העולם כו' שא"א זמן אלא על מה שנהני' כחגים כו' א"כ מה נעשה ליה"כ כו' וטעם יפה ממנו שאין לו זמן קבוע שהיוצא לדרך וכו' והלא פדיון הבן אין לו זמן אלא פודה משלשים ואילך) וכל שהוא בשעת שמחה עדיף טפי ובדיקה וביעור לאו מצוה של שמחה היא כ"כ כצ"ל גלל כן יש להסתפק [עי' כתב סופר חא"ח סי' כ"ו] בשנים שמחויבים בברכת שהחי' א' על מצוה שאין בה שמחה כ"כ וא' על הנאת עה"ז מי מברך ומוציא את חברו מי נימא העושה מצוה עדיף או דלמא שהחי' תלוי בשמחה טפי והאי דנהנה שמח טפי והנה לכאורה יש לפשוט מהפדיון הבן דע"כ אינה מצוה של חבוב ושמחה שהרי כ' הרא"ש פ"ק דלריב"א דכל שאפשר לקיים ע"י שליח מברכי' בעל א"כ מ"ע מברכי' בנר חנוכה להדליק ותי' משום חבוב מצוה כ"א מדליק בעצמו ואינו עושה שליח וא"כ ק' גבי פדיון דמברך על פדיון ולא לפדות עכצ"ל משום שאין בה חבוב ונעשי' ע"י שליח וא"כ מ"ט האב מברך על המצוה ומוציא הכהן הא הכהן שמח טפי במתנת כהונה שלו אע"כ מוכח אפ"ה העושה מצוה עדיף מהנהנה בעה"ז ואין לכהן רק הנאת העה"ז ואפשטי ספיקן. אלא דיש לדחות לעולם הנהנה עדיף ופ"ה היינו טעמא משום דבלא"ה מברך ברכה אחרת על הפדיון והואיל ועביד מצוה חדא ליעבד מצוה אחריתי כמו במס' ברכות מ"ב ב' גבי והוא אומר על המוגמר ע"ש ונבוא אל המכוון דהיינו דאמרי פשיטא לן דנוסח הברכה היא על הפדיון ולא לפדות משום שאין בה חבוב א"כ מש"ה איבעי לן מי עדיף לברך שהחינו הכהן הנהנה ושמח או העושה מצוה ופשטי לי' דהא לא תבעי לך דאבי הבן מברך שתים [עמרש"ל ומהר"ם סוכה מ"ו א'] דייקא פי' כיון דנזקק לאחת ועביד מצוה חדא ליעבד נמי אחריתי:

זה חנני ה' ית' בסיומא דמס' פסחים דש"ס חבר' פק"ק מ"ד ר"ח חנוכה תקס"א לפ"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף