צל"ח/פסחים/קכא/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף גליוני הש"סשיח השדה מראי מקומות |
ר' שמלאי איקלע לפדיון הבן בעי מיני' פשיטא על פדיון הבן אשר קב"ו על פדיון הבן אבי הבן מברך שהחיינו וכו' כהן עברך או אבי הבן מברך וכו'. יש לדקדק למה הוצרך לומר מה דפשיטא לי' ולא הי' לשאול רק שהחיינו מי מברך ונלע"ד דודאי הי' פשוט מסברה חיצונה שיברך אבי הבן דכיון דאיהו קעביד המצוה איהו העקר אבל הי' ספיקא דילי' לפי שאפשר גם סברה לאידך גיסא שהכהן יברך והוא על פי מה שנחלקו בו הרמ"א והאחרונים ביורה דעה סימן ש"ה סעיף יו"ד שפסק הרמ"א בסוף הגהה שאין האב יכול לפדות ע"י שליח ושני האחרונים הט"ז והש"ך סקי"א חלקו עליו שיכול לפדות ע"י שליח ואם נימא כדברי האחרונים שיכול לפדות ע"י שליח והא ודאי דברכת שהחיינו לא שייך בה שליח וזה מסברה וא"ב ראי' עליו וא"כ אולי לזה תקנו שהכהן יברך שהחיינו שהכהן יכול לברך בכל עת דתמיד ממטי הנאה לידי' אבל אבי הבן תינח כשפודה בעצמו אבל כשפודה ע"י שליח יבוטל ברכת שהחיינו לכך הי מסופק הבעל הבעיא שהחיינו מי מברך ודעת רמ"א שאינו יכול לפדות ע"י שליח מקורו הוא מדברי הריב"ש בסי' קל"א בדברי השואל שתמה השואל על דברי הרמב"ם שפסק הפודה בנו מברך על פדיון הבן כיון שעקרו על. אב רמיא אבל ע"י שליח וע"י ב"ד לית לן וכוונת השואל עפ"מ שהביא הרא"ש בפ' קמא דפסחים רמז יו"ד בשם הריב"א דמצוה שאפשר לעשות על ידי שלית מברך בעל ומצוה שצריך לעשות בעצמו וא"א ע"י שליח צריך לברך בלמ"ד עיין שם ברא"ש ולפי"ז אם פשיטא לן שאבי הבן מברך אקב"ו על פדיון הבן אם כן מוכח שאפשר לפדות ע"י שליח וזה כוונת הבעל הבעיא פשיטא על פדיון הבן אקב"ו על פדיון הבן אבי הבן מברך א"כ כיון שנוסח הברכה בעי בעל מכלל שיכול לעשות על ידי שליח ולכך שוב בעי שהחיינו מי מברך:
עוד נראה לי באופן אחר והוא עפ"י מה שהשיב הריב"ש שם להשואל שלכך הנוסח בכאן דמברך בעל לפי שמצוה זו לא נעשית ע"י אבי הבן לחודי' כמו ציצית ותפילין וסוכה שמצוה נעשית ע"י עצמו לבד אבל מצוה זו נעשית בסיועת הכהן שמקבל הפדיון וא"כ אפשר דמשום כי ממטי הנאה לחוד לא הי' מספקא לי' כלל שיברך שהחיינו דא"כ כל המקבל מתנה מחבירו יברך שהחיינו ובאמת לא שייך שהחיינו בזה כי אם בהגיע לי' כלים חדשים שהוא חשוב אבל לא בשביל זוזי אבל עקר הספק הוא כיון שגם הכהן מסיים במצוה לכך עליו לברך שהחיינו ואפשר שזה כוונת הגמרא דקא מטי הנאה לידיה כלומר שאין המצוה נגמרת עד שמטי הנאה לידיה וזה כוונתו פשיטא דאבי הבן מברך אקב"ו על פדיון הבן בעל וצריך לומר הטעם משום דאין המצוה נגמרת ע"י האב לחוד לכך מספק' לי' מי מברך שהחיינו: