גליוני הש"ס/פסחים/קכא/ב

גליוני הש"ס פסחים קכא ב

דף קכ"א ע"ב

ברוך שהחיינו כו'. נ"ב ברוקח סי' ק"ח ומה שאין האב מברך שהחיינו (במילה) כמו בפדיון הבן בשלהי ערבי פסחים היאך מברך שהגיענו לזמן הזה שמא נפל הוא אבל בפדיון הבן יצא מכלל נפל כו' עכ"ל ולפי"ז היכא דקים ליה ביה דכלו לו חדשיו צריך לברך שהחיינו בשעת מילה ואולי דיהי' קים ליה ביה דכלו לו חדשיו רק מיעוטא נינהו ומילתא דלא שכיחא ולא תיקנו ברכה למיעוט ולא שכיח:

ברי"ף דף קל"ה מדפי הרי"ף כ' להפריש חלה. נ"ב עיין ב"י יו"ד סי' שכ"ח דהביא לעיקר דברי הפוסקים דצריך לברך להפריש תרומה דאילו חלה היא שם העיסה עש"ה וע"ש בש"ך ולא הביאו דברי הרי"ף כאן דכ' להדיא נוסח הברכה להפריש חלה:

דף קל"ז ע"ב כ' וקיי"ל כרבא. נ"ב צע"ג דפלוגתא דאביי ורבא בלישנא בתרא בגמ' הוא אליבא דר' יהודה אבל אליבא דר"ש כ"ע לא פליגי דאסור וא"כ מאי שייך לומר וקיי"ל כרבא הא לא קיי"ל כר' יהודה כלל רק כר"ש ואליבי' הא לא פליגי כלל וא"כ הא אין פלוגתתם להלכה כלל וגם אין לומר כוונת הרי"ף בהאי "וקיי"ל כרבא" אלישנא קמא דהא בלישנא קמא לא קיי"ל באמת כרבא דהא קיי"ל דדשא"מ מותר אפי' באפשר וצ"ע רב מאוד:

בר"ן דף קנ"ה ע"א מדפי הרי"ף כ' אין לך עניות גדולה מט' באב שכל ישראל עניים מרודים כו'. נ"ב מסופקני לפי"ז חולה מסוכן שצריך לאכול בט' באב אם לא יהי' מותר באכילת דמאי , עיין כזה בתוס' במכלתין ל"ה ב' ד"ה יוצאין בדמאי דכיון דמצה נקרא לחם עוני הוי אכילת עניות ומותר גם דמאי וה"נ ט"ב דהכל עניים מרודים הוי האכילה אכילת עניות ואולם נ' דכיון דט"ב אוסר האכילה נמצא זה שאוכל משום פ"נ עכ"פ אין לאכילתו עניין הט"ב ואין האכילה אכילת עניות , עיין כזה בט"ז או"ח סי' תרי"ח ס"ק יו"ד ע"ש שסיים וגם לעניין ט"ב נראה כן:

ברי"ף דף קס"א ע"א מדפי הרי"ף כ' שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי פסח. נ"ב עיין שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ח"י דן מכאן דמי שאין לו רק פחות מכזית מצה אין מצוה כלל וכלל שיאכל דאל"כ יאכל כאן עכ"פ פחות מכזית ע"ש ואינה ראי' דאה"נ דיש לו לאכול פחות מכזית והרי הירושלמי אמר רק אסור לאכו"ל מצה בלילי הפסח ואין בכלל זה פחות מכזית כיון דלאו אכילה היא ואולי כוונתו על ל' הפוסקים דהפוסקים לא הי' להם לסתום רק לפרש יותר דצריך לאכול פחות מכזית:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף