צל"ח/פסחים/פז/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף |
דף פ"ז ע"א
שמעת מינה יש ברירה. יש לדקדק אם כן סיפא דיתום ששחטו עליו אפוטרופס מאי קמ"ל כיון שכבר שמענו מריש' דיש ברירה ונראה דיש סברא לומר דדוקא בגדול שהוא בר דעת אמרי' מדרצתה בשל זה ש"מ שגם בשעת שחיטה אם היינו שואלים אותה היתה ג"כ בוררת כמו עכשיו אבל יתום קטן שאין דעתו שלימה כל כך לא סמכינן על מה שבורר עתה לומר שכבר היתה דעתו כן קמ"ל דגם ביתום יש ברירה:
רש"י ד"ה לא יאכל משל רבו דמסתמא לא היתה דעת רבו וכו'. שינה רש"י דרכו כאן ממה שפירש בגמרא לקמן דף פ"ח ע"א בד"ה בדקפדי אהדדי דלפי דרכו שם היה לו לפרש דמסתמא לא היה דעת הצד פירות ליהנות משל רבו וע"ש בתוספת ד"ה מתניתין וכו' ונראה דמשנתינו שמעינן דבשל רבו הוא דאינו יוצא אבל בשל עצמו יוצא וכדרמי לקמן משנתינו אברייתא עיין שם ועכ"פ עקר כוונת משנתינו הוא שאינו יוצא בשל רבו שזהו מפורש במשנתינו ואם כן על כרחך לא מיירי משנתינו שבאמת שחט העבד לעצמו דאם כן פשיטא שאינו יוצא בשל רבו שכיון ששחט אין לך מחאה גדולה מזו וכמו דמסיק לקמן דף פ"ח ע"א ואף שכתבו שם התוספות בד"ה וכולן שגם זהו חידוש דקמ"ל שהשחיטה סתמא היא מחאה מכל מקום עכ"פ שוב יותר חידוש הוא שיוצא בשל עצמו והוה להתנא לאחוז עקר החידוש שיוצא בשל עצמו אלא על כרחך משנתינו מיירי שלא שחט לעצמו וממילא היא גופא קשה למה אינו יוצא בשל רבו דהרי כיון שלא שחט לעצמו אם כן ודאי דעתו לצאת בשל רבו שהרי צריך עכ"פ לעשות הפסח ואם כן חזינן דניחא ליה להנות משל רבו ולמה אינו יוצא בשל רבו לכן פירש רש"י דרבו לא ניחא ליה להימנות חלק החירות על פסחו ואף שבעבד של שני שותפים אמרינן דיודע שאי אפשר שלא יהנה נם חלק חבירו ומסתמא על דעת כך ממנה אותו מ"מ בזה שלבסוף היו כופין אותו לשחררו אמרינן שאלמלא היה יודע שיכופו אותו לשחררו לא היה ממנה אותו על פסחו ואעפ"כ הוכיחו לקמן ממשנתינו דיוצא בשל עצמו מדלא שנינו שאין יוצא לא בשל רבו ולא בשל עצמו כמו ששנינו בברייתא: