רש"י/פסחים/פח/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
דיוני הלומדים על מפרשי הדף רש"י תוספות מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א |
תמרים. יש בבבל הרבה:
טירינא. סל:
כמה כי הני בזוזא. כמה מאלו בזוז אחד:
הר המוריה ושדה דיצחק ובית אל דיעקב כולם בהר הבית התפללו:
שקראו בית. מקום מיושב:
יום יזרעאל. יום כנישיהון מתרגמינן וקרי ליה יום כיצירת בראשית:
יש ברירה. שהוברר שבזה נתרצה בשעת שחיטה אילו הודיעוהו:
שה לבית. איש בעל הבית יקחנו לכל בני ביתו ואין צריך דעתן:
על ידי. בשביל שבנו ובתו הקטנים עליו לחנכן הלכך בין מדעתן דהיינו בסתמא כדמוקי לקמן בין שלא מדעתן דאמרי לא אין יכולין למחות וכן עבדו ושפחתו הכנענים על כרחם ימשכו אחריו דסמוכין עליו אבל שפחתו העברית אף על גב דלא משכחת לה אלא בקטנה דהא יוצאה בסימנין כיון דאין עליו לחנכה יכולה למחות:
ה"ג תניא אידך לא ישחוט אדם לא על ידי בנו ובתו הגדולים ולא על ידי עבדו ושפחתו העברים ולא על יד אשתו אלא מדעתן אבל שוחט הוא כו' חוץ מן האשה שיוצאת בשל עצמה מפני שמחאתה מחאה דקיי"ל (גיטין דף עז:) יכולה אשה שתאמר לבעלה איני נזונית משלך ואיני עושה לצרכך:
ה"ג מאי שנא אשה. כלומר מאי שנא איהי מעבדו ושפחתו העברים ובנו ובתו הגדולים:
ומשני אמר רבא אשה וכל דדמי לה. דהיינו כל הני:
שיכולים למחות. משמע שמחאה שלהם מחאה אלמא טעמא דמחאי הא סתמא יוצאה בשל בעלה:
ה"ג לאפוקי היכא דאמור לא. אין אנו רוצין דהיינו מחאה:
בדקפדי אהדדי. שני הבעלים ואין רוצין ליהנות זה מזה הלכך אפילו נתרצה האחד שיאכל העבד משלו אין חבירו רוצה שיהנה חלקו משל חבירו:
כמשנה ראשונה. קודם שחזרו ב"ה לא יאכל משל עצמו מפני שאין חלק עבדו' נמשך אחר דעתו:
כמשנה אחרונה. הואיל ובידינו לשחררו הרי הוא כבן חורין ואוכל משל עצמו: