צל"ח/פסחים/נז/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף גליוני הש"ס |
רש"י בד"ה אין נותנין פאה לירק משום דמפקיע לה ממעשר. ובמשנתינו פירש רש"י הטעם שהעניים אוכלן בטבל ועיין מהרש"א ולענ"ד נראה כיון דירק הזה לא היה של בובהיין רק של אביו בוהיין ולכן לא הי' בנו יכול ליתן במתנה או להפקיר בלא רשות מאביו אמנם בן בוהיין שהי' סבור שירק חייב בפיאה הניח בתורת פיאה וכיון שבאמת אינו חייב בפאה נמצא למפרע לא זכו העניים בירק זה כלל וכל היכי דאיתי' ברשות בוהיון הוא ואף דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם לא היו יכולין להקדיש וממילא שאינן יכולים להפקיר זה הי' שייך אם היה העניים נוטלים בתורת גזל אבל כאן גם העניים לא נתכוונו רק בתורת פאה וכיון שזה הוא בטעות ממילא הירק שביד העניים ברשות בוהיין הוא וכיון שבוהיין עצמו ידע הדין שאינו נותנין פאה לירק א"כ ידע שעדיין הוא ברשותו היה לו להפקירו בכל מקום שהוא וממילא יהי' פטור מן המעשר ולמה היה צריך לומר תשליכו ואני נותן במעושר הרי היה בידו להניח להם ירק זה עצמו אחר שיפקירנו ולכן הוכרח רש"י לפרש הטעם שלא רצה להפקיע ממעשר ולא רצה להפסיד הלוי אבל במשנתינו באנשי יריחו שטעו בדין וסברי שחייב בפאה ונתנו בתורת פאה לא בתורת הפקר ובאמת אינה פאה אחז רש"י האיסו' היותר חמור שהעניים אוכלן בטבלן: