מהר"ם חלאווה/פסחים/נז/א

מהר"ם חלאווה פסחים נז א

דף נ"ז ע"א

עמדו בעלים והקדישום לשמים. ואע"ג דלא באו עדים לב ב"ד מתנה עליהם וחייל עלייהו הקדש מן התקנה. אי נמי מקדישין כל הבהמה בפי' בשעת קריא' שם:

יכנס ישמעאל בן פאבי. והא דקאמר אוי לי מביתו אאגרופין. שהיה אוכל שלש מאות עגלים ושותה שלש מאות גרבי יין לעיקר סעודה ואוכל ארבעים סאה גוזלות בקנוח סעודה שכן היום בערביא נמכרין העופו' במדה:

מסקנא דפרקין

מקום שנהגו לעשות מלאכ' בערבי פסחים מחצות ולמטה עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין. אבל מחצות ולמעלה אסור בכל מקום.

ובערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעל' דהיינו משש שעות ומחצה אינו רואה סימן ברכה מאות' מלאכה ואלו דברים שהן מנהג ראוי קודם חצות בערבי פסחים ומן המנחה ולמעלה בערבי שבתות וימים טובי' ובמוצאי שבתות עד שישלמו סדרן.

ובשני ובחמישי של תענית עד שישלמו ג"כ הסדר.

ובריש ירחא לנשים ושאין עושין מלאכה בתשעה באב.

ושאין שותין יין מר"ח אב ושאין מדליקין את הנר בבית בליל יוה"כ.

ושאין אוכלין צלי כלל בלילי פסחים.

כל אלו מנהגים ראוים סייג וגדר. והדין בהן כן שנותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם בין דעתו לחזור בין אין דעתו לחזור אלא שאם אין דעתו לחזור הרי הוא כבן עיר לגמרי ואם דעתו לחזור אינו נוהג כמותם אלא תוך התחום וכן דוקא בישוב אבל לא במדבר. ובזה אמרו נשאל ואין מתירין לו. אבל מנהג של טעות אין נותנין עליו חומרא לא במקומו ולא חוץ למקומו ונוהג היתר לעצמו. ואם בפני תלמידי חכמים נוהג אפי' בפניהם אבל בפני עמי הארץ אינו נוהג היתר. אבל אם נשאלו כולם מתירין להם. ומנהגי הקהל כבר כתבתים.

רוחצי' שני אחים כאחד ועם הכל מותר חוץ מאביו וחמיו ובעל אחותו ורבו במרחץ שכתבתי אא"כ צריכים לו לכבודם יוצאין בקורדקסין בשבת.

יושבין על ספסלי גוים בשבת אעפ"י שהוא מקום מקח וממכר.

חלב דאקשתא אסור דאייתרא מותר.

מנדין או מלקין על העובר בדרבנן סימן להרים מילין לעמקים דקלים לשפילה שקמים ונפקא מינה למקח וממכר אסור לאדם שיאמר בשר זה לפסח אבל בחיטי מותר. וגדי מקולס אפי' בסתם אסור:

מברכין על האור בין במוצאי שבת בין במוצאי יוה"כ אלא דבשבת מברכין על כל אור ששבת ממלאכת איסור ואפי' יוצא מן האבנים ואפי' גוי שהדליק מישראל וישראל מגוי אבל ביוה"כ אין מברכין אלא על אור ששבת לגמרי מכל מלאכה והיינו של בהכ"נ ובית המדרש ר' מפזרן וחוזר וסודרן על הכוס להוצי' בניו ובני ביתו. מקום שנהגו לעשות מלאכה בט' באב עושין. ובכל מקום תלמידי חכמים בטלין. ותשע' באב ספקו שלו מותר לקביע דירחא ואסור להושיט אצבעו במים:

כל מלאכה שהתחיל בה קודם ארבעה עשר והוא לצורך המועד גומרה קודם חצות ואפילו במקום שנהגו שלא לעשות אבל לא יתחיל חוץ מחייטים וסופרים וכובסין שמותר אפי' להתחיל. ובמקום שנהגו היתר כל מלאכה מותרת קודם חצות. מושיבין שובכין לתרנגולים בי"ד אבל בחולו של מועד דוקא להחזיר אם ברחה או אם מתה ודוקא תוך שלשה למרדה ובישבה שלשה על הבצים גורפין מתחת רגלי הבהמה בי"ד ובמועד מסלקין לצדדין ואם הוא בחצר מוציאין אותו לאשפה מוליכין ומביאין כלים מבית האומן בי"ד אעפ"י שאינן לצורך המועד ובמועד דוקא מביאין לצורך המועד אבל מוליכין לא ואם חושש שמא יגנבו והן שלא לצורך המועד מניחן בחצר הסמוכה ואם חושש לה מביאן בצנעה. ואם אין לו מה יאכל נותן לו שכרו ומניחו אצלו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף