צל"ח/חולין/כח/א

צל"ח חולין כח א

דף כ"ח ע"א

בתוס' בד"ה תהני ליה סכין וכו' הך פירכא ליתא לדר' יוסי א"נ וקצת קשה א"כ מאי מותיב לר"י ב"פ והלא בידו לתרץ הא מני ר' יוסי היא. ונראה משום דזה הוא משנה בזבחים בפרק חטאת העוף (דף סח ע"א) ושוב תכף אח"ז משנה דמלק ונמצאת טרפה וכו' (בדף סט ע"א) ושם פלוגתא דר"מ ור"י דלר"מ אינו מטמא ולר"י מטמא ומדלא פליג ר"מ ברישא מכלל דשם גם ר"מ מודה שמטמא וא"כ מוכח מר"מ שיש שחיטה לעוף דאל"כ גם מליקתו בסכין הוא דבר המכשירו באכילה ומטהר טרפתו. והתוספות לא כתבו אלא דקושיא זו תהני ליה סכין לא שייך לר' יוסי. ואמנם אי קשיא לי הא קשיא לי דלפי מ"ש לעיל דאי אין שחיטה לעוף לא שייך למימר דיו בבהמה ושחיטה מטהרת ולא מליקה שהרי א"כ מפרך ק"ו שאין בעוף שחיטה כלל עיין לעיל במ"ש בתוס' בד"ה באיזו תורה וא"כ איך כתבו התוס' דלר' יוסי ליתא הך פירכא והא ממילא מוכח מזה דיש שחיטה לעוף:

ואולי באמת כן כוונת התוספות דהך פירכא ליתא לדר' יוסי וגם לר' יוסי בלא"ה אין צריך להך הוכחה דמדאמר ר' יוסי שחיטה מטהרת ולא מליקה ממילא מוכח דיש שחיטה לעוף אי נמי דלעיל כתבתי דיש לומר דס"ל להך תנא דהיכא דמפרך ק"ו לא אמרינן דיו אבל לר' יוסי איכא למימר דס"ל דאפילו מפרך ק"ו אמרינן דיו וא"כ ליכא לר' יוסי הוכחה כלל דס"ל יש שחיטה לעוף ואתיין דברי התוס' כאן כפשטן:

ואמנם אחר הישוב הנכון נלע"ד דאי אין שחיטה לעוף אם לאו מתורת מפרך ק"ו אתינן אלא דבלא"ה לא שייך למימר דיו כבהמה ושחיטה מטהר ולא מליקה דכיון דנחירתו זו היא שחיטתו לא שייך לחלק כלל בין שחיטה לנחירה ותדע דאל"כ קשה לר' יוסי דאמר דיו כבהמה ושחיטה מטהרת ולא מליקה א"כ אף שחיטה לא תטהר בעוף מידי טרפה אלא שחיטת שני סימנין דדיו כבהמה וכי תימא הכי נמי א"כ קשה הרי אנן קיי"ל דאפילו מפרך ק"ו אמרינן דיו דהרי קיי"ל כרבנן דר' טרפון במס' ב"ק (דף כה) ומשונה קרן בחצר הניזק חצי נזק משלם וא"כ הכי נמי דלא תהא שחיטת עוף מטהר טרפתו כי אם בשני סימנין והרי הרמב"ם פסק בפ"ג מאה"ט הלכה י"ב עוף שנטרף ונשחט שחיטה כשרה שחיטתו מטהרתו ומדסתם וכתב שחיטה כשרה א"כ היינו סימן אחד כדין שחיטה כשרה של עוף והרי איהו פסק שם כר' יוסי דאמרינן דיו עיין שם שסיים שאם נמלק אין מליקתו מטהרתו אלא ודאי כיון דבעוף סימן א' הוא שחיטתו לא שייך לומר כלל דיו כבהמה וב' סימנין מטהרין הכי נמי אם אין שחיטה לעוף ונחירתו זו שחיטתו לא שייך דיו כלל ולר' יוסי ודאי יש שחיטה לעוף ובמסקנא דאמר מאן תנא דפליג עלי' דר"א הקפר הוה מצי למימר ר' יוסי היא אלא דמייתי רבי דמיירי בשחיטת עוף גופי':

שם בד"ה רבי וכו' ה"מ למימר בר קפרא היא וכו' וכבר כתבתי לעיל טעם נכון דלא הוה מצי למימר ב"ק היא:

שם בגמרא מה פה"מ בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה. הנה קשיא לי לר"א הקפר דיליף שחיטת חיה בהיקש מבהמה וכן לתנא דלעיל באיזה תורה שוותה וכו' דיליף עוף בשחיטה בהיקש מבהמה הנה לרש"י דס"ל במס' שבת (דף קלב ע"א) בד"ה עקיבא עצם כשעורה וכו' ואין דנין ק"ו מהלכה דלא ניתנה תורה שבע"פ לידרש בי"ג מדות עכ"ל רש"י וא"כ לדעת רש"י ק"ו לאו דוקא אלא כל הי"ג מדות אין דנין מהלכה א"כ מנ"ל שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור בחי' ועוף שהרי בבהמה גופיה לא כתיבא רק הלכה כדלעיל בסוגיא (דף כז ע"א) ואיך נילף מיניה בהיקש לחי' או לעוף לכל מר כדאית ליה אם לא נימא דס"ל לרש"י כדעת הגר"ש שהביא בספר מדות אהרן דהיקש אינו בכלל י"ג מדות דהיקש הוה כמפורש בכתוב ונלע"ד כיון דילפינן גוף השחיטה דמפורש בבהמה וזבחת או ושחט וילפינן גוף השחיטה בהיקש לחיה ועוף ממילא ילפינן כל פרטי השחיטה בהיקש הזה אף שהפרטים גם בבהמה לא ידעינן רק מהלכה:

שם בגמרא דלמא שאני התם דאיכא שדרה ומפרקת. והנה בעמוד ב' מקשה בגמרא על רב דאמר מחצה כרוב תנן חצי אחד בעוף וכו' וכתב מהרש"א לקמן (דף כט ע"א) בתוס' בד"ה אבל בחולין וכו' והא דקתני חצי אחד בעוף היינו סיפא דאיירי בקדשים וכתב מהרש"א ולעיל דפרכינן מהאי דחצי אחד בעוף למ"ד מחצה כרוב ולא משנינן דהיינו בקדשים דלדם צריך דא"כ לא הוה משמע רובו דסיפא כרובו דרישא עכ"ל וא"כ איך רוצה לחלק בין קדשים לחולין דא"כ רוב אחד דסיפא היינו אפילו קנה ואחד דרישא היינו וושט ואין סיפא דומיא דרישא. יש לומר דאחד דסיפא היינו כל אחד ואחד דהרי מיירי גם בעולה כדמסיק לקמן (דף כט ע"א):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף