ציוני מהר"ן/עדות/ט

ציוני מהר"ן ‏ עדות ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יא

החרש כשוטה שאין דעתו נכונה ואינו בן מצות ואחד חרש מדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר. וכתב הכ"מ חרש מדבר ואינו שומע כו' ר"פ מי שאחזו דע"א תניא אם לא יגיד פרט לאלם שאינו יכול להגיד כו' ואפשר דמשמע ליה לרבינו דה"ה למדבר ואינו שומע דכתיב ושמעה קול אלה פרט למי שאינו יכול לשמוע ע"כ. ונראה מדבריו שרבינו המציא דרשא זו מסברתו דגם מדבר ואינו שומע פסול אבל דבריו תמוהין דידוע דלא הוסיף משה דבר מדעתו ובפרט לדרוש דרשות מעצמו שלא נזכרו בש"ס, וגם בכאן דבריו מבוארין בתוספתא דשבועות פ"ג (וכנראה דהא דמייתי הש"ס גיטין שם תניא אם לא יגיד פרט לאלם הכוונה על תוספתא זו) והוא עד הכשר לעדות ושמעה להוציא את החרש או ראה להוציא את הסומא או ידע להוציא את השוטה אם לא יגיד ונשא עונו להוציא את האלם ע"כ. ומבואר להדיא דכמו דממעט אינו מדבר מאם לא יגיד כמ"כ ממעט ג"כ אינו שומע מושמעה (ועי' בספר טיב גיטין שם שחפש ג"כ למצוא מקור דברי רבינו הללו וכתב דאולי הוא דרשא באיזה תוספתא או תו"כ אבל לא ידע מקומו וחכם עדיף מנביא שכן מבואר להדיא בהתוספתא שלפנינו) ומזה תחזה שדברי התוס' בגיטין שם ד"ה אר"ז שכתב וי"מ דאמתני' ל"ק ליה דאיכא למימר דהא דאמר פרט לאלם שאינו יכול להגיד היינו אלם שאינו שומע דהיינו חרש אבל אלם לא משמע הכי ע"ש ובחי' הרשב"א שם הסכים להי"מ דהא דתניא אם לא יגיד פרט לאלם שאינו יכול לדבר הוה מוקמי לה באלם שאינו שומע ואינו מדבר והא דקא קרי ליה אלם ולא קרי ליה חרש כו' ע"ש, ועי' בפנ"י שם מה שהשיג ע"ז אבל דבריהם תמוהים טובא שהרי לפנינו דברי התוספתא דממעט אינו שומע מושמעה א"כ ע"כ דהא דממעט מאם לא יגיד להוציא אלם הכוונה בשומע ואינו מדבר דאי גם באינו שומע לא אצטריך אם לא יגיד דהא כבר שמעינן דפסול מושמעה וע"כ דהא דממעט אלם היינו אינו מדבר לחוד וצ"ע על התוס' והרשב"א:

יב

הסומים אע"פ שמכירין הקול וידעו האנשים הרי אלו פסולין מן התורה שנאמר והוא עד או ראה מי שהוא ראוי לראות הוא שמעיד. וכתב הכ"מ הכי אמרינן בפ"ב דגיטין ד' כ"ג דאע"ג דידעי בטביעות עינא דקלא הם פסולים אך הראיה שהביא מאו ראה צ"ע היכא איתא ע"כ והמגיה ציין על הגליון דיצא לו לרבינו כן מערכין דף י"ח ע"ש וכתב שמכאן ג"כ יצא לו לרש"י שסומא משתי עיניו פסול לעדות דכתיב או ראה כמ"ש בנדה דף מ"ט ע"ב ועי' ג"כ ברשב"ם ב"ב דף קכ"ח ובהרא"ש שם שכתב ג"כ דסומא פסול להעיד דכתיב או ראה פרט לסומא אבל לא ציינו ג"כ את מקומו, ובאמת דברי רבינו ודברי הקדמונים הנ"ל מבוארים להדיא ברישא דההיא תוספתא דפ"ג דשבועות שהבאתי בהלי"א דאיתא שם והוא עד הכשר לעדות ושמעה להוציא את החרש או ראה להוציא את הסומא כו', ודברי רבינו ורש"י מבוארין וא"צ לכל דברי המגיה בזה:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.