דברי שאול - עדות ביוסף/עדות/ט

דברי שאול - עדות ביוסף עדות ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

וכן הטומטום ואנדרוגינוס פסולין. עי' פרק ד' בביכורים בתוספתא הנקרא פרק אנדרוגינוס שם מבואר דאנדרוגינוס פסול לכל עדות שבתורה כנשים ועי' רמ"ע מפאנו סי' ק"ל ובגליון ציינתי שהבה"ג הלכות יבמות מביא ג"כ הך פרקא ומפרש קצת הדברים ועי' ברמב"ם פ"ד מאישות הלכה י"א ובלח"מ שם. והנה הקשה תלמידי שאר בשרי מוהר"א נ"י דאם נאמר דבספק ספיקא מוציאין ממון א"כ כאן איכא ס"ס ספק אם הוא זכר ואם תמצי לומר שהיא נקיבה דלמא אעפ"כ העדות האמת וכעין זה כתב הפנ"י כתובות דף ט' וכבר כתבתי לעיל בדברי הפנ"י הנ"ל. והשבתי דנראה לפענ"ד ברור דבכה"ג שהם פסולים מספק שוב לא מקרי עדים כלל דהרי דעת התוס' בכריתות דף י"ב דבעינן שיתכוין להעיד א"כ אם הם פסולים ודאי לא נתכוונו להעיד ופסול אלא אף לדידן דלא קיי"ל כהך דתוס' מ"מ היינו כשראויים להתכווין להעיד דראוי לבילה בעינן וכאן כיון שספק פסולים הם שוב אינם ראויים לבילה מקרי ועי' ב"ב פ"א ע"ב דאף מספק מקרי אינה ראוי לבילה איברא דלפ"ז יקשה בספק כשר וספק פסול דכתב רבינו דאין מוציאין ממון מספק משמע הא להחזיק מועיל עדותם והרי עכ"פ אינם ראויים להתכווין להעיד. אמנם נראה דהרי גוף הדין מי שהוא ספק פסול ספק כשר יצא לו לרבינו ממה דאמרו כתובות דף כ"ב אי ערער דגזלנותא תרי ותרי נינהו ופירש כשיטת הרי"ף דתרי ותרי הוה ספק ואוקי ממונא בחזקתיה וכ"כ רבינו בפי"ב הלכה ג' וא"כ הוא יוכל לומר שכוונתי להעיד שאני יודע שכשר אני רק שאין אנן מאמינים לו ולכך אינו יכול להוציא מספק אבל להחזיק נאמן. ומה יקר בזה לשון רבינו שחילק לשני בבות ולא כלל טומטום ואנדרוגינוס בהדי ספק פסול ולכתוב על כולם שאין מוציאין ממון מספק. ולפי מ"ש אתי שפיר דבטומטום ואנדרוגינוס לא מועיל אף להחזיק שהם תמיד בספק ולא יוכלו לומר אנן ידעינן כדי שיתכוונו להעיד ודו"ק:

והנה יש מקום עיון בספק קרוב או פסול אם שייך בזה דין דנמצא אחד מהם קא"פ והנה בטומטום ואנדרוגינוס לפי מ"ש שאינו בגדר עדות שהרי אינם ראויים להתכוון להעיד א"כ לא שייך נמצא אחד מהם קא"פ כמ"ש בתומים סי' ל"ו ס"ק י"א דנשים אינם בגדר עדות כלל ולא שייך נמצא אחד מהם קרוב או פסול אך בשאר ספק כשר ספק פסול בזה לא שייך דאינם בגדר עדות דהא עד פסול מקרי. ומיהו תלמידי שאר בשרי מוהר"א נ"י אמר דלשיטת הרי"ף דבעינן שיכיר בפסלותו א"כ כאן שאינו מכיר בפסלותו כיון דהוא ספק פסול ואנן לא ידעינן אם הוא פסול אינו מבטל העדות ודחה זאת דסוף סוף כל שהוא פסול להעיד מטעם ספק הרי הוא מכיר בפסולו מספק עכ"פ עכ"ד וצ"ע:

ד

ועבדים פסולין לעדות מן התורה. נסתפק תלמידי שאר בשרי מו"ה אברהם נ"י אם עבדים הם בגדר עדות לענין נמצא אחד מהם קרוב או פסול דהרי בב"ק דף פ"ח ע"א נלמוד עבדים מגזלן וקטן ואשה והרי גזלן וקטן הם בגדר עדות ועבד עכ"פ לא גרע מגזלן ולענין זה לא גמרינן לה לה מאשה כמ"ש התוס' שם או דלמא כיון דגמרינן מאשה ג"כ ואשה אינה בגדר עדות והשבתי דאף אם נימא כמ"ש התוס' בהחובל שם ד"ה והא דלא מסתבר לגרעו מאשה לענין עדות דמן הדין כשר לעדות דכתיב ועמדו שני האנשים א"כ עכ"פ בגדר עדות הוא ותבטל מ"מ עדיין יש להסתפק לדעת רבינו דכתב דהטעם דעבד פסול משום דאינו בן ברית והוא כגוי וגוי אינו בגדר עדות כלל. ולכאורה יש להביא ראיה ע"פ מה שהקשיתי זה רבות בשנים בהא דאמרו במשנה ראש השנה דף כ"ב מעשה בטוביה הרופא שראה את החדש בירושלים הוא ובנו ועבדו וכשבאו לפני בי"ד פסלו את עבדו וקבלו אותו ואת בנו, והקשיתי הא הוה נמצא אחד מהם קרוב או פסול ולכאורה מזה ראיה דעבד אינו בגדר עדות כלל ותתקיים עדות בשאר, אמנם זה אינו דהרי שם בעבד משוחרר מיירי וניהו דפסול מ"מ בגדר עדות מיהא הוי ומה גם דאכתי יקשה דהבי"ד קבלו אותו ואת בנו ופסלו את עבדו ואכתי תקשי הלא נמצא אחד מהם קרוב או פסול בטלה העדות. ובתשובה כתבתי בזה ע"פ מ"ש הרמב"ם בקדוש החדש פ"ב ה"ב שאפי' נמצאו זוממין הרי זה מקודש ואין מדקדקין בעדות החדש והמפרש והלח"מ לא הערו את מקורו ואני ציינתי בגליון הרמב"ם שכן מבואר בירושלמי פ"ג דראש השנה הלכה א' כלשון רבינו א"כ עכ"פ בודאי לא שייך בזה נמצא אחד מהם קא"פ ותלמידי מוהר"א נ"י המתיק הדברים ע"פ מ"ש בר"ה דף כ"ה ע"ב ד"ה ואמאי דגבי עדות החדש לא כתיב עדות רק כזה ראה וקדש עיי"ש וא"כ פשיטא כל שראוהו כשרים מקויים ביה כזה ראה וקדש ולא אכפת לן בראיית הפסולין ועי' בשטמ"ק כתובות דף כ"א ע"ב:

יא

או שומע ואינו מדבר. עי' קצות החושן סי' מ"ו ס"ק י"ח שהאריך דאילם הוא פסול הגוף כמו סומא ומה שאמרו בגיטין דף ע"א שאני עדות דאמר קרא מפיהם ולא מפי כתבם היינו דאם היה ראוי להגיד בכתב לא היה פסול הגוף אבל כיון שהתורה אמרה מפיהם ולא מפי כתבם שוב הוה פסול הגוף וקלסו איש ריבו בעל נתיבות המשפט וזה רבות בשנים שהקשיתי בתשובה מדברי הרשב"ם ב"ב דף קכ"ח שכתב דנשתתק מחמת חולי הוא מפיהם ולא מפי כתבם ואין להעמיס בכוונתו כמ"ש הקצוה"ח דא"כ היאך דחה הרשב"ם הך פירוש דא"כ לא הו"ל למתניא בהדי הנך פסולים שהם פסולים מחמת עצמן דכאן הוא פסול מחמת שאין בו כח להעיד והרי כל שאין בו כח להעיד שוב הוי פסול מחמת עצמו. אמנם בגוף הדבר נראה לפענ"ד ראיה לדברי הקצה"ח דהרי תני שם פקח ונתחרש וחזר ונתפקח פיתח ונסתמא וחזר ונתפתח דכל שתחלתו וסופו בכשרות כשר ומפרש בערכין דף י"ז משום דבעינן ראיה והגדה והא איכא והרי אם נימא דאילם אינו פסול הגוף כלל מה קמ"ל דמה אכפת לן אם היה אלם באמצע הא לא מקרי מחוסר כלל בין ראיה להגדה וכעין שכתב הר"ן לענין מחוסר הקנאה דבשלמא סומא וקרוב וכדומה סלקא דעתך דהוי מחוסר באמצע אבל אילם מה פסול איכא ועל כרחך דפסול הגוף הוא וכן משמע בפסקי הרא"ש עיי"ש אבל בשטמ"ק בשם הרשב"א מבואר כרשב"ם והנה תלמידי שאר בשרי מוהר"א נ"י אמר דאף אם נאמר דאילם אינו פסול הגוף מ"מ אם היה אילם בשעת ראיה אף שנתפקח קודם הגדה מ"מ פסול ודלא כקצה"ח והיינו משום דכיון דאז לא היה ראוי להעיד לא הוי מתכוין להעיד וכמ"ש התוס' ישנים בכריתות הבאתי דבריו ועכ"פ ראוי להתכוון להעיד בעינן והוא לא היה יודע שנתפקחו ובזה יש ליישב קושית התוס' שם בגיטין ד"ה אמרו ודו"ק עכ"ד:

יב

שנאמר והוא עד או ראה וכו'. כתב הכ"מ והראיה שהביא מאו ראה צ"ע היכא איתא ובהגהת הכ"מ כתב שכן הוא בערכין דף י"ח שאני התם דאמר קרא אם לא יגיד בראיה והגדה תליא מלתא. ואני זכיתי למצוא מקורו בתוספתא שבועות פרק ג' והוא עד הכשר לעדות וכו' או ראה להוציא את הסומא או ידע להוציא את השוטה ומזה אני תמה על רבינו בהלכה ט' שלא מיעט שוטה מהך דאו ידע ור' עקיבא אמר שם משום דבעי דרישה וחקירה וכי יש דורשין לחרשין או יש חוקרין לשוטה עיי"ש ובהך דקטן כתב רש"י בהחובל דהטעם הוא משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה משום דאינו בר עונשין והרמב"ם כתב הטעם כדאמרו בב"ב דף קנ"ה דבעינן ועמדו שני האנשים וליכא. והנה שאר בשרי תלמידי מוהר"א נ"י נסתפק אם נאמר דסריס אחר רוב שנותיו נעשה גדול למפרע היאך הדין אם ראה בעת שלא הגיע לרוב שנותיו אם יכול להעיד אח"כ כיון דאגלאי מלתא למפרע שהיה גדול בעת ראותו וקרינן ביה ועמדו שני האנשים והשבתי דאי נימא דבעי כוונה להעיד או עכ"פ ראוי להתכוין וכמ"ש לעיל והוא לא היה יודע בעת העדות שיוולד לו סימני סריס או שיחיה עד רוב שנותיו ויזכור העדות בודאי הוי עדות שאי אתה יכול להזימה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.