אבן האזל/עדות/ט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אבן האזלTriangleArrow-Left.png עדות TriangleArrow-Left.png ט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
דברי שאול - עדות ביוסף
ציוני מהר"ן
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ג[עריכה]

וכן הטומטום וכו' וכל מי שהוא ספק כשר ספק פסול הרי הוא פסול שאין העד בא אלא להוציא ממון על פיו או לחייב על פיו.

קשה דהא משכחת לה בעד פרעון היכי עדים כגון בשטר או תו"ז, ונראה דהוא משום אין ספק מוציא מידי ודאי ולא דמי לתרי ותרי דמהני תפיסה דשם יש עדי ודאי אבל ספק עדים לא מהני אפי' לענין תפיסה כיון דבלא העדים הוי ודאי שהוא צריך לשלם.

ט[עריכה]

השוטה פסול לעדות מן התורה לפי שאינו בן מצות ולא שוטה שמהלך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים אע"פ שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים הרי זה פסול ובכלל שוטים יחשב.

לפי שאינו בן מצות כתב הכס"מ צ"ע היכא איתא שהטעם שהוא פסול לפי שאינו בן מצות דבפ"ק דחגיגה תנן הכל חייבין בראיה חוץ מחש"ו ושם בדף ג' אמרו איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו איתמר אמר רב הונא עד שיהיו כולן בבת אחת ור' יוחנן אמר אפי' באחת מהן וקיי"ל כר' יוחנן וכו' וז"ש רבינו בדבר מן הדברים לומר דאפי' בדבר אחד ונתברר שם דדוקא בדעביד להו דרך שטות ותניא תו התם איזהו שוטה זה המאבד כל מה שנותנים לו ומשמע מדברי רבינו דס"ל דהני מילי דקתני בברייתא לאו דוקא אלא ה"ה בכל דבר שדרך השוטה לעשות אותם והנך לדוגמא נקטינהו והאריך עוד בזה.

והנה הכ"מ בא לבאר ולא ביאר דעכ"פ למה כתב הרמב"ם כאן לפי שאינו בן מצות ובשום מקום לא כתב זה, ובפ"ב מהל' גירושין כתב מי שהיה רוח רעה מבעתת אותו ואמר כשהתחיל בו החולי כתבו גט לאשתי לא אמר כלום מפני שאין דעתו נכונה ומיושבת, וא"כ למה צריך גבי נאמנות לעדות לחדש טעם לפי שאינו בן מצות ומזה מוכח דסובר הרמב"ם דאין דעתו נכונה ומיושבת אינו מספיק אלא היכי שבא לחדש דבר כמו לקדש או לגרש או לקנות או להקנות דלזה צריך דעת להחליט אם טוב לו ההקנאה או הקדושין או הגירושין אבל ספור מעשה לבד כיון שאינו רשע ומתנהג בדרך התורה למה לא נאמין לו ולזה חידש טעם אחר דכיון שדעתו משובשת בדבר מן הדברים תמיד כבר אינו בן חיוב מצות דלא חייבה תורה במצות אלא לשלם בדעת בכל הדברים.

ולפי"ז יש לומר דמה שחידש הרמב"ם דמי שדעתו משובשת בדבר מן הדברים פסול לעדות שאינו בן מצות דיש לומר דדוקא לענין מצות הצריכה התורה שלם גמור בכל הפרטים ולכן פסול לעדות כיון שאין עליו עול מצות וממילא אינו יכול להגיד שקר, אבל בעניני קנינים ואפילו גיטין וקדושין אם דעתו משובשת בדבר אחד שאין לזה שום שייכות לעניני קנינים וגיטין וקדושין אין להוכיח דמעשה שלו בטלה כיון דכל הדברים שצריך דעת לא ראינו שאינו שלם בדעתו.

ומזה יש לעורר על כל הרעש שהרעישו גדולי פרנקפורט ע"ד הגט מקליווא ויסודם היה דברי הרמב"ם אלו ולא באתי כי אם לעורר כיון שכבר דברו מזה כל גאוני ישראל ומהם השאגת אריה שהכשיר הגט מעיקר הדבר שבררו שהמגרש לא היה שוטה כלל.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.