פתחי תשובה/חושן משפט/שסג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שגזל חמץ ועעה"פ. עיין ב פמ"ג או"ח במשבצות סק"א שכתב דאם גזל אתרוג שוה הרבה והשיבו לו אחר החג י"ל דמצי פטר נפשיה בטענת הרי שלך לפניך כמו בחמץ ועעה"פ מיהו י"ל דחמץ שעעה"פ לא שכיח ולא עשו בו תקנה (למידן דינא דגרמי ע' בש"ך סי' שפ"ו סוף סק"א) משא"כ באתרוג י"ל דלא גרע מגרמי דחייב והגוזל סחורה מחבירו ביומא דשוקא שוה אלף ולאחר השוק אין שוה אלא מעט האם נאמר דמחזיר לו סחורתו (עמ"ש לעיל סי' רצב ס"ז סק"ה) וצ"ע כעת עכ"ד. ועיין בתשו' ב"ש אחרון חח"מ בסופו סי' ה' נדפס תשובת הגאון מו"ה משה שלמה זלמן אב"ד דק"ק קראקא שחקר ג"כ בדין זה ופשוט לנפשיה דא"י לומר באתרוג הרי שלך לפניך כיון דכ"ע יודעין ומכירין ההיזק דאחר סוכות אינו שוה כלל רק לאכילה וזה דמי לגזל מטבע ונפסל בכל המדינות דלא יכול לומר הש"ל והסברא בזה דבשלמא חמץ שעעה"פ מי שלא ידע מזה לא נראה וניכר בגוף החמץ שום ריעותא אבל במטבע הריעותא והפחת ניכר ונראה לכל וה"נ באתרוג כו' ונדפס ג"כ תשובת אחיו הגאון מו"ה צבי הירש ז"ל מהמבורג שהסכים עמו לדינא וכ' וז"ל ובגוף הדין אני מסכים עמו שגזל אתרוג חייב לשלם לו אף אחר סוכות כפי שהיה שוה בחג ואינו יכול לומר הש"ל דהרי היזק ניכר דנ"ע ידעי דאינו שוה כמו שהיה שוה בחג אף דאין הכל יודעין שגזל ממנו בחג עכ"פ ידוע שאינו שוה למצוה וזה ברור ונכון עכ"ל. ולע"ד צ"ע מה שהחליט כן להלכה דסברתו ניחא לפי דעת הרמב"ם והש"ע שפסקו כרב יהודה בב"ק דף צ"ז דפסלתו מלכות נמי היינו נסדק אבל לפ"ד הרא"ש והטור והרמ"א וכמה פוסקים שהביא הש"ך סק"ה שפסקו כרב הונא דפסלתו מלכות אפי' בכל המדינות אומר לו הש"ל א"כ מוכח דליתא להאי סברא וצ"ע. ועמ"ש לעיל סי' רצ"א סכ"ד בנ"צ בד"ה מכאן אתה למד. ועיין מ"ש לקמן סי' שס"ז ס"א סק"א ובנ"צ שם בענין אם נשבע עליו אי מצי פטר נפשי' בטענת הש"ל ש"ך:
(ב) ואם שכרה הגזלן לאחר. ע' באר הגולה ועיין בתשו' חתם סופר חח"מ סי' קסה מ"ש בזה:
(ג) דאי בעי ליהנות כו' משמע שדבר שאינו יכול להרויח בו יכול זה לכופו אף לכתחלה וע' מ"ש לעיל סי' קע ס"א בד"ה כולם בשם תשו' נו"ב תניינא סי' נד שכתב דפשוט שזה רק להרמב"ם בר"ס קע"ד אבל לדעת הרא"ש כו' ע"ש. גם בתשו' בית אפרים חח"מ סי' מט כתב וז"ל וצ"ע על הרמ"א בסי' שסג שכ' טעמא כיון דהוי מצי לארווחי אלא דלא בעי והוא מדברי המרדכי אבל מדברי הפוסקים לא משמע כן (אלא דאפילו היכא דלא שייך האי טעמא לא מצי לכופו לכתחלה) ע' בנ"י ב"ק בשם הרא"ה וכן מוכח להדיא מדברי התוס' ב"ב דף יב ע"ב בשם הריצב"א והר"ר ישעיה הובא בש"מ ב"ק דף כ' שתירצו דהא דאיצטריך קרא בבכור דפלגינן ליה אמצריו משום דבעלמא אין כופין על מדת סדום אם הוא מוחה ומונע ע"ש עכ"ל וע' ביאור הגר"א ז"ל:
(ד) שהרי חסרו ממון. עיין בקצה"ח סק"ג מה שתמה על הב"ח וגם על הנ"י בשם הרמ"ה ועיין בתשובת בית אפרים חח"מ סי' ה' שתמה על הקצה"ח בזה עש"ה:
(ה) מיהו אם לא היה דר בו. עמ"ש לעיל סי' שי"ב ס"ז סק"ד:
(ו) אם חסרו אפילו דבר מועט. עיין בתשובת אא"ו פמ"א ח"א סי' מ"ש בזה מקום עיון עש"ה:
(ז) דור בחצרי עיין באה"ג אות מ' שכתב וכתב הב"ח מיהו מהרא"י כו' עד ונ"ל דבפלוגתא דרבוותא המע"ה כו' וע' בש"ך וגם באה"ע סי' ע' בב"ש ס"ק כ"ח. ועיין בתשובת חתם סופר חח"מ סי' קי"ט אודות דברי ריבות בין חותן לחתנו אחר שמתה בתו ונשא חתנו אשה אחרת ועתה תבע החותן שכר דירה מה שדר עם בתו בביתו כמו עשר שנים יתר על השנים שקצב לו דירה בחנם (ודברי טענותיהם באורך מבואר בהשאלה שם) והאריך בענין זה ומסיק כיון שרמ"א הכריע באומר דור בחצרי א"צ ליתן שכר מי יבא אחר הכרעת רמ"א להוציא ממון ועוד לא יהא אלא פלוגתת תשב"ץ ותה"ד כבר הכריע הב"ח וש"ך המע"ה ובש"ך משמע שנראים לו יותר דברי תשב"ץ כו' ועוד נ"ל בנד"ז אומדנות מוכיחים שבתורת מתנה השכינו בביתו חדא מדלא כתב בפנקס שכירות אלא מיום שדר חתנו בדירה שניה שלו ולא בדירה ראשונה ואילו היה דעתו שחייב לו שכר על הדירה ראשונה היה מקבל וכותב על הראשונה שאינו ברור כ"כ והשאיר בחוב על האחרונה שהוא חוב בטוח וברור יותר ועוד כיון שהחותן ירד מנכסיו וחתנו עלה ונעשה איש אמיד וגם כי מתה בתו ועוד כי נשא אשה אחרת ואורחא דמלתא בשעת נישואין וקבלת נדן תובעים חובותם וזה לא תבעי ולא עשה מזכרת כלל ש"מ שלא היה בעיניו כחוב כלל רק עתה מחמת קטטות הסיתוהו לתבוע ואע"פ שהחותן טוען שבאמת תבע בתו בחייה כמה פעמים ודחאתו מיום ליום בודאי אי היה עדים שתבעה נאמר ע"י זה שנעשה החוב ברור משם ואילך ומה שהשיב ע"ז חתנו אולי פרעה אשתו כי היתה נו"נ בתוך הבית לכאורה ה"ל איני יודע אם פרעתיך וחייב לשלם אך כיון דליכא עדים על זה ה"ל א"י אם נתחייבתי לך דלמא תחלה בתורת מחילה ומתנה דרתי בתוכו ולא נתחייבתי מעולם ולא תבעת בתך מעולם ואת"ל תבעת אות' דלמא פרעתיך וה"ל ס"ס ועדיף מא"י אם נתחייבתי לך דעלמא ופטור כו' ע"כ אין אני רואה שום מקום להוציא מיד חתנו המוחזק אך עכ"פ נימא ליה יען אינו זוכה אלא מטעם ס"ס הנ"ל או מפלוגתת תשב"ץ ותה"ד א"כ טוב וישר לבצוע עכ"ד ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |