פתחי תשובה/חושן משפט/רעח
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ונוטל בהם הבכור פ"ש. ע' באה"ע סי' צ"ו ובב"ש שם סק"ד:
(ב) בנכסים הראויים לבא. כתב בס' דגמ"ר וז"ל וחזקות הנהוגים במדינת פולין מקרי ראוי ע' בית שמואל סימן ק' ס"ק י"ג עכ"ל:
(ג) ויש חולקין. כתב בס' שער משפט יש להסתפק כל היכי שהפוסקים חולקים אי הוי ראוי או לא היכי לידיינו דייני אי נאמר דהבכור אינו נוטל כלום משום דדמי למי שנסתפק לנו אם הוא בכור בסימן רע"ז סעיף י"א כו' או דילמא שאני התם שהספק הוא אם הוא בכור כלל וא"כ אין ידוע אם הוא יורש כלל לכך אינו נוטל כלום מספק כמבואר בסימן ר"פ משא"כ הכא דודאי בכור היא אלא דהספק הוא בהממון אם הוא מוחזק או לא י"ל דחולקים כמבואר בס"ס קל"ט כו' וצ"ע לדינא ע"ש:
(ד) במלוה. כ' בנה"מ וז"ל ואם הוא שטר עיסקא מבואר בתשובת דברי ריבות סימן ע"ח דאפ"ה הוי ראוי אף שאסור להמקבל להוציאן רק לצורך העיסקא ומסתבר טעמיה דהא מחוסר גוביינא הוא וגם לאו הני מעות שבק אבוהון כדאמרי' פי"ג עכ"ל וכן מבואר מתשובת חוט השני סימן א' שיובא לקמן ס"ק מ"א וכן בס' שער משפט הביא בשם רדב"ז דפלגא פקדון מקרי מוחזק אך פלגא מלוה הוא ראוי והוא ז"ל חולק ודעתו לדינא דהבכור נוטל פ"ש בכל העיסקא כמו בשאר בפקדון שהוא ביד אחרים ע"ש וכן פסק בתשובת שבו"י ח"א סימן קע"ב דנוטל פי שנים אפי' בהאי פלגא דמלוה והשיג שם על תשובת חוט השני הנ"ל ע"ש. אולם בתשובת פני יהושע ח"ב שיצא לאור מחדש בסי' ק"ד פסק כד' רדב"ז הנ"ל דלא שקיל מפלגא דמלוה אבל פלגא דפקדון ברור דשקיל עש"ה:
(ה) אע"פ שהיא בשטר. ע' בתשובת נו"ב סימן ל"ד שכ' להשואל מה שנסתפק בקאמר אובליגאציאהן אי מקרי ראוי או מוחזק לגבי בכור. לא ידעתי מקום ספק ובודאי ראוי מקרי וכי יש לחלק בין חוב לחוב והרי אנו רואים שאין השטר מן (האובליגאציאהן) שוה והוא עולה ויורד לפי הזמנים כו' ואפילו לדעת הראב"ד דבמשכנתא אפי' באתרא דמס?קי מקרי מוחזק וכאן המדינות ממושכנות לאלו החובות מ"מ בגבו מעות מודה הראב"ד והרי בזה גובים מעות ע"כ אין ספק דמקרי ראוי ואין הבכור נוטל בזה פי שנים ע"ש. וכתב עוד שם אך הספק השני שנסתפק שגם אבי היורשים חייב לאחרים ועתה הבכור טוען שישלמו לבע"ח מן (האובליגאציאן) והפשוטים טוענים להיפך שישלמו מן המוחזק וישאר הראוי לירושה ויחלקו בשוה. דבר זה צ"ע באמת ואין לדמות זה למה שמבואר באה"ע סימן קי"ג ס"ב בהגה לענין עישור נכסי ולענין שטח"ז אם נשאר קרקעות ומטלטלין שתמיד הברירה ביד האחים לפרוע לבע"ח במה שהוא לטובתם דשם שאני שהאחים לבד הם יורשים ועליהם לבד מוטל לפרוע חוב אביהם אבל כאן הבכור הוא יורש כמותם ועל כולם מועל לפרוע מאי אולמא דהאי מהאי והאריך בזה ומסיק דיש לשלם לבעה"ח מן שניהם מהראוי וממוחזק לפי ערך העזבון ע"ד משל אם כל העזבון שלש מאות זהובים ויש בזה מוחזק מאתים וראוי דהיינו מלוה מאה זהו' והחוב שיצא עליהם הוא שלשים זהו' יש לשלם ממלוה עשרה זהו' ממוחזק עשרים זהו' ומעתה מסך מאה ושמונים שבמוחזק יטול הבכור פי שנים והמותר יחלקו בשוה וכמו כן בסך אחר לפי חשבון זה והטעם בזה לפי דלגבי בע"ח כל הנכסים אשתעבדו הן מוחזק הן חובות כמפורש בסימן ק"ז ס"א שכ' וכן מחוייבים לפרוע חוב אביהם ממלוה שהיתה לאביהם ביד אחרים כו' ואין הטעם בזה משום שעבוד דר' נתן אלא דאף אי נימא דלא כדעת הש"ך בסי' פ"ו סק"ה ונימא דשעבוד דר"נ הוא דוקא בדליכא נכסי אחריני מ"מ בע"ח גובה ממלוה אפי' בדאיכא נכסי אחריני שלא מטעם שעבוד דר"נ רק מדינא דעיקר פרנסתינו ומחייתינו בחובות ועיקר סמיכות הבע"ח על זה כמו אשלי דקמחוניא וראיה לזה מתשו' הרא"ש כלל ל"ו סימן ג' וסימן ד' כו' וא"כ כיון ששעבוד הבע"ח ג"כ על המלוה צריך גם חלק המלוה לשלם לפי ערך השעבוד (וכתב שם דאין סתירה לזה מתשובת דרכי נועם סי' מ"ג דאין זה דומה לנידון שלו דשם הוכרחו היתומים להשכין הקרקעות לצורך קבורת המת ואז לא היה נגבה שום חוב פשיטא שא"א לעכב קבורת המת עד שיגבו חובות והיו מוכרחין ליתן ממה שנמצא בעין לזה חייב הבכור פי שנים כו'. וכ' עוד אך כל זה אם כבר באו לידי גוביינא (אחר מות אביהם) (האובגליגאציאן) ואפשר לשלם מהם החוב או שאין הבע"ח מקפיד ורוצה ליקח בפרעון חובו (אובליגאציאן) כפי שוויו בשער שבשוק אבל אם עדיין לא באו לידי גוביינא והבע"ח מקפיד לקבלו הדבר תלוי באשלי רברבי לדעת המחבר והרמ"א בסי' ק"א ס"ה אין הבע"ח יכול לעכב ומוכרח לקבל שטרות בחובו אבל לדעת הש"ך שם סק"ג יש כאן מקום עיון די"ל אף שפסק הש"ך שאין כופין לקבל שטרות מ"מ כיון שאם לא היה כאן דבר אחר עכ"פ אשתעבידו גם השטרות ממילא גם השטרות משועבדים ומחוייב לשלם לפי ערך ולהשלים לבכור חלקו מהשטרות וי"ל גם לאידך גיסא כיון שאין הכרח לבע"ח ליקחם ממילא הפסיד הבכור ויש לעיין בדבר זה ולדמות למ"ש החמ"ח סימן תי"ג ס"ק י"ב עכ"ד ע"ש. וע' בנו"ב תניינא סימן נ"ג דשם נשאל ג"כ על ענין כזה וכתב לו הרב השואל דבתשובת פני יהושע סימן א' לא כתב כן רק הכריע לפרוע הכל מן המוחזק והבכור יפסיד. והוא ז"ל השיב לו הגם שהגאון בעל פנ"י הוא רב גוברין אעפ"כ אינני חוזר מדעתי כי הלא הפנ"י שם ביאר טעמו כיון שאין הבע"ח יכול לגבות משטרות כ"א מצד שעבודא דר"נ וכיון שיש נכסים אחרים אין מוציאין דר"נ (היינו דלא כדעת הש"ך דסימן פ"ו הנ"ל) ואני הלא כבר הוכחתי בנו"ב שם שגם בלי שעבודא דר"נ ג"כ גובים משטרות והוכחתי זה משני תשובות של הרא"ש כו' ע"כ כל מה שפסקתי שריר וקיים ומינה לא אזוז עכ"ד ע"ש. ושם בתשובה שלפני זה ג"כ שאלה כיוצא בזה בכתובת אלמנה שהבכור טען לסלק כתובת אמו מהשטרות של עו"ג כדי שישאר המוחזק ויטול ב' חלקים והפשוטים טוענים לסלק כתובת אמם מהמוחזק ופלפל שם בדברי השואל ובגוף הדין רמז לעיין בחבורו נו"ב סימן הנ"ל ע"ש. וע' בתשובת ח"ס חח"מ סימן קמ"ט דנראה לו ג"כ דלא כתשובת פנ"י אלא כדברי נו"ב הנ"ל דמשלמים לפי ערך הנכסים מהראוי וממוחזק אך לא מטעמיה והאריך בזה ומסיק דבין פרעון בע"ח בין כתובת אשה בין פרנסת הבנות אע"ג דהוי בע"ח דאחי היינו מנכסי אביהם את הכל יפרעו לפי ערך החוב מראוי וממוחזק בשוה ואם הבכור גדול ויכולין לבצוע שימחול דבר מה לטובת היתומים הקטנים מה טוב ע"ש:
(ו) היה לו שותפות. ע' בתשובת חוט השני סי' א' שנשאל אם הבכור נוטל פי שנים בחוב שבשטר אם השטר כתוב כמו שרגילים לכתוב בק"ק פראג שהמלוה הניח מאה ר"ט והלוה מאתים ויתעסק הלוה בהם לתועלת השותפות ויקח במלוה שליש הריוח וכן בהפסד ובעבור טורח עמלו ומזונו נותן הברירה ללוה שיוכל לסלקו בדבר קצוב כל שבוע. וכיון שהוא שותפות רוצה הבכור ליטול פי שנים. והשיב דמה שהשיאו לבכור לזה הוא ממ"ש מהרי"ק סימן קמ"ה מה שהניח המת שהיה לו בשותפות ביד אחרים חשיב מוחזק כו' אבל אין הדבר דומה דהתם איירי כשיש מן השותפות בעין דשייך לומר דהני מטלטלי שבק אבוהון ואפילו אם אינו יכול ליטלו כל שעה שירצה כגון שנתן אותו ביד המתעסק לזמן מ"מ כל העיסקא הוא בעין ואין המתעסק יכול לסלקו בדבר אחר לכן מקרי מוחזק אבל בענין השטרות הנזכרים שאין העיסקא בעין כלל ויש רשות ביד הלוה לסלקו במה שירצה הא ודאי מלוה מקרי והוי ראוי כו' ע"ש ועמ"ש לעיל ס"ק ד':
(ז) במשכון של עו"א. עבה"ט וע' בתשובת פני יהושע ח"ב סימן ק"ד פסק דהוי ספיקא דדינא ולכן נוטל החצי מן פי שנים עש"ה:
(ח) ואם אינו רוצה ליטול פ"ש. ע' ברשב"ם ב"ב דף קכ"ד ע"א בד"ה ואם אמר אינו נוטל וע' בתשובת נו"ב סי' ל"ד מ"ש בזה:
(ט) אבל אי חייבים כו'. ע' בתשובת קהלת יעקב סימן ה' שנשאל במי שמת והניח בכור ופשוט והניח בית חומה שהיא עומדת (בזאלאג) עבור אדון אחד ששכר כמה כפרים מהקיר"ה והעמוד זה החומה (בזלאג) עבור פרעון (הראטעס) בזמנו כנהוג אם נוטל הבכור פ"ש בהחומה הזאת או לא כיון דמשועבד למלך. והשיב הנה מקום הספק בזה משום דאמרינן בש"ס ב"ב (דף נ"ה) הני זהרורי דזבין ארעא לטסקא זבינייהו זביני כו קשי בה אמימר א"כ בטלת ירושת בנו הבכור כו' ומזה הוציאו קצת פוסקים דמי שיש עליו מס המלך כו' אין הבכור נוטל פ"ש. אך באמת נ"ד לא דמי לשם דהתם היה דין המלך ליקח הקרקע לגמרי ולמוכרו עולמית ובלי שומא כלל לפי החוב המגיע לו רק נוטל הכל כמבואר מדברי הרשב"א והנ"י שם ובתוס' שם מבואר עוד תנאי בדבר דהקרקעות עיקר הן של המלך וכן מבואר בד"מ ובסמ"ע לקמן סי' שס"ט ס"ק י"ד וט"ו אבל בנ"ד נראה ברור דהוי מוחזק גמור והבכור נוטל פי שנים לא מבעיא אם יתברר שבזה"ז חק המלך אם נשאר (הזאלאג) עבור החוב מחכירות הכפרים לגבות רק מן הפירות או משכירות העולה שנה שנה או שניתן רשות לפדות כשתשיג ידו ולא שיהיה לחלוטין דפשיטא שאין זה ראוי כלל אלא דאף אם יתברר שחוק המלך הוא להיות (הזנאג) נחלט לגמרי בבוא הזמן מ"מ כיון שידוע שעתה חק המלך לגבות ע"פ השומא בדקדוק כפי דמי החוב המגיע למלך פשוט דאין זה רק כגביית חוב בעלמא וכל כמה דלא מטי זימניה ולא נגבית ברשותא דמרא קיימא דקיי"ל בעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה כו' והאריך בזה ומסיק כן להלכה דבנ"ד שעיקר הבית חומה הוא לבעלים ואינה משועבדת רק כדי חובו וע"פ שומא ודאי פשוט דהוי מוחזק לבעלים והבכור נוטל בה פי שנים ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |