פתחי תשובה/חושן משפט/רנט
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) מיד בנפילתו. עבה"ט ועיין בנ"צ מ"ש בזה:
(ב) להחזיר לישראל. עבה"ט ועמ"ש לעיל סי' י"ב ס"ב סק"ו בשם התומים ותשובת שבו"י דהך כופין היינו בדברים ע"ש:
(ג) טוב וישר להחזיר. ע' בתשובת בית אפרים חח"מ סי' נ"ח במי שנלקח מאתו סחורה מחמת העברת המכס וקדם אחר וקנה (מבעל המכס) בזול ורוצה לזכות לעצמו. וכתב אין ספק דאם זה שהסחורה שלו היה מחזר לקנותה שחייב להחזיר דאף אם היה של בעל המכס ממש הא קיי"ל עני המהפך בחררה כו' ולדעת ר"ת צריך להחזיר כו' (עמ"ש בסי' רל"ז ס"ק ב) ובנ"ד נרא' דאפילו לא ידע שהיה זה מחזר לקנותה מ"מ כיון שרגילו' הוא שבעל הסחורה מחזר עליו לפדותה כאילו ידע דמי ומ"ש בש"ע סי' רל"ז דקונה בזול הוי כמו מציאה דלפי סברא ראשונ' אין דנין בה דין עני כו' הרי הש"ך שם בשם הרמב"ן חולק ועוד דבנ"ד כ"ע מודים דהתם טעמא דדמי למציאה דהכל מחזרים אחריה ואין לזה התייחסות לחפץ זה יותר מאחר משא"כ הכא דודאי זה ראוי לו שיחזור אחריה יותר מאחרים ולכן גם הא דמחלקינן התם בין נגמר הפסיקה ביניהם אין לחלק כאן דהתם כל שלא נגמר הפסיקה ידי שניהם שוים בה משא"כ כאן. ואמנם (בלא"ה) נראה שאפילו אם נרצה לחלק ביניהם מטעמא דקנין בזול הוי כמציאה או מטעם שלא נגמר הפסיקה מ"מ בנ"ד (שהוא סחורה שלו) אע"ג דודאי נתיאש ממנה מ"מ לא עדיף ממציל מזוטו של ים כו' בסי' רנ"ט ס"ז דכתב הרמ"א דטוב וישר להחזיר כמ"ש בסעיף ה' ושם בש"ך מבואר דכייפינן להחזיר היכא דהמוצא עשיר והוא מצד תקנת ב"ד ומנהג המדינה ובנ"ד נרא' דאין לחלק בין עני לעשיר כו' וגם בסי' שנ"ו ובסי' שס"ח בהגה כתב דנהיגי עכשיו להחזיר כל גניבה אפילו לאחר יאוש וש"ר כו' והך תקנה שייך גם בזה ואין לחלק דדוקא היכא שגנב וגזל דבאיסורא אתי לידיה משא"כ בזה שעבר על דת המלך ובדין נלקח ממנו ובכה"ג לא תקנו הא ליתא דפשוט שלא עלה ע"ד המלך רק שיובא לגנזי המלך אבל מה שזה (בעל המכס) לקח והטמין לעצמו לא נכלל בכלל הזה ואין לדון בו רק מדין יאוש לבד וא"כ חייב להחזיר מחמת תקנת הדור כמבואר בסי' רנ"ט הנ"ל דכייפינן להחזיר כו' וגם כי מנהג הכשרים אף כשמוכרים בבית המכס ע"פ הכרזה אם ידוע מי הם הבעלים הקונים קונים לשם מי שהוא ומחזירים לו כו' ומ"מ אם זה רוצה שכר טרחתו יש לב"ד לשום לפי הענין ולתת לו ע' בסי' רס"ד ס"ה בהגה ובש"ך שם וגם בעט"צ שם כו' ע"כ בנ"ד מוטל על הקונה לעשות כן מרצונו לקיים ועשית הישר והטוב ואם אינו רוצה דיינינן ליה מצד התקנה עכ"ד. ושם בסי' נ"ט האריך עוד בזה בענין שבעל הסחורה רצה שיקבל זה בחרם כמה נתן ומסיק וכתב לדינא נלע"ד שהכל לפי ראות עיני הב"ד שאם אומד דעתם שרגילות הוא ליתן סך כזה ואין לחשדו שהוא מרבה על המכר וזה תואנה מבקש באמרו איני מאמינך רשאים לבצע השורה ולהאמין לו על הן צדק שלו ויכולין לוותר הקב"ח לנוכח ומ"מ אם ירצה להחרים סתם בב"ד שלא בפניו על מי שרוצה לקחת ממנו בחנם או אחר שיתן יחרים אמאן דגזליה ולא מהדר אינו יכול למחות בידו כדאית' בסי' ע"א ס"ו שאפי' נאמנות בפירוש לא מהני על זה אך אם יש כאן מקום חשד מחמת הוראת היתר וכיוצא יש לפסוק שיקבל בחרם ואין לו להתרעם על זה אחרי שמקיים ועשית הישר והטוב יקיים ג"כ והייתם נקיים כו' ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |