פתחי תשובה/חושן משפט/רנה
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) מנה לפלוני בידי כו'. ע' בת' שבו"י ח"א סי' ק"ע אודות אחד שצוה לפי מותו שיתנו לפלוני מאתים זוז עבור שגזלו כל כך והיורשים אינם רוצים ליתן באמרם שאין אדם משים עצמו רשע ואין אביהם נאמן בזה. וכתב דאין כאן מקום ספק דודאי יכול אדם לחייב עצמו בהודאת פיו אף שמשים עצמו רשע ויש על זה חבילות ראיות כו' וכ"ש זה שצוה לפני מותו כדי להצדיק מעשיו ולקיים שוב יום אחד לפני מיתתך ואין זה משים עצמו רשע בכך כו' ובת' תו"י סי' רל"א מסתפק בכה"ג והניח בצ"ע ובאמת אין כאן מקום עיון וא"צ לפנים כלל דודאי יכול לחייב עצמו וליתן נכסיו למי שירצה אף אם משים עצמו רשע ומצוה לקיים דברי המת בנכסיו ע"ש:
(ב) ולא אמרינן בכה"ג כו'. עבה"ט וע' בת' ח"ס חח"מ סי' קל"ז שכ' על נדון דידיה וז"ל בלי ספק שכל הצוואות הנמצאות באמתחתו וגם הנמצא נתיב בפנקסו ה"ל כדייתקי קשורה על ירכו והכל הבל ואין בם מועיל כמבואר בח"מ סי' ר"ן סכ"ה כו' ואודות הכתוב בצוואה שבפנקסו לאשתי קומט מה שהכניסה אלף זהו' וידוע שלא הכניסה לו כלום כי נשאת לו בימי ענייה ונסתפק כרב השואל אם חייב בסך הנ"ל מטעם הודאה או נימא שלא הודה אלא כתב כן משום שמא יעלה הדבר בערכאות ולא ירצו ליתן כן להאשה ע"כ אמר לפנים שכך הכניסה לו אבל לא בדרך הודאה הנה יפה אמר כי האומדנא מוכחת כן כו' וכיון שנתבטלה הצוואה מטעם הנ"ל בטלה האודיתא והנה בודאי לא נדון על האומדנא הנ"ל אך היות כי ברור היא אילו היה אומר ל' הלז בעל פה לאשתי קומט אלף זהובים ה"ל כשכ"מ שאמר מנה לפלוני בידי דאמרינן שלא להשביע אמר כן כמבואר שלהי ב"ב ובטוש"ע ח"מ סי' רנ"ה ואפי' בנקיט הלה שטר בידו אלא דהכא שהוא כתיבת ידו נפלין ברברבתא דהרמ"א סי' פ"א סי"ז וכן הסמ"ע והב"ח ותשובת מהר"ם אלשיך ודברי ריבות ס"ל דלא הוי הודאה דאמרינן שלא להשביע כמו בעל פה ורק הש"ך יחיד הוא ופליג ובפרט בכתוב בפנקסו דלא שייך שלא להשביע דמי יראה מה שכתב בגנזי סתריו והנה קשה להוציא ממון על פי דעת יחיד הש"ך ז"ל וגם יש לפקפק תינח כשבע"ד חי וטוען שלא להשביע כתבתי כן יש לומר סברת הש"ך מי יביט בפנקס שלך אך הכא בצואה יש לומר שכתב כן שלא להשביע בניו כי יבא עזבונו בידי אחרים והם יבדקו גם כן בהפנקס שלו ומצורף לכל זה אומדנא הנ"ל א"כ קשה להוציא ממין מיתומים המוחזקים בנחלה ע"כ טוב יותר לבצוע הריב בענין זה עכ"ל ע"ש עוד:
(ג) אחר שהקדיש. עבה"ט מ"ש דהש"ך תמה מאד וכתב דאשתמיט לכל הני פוסקים ש"ס ערוך פ' מרובה כו' גם בספר ברכת הזבח במנחות דף פ"א הקשה כן ע"ש ע' במל"מ פט"ו מה' מעשה הקרבנות שיישב דברי הרמב"ם והעלה כדבריו דאף במקדיש וממיר תכ"ד לאו כד"ד וסוגיא דב"ק אדחיא לה כו' ע"ש גם בספר מחנה אפרים הל' צדקה סי' ח' כתב לתרץ קושית הנ"ל ובספר שעה"מ פט"ו מה' מעה"ק דחה דבריו וכתב ליישב באופן אחר ע"ש וע' בס' מלוא הרועים ערך תוך כדי דבור אות ג' ד' שפלפל בדבריהם וכתב ישוב אחר לדברי הרמב"ם הנ"ל ע"ש גם בספר קצה"ח האריך בזה ומסיק דנראין דברי הרמב"ם וסייעתו דלא מהני חזרה תכ"ד בתמורה והקדש. אך כ' אמנם נראה בהקדשות שלנו דלא הוי לא קדושת הגוף ולא קדושת בדק הבית אלא לעניים וכמבואר בטור וש"ע סי' צ"ה (עבה"ט שם סק"ה) ובנודר לעניים לא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ואינו עושה קנין אלא דצריך לקיים נדרו ומשום דכתיב בפיך זו צדקה א"כ לא עדיפא מנזירות דמהני חזרה תכ"ד וזה ברור ע"ש אכן בתשובת ושב הכהן סי' י"ח מסיק לדינא דלשיטת הרמב"ם והתוספת דא"י לחזור תכ"ד בהקדש ה"ה גבי צדקה דאמירתו נמי הוה המסירה להדיוט ולכן א"י לחזור תכ"ד כמו גבי הקדש ע"ש ועמ"ש לעיל סי' פ"ז סכ"ה ס"ק כ"ט ובסי' רי"ב ס"ז סק"ט ובסימן רמ"ג ס"ב סק"א ובסי' רנ"ב ח"ב סק"ב וצ"ע:
(ד) על ההקדש בשעת מיתתי. עמ"ש לעיל סי' ק"ד סי"ג ס"ק כ"א:
(ה) על זה היסת ע' באר היטב עד אבל אין זה פשוט וצריך עיון. ועיין בש"ך לעיל סימן רנ"ב סעיף קטן י"ג והובא בבה"ט שם סעיף קטן כ"א ועיין ביאור הגר"א ז"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |