ביאור הגר"א/חושן משפט/רנה
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ש"מ כו'. אף בלא שטר. רי"ף אף דמסקינן בדנקיט שטר שאינו מקויים היינו לרב ושמואל אבל אנן קי"ל קע"ה א' דגובה מהיורשין ה"ה בלא שטר:
(ב) לפיכך כו'. כ"כ הרי"ף לתרץ מש"ש והביאו בס"ה דמ' דוקא באמרו חזר כו' אבל בלא"ה נותנין בכ"ע ותי' דשם בכה"ג וכמ"ש בעובדא דאיסור וכמ"ש בסנה' ל' א' והביאו בס"ז וז"ש ולא היה שם כו':
(ג) וכן כו'. נת' בסי' פא ס"ז:
(ד) המקדיש כו' בד"א כו'. מימרא דר"ה בב"ב שם ומסקי' בשבועות מ"ב ב' ה"מ ש"מ כו' אבל בריא כו' וגובה מהקדש בשבועה כדין כל בע"ח וז"ש ואפי' היה כו' וכן מסקינן בערכין ך"ג א' א"ד בבדיא כו' אלא הכא בשאלה כו' ועתוס' שם ד"ה בשאלה כו'. וכ"מ שכל בה"ג כאן שגג בזה שדברי כ"מ שם אתחלת דברי הרמב"ם שפ' בגירושין כר"א ע"ש ומכח קו' תוס' בד"ה הנ"ל פ' כר"א כמסקנא דשבועות דמתני' שם כוותיה וסובר דלמסקנא דשם טעמא דר"א לאו דס"ל כב"ש דהא קי"ל דלא כב"ש אלא שא"א דאי בעי שאיל ליה וכמ"ש הרמב"ם אבל לפ"ד תוס' ה' כר' יהושע וכ"ד כל הפוסקים:
(ה) ואמר בשעה כו'. ז"ל הר"י מיגש בקוצר אר"ה ש"מ כו' נקטינן ש"מ בשעה שהקדיש אמר מנה כו' ואמר תנו נותנין ואפי' לא נקיט שטרא ואי לא דוקא בדנקיט שטר מקויים ודוקא בשעה שהקדישן אבל לאח"כ אפי' אמר תנו אין נותנין דהא איבעיא לן קמ"ח ב' הקדיש כו' וקי"ל דכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע וכיון דאקדשינהו קנה הקדש וכי הדר השתא הוא דהדר ולא מצי למיהדר אלא בראיה ברורה ולכן אין נותנין דאמרינן מיהדר דהדר ביה ודיקא נמי מדמדמי לרב ושמואל דהתם נכסי דידיה נינהו אבל לאח"כ אע"ג דאמר תנו אינו גובה אלא בשטר מקויים כדין כל בע"ח. והרז"ה וש"פ הקשו על הרי"ף ורי"מ שכ' באמר תנו נותנין בשטר שאינו מקויים וכן בלא שטר הא מלוה ע"פ אינו גובה ממשועבדים ועברמב"ן וראב"ד שתי' בכמה פנים ובעה"ת שמ"ב ח"ד כ' וי"מ דבשעה שהקדישן וכ"כ הרמב"ם כו' והנה אף שהרמב"ם פ' באיבעיא דהקדיש לקולא כמ"ש בסי' ר"ן ס"ג היינו לענין עמד שהמתנה בטלה מעיקרא כמ"ש במתני' אין מתנתו קיימת ומספיקא לא קנה הקדש אבל כאן שכבר קנה רק שרוצה לחזור וכן דייקא דברי הרי"מ כנ"ל ואע"ג דאמרינן כל שעמד חוזר כו' כאן דמספקא לן אזלינן לחומרא דתובע כאן וכאן ודלא כמ"ש טור והגה שם וכן כו'. אבל דברי הרמב"ם צ"ע דאם בשעה שהקדישן אפי' בריא נמי דהא דידיה נינהו וכן הקשה הראב"ד ומה שתי' הכ"מ דמיירי אחר כ"ד ועסוקין באותו ענין דבריו אינן נכונים דמ"מ ק' קו' הרי"מ כיון דא"י לחזור דעסוקין לא מהני רק לקנין כמ"ש הרמב"ם וש"פ וכמש"ל בסי' קצה ס"ז וכן דברי הרמב"ם צ"ע שפתח המקדיש כו' אחר שהקדיש כו' וסיים בד"א בבריא אבל כו' בשעה כו' וגם קו' הרי"מ ק' להולמו שמקשה דלמא הדר ביה הא בגמ' נזהר מאותו קו' ואמרו חזקה כו' אדרבה תוס' שם ד"ה ש"מ הקשו תפשוט מהנא דאינו חוזר כו' ותי' דהקדש בשעה שהיה בריא שא"י לחזור וכ"ש לפי' הרי"מ דהאיבעיא לחומרא ניחא לדינא אפי' שהקדישן בעת שהיה ש"מ ואח"כ אמר ומת ועוד דא"כ מאי פריך בשבועות והאר"ה כו' הא דברי ר"ה בשעה שהקדישן דוקא וכמ"ש בערכין ואלא הא דאר"ה כו' ואף שהלח"מ יישב כ"ד דחוקים מאד אלא ודאי אחר שהקדישן מיירי וכ"ד כל הפוסקים. וגם מה שתמהו על הרי"ף הא מלוה ע"פ אינו גובה מן המשועבדים וסתר הרז"ה דברי הרי"ף והרמב"ן וש"פ נדחקו לקיימן ע"ש כל דברי הרי"ף נכונים מאד והם גמ' ערוכה שם דפריך מתקיף כו' ומשני כי קאמר כו' מ' דמעיקרא ס"ל הא דר"ה בלא נקיט שטרא ואפ"ה גובה מהקדש ולא קשיא ליה לר"ן אלא משום שלא להשביע וכן כל שקלא וטריא דגמ' דוקא בדנקיט שטר מקויים משום שלא להשביע וכמ"ש תוס' בד"ה הא אלא נראה לר"י כו' ולכן באמר תנו דל"ש שלא להשביע כמ"ש רב ושמואל נותנין אפי' במלוה ע"פ ומה שהקשו דמלוה ע"פ אינו גובה ממשועבדים ליתא דטעמא דאינו גובה ממשועבדים מפני ב' טעמים א' שלא להפסיד ללקוחות דל"ל קלא כמ"ש בב"ב מ"ב א' וקע"ה א' ופ"ק דקדושין יג ב' וזה ל"ש במתנה ובהקדש דנ"ל פסידא ועוד טעם ב' משום קנוניא וכמ"ש בב"ב קכ"ח ב' וזה הטעם ג"כ במתנה ובהקדש אבל בלא"ה גבי דקי"ל בקדושין שם דשיעבודא דאורייתא וכאן דל"ל קנוניא גבי וז"ש חזקה כו' ובמלוה ודלא כמו שדחקו עצמן בפקדון וג"כ בטלה דיוק של הרי"מ מדמדמי לרב ושמואל כו' דשפיר קמדמי כיון דנ"ל קנוניא הוי כמו בדידיה:
(ו) אמר כו'. עבה"ג ואין בדברי הרי"מ הכרח שהוא כ' לפי הס"ד וכמ"ש תוס' בד"ה חזר והא דאמר כו' היינו דטפי כו' ועמש"ל:
(ז) וי"א כו'. כן מוכח ממסקנא דגמ' חזר כו' אף בלא תנו והטעם משום מיגו וכמ"ש תוס' בד"ה הנ"ל ואף הם יכולין לומר כו' והא דאמר אין נאמנים כו' וז"ש תוס' בד"ה אלא לא בעי כו' ר"ל ודאי לפי תי' הגמ' ודאי מוכח מדברי רבה דבכ"ע נאמנים לומר פרענו דאל"כ ל"ל מגו אבל הל"ל איפכא ולא היה צריך לזה ודלא כש"ך שכ' שדברי תוס' ד"ה אלא גליון הוא:
(ח) ונשבעים כו'. דהא טוענים ודאי ומיירי בתובעם ודאי שטוענים שקר:
(ט) צוה כו'. כמש"ל ס"ס רנ"ב בהג"ה כ"ד כו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |