פתחי תשובה/חושן משפט/רנב
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) לשליש לשם כך. ע' בתשו' שבו"י ח"א סי' קסח בדבר אשה א' שצוותה קודם מותה לבניה שאם יהיה ביניהם דברי ריב ידון להם פ' א' מקרוביה וע"פ הפצרתה נתנו כולם ת"כ בפועל ממש ליד אותו פ' ועכשיו א' מהבנים אינו רוצה לקיים ולדון לפניו וטוען שעיקר הת"כ לא עשה רק לפייס דעת אמו שלא תטרוף דעתה אי כופין אותו לקיים. והשיב דזולת הת"כ מצד מצוה לקיים דברי המת הנה לא אמרי' מלקד"ה אלא בנכסיו וירושתו אבל בשאר מילי לא וגדולה מזו הסכמת הפוסקים ואפי' בנכסיו דוקא בנתן לשליש לשם כך כמבואר בח"מ סי' רנב וכ"ש בשאר מילי דל"ש השלישו לשם כך ואין לחלק ולומר דדוקין בדבר שבממון שבידו להשליש ולא השליש לשם כך לא אמרי' מלקד"ה משא"כ בשאר מילי. זה אינו חדא דמשמעות הפוסקים דאף בלא היה אז בידו להשליש אפ"ה לא אמרי' מלקד"ה כו' ועוד דלא מצינו בשום פוסק שמצוה לקד"ה בשאר מילי אפי' בצוואת אביו או אמו כו' אלא דמ"מ מצד החסד לפנים משוה"ד ראוי לקיים גם בשאר מילי אך אין כופין על לפנים משוה"ד רק בדברים בעלמא כו' (עמש"ל סי' יב ס"ב סק"ו) אולם מחמת הת"כ יש לכופו לקיים ולדון לפני אותו פ' ומה שטען כי עיקר הת"כ לא נתן רק להפיס דעת אמו לכאורה טענה גדולה היא כיון שעשה זה ע"פ הפצרתה בחליה א"צ התרה כלל כמבואר בי"ד סי' רלב סי"ז בהגה מי שנדר לחולה איזה דבר אם עשה זה משום הפצרת החולה שלא תטרף דעתו עליו הוי כנדר אונס ואף שנדון זה אינו ברור בעיני כל כך כו' וכן שמעתי וראיתי דעבדי עובדא בנפשייהו ולא עלתה להם כהוגן מ"מ כיון שהדבר מבואר בש"ע ודאי דאין לפקפק עוד. איברא נ"ל דיש לחלק דדוקא במי שאינו חייב לשמוע למצותו כלל רק מכח השבועה אז יכול לומר שעשה שבועה שלא תטרף דעתו משא"כ בצוואת אב או אם שמחוייב לקיים עכ"פ לפנים משוה"ד וכופין על זה בדברים כמש"ל א"כ אם עשה ת"כ או שבועה ע"ז איך נמצא לו היתר הלא אף בלתי שבועתו מחוייבים אנחנו לכופו בדברים לקיים צוואתו וראיה לחילוק זה מיעקב שהשביע בחליו ליוסף כו' וכ"מ קצת מדברי המרדכי שהובא בש"ע סי' פא ס"ב בהגה והובא שם בסמ"ע דאפי' היכי דשתק הבן לא יוכל לומר שעשה כדי שלא להכעיסה ושלא תטרוף דעתה מכ"ש היכא שנתן ת"כ ע"כ פשוט בנ"ד אין היתר כלל עכ"ל ע"ש ועמש"ל סי' כב ס"א סק"ג:
(ב) או נדר ליתן. ע' בתשו' רבינו עקיבא איגר סי' קחו שכ' דהאי נדר משמע דהיינו נדר ליתן לעניים וזהו עפמ"ש הרמ"א בתשו' סי' מח שאלה ג' על דברי המרדכי פ' מי שמת בשם מהר"ם דבאומר אתן לאחר מותי לא הוי נדר כיון דבזמן שיחול הנדר הוא חפשי מהמצות והוסיף הרמ"א דאף באומר אתן לאחר ל' יום ואף באמר אתן סתם ומת אין היורשים מחיייבים לקיים נדרו כמ"ש הריב"ש סי' ש"ה לענין שבועה. ואף דלכאורה קשה על זה מ"ש מהאומר הרי עלי עולה דיביאו יורשים העולה כדאי' פ"ק דקדושין דף יג י"ל דהרמ"ח אזיל לשיטתו שכתב ביו"ד סי' רנח ס"ז דהמקדיש שט"ח צריך כתיבה ומסירה והיינו כדעת הרשב"א דבצדקה לא אמרי' אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי מש"ה בנודר אתן לעניים לא הוי כנתחייב בקנין רק דעליו מוטל לשמור מוצא שפתיו דבפיך זו צדקה והוי רק כמו חיוב לקיים שבועתו דאין היורשים מחוייבים לקיים. אולם ממ"ש הרמ"א לעיל סי' רי"ב ס"ז בהגה באומר פירות דקל כשיבאו לעולם אתננו לעניים ומת אינו כלום ומשמע דוקא במת קודם שבאו לעולם כמ"ש הסמ"ע שם אבל אם גדלו בחייו ומת יתנו לאח"מ א"כ מכ"ש באומר אתן מנה. וזה דלא כהנ"ל וצ"ע עכ"ד (ע' בזה בקצה"ח כאן ולקמן סי' ר"צ סק"ב באריכות ועמש"ל סי' ריב ס"ז סק"ט) וע"ש עוד אודות הצוואה שנמצא אצל המנוח בנוסח שיהיה סך כך וכך לדברים טובים אחר מותו וכתב דיש לדון טובא אם מחוייבים היורשים לקיים כי אף דלשון יהיה הוי אפשר כמו לשון אתן (ר"ל כדעת הרמב"ם פכ"ב מה' מכירה שפסק המחבר כמותו בש"ע לעיל סי' רי"ב ס"ב ס"ז ודלא כהראב"ד והטור שם בשם הרא"ש והרמ"א בהגה שם וע' בתשו' מהרי"ט סי' לט בד"ה איברא ועמש"ל סי' רנג ס"ב סק"ב) מ"מ אף באומר אתן סתם ספק עצום אם יורשים חייבים ומכ"ש בנ"ד דהוי כאומר אתן לאחר מותי כו' (גם בס"ס ק"נ שם כתב להשואל שאינו ברור דמהני הקדשו של חמיו ס"ת לדבר טוב וכמ"ש המרדכי דמקדיש לאח"מ לא מהני דאין הקדש לאח"מ. ושם כתב לתמוה על הרמ"א בתשו' הנ"ל באומר אתן סתם עש"ה) וביותר דאף בהקדיש סתם אי ליכא עדים בפנינו דשקדיש אלא דנמצא כתוב אצל המקדיש תליא באשלי רברבי כו' (ע"ל סי' ר"ן סכ"ה ומ"ש שם) עש"ה. וע' בס' קצה"ח שכ' מעשה בא לידי בא' שנדר בחייו ליתן מעשר כספים מנכסיו וכבר חילק בחייו מקצתו וקודם מותו צוה שיותן מעשר מנכסיו כפי הנדר שנדר בחייו וכן באו אלי מעניי העיר לכוף את אפטרופסי יתמי המניח לקיים הצואה ואחר העיון לא מצאתי עצמי כמחוייב בדבר הזה לפי שנ"ל שאין ממש בצוואה זו והוא כיון דנודר ומת אין היורשין מחוייבים לקיים נדרו וא"כ משום נדר שנדר בעידו בריא אין היורשין מחוייבין ואי משום מתנת שכ"מ נראה דבזה לא אמרי' תקנת שכ"מ וראיה מדברי התוס' בב"ב דף קע"ה בד"ה ורב ושמואל שכתבו וי"ל לא דמי דהיכא דנותן מטעם מתנה בודאי תקנו שיהיו ככתובין וכמסורין שמא תטרף דעתו עליו אבל אם מצוה להם ליתן מכח מלוה ולא מטעם אחר אין לו אלא מכח מלוה כאשר בתחלה כו' וה"נ כיון שאמר ליתן משום הנדר שנדר בחייו וא"כ אין לעניים אלא מכח נדר כאשר בתחלה הנודר ומת אין היורשין מחוייבין לשלם כו' ע"ש עוד וע' בנה"מ שהשיג עליו וכתב ולפע"ד לא דמי דשם עכ"פ מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהן רק שאין כופין אותן כמבואר בב"ב דף קנט וי"ל שצוואתו היה שיתנו משום מצוה שעליהם וממילא אין כופין אותן אבל בנידר כשמת אין שום מצוה על היורשין וכיון שהוא צוה תנו ע"כ במתנת שכ"מ צוה ליתן וכן מוכח מכל הפוסקים שגובין מהיורשים בכה"ג עכ"ל וע' בתשו' ח"ס חח"מ ס"ס קטו שתמה ג"כ על קצה"ח בזה וכתב דהכא י"ל אדם יודע שאין נדר אח"מ ובא עכשיו לתקן דבריו הראשונים ויהיב בתורת מתנת שכ"מ וזה דומה למ"ש בכתובות דף ע"א אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום וגמיר ובעל לשם קדושין כו' ע"ש:
(ג) יורשיו פטורין. עבה"ט מ"ש בשם הש"ך דאם צוה ליורשיו ליתן דאף דלא השליש לשם כך אמרי' ביה מצוה לקיים כו'. ומלשונו משמע דליכא פלוגתא בזה גם בש"ך לעיל סק"ד אמ"ש המחבר והוא שנתנו עכשיו לשליש לשם כ"כ הש"ך או שצוה ליורשיו ליתן כו' ע"ש וכבר השיג עליו בתשו' רעק"א סי' ק"ן וכתב שם על נדון שנשאל עליו וז"ל ועל דבר העשרה ר"ט בודאי אין בכחו לחייב את בניו בזה ומדין מצוה לקד"ה ליכא כיון דלא השליש לכך ומ"ש הרב השואל כיון שקיבל עליו היורש הוא בכלל מצוה לקד"ה כמ"ש הרמ"א בתשו' סי' מח הנה יסודו דהרמ"א מדברי הריטב"א והמעיין בב"י שמביא תשו' הריטב"א ומשם בארה דבתחלה כתב דעת תוס' דבעי השלישו ואח"כ כתב אבל הרא"ה כתב דלא בעי השלישו אלא כל שצוה ליורשים או למי שסיפק בידו כו' מבואר דהריטב"א עושה פלוגתא בזה בין תוס' להרא"ה ולדעת תוס' בעי דוקא השלישו ודברי הש"ך בס" רנב דלא כ"כ תמוהים לענ"ד וגם אף להרא"ה זהו רק שהיה הצוואה לבנו ואפשר גם בכותב כן לבנו ושלח לידו המכתב דהכתיבה כדיבור דמי לזה. אבל בלא צוה בפניו רק שמסר לו דבר מחותם שיקראנו אחר מותו מנין לו ועכ"פ למאי דקי"ל כר"ת בלא השלישו אין בזה דין מצוה לקד"ה עכ"ל. ולכאורה נראה מ"ש הג' ז"ל אין בכחי לחייב את בניו כו' ר"ל לכוף אותם מדין מצוה לקד"ה אבל עלייהו דידהו רמיא לקיים מצות כיבוד אב ואף דקי"ל כיבוד משל אב ולא משל בן י"ל כיון דהוא ממין הירושה לא מקרי כ"כ של בן ומצאתי בתשו' הג' הנ"ל בחלק יו"ד ס"ס ס"ח (שרמזתי עליו בפ"ת ליו"ד סי' ר"מ ס"ק יא) כתב שם וז"ל ומעתה נ"ל לדינא במצוה לבניו דרך צוואה ליתן ממון ירושתם לפ' כך וכך דצריכים לקיים מדין כיבוד אב ומה דשקלו וטרו הפוסקים בדין מצוה לקד"ה דהוא רק במשליש מתחלה לכך היינו בל' תנו דהוי רק ל' מתנה גם נ"מ במצוה לא' משאר יורשיו דל"ש כיבוד אב גם במצוה לבניו נ"מ דמשום כיבוד אב לא כפינן להו ומדין מצוה לקד"ה כפינן כדאי' בפ' השולח דף מ' ובהר"ן פ"ק דגיטין בסוגיא דמע"ש. אולם מפקפק אני בזה די"ל כיון דירשו הממון הוה ממון שלהם ואינן מחויבים לקיים בזה צוואת אביהם דקיי"ל כיבוד משל אב ואף דבמטלטלי דיתמי מצוה לפרוע חובות אביהם ופרש"י משום כיבוד אב ונוכיח מזה כיון דמכח אביהם בא להם הממון לא מקרי כ"כ של בן מ"מ י"ל דדוקא התם דהוא בצירוף טעם דהוי קצת נעילת דלת כו' וההיא דהניח להם רבית דבר מסויים י"ל דהתם הוי זילותא לאביו אבל מדין כיבוד י"ל דלא מחייבי וצ"ע עכ"ל. וע' בתשו' נו"ב תניינא חאה"ע סי' מ"ה בא' שצוה קודם מותו לאשתו שלא תתן את בתו הבוגרת לשמעון אחיו לאשה ועתה רוצים לישא זא"ז אי שייך בזה מצוה לקיים דברי המת. וכתב דהא ודאי דל"ש כאן מלקד"ה דאפי' לדעת הריטב"א שאם מצוה למי שבידו לעשות שייך מלקד"ה אפי' לא מסר עמה לידו כלום גם הריטב"א לא אמר אלא בצוה למי שבידו לקיים דבריו אבל כאן אינו מסור ביד אשתו שהרי יכולה הבת להנשא לדודה בלי רצון אמה בשלמא אם היה מצוה לאשתו שאם תנשא בתו לאחיו לא תתן לה מאומה לנדן זהו ביד אשתו שהרי כל העזבון לה לכתובתה אבל הוא לא צוה רק על הנשואין וזה אינו בידה ועוד שגם הריטב"א לא אמר אלא במצוה על שלו אבל אם מצוה לאחר על של אחר ודאי ליכא משום מלקד"ה ואפי' שתק האחר בשעה שאמר אליו וא"כ הכא שצוה לאשתו על בתו הבוגרת שאינה ברשותו כלל ודאי דאין על האלמנה שום חיוב או מצוה לקיים דברי בעלה המת כלל. וגם מצד הבתולה אין ספק שא"צ לחוש לדברי אביה בזה כמ"ש ביו"ד ס"ס ר"מ ובפרט שהאב לא צוה להבת כלום כו' ע"ש עוד והובא בפתחי תשובה ליו"ד סי' ר"מ ס"ק יא ועמ"ש שם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |