פתחי תשובה/חושן משפט/רלא
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) או אפי' לעו"כ. עבה"ט וע' בב"ח לקמן סכ"ד שכתב דלהרמב"ם איסורו מדאורייתא אבל להטור איסורו במדה ומשקל אינו אלא דרבנן וע' בס' ארעא דרבנן אות פ' שכתב דהכנה"ג חולק על הב"ח וס"ל דגם הטור אית ליה דהוי דאורייתא ע"ש:
(ב) אלא מחצית סלע ט"ס הוא וצ"ל אלא מצחיח סלע וכ"ה ברמב"ם פ"ח מה' גניבה דין ד' ע"ש:
(ג) רשאים בני העיר. עיין בתשובת חו"י סי' פ"א שהזכיר שם מה שנחלקו בזה גדולי הקדמונים אם רוצה לומר דוקא כל בני העיר ביחד או הרוב יכולים לכוף המיעוט (עיין באר היטב סעיף קטן כ"ז מענין זה) וכתב הוא ז"ל דנראה להשוות המחלוקת דודאי לתקן תקנות דלא שייכי בדין ודת של תורה כלל כגון הנהגת ב"ב ונשותיהם ומנהגי הסעודות וזיוגים מכ"ש מה שהוא סייג וגדר לתורה ומצוה לא יכול יחיד או יחידים לעכב כלל אם רוב צבור או אותן שנתמנו ע"פ רוב צבור תקנו איזה דבר משא"כ בתקנות שהם נגד הדין והדת כגון בנתינת מס מנכסים שחוץ לעיר אם היה הדין נותן נגד תקנתם או שאפילו העשיר כמה רבבות לא יתן רק מסך כך וכך אף שכונתם רצויה ונימוקם עמם מ"מ מאחר שהוא נגד הדין מצי יחיד לעכב. ומסיים שם כך נ"ל להשוות דברי חכמים ואם לא כיונו לזה ויחלקו בכל גוונא מכל מקום הסברא נותנת לחלק בכך והכי נראה דברי פוסקים האחרונים כו' וכ' עוד דאפילו היכא דמצי יחיד לעכב נגד הרוב דוקא בתחלת התקנה כשרוצים לתקן או שצוח מיד כשיצא לאור משא"כ בששתקו מתחלה וכבר נהגו הצבור כך פעמים ושלש בלי פוצה פה ולבסוף צוחו יחידים נראה דשתיקתם מתחלה הוה כהודאה כו' ע"ש ועמ"ש לעיל סי' קס"ג ס"ג ס"ק ט"ז:
(ד) לעשות תקנות. עיין בתשובת חתם סופר חח"מ סי' מ"ד בענין עיר אחרת שנבררו שמה ג' אנשים ראובן שמעון ולוי להיות סרסרים במכירת יינות כפי הפקודה שיש שמה משר המדינה שבכל עיר יהיו הסרסרים נבררים ע"פ דפאטאניאן וגם ע"פ שבועה שלא יהיה רמאות גם זולת היה פקודתם שיהיו להסרסורים פראטאקאל לכתוב בתוכו כמה חביות נמכרו והשכר סרסרות יחלקו שוה בשוה חלק כחלק הגם שהסוחר יהיה אצל א' והוא ילך בעצמו אל המרתף עכ"ז מגיע גם לחבירו שוה בשוה ועתה תבע ראובן שמגיע לו מעת הבציר ק"נ זהו' כשלא נתנו לו חלקו באמרם שהם בעצמם עסקו בעסק זה וטוען כי הם עומדים על הפרק וחוטפים את חלקי אשר אני זכיתי מדינא דמלכותא ושמעון השיב כי הפקודא הזאת לא קבלו רובי העיירות כו'. והאריך שם בביאור ענין דינא דמלכותא דינא ובדברי הראשונים בזה ומסיק וכ' כי התיקון שתיקנו שרי המדינה להיות סרסרים נבררים אינו נגד ד"ת אלא כתורה עשו ואילו באו לפנינו היינו גם כן מתקנים כן דלא יתרבו הסרסרים יותר מהראוי לפי העיר והמסחור כדי שיוכלו להתפרנס ולא יפסקו חיותא זה לזה וכן הוא בכל מדינות שיש מספר ומפקד לכל מיני אומנים כמה יהיה בעיר ומכ"ש בסרסרים שתקנה זו היא בכל עיירות גדולות ומצינו כיוצא בו בפ"ק דב"ב בהני טבחי ובח"מ ס"ס רל"א וה"ה כל תקנות שתיקנו ביניהם דלא למיפסק חיותא וכ' במהרי"ק ומייתי ליה גם כן מהרשד"ם סי' ת"ז אף על גב דמן הדין כל השייך בכרגא דהאי מלכות אין כח ביד העיר לאסור עליהם מו"מ באותה עיר מכל מקום אם ראו בני העיר דפסקו חיותא טובא מותר להם להשתדל אצל השר לאסור עליהם גם שהוא שלא מן הדין (עמ"ש לעיל סי' קנ"ו ס"ז ס"ק י"ז) ומכ"ש הכא. וגם מה שתיקנו דהשכר יחלקו שוה בשוה הוא נכון דהנה בהני טבחי דב"ב ונחתומין דבתוספתא התם לא מצינו כיוצא בו בתורה שיהיה זה עובד ביומו ואידך שובת על כרחו וימות ברעב ואפ"ה כיון דעבדי כהדדי מסיעין על קצתן בהסכמת חבר עיר וה"ה דינא דמלכותא דעדיף לענין זה מכ"ש מה שתיקנו שיהיו כל האומנים יש שותפים וכל מה שירויחו יפול לאמצע שהוא כיוצא בו בתוה"ק דכתיב בפ' צו לכהן המקריב לו תהיה וקבלו חז"ל כל כהן שראוי להקריב באותה משמר כו' ודוד המע"ה תיקן כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים כו' ומכ"ש בנ"ד שגם הם עצמם קבלו את ראובן ביניהם על תנאי זה ולחד דעת ברמ"א סימן קע"ו ס"ג א"צ קנין ומכ"ש דאיכא נמי דין המלכות דכ"ע מודים דקנין אינם צריכים כו' ע"כ פשוט ששמעון ולוי מחוייבים ליתן לראובן חלקו במה שכבר הרויחו ומה שירויחו עוד כל זמן שלא ימצא בו פסול ע"פ קהל ודיינים עכ"ד ע"ש:
(ה) היינו כולם ביחד. לשון הלבוש ודוקא שהיו כולם ביחד ותקנו ע"פ הרוב אבל כו':
(ו) של כל בני העיר. עבה"ט עד ובסמ"ע לא כ"כ בשם ר"מ אלשקר סימן מ"ט ולענ"ד מ"ש הוא מוכרח כו' ועיין בתשובת ח"ס חח"מ ס"ס קי"ז שכ' דכדברי הר"מ אלשקר כן הוא בתשובת הריב"ש סימן שצ"ט ומייתי ליה כ"מ (הובא גם בבאה"ג אות ש') דדוקא בני אומנות צריכי' הסכמת חבר עיר אבל בני קהלה לא צריכים ומה שהשיג הש"ך כבר הרגיש הריב"ש עצמו ותירץ יפה ע"ש (ועמ"ש לעיל סימן קס"ג ס"א סוף ס"ק א') ומשמע שכן דעתו לפסוק כהריב"ש והר"מ אלשקר גם בס"ס קט"ז שם כ' אע"ג דהש"ך פליג מ"מ בקל יש לדחות קושיית הש"ך ע"ש. אמנם בתשובת חוט המשולש שבסוף ס' התשב"ץ שאלה ט"ו ראיתי שהביא דברי הריב"ש הנ"ל וחולק עליו ומביא תשובת הרשב"א דמבואר להדיא דלא כהריב"ש אלא דגם בני עיר אם יש שם ת"ח הממונה על הצבור א"י לעשות תקנה עד שיסכים עמהם ע"ש ועיין בתשובת ושב הכהן סימן צ"ב האריך ג"כ לתמוה על הריב"ש והר"מ אלשקר בזה דמה שכתבו כן בשם הרמב"ם ורמב"ן הנה מדברי הרמב"ם לא מוכח מידי והרמב"ן מבואר בחידושיו אדרבה להיפך וכ"כ בתשובת הרשב"א סימן אלף ר"ו בשם הרמב"ן שגם בני העיר א"י לתקן זולת חכם שבעיר. עוד הביא שם דברי רב האי גאון בס' משפטי שבועות שער ס' שכ' גם כן הכי וכן מבואר בהרבה ראשונים ומסיק וכ' היוצא מדברינו כיון שרב האי גאון והרמב"ן והרשב"א והסמ"ג והרא"ש והטור והמרדכי והגמי"י בשם הראב"ן ור' ברוך כולהו ס"ל דאין חילוק בין בני אומנות או בני עיר בודאי יש לנו לומר דגם הרמב"ם ס"ל כן דאל"כ איך לא היה מביא א' שהרמב"ם חולק בדין זה ומעתה אין ספק דהלכתא הכי ודברי הרמ"א והלבוש שכתבו או של כל בני העיר הוא ברור ואמת להלכה ולמעשה ע"ש. ומ"ש הבה"ט אפי' למ"ד דהרוב יכולין לכוף המיעוט ה"מ במעמד כולם כו' וכן מ"ש הא דמהני רוב נגד המיעוט ה"ד כשהיו כולם במעמד א' כו' הנה כן מבואר מדברי הב"י לעיל ש"ם י"ג בשם תשו' הרשב"א שכ' שאין הולכים אחר הרוב אלא כשרבו מתוך משא ומתן של כולם כו' עד ואין רוב בכל מקום אלא רוב הבא מתוך הכלל ומתוך משא ומתן עם הכלל הא לאו הכי או שלא במעמדן לא עשה כלום ע"ש גם ביו"ד סימן רכ"ח כ' הב"י דכ' הרשב"א בתשו' ח"ג סימן ד"ש בנידון הסכמת הקהלה בענין המס שאין ההסכמה הולכת אלא אחר מה שהסכימו כולם לא מה שיסכימו מקצתם ואפילו היתה הולכת אחר הרוב אין הסכמת הרוב אלא כשהיתה במעמד כולם כענין דינין דעלמא ע"ש וע' בס' גט פשוט בסופו בכללים שלו כלל א' מענין זה. וע' בכנה"ג סי' י"ג כמה חילוקי דינים השייכים לענין זה ושם בהגב"י אות כ"ד כ' וז"ל אם לא היה המשא ומתן יחד אע"פ שיחזרו וישאו ויתנו כולם והראשונים שהסכימו שלא במעמד עדיין הם בסברתם אע"פ שהם רוב לגבי האחרים אין הסכמתה קיימת מטעם רוב (לפי שהם נוגעים בדבר דכסיפא להו למיהדר ממה שהסכימו בראשונה שיאמרו שאלו האחרים הצילום מהשגיאה ויהיו מחזרין בכל טצדקי להעמיד דבריהם הראשונים כן מבואר במהרי"ט ח"מ סימן ע"ט ועמ"ש לעיל סי' י"ז ס"ה ס"ק יו"ד ובסי' ל"ג ס"ב סק"ה כ"כ רלנ"ח בפסק הסמיכה דף רע"ח ע"ד ומשפטי שמואל סי' לב ומשפט צדק ח"ב סימן ד' ומהר"א ששון סימן ע"א וכ' מורי הרב (מהרי"ט) סי' ע"ט דאף הרב מהר"י בי רב מודה בזה (דלא חלק שם אלא בעובדא דידיה בנידון הסמיכה שהסכימו רבני צפת ת"ו לסמוך לחכם א' לפ"ד הרמב"ם מפני שאותו ענין אינו הוראה כי לא היה צריך משא ומתן ולא חיקור דין אלא הסכמה ביניהם לברר א' מהם שיהי' סמוך כו' כן מבואר שם) אבל מהר"א די בוטין בתשו' כת"י סי' פ"ד כ' דחולק מהר"י בי רב על הרלנ"ח ז"ל עכ"ל ובס' בר"י שם אות ה' כתב דנראה עיקר כמהרי"ט דאף מהריב"ר מודה בזה דכן מבואר בשו"ת מהר"י בי רב כו' אמנם בהסכימו כולם אח"כ כ' בתשובת כהונת עולם ס"ס י"ב שהוא מחלוקת אחרונים עש"ה (ועמש"ל סי' קס"ג ס"א סק"א) . ועיין בתשובת מהרשד"ם חח"מ סי' ת"ו נשאל על קהל שמנהגם לעשות עריכה לסוף ג' שנים ויהי היום הקדימוה והעריכו ליחיד א' והעלו עריכתו הרבה ולא נמצא היחיד ההוא בעיר ועתה מערער כו' והשיב דאין היחיד יכול למחות ותקנת הצבור קיימת אלא דאם היחיד המערער הוא מהממונים או מפרנסי הקהל הדין עמו והביא תשובת הרשב"א הנ"ל דבעינן רוב מתוך כולם ומה שעשה הקהל בלעדו אינו כלום אבל אם אינו אלא יחיד מיחידי הקהל מה שעשו הקהל עשו וחייב לקיימו עש"ב. ועיין בס' בר"י לעיל סי' י"ג אות ז' שהביא דבס' משא מלך תמה על מהרשד"ם הנ"ל שזה סותר למ"ש הוא ז"ל עצמו בסי' שצ"ח שנשאל שם על ראובן שחלקו עליו רבים מקהלו וגזרו עליו שלא יכנס לבית הכנסת ורצו אח"כ להעריך האיש הזה ויצא לטעון מה לי ולכם ואתם שנאתם אותי כו' והשיב הרב לזכות ראובן ובתוך דבריו כ' ועוד יש לי לפטור לאיש הזה שהוא אחד מפורעי המס דלעשות העריכה נקבצו כולם והוא לא נקרא יכיל הוא שיאמר אילו הייתי שם לא היו יוצאים המעריכים אותם שיצאו שהייתי נותן טעם שיהיו הכל מודים. שהרי מטעם זה אנו אומרי' דהא דאזלינן בתר רובא היינו רוב מתוך כולם וכמ"ש הרא"ש דהרשב"א ומורי הרלנ"ח כו' ע"ש הרי שעל יחיד שלא נמצא כ' ראיה מהרא"ש והרשב"א והרלנ"ח ואילו בסי' ת"ו הנ"ל כ' דה"ד בממונה או פרנס לא ביחיד והביא דבתשובת פני משה ח"ב סי' ק"י כ' ליישב דבאמת אפילו אם היחיד הוא רק מיחידי הקהל יכול לערער על מה שנעש' בלעדו כיון דלא היה רוב מתוך כל אך זה דוקא באם היה היחיד בעיר ולא נועדו עמו כההיא דסי' שצ"ח אבל אם לא היה בעיר בכה"ג לא בעינן רוב מתוך הכלל אלא מתוך כל הנמצאים בעיר ובהכי איירי בסי' ח"ו מש"ה מחלק דאם זה היחיד מפרנסי הקהל אף אם הלך מחוץ לעיר מעכב כו'. והוא ז"ל לא ניחא ליה בישוב זה דבתשובת הרשד"ם סי' ת"ו לא נרא' כן כו' אך כ' ליישב באופן אחר דלעולם סבר מהרשד"ם דהא דהרשב"א והרא"ש וסיעתם דבעינן רוב מתוך כולם אינו אלא במבוררים כממונים ופרנסים וכפשטן של דברים בתשו' סי' ת"ו וכך נוטים דבריו בחיו"ד סי' ס"ח וסי' פ"ב ומש"ה בסי' ת"י אם האיש ההוא רק יחיד מהיחידים אפי' אם היה בעיר מוטל עליו לקיים כל דבר אשר הסכימו מנהיגי הקהל אך זהו במה שרגילים רוב הקהלות אשר בקהלם אל יחד כ"א ראשי הקהל ולכן מחלק שם אם האיש ממונה או פרנס או יחיד פשוט אכן בסי' שצ"ח מיירי בקהל שמנהגם שכל פורעי המס יהיו במעמד ונכללים במנין כמבואר מדבריו שם שכ' ולעשות העריכה נקבצו כולם והוא לא נקרא כו' ומש"ה כיון שאנשי המעמד היו כל פורעי המס נמצא שכל פורעי המס הם מבוררים והיו כממונים מש"ה זוכה הרב לאיש ההוא שלפי מנהגם מה שלא נמצא אתם האיש הזה דינו כאילו לא נמצא הממונה בשאר דוכתי כו' עכ"ד ע"ש ועמ"ש עוד מענין זה לעיל סי' קס"ג ס"א סק"א:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |