פתחי תשובה/חושן משפט/קצה
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ולא כתב שטר. עמ"ש לעיל סי' ק"צ ס"א סק"א ושם ס"ז סק"ה:
(ב) אלא בכל. עבה"ט עד וכ' מהרא"י דאם לא כתוב כן אין מוציאין כו' הנה אף שהסמ"ע כ' כן בפשיטות מכל מקום לע"ד אין כן הלכה כי בד"מ אות ט' כ' עליו ונראה דעכשיו שנהגו לכתוב קנין סודר הוי כמו שכתב דכשר למקניא ע"כ. גם הב"י בבדק הבית ס"ס זה כ' על דברי מהרא"י הנ"ל ואין דבריו נראה לי דמסתמא אמרי' שקנה במנא דכשר ומה שנוהגים ככתוב בשטרות אינו אלא לרווחא דמלתא עכ"ל ועיין לעיל סימן מ"ב ס"ה בסמ"ע ס"ק ט"ז שכ' גם כן בשם מהרא"י כמ"ש כאן בשמו דאם לא כתוב במנא דכל"ב יש לחוש שקנה בקנין אחר כו' ובט"ז שם חולק עליו ופסק דהשטר כשר דסתם קנו מיניה היינו ק"ס והביא שם ג"כ דברי בד"ה הנ"ל והגאון ח"צ ז"ל שם בהגהותיו כ' דודאי גם מהרא"י מודה לזה אלא דעובדא דידיה היה ענין דלא מועיל קנין חליפין כגון מטבע כו' ע"ש והסכימו לזה בתומים ובנה"מ שם דאע"ג דכתוב וקנו מיניה לבד ולא נזכר במלא דכל"ב מ"מ אמרי' סתמא בחליפין נעשה כדרך רוב קנינים ולכך במוקום דמהני ק"ס הקנין טוב וכשר אבל אם הוא דבר שאינו נקנה בקנין סידור כגון מטבע לא אמרינן שהיה בקנין המועיל כגת משיכה או אג"ק וכיוצא אלא תלינן שהיה בק"ס ווופסול ע"ש ומהתימה על הנתיבות דבסי' מ"ב שם פסק כדעת הט"ז הנ"ל וכאן העתיק בסתם דברי הסמ"ע הנ"ל גם למה לא זכר כלל דברי הד"מ ובד"ה הנ"ל וצ"ע:
(ג) שהוא שיעור ג' אצבעות. עבה"ט שכ' ר"ל ג"א על ג"א. דאז שם כלי בגד עליו לענין טומאה וכ"כ רש"י כו' ועיין בתשובת באר יצחק סי' ה' שנשאל מהרב הגאון מו"ה אייזה ז"ל משאוויל דהא קי"ל דדוקא בצמר ופשתן סגי שלש על שלש אבל שארי מינין בעי שלש על שלשה טפחים (כדאי' בשבת דף קכ"ו ע"כ) אם כן אם הסידר הוא משארי מינין ליבעי שלשה טפחים והרב הגאון המחבר נ"י השיב דבאמת מבואר בתוס' ב"ב קע"ג ע"ב סוד"ה אסורי מחסרא שכתבו דאין חילוק בין עור לשק בדאמרי' בב"מ כיון דנקט שלש על שלש כו' וכ"כ תוס' בפסקי תוס' שם ובהג"א שם והטעם י"ל בכמה אנפי חדא דאף דבשארי בגדים לא אתרבי שלש על שלש לטומאה מ"מ כיון דבצו"פ נתרבה לטומאה והיינו משום דחזי לעניים כמ"ש הברטנורא פכ"ז דכלים מ"ב א"כ שם כלי עליו לעולם ולכן מועיל בחליפין ורש"י בב"מ שכ' דאשכחן גבי טומאה כוונתו על שיעור הפחות דבציר מג"א לאו שם כלי הוא בשום מקום כו' ועוד י"ל ע"פ הגמ' בזבחים נ"ד ע"א אמר אביי מטלית פחותה משלשה (כ"ה גירסת הרמב"ם) איכא בינייהו מאן דאמר ראוי הא נמי ראוי כדאי בעי חשיב עליה כו' ועוד ע"פ הגע' שם צ"ה ע"א בהא דמשני אגב אביהן חשיבי פרש"י כשהוא מחיבר בבגד חשוב שלש על שלש דידיה והאריך בזה בחריפות ובקיאות עש"ה:
(ד) מעכשיו. עבה"ט עד וכ' הש"ך דדבריהם תמוהין דהא האי ע"מ הקונה קא"ל כו' וע' בקצה"ח שכ' עליו שותא דמרן לא ידענא דמה לי הקונה אמר או המקנה כו' וגם במה דסיים הש"ך וגם דעת התוס' בקידושין כן לשמואל דקיי"ל כוותיה ממה עליו הקצה"ח שדעת הפוסקים נראה דקיי"ל כר' יוחנן דאמר שיורא כו' ע"ש וכן בט"ז לקמן סימן קצ"ז ס"ז כתב דזה פשיטא דלא הוה הלכתא כשמואל וכ' שם דהפוסקים באה"ע סי' מ' פליגי אי הלכתא כרב או כר' יוחנן אבל כשמואל כ"ע ס"ל דלא קיי"ל כוותיה בזה ע"ש וע' בס' דגמ"ר שתמה ג"כ על הש"ך בזה במ"ש דקיי"ל כשמואל דז"א דכשמואל ודאי לא קיי"ל כו' אך לדינא מסכים עם הש"ך דמעכשיו לחוד סגי וכ' שדברי הסמ"ע תמוהים לדינא כיון דקיי"ל בסי' רנ"ח כר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח אף שכ' לאח"מ קונה וא"כ אטו עדיף זמנו של שטר מהיכא דכ' בהדיא מעכשיו ולכן נראה דע"כ לא פליגי רב ור"י ושמואל אלא בגט וקדושין וכה"ג דלא שייך לומר קרן מהיום ופירי לאחר זמן אבל בדבר דשייך גוף ופירי כ"ע מודים דאמרי' הגוף תיכף ופירי לאחר זמן כמבואר בב"ב קל"ו ע"א ודברי התוס' במס' קידושין מיירי ג"כ במה דלא שייך קרן ופירי כמו קידושין ושידוכים כמבואר שם בתוס' בהדיא אם כן לדינא מהני מעכשיו לחוד במה דשייך קרן ופירי ודלא כסמ"ע וכן הט"ז השיג על הסמ"ע לדינא ובלי ספק שהדין פשוט דמעכשיו מועיל כו' עכ"ד ע"ש וע' בזה בנה"מ לקמן סי' קצ"ז וגם בקצה"ח שם ובסי' רנ"ח באורך:
(ה) בשאר דרכי הקניה. עבה"ט וע' בתשובת חוט השני סי' ד' שכ' דהתוקע כפו כדי לקיים המקח (במקום שנהגו התגרים לקנות בו כדלקמן סי' ר"א ס"ב) יכול לחזור בו כל זמן שעסוקין באותו ענין דלא עדיף מקנין הן לטעם של הרא"ש והן למ"ש הגמי"י כו' וכן נ"ל הלכה למעשה ע"ש וכן מבואר בסמ"ע אלא דלח ברירא ליה כ"כ ומסיק בצ"ע אמנם בעט"צ ובנה"מ כתבו כן בפשיטות ע"ש:
(ו) לחזור בו אחר כ"ד. עי' בתשובת ושב הכהן סי' י"ט דמה שמבואר כאן דתוך כדי דבור יכול לחזור בכל הקנינים אין זה מוסכם כי מדברי הרמב"ם פט"ו מה' קרבנות דין א' מוכח דבמסירה וכיוצא בו א"י לחזור אפילו תכ"ד מדפסק שא"י לחזור בהקדש תכ"ד אם הוציא בשפתיו וע"כ הטעם משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דאי הטעם משום חומרא דהקדש היה הדין דאפילו חישב בלב נמי א"י לחזור וכ"כ להדיא התוס' במנחות דף פ"א ע"ב דמש"ה א"י לחזור בהקדש אפילו תכ"ד דמשום דאמירתו לגבוה הוה כמסירה להדיוט (ע' בש"ך לקמן סי' רצ"ה סק"ה) וא"כ פשיטא במסירה להדיוט א"י לחזור אפי' תכ"ד וה"ה במשיכה או הגבהה ולפ"ז אפשר קצת לומר דגם מדברי הרא"ש בב"ב אין מוכח להדיא דס"ל שיכול לחזור תכ"ד במשיכה ומסירה דמ"ש שם אין בהם חזרה לאחר כ"ד היינו דאחר כ"ד בכל הקנינים חוץ מק"ס א"י לחזור אע"פ שעסוקים בא"ע אבל תכ"ד יש מהן שיכול לחזור כגון כסף ושטר וחזקה אבל במשיכה או מסירה או הגבהה אפילו תכ"ד א"י לחזור כו' והאריך בזה ומסיים דדין זה צע"ג ועמ"ש בפ"ת לא"ה סי' כ"ז סוף ס"ק י"ב:
(ז) לאחר כדי דבור. עמ"ש בפ"ת לחה"ע סי' ל"ח סק"ה בשם ס' בית מאיר דבתוך כדי דבור כמו שיכול לחזור בו ה"ה וכ"ש דיכול להפיל בו תנאי ודלא כהב"ש בשם הט"ז שם ע"ש. וע' בתשובת שלמה חח"מ סי' י"א שכ' דלכאורה אינו מובן דע"כ אמר מתחלה הריני נותן לך זה במתנה וא"כ כשאמר אח"כ תכ"ד על תנאי כך והיינו אם יהיה כך לא יהיה מתנה ואם לאו יהיה מתנה איך מהני והוי תנאי הא הוי מעשה קודם לתנאי דהתנאי בטל (לדעת רוב הפוסקים דס"ל דגם באמירה צריך להקדים התנאי) וכ' לתרץ דעיקר הקפידא בתנאי קודם למעש' הוא רק באמירת התנאי דכיון שאומר התנאי בהקדמת המעש' דהיינו יהי' מתנה או גט אם יהי' גט חזינן דמקפיד על המעשה שיתקיים וע"כ צריך להקדים בלשונו התנאי אבל אם בלשון התנאי מקדים התנאי שאומר אם יהיה כך יהא מתנה כו' אע"ג שאמר תחלה הריני נותן לך לית לן בה דממ"נ הן אם התנאי מפרש דבריו הראשונים או שנידון משום חזקה כיון דבלשון התנאי דקדק כראוי להקדים התנאי למעשה כו' והאריך בזה עי' שם וע' מה שכתבתי בזה בביאורי לסדר גיטין בסג"ר אות רל"ג:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |