פתחי תשובה/חושן משפט/פו
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ראובן שנושה ק' בשמעון כו'. כתב בספר דגמ"ר וז"ל הרשב"א בת' סימן תקע"א מסתפר כשהלו' הוא עכו"ם אם שייך שיעבודא דר"נ והב"י בסימן זה מביאו ומתהני שלא נזכר מזה דבר בש"ע ולא באחרוני' עכ"ל. ואיני יודע למה לא הזכיר מדברי הסמ"מ עק"ג במ"ש משו' דהמשכין משועבד לו מדרבי נתן עיין שם והגם דהסמ"ע מיירי כשהלוה הראשון הוא עכו"ם מ"מ מצד הסברא נרא' דה"ה וכ"ש אם הלוה השני הוא עכו"ם וגם בנה"מ ס"ס זה כתב בפשיטות וז"ל בעכו"ם שייך גם כן שעבודא דר"נ הן שהלו' השני הוא עכו"ם הן הלוה הראשון עכ"ל וע' בכנה"ג בהגב"י אות ב' שכתב על דברי הב"י בשם הרשב"א הנ"ל וז"ל ומתשובה להרמב"ן סימן קל"ג נראה דפשיטא לי' דאפי' כשהלוה עכו"ם נאמר דין זה כו' עכ"ל. וע' בת' נו"ב תניינא סי' נ"ב שכתב עליו שמתשובה להרמב"ן שם אין ראי' כלל ע"ש. ולפע"ד צ"ע מדוע לא הזכירו דברי הרא"ש בפרק יש נוחלין סי' י"א ובש"ע אה"ע סימן ק' ס"ב דמבואר בהדיא דגם כשהלו' עכו"ם שייך דין זה דשעבודא דר"נ יעו"ש וביותר תימה על הנו"ב ז"ל שם שהזכיר תחלת דברי הרא"ש שם כמ"ש הטעם שהאש' גובה כתובתה ממלוה אף על פי שהוא ראוי אצל הבכור היינו משום שעבודא דר"נ חשוב מוחזק לגבי כתובה ולא הזכיר סוף דברי הרא"ש שם שכתב דה"ה במלוה דעכו"ם וצ"ע. וכבר כתבתי תמיהה זו על הנו"ב ז"ל בפ"ת לאה"ע סי' ק' סק"ט ע"ש. וכעת ראיתי בתומים ס"ס זה שהביא גם כן דברי הרא"ש הנ"ל והאריך בזה והעל' לדינא אם ראובן הלו' לשמעון ושמעון לעכו"ם פשיטא דעכו"ם נשתעבד לראובן מדר"נ ואם ראובן הלו' לעכו"ם ועכו"ם לשמעון בזה נ' אם הלוא' עכו"ם לשמעון היתה קודם להלוא' ראובן לא שייך שעבווא דר"נ אבל אם קדמה הלוא' ראובן לעובד כוכבים מהלוא' עכו"ם לשמעון בזו יש לספק אבל אם העכו"ם שעבד לראובן מטלטלי אג"ק לכ"ע לשמעון משתעבד ואם ביד שמעון מעות בגזל מיד עכו"ם ודאי משתעבד לראובן ואם עכו"ם הלוה לראובן וראובן לשמעון והעכו"ם תבעו לשמעון בדין ישראל בזו ודאי לא שייך דר"נ דלאשר אשם לו בישראל נאמר ע"ש. ומה שכתב ושמעון בלוי. נרא' פשוט דה"ה אם שמעון בלוי ולוי ביהוד' כו' מוציאין מן חייב האחרון ונותנין לראובן דגם בזה שייך ונתן לאשר אשם לו למי שהקרן שלו וכן מבואר מדברי ספר דברי משפט לקמן ס"ה בד"ה אין שמעון יכול למחול ע"ש:
(ב) בין דרך שכירות. עבה"ט סק"ג וע' בת' משכנות יעקב סי' ל"ח מ"ש בזה:
(ג) אין ב"ד נזקקים. עבה"ט וע' בת' נו"ב תניינא סי' נ"ג שהביא מ"ש בנו"ב קמא סי' ל"ד (יובא לקמן סי' ק"ז ס"א סק"א) שזה שבע"ח גוב' אפי' מיתמי ממלוה שהיתה לאביהם ביד אחרים כמבואר בסי' ק"ז אין הטעם משום שעבוד דר"נ כלל רק מדינא שעכשיו שעיקר פרנסתינו ומחייתינו בחובות ועיקר סמיכות הבע"ח ע"ז הוה כמו אשלי דקמחונא כו' וכתב על זה וז"ל והואיל ואתי לידי לדבר מזה אפרש הדבר באר היטב ואומר אני אם ראובן נוש' בשמעון ושמעון בלוי הנה כחו של ראובן שיופרע חובו מלוי אנא ארכיביה אתרי רכשי אם מצד שראובן בא לגבות משמעון והרי הוא יכול לגבות מכל מה שנמצא ביד שמעון אף ששמעון יכול לסלקו במה שירצה מ"מ אין שייך לומר שחפץ זה משועבד יותר מחפץ זה והחוב הוא על כל הנכסים בשוה דהיינו מבני חורין וגם החוב שיש לשמעון על לוי בכלל נכסי שמעון הוא ואמנם היינו שיגבוהו החוב שימסור לו שטר שיש לו על לוי בתורת פרעון בשויו של השטר והפרעון הזה הוא כמו שמכרו לו וכל זה הוא בלי טעם שעבודא דר"נ כו'. ובזה אין חילוק בין יש לשמעון נכסים אחרים חוץ מן החובות ובין אין לו כי אין אנו נזקקין עדיין לנכסי לוי רק לנכסי שמעון שכולם בני חורין הם וגם החוב שיש לשמעון אצל לוי גוף החוב השייך לשמעון בכלל בני חורין ואמנם כשכבר נזקקו ב"ד לנכסי שמעון והגבו לראובן החוב שיש לשמעון אצל לוי או שמעון הגבהו מעצמו חוב הזה אז שוב מחשב ראובן בע"ח של לוי ושוב ראובן תובע ללוי וגובה חובו ממנו ואין זה נקרא משועבדים כלל כו' ובכל זה אין אנו צריכין לשעבודא דר"נ כלל. ואמנם אי משום הא עכ"פ אף שכבר הגבהו שמעון לראובן חוב זה שיש לו על לוי מכל מקום יכול שמעון למחול חוב זה ללוי וממילא נפטר לוי מראובן דלא עדיף מלוקח שלוקח חוב שיכול המוכר למחול גם אין לראובן שום עסק עם לוי כל זמן שלא הגבהו שמעון חוב זה בתורת פרעון על חובו או שהגבוהו ב"ד חוב זה לראובן בתורת פרעון משמעון אבל מצד זכות שיש לראובן בחוב זה מצד שעבוד' דר"נ בזה א"צ כלל לבא תחלה על שמעון רק יכול תיכף לתבוע מלוי חוב זה וגם אין כח ביד שמעון למחול החוב ובזה שפיר צריך שלא יהיה לשמעון נכסים אחרים כ"א חוב זה דאם יש לו נכסים אחרים אין כאן שום זכות לראובן מצד שעבודא דר"נ ובזה אתיין שפיר דברי הטור ושו"ע סימן פ"ו דהיכא דאיכא לשמעון נכסי אחריני אין ב"ד נזקקין היינו לתבוע תיכף מלוי וכנ"ל וכן אתיין דברי הש"ך כו' אבל אכתי יכול לגבות משמעון חוב זה בתורת גוביינא כמו שאר חפצי שמעון כו' עכ"ל. וכ' עוד ודע שאף אם אין לשמעון שאר נכסי רק חוב זה שיש לו על לוי הנה אם מחל ראובן ללוי חוב זה והית' מחיל' זו קודם שהגבהו שמעון חוב זה בתורת פרעון אף שיש לראובן זכות בחוב זה מצד שעבודא דר"נ היינו שעבודא אבל לא קנין הגוף בחוב זה כי גוף החוב של שמעון הוא ולכן לא הועילה מחילתו ללוי רק לענין שעבודא דר"נ שמחל השעב"ד ואין לו לתבוע חוב זה מלוי אבל אכתי גוף החל לא נמחל והרי הוא של שמעון ויכול שוב ראובן לגבות חוב זה משמעון בפרעון חובו ואחר שנתן לו שמעון או הב"ר בפרעון חוב שוב יכול לגבות מלוי ולא מתורת שעבודא דר"נ כי זה כבר מחל לו רק בתורת שבא בכחו של שמעון כמו בלוקח ובזה א"ש ת' הרא"ש כלל ל"ו סימן ד' שהבאתי בנו"ב סי' ל"ד עכ"ל ע"ש:
(ד) להפסיד לראובן. עבה"ט עד והשגתי שם על זה והוכחתי דאפילו אין בו נאמנות כו' ועמ"ש בסימן מ"ז סק"א בשם השבו"י שחולק על הש"ך בזה ע"ש:
(ה) וטוען לוי פרוע כת' הסמ"ע וז"ל מיירי בשטר שאין בו נאמנות ליורשים כ"א לאביהם וכמ"ש לפני זה עכ"ל וע' בת' שבו"י ח"א סימן קנ"ד שתמה עליו שהרי בדברי הסמ"ע עצמו לעיל סק"ט מבואר להיפך דכל שיש נאמנות בשטר אינו נאמן לומר פרוע במקום שחב לאחרים וכאשר הוא ברור בש"ס וכל הפוסקים ע' בטור סימן מ"ז ובסמ"ע שם וכו' ואולי הוא טעות הדפוס וצ"ל במקום כי אם לאביהם ולא לאביהם שאין שום נאמנות בשטר ע"ש:
(ו) הרי אלו נשבעים היסת. עיין סמ"ע מ"ש ור"ל אעפ"י שאין נשבעין היסת על טענת ספק כו' ובגליון הסמ"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב עיין לקמן סימן רנ"ה בש"ך ס"ק י"ג:
(ז) הדין עמו. כ' בספר שער משפט ופשוט דהוא הדין אם יש לו פקדון של ישראל אלם המוחזק באלמות וירא שיתבענו שנית דג"כ דינא הכי אולם ראיתי בת' מהריט"ץ סימן מ"ט שכתב בלוי שהלוה לראובן וראובן לשמעון ולוי בא להוציא מיד שמעון מדר"נ ושמעון טוען שהשטר ביד ראובן והוא אלם וירא שיחזור ויתבענו באלמותו ופסק בפשיטו' דשמעון חייב לשלם ללוי ואי משום דראובן אלם אנו אין לנו אלא שנכתוב לו שובר מב"ד ונגזור על ראובן שאל ישכן באהלו עולה ואי משום שראובן אלם ויחזור ויתבענו מה לנו לאלמותו להפסיד ללוי ותדע דאם כן בכל טריפה מלקוחות ניחוש דילמא ראובן אלם עכ"ד והוא לכאורה היפך מדין זה שמבואר בת' מיימוני דחיישינן בישראל מומר שיחזור ויתבענו שנית וא"צ הנפקד ליתן להנושה אמנם יש לחלק ולומר דדוקא בפקדון הדין כן מה שאין כן בהלוא' כו' וא"כ יפה פסק מהריט"ץ דמיירי בהלוא' דאין חוששין לאלמותו של מלוה השני ואף בעו"א וישראל מומר דינא הכי דכיון דמשתעבד למלוה הראשון מדר"נ ופקע השעבוד מהשני אף שהשני יכופו לפרוע שנית מה לו למלוה הראשון בכך כיון דבע"ד דידיה הוא והשני אנסו ליתן לי ממון אחר אך מ"מ בהאי דינא דמהריט"ץ שיש שטר ביד המלוה השני ואינו רוצה להחזיר לו השטר להלוה יש לדון בו טובא כו' והאריך בזה ומסיק דהך דמהריט"ץ צ"ע לדינא ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |