פתחי תשובה/אורח חיים/קנו

פתחי תשובה ‏ אורח חיים קנו

ילך לעסקיו. המגן אברהם כאן האריך באיסור לשון הרע ובתשו' מהר"י מברונא (סי' לח) דאפילו להוציא עצמו מן החשד לא יאמר פלוני עשה אף שהוא אמת אלא יאמר אני לא עשיתי ע"ש. וראיתי להזכיר פה על דבר אשר כל הספרי מוסר הרעישו העולם על עון לשון הרע ואנכי מרעיש העולם להיפוך עון גדול מזה וגם הוא מצוי יותר והוא מניעת עצמו מלדבר במקום הנצרך להציל את העשוק מיד עושקו. דרך משל במי שראה באחד שהוא אורב על חבירו בערמה על הדרך במדבר להרגו או שראה חותר מחתרת בלילה בביתו או בחנותו היתכן שימנע מלהודיע לחבירו שיזהר ממנו משום איסור לשון הרע הלא עונו גדול מנשוא שעובר על לא תעמוד על דם רעך וכן בענין ממון הוא בכלל השבת אבידה. ועתה מה לי חותר מחתרת או שרואה משרתיו גונבים ממונו בסתר או שותפו גונב דעתו בעסק או שחבירו מטעהו במקח וממכר או שלוה מעות והוא גברא דלאו פרענא הוא וכן בעניני שידוך והוא יודע שהוא איש רע ובליעל ורע להתחתן עמו, כולן בכלל השבת אבידת גופו וממונו. ועתה איה לנו הגדר והגבול לומר עד פה תדבר ולא יותר. והכלל בזה שהדבר מסור ללב אם כונתו לרעת האחד הוא לשון הרע. אבל אם כוונתו לטובת השני להצילו ולשמרו הוא מצוה רבה. וזהו לדעתי עומק כונת הירושלמי שהביא המגן אברהם דמותר לדבר לשון הרע על בעלי המחלוקת. ולכאורה קשה על זה מהא דאמרינן במועד קטן (דף טז) דיליף דבשליח בית דין אין בו משום לשון הרע מדהגיד למשה העיני האנשים ההם תנקר וכו' ומאי ראיה הא עדת קרח הלא הם בעלי המחלוקת. והוא אשר דברתי דודאי גם על בעל מחלוקת אין לספר בחנם רק בדבר המחלוקת שהוא צופה רעת חבירו אז מותר לגלות גנותו להצלת חבירו ולפ"ז מוכיח שפיר דמה שאמר למשה מה שאמרו עדת קרח הוא בלא תועלת וע"כ הוא רק משום דשליח ב"ד מותר שוב מצאתי כן בגליון הש"ס על הירושלמי. ועתה כמה פעמים אנו רואים תקלת חברינו בהרשת הפרוסה לרגליהם מאדם רע וכובשים פנינו באמרנו מה לנו להכנס בדבר אשר אינו נוגע לנו. ועי' בתשובת מקום שמואל (סימן צא) אהא דמתאמרי באפי מרא לית ביה משום ל"ב היינו דוקא במתכוין לשם תוכחה אבל לא לקנתור ע"ש ובדברים כאלו וכיוצא באלו כבר אמרו חז"ל בדבר המסור ללב נאמר ויראת מאלהיך:

מעבר לתחילת הדף ·