כף החיים/אורח חיים/קנו

כף החיים ‏ אורח חיים קנו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אח"כ ילך לעסקיו וכו'. כלומר ולא תימא למה אתה אומר ילך לעסקיו יותר טוב היה לו שילמוד לעולם בתורה לכך אמר מדה טובה היא שילך לעסקיו כדתנן פ"ב דאבות כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה כלומר שיכלה ממונו ואח"כ יצטרך לחזור אחר פרנסתו ולא יוכל אפי' לקבוע עתים לתורה וגם יגרום לו עון כי העוני יעבירנו על דעת קונו. ב"י. ואמרינן בברכות ל"ה ע"ב הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן יעו"ש:

ב

ב) שם. אח"כ ילך לעסקיו וכו'. כלל הדבר שילך האדם בדרך המיצוע לא יקמץ יותר מדאי ולא יפזר יותר מדאי רק הגאוה והכעס יתרחק מהם עד קצה האחרון. הרמב"ם בה' דעות. מ"א ריש הסי':

ג

ג) שם. ואח"כ ילך לעסקיו וכו'. הרב זלה"ה כשה"ה הולך בדרך ונותנים לו שלום היה מסתכל שאם היה במקום טהור ונקי היה משיב עליכם שלום ואם היה המקום מטונף היה משיב ברכה וטובה. מהר"י צמח בהגהותיו לא"ח כ"י. ברכ"י או' א' שע"ת או' א':

ד

ד) שם. דכל תורה שאין עמה מלאכה וכו'. כתב מהר"י צמח מהרב זלה"ה אם אין לו פרנסה כ"א על ידו יכין לו יום ג' ויום ד' מחצי יום ואילך. צמח. יום ג' וד' הוא ד"ג וימן ה' ד"ג וגם שהתורה נתנה לאוכלי המן כזרע ג"ד. ועיין בזוהר אחרי דף נ"ו. ברכ"י או' ב':

ה

ה) שם. ומ"מ לא יעשה מלאכתו עיקר וכו'. כדאמרינן בבררות ל"ה ע"ב דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידן וכו':

ו

ו) שם. לא יעשה מלאכתו עיקר וכו'. פי' שיעשה רק כדי פרנסתו. מ"א סק"א:

ז

ז) שם. אלא עראי. היינו ביושבים בביתם ומתפרנסים במלאכתם או בשאר עסקים כגון רבית לעכו"ם וכיוצא אבל התגרים ההולכים בדרך רחוקה שמלאכתם עיקר עליהם נאמר יפה תורה עם דרך ארץ. דיפה הוא שהוא יודע מה שכתוב בתורה שיגיעת שניהם משכחת עון. כ"כ הב"ח. ושל"ה כתב דאפי' בעלי בתים יקיימו יפה תורה וכו' ונתנו סי' ג' א"ז. א"ז תשכיל א"ז תצליח א"ז תישן. ח' שעות כמנין א"ז בתורה. ח' שעות במו"מ. ח' שעות בשינה. ואותן שאין צריכין מלאכה חייבין לקיים מצות והגית בו יומם ולילה. א"ר או' א' וא"כ כ"ש ת"ח המקבלין פרס ללמוד שצריכין ליזהר הרבה שלא יוליכו שום זמן לאיבוד אלא הכל בד"ת בין ביום ובין בלילה. ובפרט שצריכין ליזהר הרבה בלימוד שאחר חצות הלילה כמו שהפליגו בשבחו בזוה"ק פ' ויגש דף ר"ז ע"ב וכ"כ לעיל סי' א' או' יו"ד בשם שער הכוונות יעו"ש:

ח

ח) שם. ותורתו קבע וכו'. אמרו בריש מדרש שמואל עת לעשות לה' הפרו תורתך ר' פינחס ורבי חלקיה בשם ר' סימון העושה תורתו עתים מפר ברית ומה טעם הפרו תורתך עכ"ל ואע"ג דאמרו ר"ל דשואלין לאדם קבעת עתים לתורה ומוכח דבקובע עת לתורה יצא י"ח כבר פירשו המכי' דהכא מיירי באדם שסובר דחיובא רמיא עליה לקבוע עת לתורה ואח"כ אף אם השלים עסקיו מידי יום יום ואכתי פשו איזה שעות להיצאה נתנו בשה"י פה"י וחביבים לו דברי סופרי"ם מהלכות מלכים והבלי עולם בהא קאמר דהוא מפר ברית דכיון דאפשר לו לעסוק בתורה ומוציא זמנו בעניני העה"ז קרי עליה מפר ברית ולא סגי בקביעות עתים שקבע. אמנם ראיתי להרמ"ע בס' אלפסי זוטא סוף ברכות שפי' במאמר זה וז"ל כל העושה תורתו עתים בלי שום קביעות שכל עת משונה מחבירו אבל לא כל אדם זוכה ללמוד תמיד הילכך אי קביע ליה עדנא וחוזר ולומד אח"כ עתים עתים הרי זה משובח עכ"ל ואין ספק דגם הרמ"ע מודה דכשאדם פנוי דשלימא עבידתיה חייב לעסוק בתורה ואין פוט"ר וזה פשוט ומפורסם מחב"ר או' א':

ט

ט) המ"א הפליא עצה ועלה בקב"ץ עיקרים גדולים ושרשי מצות מחבמה ומוסר המפוזרים בש"ס והפו' וחובת גברא הוא להיות הכל לזכרון והיו לטוטפת בין עיניו כי הם דברים תדמדיים ונצרכים מאד ובפרט הת"ח צריך ליזהר ביותר וישים מעייניו לתקן עניניו תחת שלש טעמי תריצי ראשון הוא דארז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ואליו תשוקה היצר ללכדו יותר מכמה אנשים וזאת שנית שנינו שגגת תלמוד עולה זדון ואמרו פ"ב דמציעא דת"ח שגגות נעשות להם כזדונות ועוד בה שלישיה כי המון העם אליו ישגיחו אליו יתבוננו ואיכא עון חילול ה' הגדול מכל העבירות רחמנא ליצלן ודי בזה ויכין הת"ת עצמו וישית עצות בנפשו ללמוד תורה לשמה בלי שום פניה וכבר רבינו מהרח"ו זצ"ל צווח כי כרוכיא בהקדמת עץ חיים הארוכה ושם כתב דאם יאמרו חכמי דורינו שעוסקים בתורה לשמה התנא הגדול ר' מאיר מכחישם שאמר כל העוסק בתורה לשמה יש לו כל המעלות שהזכיר בפ"ו דאבות והם יכירו בעצמם שלא זכו אפי' למקצתם והאריך בזה הרבה וגם בס' הקנה כ"י ואשר נגע אלהים בלבו חרדה ילבש ויכון לקראת ה' בת"ת לשמה מחב"ר או ב':

י

י) הת"ח צריך שלא יהיה עקר ויטרח לחדש בתורה לשמה כמ"ש בזוה"ק בכמה דוכתי מחב"ר או' ד' ועיין בסה"ק חקי חיים דרוש כ"א ובסה"ק ישמח ישראל דרוש עה"ת פ' בראשית מ"ש בזה בענין המחדש ד"ת יעו"ש ודו"ק:

יא

יא) לא חרב העולם אלא בפשעה של תורה ולא חרבה א"י אלא מפני פשעה של תורה וכל הצרות הבאות על ישראל אינן אלא מפני פשעה של תורה שנאמר בפשע יעקב כל זאת וכו' סדר אליהו זוטא פ"א מחב"ר או' ה' וע"כ צריך האדם להשתדל מאד בכל מאמצי כוחו לצוד הזמן מהבלי העוה"ז ולעסוק בו בתורה בכל מה שאפשר לו כמו המציל אבנים טובות ומרגליות מזוטו של ים וכמש"ה הנחמדים מזהב ומפז וכו':

יב

יב) שם וישא ויתן באמונה הרב הקדוש בס' מעבר יבק מאמר ב' פכ"ב הזהיר בזה לבניו היקרים ז"ל בנועם מוסרו וז"ל ויהיה משאכם ומתנכם בשוק נאה ותזהרו מאד לישא וליתן באמונה כי האמונה היא מלכות סוד הקדושה אמונתן של ישראל ויש לאדם לישא וליתן בה כדי שיהיה הכל בתוך הקודש ולא יצא לחוץ אל מקום השקר והחצוני כי הריוח שיהיה לכם באמונה הוא שפע הקדוש ושכנגדו הוא שפע אל זר ח"ו ובא זה ומאבד את זה, וגרסי' בסוף מכות בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה וכו' ואל תונו שום אדם שכל ממון שאינו של יושר הבא ל"ד האדם הוא מהשפעות הבאים מכח השטן ומצנורותיו הנשברים הבאים מכח ס"מ ופ' וזה דומה לעבודה נכריה לכן תחלת הדין נו"נ באמונה שהיא עיקר האחיזה לבעלי דת הקודש וצנורות אלו לא יכילו מים חיים ומרים הם באחרונה לגוף כי ודאי זה מאבד את זה ועוולה לא מצלח וגזלן לא עלה בידו אלא גזלנותו וכלי זיין של השטן הוא הזהב שיתו לבכם כי ש"ם הזה"ב בגי' שט"ן כי לעוות אדם בריבו ה' לא ראה ומה שאינו נגזר לכם בר"ה מב"ד עליון הצדק לא יוסיף ואם חק חבריכם מאשר נגזר עליו בגזול אותו הקב"ה יטלנו מכם ויחזיר לו הגזלה אשר נגזל וכו' יעו"ש דא"ת והביאו הפתה"ד או' ב' וכתב וכל אשר נגע יראת ה' בלבו ישים נכח פניו דבריו הקדושים ויחזור עליהם תדיר והיו לטטפת כי חיים הם למוצאיהם ה' יזכנו אכי"ר:

יג

יג) שם וישא ויתן באמונה. המבטיח לחבירו בדיבור בעלמא לעשות לו איזה טובה או איזה שירות או ליתן לו מתנה מחויב להיות נאמן בדיבורו ואם הוא חייב לחבירו לפרוע לזמן יאריך הזמן בתחלה כדי שלא יצא שקרן כשימכור אדם סחורתו לא ישבת אותו יותר מדאי וכשיקנה לא יפלוג בגנותה וכל הדובר אמת בלבבו ואינו רוצה לשקר בדיבורו דבריו מתקיימין אף שלא יתכוין להם שנאמר ותגזר אומר ויקם לך, יאמר בפעם ראשון סוף דעתו הן במו"מ הן בהלואה הן במקח וממכר, וירגל המתעסק עמו לזה ולא ישנה את דברו. כל זה הוצאתי משל"ה דקי"ד ומספרי מוסר. א"ר או' ב':

יד

יד) עיין מ"א בסי' זה סק"ב שקבץ ואסף איש טהור כמה אזהרות מהש"ס ופו' שצריך האדם להזהר בהם והנני מעתיקם בקיצור ולהביא עליהם דברי האחרונים בחצי עיגול בס"ד. מ"ע להדבק בחכמים ובתלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם שנאמר ובו תדבק, הרמב"ם פ"ז מה' דיעות, מצוה לאהוב את כל אחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך וכו' ודוקא רעך בתורה ובמצות אבל אדם רשע שאינו מקבל תוכחה מצוה לשנאתו, פסחים דקי"ג (א"ר יצחק כל שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה מ"ט זכר צדיק לברכה וכל שהוא מזכיר את הרשע ואינו מקללו עובר בעשה מ"ט ושם רשעים ירקב וכו' מנין שכל אחד ואחד מישראל שהקב"ה מזכיר שמו ומברכו שנאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם וכו' אמר הקב"ה הזכרתי את הצדיק ואיני מברכו ואברהם היו יהיה וכו' ע"כ, מד"ר פ' וירא פ' מ"ט, ועיין יומא ל"ח ע"ב) המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה"ב אהבת הגר ב' מ"ע שנאמר ואהבתם את הגר, השונא א' מישראל עובר בל"ת שנאמר לא תשנא וכו' פסחים שם. כשחוטא איש לאיש לא ישטמנו אלא יאמר לו למה עשית כך (או ימחול לו) ומ"מ לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו שנאמר ולא תשא עליו חטא שהמלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב, ב"מ נ"ט ע"א. אלא יוכיחנו בסתר ובנחת. (והמלבין פני חבירו אפי' בינו לבין עצמו עובר בלאו לא תשא עליו חטא א"א) החושד בכשרים לוקה בגופו. יומא י"ט ושבת צ"ז ע"א. (יזהר מלקרות לחבירו שטן ואל יאמר השטן יהיה עמו. עוד יזהר מלבזות חבירו בפני ת"ח. וכתב ר"י בש"ת שהוא בכלל אפיקורוס. תוצאות חיים. פת"ע או' ו' ועיין סנהדרין צ"ט ב') אסור למנות ישראל אפי' לדבר מצוה אלא מוציאין אצבעותיהם ומונין אצבעותיהם יומא כ"ב ע"ב. (ואם יש צורך במספרם יש למנותם אפי' בחרסי אדמה ואם א"צ אין למנותם אפי' בחרסית וע"י מחצית השקל מותר. פתה"ד או' ג' ועיין בדברינו לעיל סי' נ"ה או' (י"א) אין ממנין פרנס על הצבור אא"כ קופה של שרצים תלויה מאחריו, יומא שם. (הרגל לשונך לאמר איני יודע שמא תתבדא ותאחז. ברכות ד' מס' ד"א פ"ג) הא דמותר לשנות מפני השלום היינו בדבר שכבר עבר ולא בלהבא, ס"ח סי' תכ"ו בג' דברים מותר לשנות במס' בפוריא באושפיזא. ב"מ כ"ג ע"ב מי שהלך למקום שאין מכירין אותו וסוברים שהוא שונה הרבה ומכבדין אותו ביותר צ"ל להם לא שניתי הרבה הר"ש סוף שביעית אורח לא ישבח בעל הבית שמא ירבו עליו אורחים ערכין ט"ז א' אם שמע דין ונראה לו שהלכה כך מותר לאומרו בשם אדם גדול כי היכי דליקבלו מיניה עירובין דנ"א א' ופסחים קי"ב א' ובסוף מס' כלה איתא האומר דבר בשם חכם שלא גמרו ממנו גורם לשכינה שתסתלק וכן הוא בברכות כ"ז ע"ב וצ"ע (ולק"מ דבריתא דמס' כלה היא דמייתי בברכות אלא שיש קצת שינוי וההיא בתלמיד גמור עסקינן אבל בשהגיע להוראה אז הוא שרי לתלות באדם גדול. מחב"ר אות ז' ועי"ש) כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו, נדרים פ"ק, (ליתא בנדרים ונמצא במדרש תנחומא פ' במדבר ובילקוט משלי כ"ב כר"ש) (וכתב בס"ח סי' תקפ"ו דאסור לכתוב פי' של ספר על שם אחר שלא עשה אותו הפי' אלא דוקא בשם המחבר שעשה הפי' יעו"ש והטעם כתב שם רב אזולאי כי יש לו עונש בעוה"ב שגנב הפי' ובכל פעם שמזכירין שמו יש לו עונש יעו"ש, והביאו היפ"ל אות ח' (חייב אדם ליזהר ביתומים ואלמנות אפי' הם עשירים וכל המקניטם או מאבד ממונם עובר בל"ת שנאמר כל אלמנה וכו' וה"ד לצרכו אבל לצרכן ללמדם תורה או אומנות או ללכת בדרך ישרה מותר ואעפ"כ לא ינהג בהם כמו שאר אדם אחד יתום מאב וא' יתום מאם, ועד מתי נקראים יתומים לענין זה עד שלא יהיו צריכין לאדם להסמך עליו אלא עושין צרכן כשאר גדולים (ועד עשרים שנה תו לא מיקרי יתום אפי' אינו חריף וקודם לכן כל חד לפום חורפיה. פתה"ד אות ה') המרגל בחבירו עובר בל"ת שנאמר לא תלך רכיל וכו' איזה רכיל זה שטוען דברים והולך מזה לזה אעפ"י שאומר אמת ה"ז מחריב העולם, ויש עין גדול מזה והוא לשה"ר והוא המספר בגנות חבירו אע"פ שאומר אמת (ואפי' להוציא עצמו מן החשד לא יאמר פלוני עשה אף שהוא אמת אלא יאמר אני לא עשיתי מהר"י מברונא סי' ל"ח) כגון שאומר היכא איכא נורא בי פלוני דשכיח בשרא וכוורי אפי' זה הוי לשה"ר אי אפיק ליה בלה"ר ערכין ט"ו א' אבל האומר שקר נקרא מוציא שם רע על חבירו. מותר לומר לה"ר על בעלי המחלוקת מ"ט ואני אבוא אחריך ומלאתי וכו' הג"מ ודוקא למלך כשר כמו נתן לדוד. סמ"ק הגהות. והמקבל גרע יותר מהאומרו ואם רואה דברים ניכרים רשאי לקבל כדאמרינן בשבת נ"ו א' בדוד יעו"ש (וכל המחזיק במחלוקת עובר בלאו סנהדרין ק"י א' פת"ע או' ו') וכל המספר בטובת חבירו בפני שונאו ה"ז אבק לה"ר הנוקם מחבירו עובר בל"ת שנאמר לא תקום וכו' כיצד א"ל השאילני קרדומך ולא רצה למחר א"ל השאילני מגלך א"ל איני משאילך כדרך שלא השאלתני זוהי נקימה ואם א"ל הרני משאילך ואינו כמותך זוהי נטירה אלא ימחה הדבר מלבו ולא יזכירנה כלל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש כשפוגעין בכבודו אינו ת"ח ומ"מ לא ינקום הוא בעצמו רק אם אחרים נוקמין ישתוק ואם מפייסין אותו צריך למחיל ועיין יו"ד ססי' רמ"ג כתב הרמב"ם בענין המצית מצוה ע"ג להתודות לפני ה' מכל חטא שיעשה שנאמר והתודו את חטתם וכו' בחלק ל"ת סי' קצ"ה שלא לאכול ולשתוק דרך זולל וסובא ובסי' רצ"ט שלא להכשיל תם בדרך שנאמר ולפני עור וכו' יזהר מחניפות (מ"כ שמותר להחניף לאשתו ולבעל חובו ולרבו והרב מותר להחניף לתלמידים כדי שיקבלו דבריו תוצאות חיים פת"ע שם) וליצנות ומכעס מאו דסייר נכסיה בכל יומא משכח פריטא חולין ק"ה ע"א ישלש מעותיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא, שליש תחת ידו ב"מ מ"ב א' הוי דן את כל אדם לכף זכות עיין שבת קכ"ז כתב (הרע"ב דוקא באדם שאין מעשיו ידועים אס צדיק אם רשע אבל אדם שהוחזק ברשע מותר לדונו לכף חובה מחה"ש) אל יוציא דבר מגונה מפיו פסחים ג' א' ולכן לא יאמר בתלמוד ביצים אלא ביעים יש"ש ב"ק פ"ד (והאדנא ש"ד לומר ביצים שע"ת או' ב') לא יהרוג כנה בפני חבירו חגיגה ה' א' מס' ד"א פ"ג בעה"ב נכנס תחלה ואורח יצא תחלה זריזין מקדימין למצות ואין מקדימין טפי מצפרא. פסחים ד' א' הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ולאו. ברכות י"ג א' (והיינו לאברהם אבינו ע"ה ולא לאינשי דעלמא הנק' בשם אברהם דברי מנחם או' ט"ו) הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות ברכות ו' ב' השח שיחת חולין עובר בעשה פי' דבר גנאי וקלות ראש יומה י"ט ב' (ושם איתא דעובר בלאו ג"כ.) לא יאמר יש לי יותר ממה שהיה ראוי לי לפי מעשי דא"כ אומר הקב"ה ותרן הוא ב"ק ן' א' אלא יסיים בה זולת זכות אבות מסייע לי יש"ש ב"ק פ"ה ול"נ דהקב"ה נותן שכר יותר אך שאינו מוותר עבירה ומאריך אף (ול"נ דבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא וכו') בשעה שמכניסין אדם לדין שואלין אותו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה עסקת בפ"ו צפית לישועה (פי' רש"י לדברי נביאים) פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר ואעפ"כ אי יראת ה' היא אוצרו אין אי לא לא שבת ל"א ועיין במד' משלי מה ששואלין לאדם אם למד שיעור קימה ובעו"ה אין אתנו יודע עד מה (ונראה דהיינו מעשה מרכבה ר"ל התלבשות הספירות זב"ז וסדר מעמדם) חייב אדם ללמד בנו אומנות או לעסוק בסחורה ואם אינו עושה כן כאלו מלמדו לסטות. קידושין כ"ט א' כל מי שהקיז דם ואין לו מה יאכל יקח דינר רע וילך לחנוני ויטעום אצל כל אחד יין ואח"כ כשירצה לקנות לא יקחלו החנוני עד דטעים שיעור רביעית. שבת קכ"ט. ואע"ג דבהקזה שלנו אין בו כ"כ חשש מ"מ יש ללמוד מזה לשאר חולה, המחניף בדבר עבירה מחמת יראה חייב כלייה סוטה מ"א ב' אבל אם מתירא שמא יהרגנו מותר לומר לו יפה עשית, אפי' עבר עבירה, תו' שם. רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, ברכות ז' (אסור להסתכל בצלם דמות אדם רשע. מגילה כ"ח א' ודוקא להסתכל בו ביותר אבל ראיה בעלמא שרי. ג"ה במגלה שם. פת"ע אות ו' וע"כ יש חסידים נזהרין שלא להסתכל בדמות שום אדם מפני חששא זו וגם מפני הבושה) נשים דעתן קלות דלמא מצערי להו ומגלי לן טשו במערתא שבת ל"ג משמע שמותר לברוח כשיש סכנה אעפ"י שמתוך זה גורם צער לחבירו. ומשמע שמחויב לסבול צער כדי שלא יהרג חבירו בחנם. כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה שעה נדחת מפניו. ברכות ס"ד. בד"ת ענה כסיל כאולתו ובמלי דעלמא אל תען, שבת ל' אל יעמוד אדם במקום סכנה רב לא עבר במברא דאית ביה נכרי אמר דלמא מפקד דינא עליה ומסתפנא בהדיה, שמואל לא עבר אלא במברא דאית ביה נכרי אמר שיטנא בתריה אומי לא שליט. שבת ל"ב א' וא"כ בישראל מומר או רשע לכ"ע אין לעבור עמו. כל הנהנה מסעודה שת"ח שרוי בתוכה כאלו נהנה מזיו השכינה. ברכות ס"ד א':

טו

טו) שם. ש"ש לבטלה וכו'. יכול לתת שלום כפול לגוי ויתכוין לאחר כגון שיאמר שלמא למר שלמא למר ויתכוין לרבו כ"כ מהריק"ש והביאו הברכ"י או' ד':

טז

טז) שם. ש"ש לבטלה וכו'. ותזהירו ג"כ בני אדם שבבתיכם ע"ז כי עון גדול הוא למי שמוציא ש"ש לבטלה וארז"ל כ"מ שהזכרת ה' מצויה עניות מצויה והראב"ע מקיש עון זה לע"ז והאריך מאד ובסוף כתב כי עבירה זו קשה מכל העבירות, מנחת יוסף דל"ג ע"ב בשם יש נוחלין דל"ח, יפ"ל או' ה':

יז

טוב) שם. ויזהר מלישבע אפי' באמת וכו'. יזהר שלא יושיט ידו וישבע בזקנו יזהר שלא לישבע אפי' חי נפשו אל יאמר כך אזכה לחיי העוה"ב אם לא כך הוא, ס' מעשה החסידים סי' ת"ו וסי' תתר"ץ בזה"ז אין לישבע לקיים המצות שם סי' ת"ך תוצאות חיים וכ"כ בר"ח שער הקדושה פי"ד פת"ע או' ו' ועיין ש"ע יו"ד סי' ר"ג סעי' ו':

יח

חי) שם. ויזהר מלישבע אפי' באמת וכו'. והיינו אם אפשר להתנצל מיד כשכנגדו ולפייסו להנצל מן השבועה אבל אם א"א אז מן הדין מותר לישבע אם יש צורך בדבר וכמ"ש בח"מ סי' פ"ז:

יט

יט) שם. ויזהר מלהשתתף עם כותי וכו'. וכן צריך ליזהר שלא להשתתף עם רשע כדאיתא באבות דר"נ פ"ט ואל תתחבר לרשע מלמד שלא יתחבר אדם עם אדם רע ולא עם אדם רשע שכן מצינו ביהושפט שנתחבר באחאב ועלה עמו רמות גלעד והיה עליו קצף מאת ה' ושוב נתחבר לאחזיה ויעשו אניות בעציון גבר ופרץ ה' את מעשיו שנאמר בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך וישברו האניות ע"כ. ויעו"ש. וכן אל יתחבר עם איש דריע מזליה אלא יבחר איש דבריא מזליה והשעה משחקת לו וכו' אך בתנאי שיהא איש טוב אשר בתורת ה' חפצו וכל אשר יעשה יצלית לא כן הרשעים וכו' חס"ל או' כ"ו יעו"ש. והב"ד היפ"ל או' ו' יעו"ש:

כ

ך) שם שמא יתחייב לו שבועה וכו'. ודע שאין הישמעאלים בכלל הזה שהרי אין נשבעין אלא בשם האל טעמי המצות להרדב"ז ז"ל פת"ע או' ח':

כא

כא) שם שמא יתחייב לו שבועה וכו'. ר"ל העכו"ם לישראל וישביענו בשם אלוהו הטור ומיהו אם נשתתף ונתחייב לו שבואה יכול לקבלה, וכתב מרן ז"ל בב"י שכן הוא דעת ר"ח ודלא כרשב"ם ז"ל מט"י או' ג' וכתב הרא"ש בתשו' כלל י"ח מיהו ירא שמים כשיראה שהעכו"ם גמר בדעתו לישבע לא ישביענו כי מה תועלת להשביעו ע"כ והביאו מרן ז"ל בבד"ה כנה"ג בהגב"י עו"ת או' ב' וכ"כ עדות ביהוסף ח"ב סי' י"א מי שנשא ונתן עם עכו"ם וכפר מותר להשביעו בשם אלהיו והנכון שיביאנו לידי שבועה וכשרואה שהוא מוכן לישבע לא יניחנו דמה תועלת יגיע לו והמחמיר תע"ב ברכ"י או' ה' ונראה דה"ה ישראל עם חבירו אם יודע בעצמו שהאמת אתו ורוצה חבירו לישבע על שקר שיפרוש ולא ישביענו וכ"ש אם יודע שחבירו נקי שלא יגרוס להשביעו וכל המחמיר בד"ת יזכה לאורה וברכה מרובה ומאריך חיים: השמטות

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---