פתחי תשובה/אבן העזר/צג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שקבל בנדוני'. עבה"ט ועיין בס' בית מאיר שכ' ויראה לע"ד נהי לא קיי"ל כהעיטור שבב"י ואפי' אם נשתטה הבעל איתא בתשו' רמב"ן סי' נ"ט דאין לה תקנה ואינה יכולה לקחת נדוניית' ויתפרנס הוא מצדקה אלא ב"ד יורדין לנכסיו ומפרנסין לו ולאשתו ובניו ע"ש מ"מ אם מבזבז נכסיו בשחוק וזנות וכדומה דפסקינן בח"מ סימן ע"ג גבי לוי ומלוה דיכול לתבוע תוך הזמן אף דאפשר אשה גרועה דאולי לא תבא כלל לידי גוביינא מ"מ בכי הא ודאי יש לסמוך על העיטור ופשטות משמעות הרמב"ם ואפילו אינה כלל מורדת ויושבת תחתיו יכולה לתבוע להוציא הממון ולעשות מהו נ"מ ע"י ענין בטוח והוא יאכל הפירות דהא להרבה ענינים נדוני' לחוב לזמן דמי עכ"ל:
(ב) עד שתתגרש. עיין בס' ישועות יעקב שנסתפק בזה באומרת גרשתני שלא בפני בעלה ואח"כ בא בעלה ומכחיש' דאז אסור' להנשא ואח"כ באו עדים או שבעלה בעצמו הודה שגירש' אי נימא דחייב במזונותי' משום שעל ידו הית' מעוכבת להנשא והראה פנים לכל צד ומסיים והעיקר נראה לי דחייב במזונות ע"ש:
(ג) גירושין גמורים. עבה"ט שכ' ואם גירש ולא סילק הכתוב' כו' ועי' בס' ישועו' יעקב שכ' ולדינא נראה שאין להוציא מן הבעל ע"ש ופשוט הוא:
(ד) ואפי' אם צוה. עיין בתשו' הרדב"ז ח"ג סי' תנ"ה בראובן שצוה מחמת מיתה שיתנו לאשתו מאתים זהב בכתובתה והיא אין לה כתובתה כתוב אלא מנה והיא לא רצתה לגבות כתובה אלא להיות ניזונית כדין האלמנה והאפטרופס של היתומים אומר כי לא הוסיף לה מנה אלא כדי לסלק' מעל יתומיו כיון שהיא אינה רוצה להסתלק אין לה אלא מנה כאשר כתוב בכתובתה והשיב אין כאן ספק כלל אלא הדין עם האלמנה ותהי' ניזונת עד שתרצה ותתבע כתובתה ותגבה מאתים זהב הרי כתב לה בכתובה משמע כדין כתובה ממש וכמו שהמנה הראשונ' הרשות בידה ליזון או ליטלם כן הדין במנה האחרים שהוסיף בכתובת' ועוד שכל אדם יודע שאשתו ניזונת מנכסיו ואם כך הית' כוונתו הי' לו לומר תנו לה מאה זהב למזונותי' ועוד שודאי בא במתנתו ליפות כחה ולא לגרע כחה ואם אתה אומר תטול מאתים ותסלק נמצאת מפסדת שהרי בשנה אחת יעלה מזונותיה למאה ואם היתה כוונתו לתת בידה הבחירה שתטול מאתים ותסתלק או שתזון ותטול מאה כמו שכ' בכתובת' הי' לו לפרש הלכך ודאי ידה על העליונה ותתפרנס אם תרצה וכשתתבע כתובתה תגבה מאתים עכ"ד:
(ה) ויכולין ב"ד לתקן. כתב בס' ישועות יעקב דכעת נהגו בתי דינים שבישראל לסלק להאלמנה כתובת' כל זמן שירצו היורשים וכל הנשאת על דעת המנהג היא נשאת וטעמא דמלתא כיון שהמזונות ביוקר מאד מן מה שהי' מלפנים וסך הכתוב' כמו שהי' מקדם וא"כ כל אחת לא תרצה לקבל כתובתה רק הנדוני' ותהי' כ"א נוטלת נדוני' של בן ותרצ' להיות ניזונית לכך עשו בזה תקנה עכ"ל. וכ"כ בתשו' שבו"י ת"ח סי' קכ"ד והובא ג"כ ב"מ דכך נתפשט המנהג במדינות אלו וכן עשו הלכה למעש' בק"ק פראג. וע"ש עוד שכ' דכן המנהג ג"כ להוציאה מהמדור ובס' בית מאיר פקפק ע"ז דהוא נגד ההלכ' ומה"ת לתקן זאת וכן הורו ישישי דייני ק"ק פ"פ דמיין ואין לזוז מדבריהם ואין לגרש נשי עמינו מבית תענוגיהם כל ימי מיגר אלמנות' בעל כרחה כל כמה שהיא לא תבעה כתובה בב"ד עכ"ד ע"ש:
(ו) לתקן במקומן. עבה"ט' מ"ש חוץ מג"ח הראשונים כו' ועיי' בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' ק' שכ' דהדבר ברור דדוקא אם לא תבעה האלמנה כתובה בב"ד אבל אם תבעה כתוב' בב"ד מזה לא דיבר הריב"ש וכ"ע מודו דאין לה מזונות דדוקא אם ב"ד רצה לתקן כו' אבל היכא שתבעה כתובתה דמעיקרא לא תיקנו לה רבנן מזונות ודאי דאין לה מזונות אפי' בג"ח הראשונים. וסיים שדבר זה הוא פשוט ולא כתבתי אלא להוצי' מדיין א' שרצה לפסוק אף בדתבעה כתובו' ליתן לה מזונות משך ג' חדשי' ראשונים ודבר ברור שאין הדין כן עכ"ד ע"ש: (וכ"כ בגליון ש"ע דהגאון רע"ק זצ"ל):
(ו) על הפתחים. עבה"ט מ"ש ואין הבת נוטלת עישור נכסים כו' ובגליון ש"ע דהגר"ע זצ"ל נ"ב וכן הוא להדיא בש"ע לקמן סי' ק"ג ס"ו ע"ש:
(ז) לא פרעוה. עבה"ט בשם ב"ש היינו אם פרעוה אח"כ כו' ועיין בס' קרבן נתנאל פ"ד דכתובות אות ל"א שכ' עליו דבריו נראים להלכה דהא בהך איתתא דאתיא קמי' דרבה בר"ה בפ' השולח לא פרעו לה כתובת' ומ"מ אין לה מזונות משעת תביע' וכמו שפירש"י דגליא דעתה דבעי לאינסובא ואיהו לא אתני בהד' אלא כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי שהיא אלמנה בשביל כבודו א"כ מעתה בנד"ז אף אם אין להם או אינם רוצים לשלם מ"מ היא סברא בדעת' שיגיע לה פרעון כתובתה ע"י תביע' בב"ד וגלת' דעתה דבעיא לאינסובי ולא חשה לכבודו אבדה מזונותי' וזה ברור לדעתי עכ"ל. גם בס' ישועות יעקב סק"ג חולק על הב"ש בזה ע"ש:
(ח) תבעה מדוחק. עבה"ט בשם רש"ך דוקא דתבעה כו' וכ"כ המל"מ בשמו בפי"ח מהלכות אישות דין כ"ח יש מי שאומר כו' ע' בק"א לספר כתיב'. ובס' בית מאיר שתמהו על דין זה הא קיי"ל מלתא דליתא בבריא בקנין ליתא בשכ"מ א"כ במה קנתה האשה לזון מנכסיו הא הוה דבר שאין בו ממש ודשלב"ל בשלמא מה שאכלה בתנאי ב"ד שאני אבל במתנת שכ"מ איך אפשר כו' ומבואר בדבריהם דעכ"פ דוקא בנכתב אני מניח מנכסי שתזון כו' שנוכל לומר שהוא כמו דקל לפירותיו שנכסיו הם בעולם כו' עש"ה ועיין בתשו' ח"ס סי' ק"מ שהביא דבריהם להלכ' וכ' עוד דמ"ש הט"ז וב"ש דאם נתארס' או נשתדכ' אין לה מזונות דוקא אם כתב כל ימי מיגר ארמלותך אבל בכתב סתם אלמנותי או אשתי אפי' נשתדכ' או נתארס' יש לה מזונות ואע"ג דתו לא מיקריא אלמנותו ואשתו מ"מ אמרי' אשתו שהית' כבר כדאמרי' בגיטין מ"ב ע"א עבדי שהי' כבר כו' וע"ש עוד אודות שטר צווא' שריבה לאחד מבניו יתר על אחיו וכתב בה בזה"ל ונגד זה מה שנתתי לגבי ראובן הנ"ל מחוייב לשלם כל החובות כו' וכן מחויב להספיק כל צרכי אשתי רחל כל ימי חייה אתו עמו בביתו ואמנם אם לא יוכלו לשבת יחדיו מחוייב ליתן לה בכל שבוע ב' זהובי' ועכ"ז תשאר בביתו כמקדם ושוב בפונקט אחר כתב בה חיוב שעבוד ופרעון הכתוב' מוטל על בני ראובן ועל בני שמעון מחצה על מחצה כו' והנה האלמנה תבעה כבר כתובתה בב"ד ושני הבנים מוכנים לפרוע לה אך היא אומרת כי אף אחר שתקבל כתובה מחוייבים היורשים במזונותיה או בדמי המזונות שכן נשמע מהצווא' דחיוב המזונות הוא חיוב אחר והשיב דודאי לשון הצוואה משמע כדברי האש' ומבואר בו ב' דברים למעליותא דידה חדא שתזון מלבד חיוב מזונות דתנאי ב"ד אפי' אחר שתבעה כתובת' שהרי כ' שאם לא יוכלו לשבת יחדיו יתן לה ב' זהובים לשבוע ואי בתנאי ב"ד אכלה אטו בדידיה תליא להטיל פשר כו' והב' מדכתב כל ימי חיי' משמע אפי' כשתנשא לאחר ואע"ג שכ' אשתי מ"מ מדלא כ' בביתי וגם לא כ' כל ימי מיגר י"ל אשתי שהית' כבר וכמ"ש לעיל. אך נהי דכן ל' השטר מ"מ כיון שלא הניח מנכסיו כך וכך שתזון ממנו לא קנתה המזונות ואין ממש בצואה זו. אמנם עכ"פ הבן שקיבל יותר מחלקו המגיעו על תנאי שיזון אלמנתו אם לא יקיים התנאי הזה גם הוא לא יקבל יותר משאר אחיו כשיעור הזה וינכה לו מחלק הטופיינא שלו לפי שרצה האב ליתן להאלמנה וזה יתחלק בין היורשי' שוה בשוה ע"כ טוב לפשר באופן שתתרצה האלמנה למחול לו תביעתה ואז יעמוד גם הוא בשלו עכ"ד ע"ש):
(ט) ויש מי שאומר. ע' בספר ישועות יעקב שכ' דהעיקר כדיעה ראשונה דאינה מפסדת מזונות רק לאחר מיתת בעל' ע"ש:
(י) אבל אם שיירה מקצת כו' (בגליון ש"ע ר"ע איגר זצ"ל נ"כ אם כתובתה היה ר' ר"ט ונדונייתה נ"ב סך ר' ר"ט והיא מחלה ר' ר"ט יכולה לומר מחלתי הנדוניא וניזונת בשביל הכתובה כנלע"ד ע' בתשו' הרשב"א הובא בב"י עכ"ל):
(יא) ומיהו אם ירצו כו' בגליון ש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב ואם מקצת מהיורשים רוצים שיסולק לה כתובתה וקצתם אין רוצים ע' בספר כתובות לקמן סי' קי"ג ס"ב סק"ז:
(יב) הקדיש נכסיו. עב"ש שכ' ואם הקדיש בחליו ע' בח"ה סי' ר"ן דאין הקדש עד אחר מיתתו לפ"ז נראה דניזונת מהם כו' ובגליון ש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב הא אינו מבואר דהוא איבעיא דלא איפשטא ומספיקא אמרינן דאם עמד חוזר וא"כ הכא במת דהקדש זכה בודאי והוי ספק אם מחיים או לאח"מ אם בן מספק א"י לטרוף מההקדש ובזה מיושב קושיית הח"מ ס"ק ל"א דשפיר סתם הרמ"א דכל הקדש הוי כמתנת בריא והיינו מספק דשמא לגבי הקדש גמר ומקדיש מחיים עכ"ל:
(יג) ומיהו אם תפסה. עח"מ ס"ק ל"ב עד מ"מ תפיסה מהני. ובגליון ש"ע דהגר"ע זצ"ל נ"ב היינו מר"ה או מסימטא אבל מרשות יורשים הוי ספיקא דרבוותא כדבסמוך סכ"ג ואם היה פקדון ביד אחר י"ל דלכ"ע מהני תפיסתה עכ"ל:
(יד) המטלטלין לאחרים. עבה"ט וגליון ש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב עיין בחו"מ סימן קי"ג ס"א):
(טו) ולכ"ע בעינן תפיסה גמורה כו'. זהו מתשובת הרא"ש סי' שס"ד הובא בב"י שכתבו ז"ל דבר ברור הוא כי הנכסים שהם בבית הבעל אע"פ שכשמת נשארו הנכסים בידם ואוהלים כאשר המה אין זה כלום שכל תופס צריך תפיס' גמורה שיקנה הדבר באחד מדרכי הקנאות כמ"ש בפ' הכותב ד' פ"ד אבל בכאן הבית והתיבות והמטלטלין הכל ברשות היורש ואינה נקראת תופסת בשביל תפיסת המפתחות כו' עכ"ל. ועיין בתשובת רבינו עקיבא חיגר ז"ל סי' קל"ג דהגאון בעל בית מאיר תמה ע"ד הריב"ש והרמ"א הנ"ל דמאיזה טעם לא יהיה זה תפיסה כיון דמונחים בחצירו דהא יש לה זכות דירה מתני ב"ד והוא כשוכר ובודאי לא היה הריב"ש סותם דבריו רק לפסקא דהרמב"ם (שהובא בח"מ סי' ש"ג ועמ"ש בפ"ת שם) דהוי חצירו דהמשכיר ולכן כ' דצריך לדחוק דהריב"ש מיירי בחפצים המונחים בבית באותן חדרים שלא היו משועבדים לדירת האשה כדאיתא בסי' צ"ד. והוא ז"ל השיב לו בזה"ל גם אנכי הייתי מתמיה על סתימת הריב"ש והרמ"א דלא מקרי תפיסה אולם נ"ל אף אם בעלמא הוי חצירו דהשוכר מ"מ י"ל דדירת אלמנה גרע לא מבעיא לשיטת ר"ת בתוספת ב"ב דף נ"א ע"ב ד"ה במתנה דדוקא שוכר דיכול להוריש זכותו ליורשיו הוי חצירו אבל היכא דאינו מוריש לא אלא אף לאינך פוסקים דדוקא בנ"מ שלה כו' אבל הכא בדירת אלמנה דאין לה שום זכות ליתן זכותה לאחר לא להשכיר ולא להוריש רק שיש לה זכות בעצמה מתנאי ב"ד י"ל דלא מקרי חצירה וגם כיון דלא הקנו לה ענין זכות בדירה זו רק שמועל בתנאי כ"ד להניחה לדור בתוכה אבל לא לענין דבר אחר שיהיה לה פירות החצר לזכות בנפילת מציאה לתוכה עש"ך חוה"מ סימן קל"ח סק"ב עכ"ל ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |