טור/אבן העזר/צג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מת הבעל בחיי אשתו או שגירשה גובה כתובתה אבל לא קודם אע"פ שהכתובה היא כמו שטר חוב אינה נגבית בכל עת אלא לכשתתאלמן או תתגרש ואם תתגרש אין לה עסק עמו אלא נוטלת כתובתה והולכת בד"א שנתן לה כתובה בלא איחור אבל אם מעכב מליתנה לה חייב במזונותיה עד שיפרע לה עד פרוטה אחרונה וכן אם זרק לה גט ברשות הרבים ספק קרוב לו ספק קרוב לה חייב במזונותיה ודוקא בחייו אבל אם מת אין היורשים חייבים לזונה נתאלמנה חייבים היורשים לזונה כתנאי כתובה את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותך בביתי אפי' אם לא נכתב בכתובתה ואפי' אם צוה בשעת מיתה אל תיזון אלמנתי מנכסי אין שומעין לו אבל אם התנה בשעת נישואין שלא תיזון אלמנתו מנכסיו הוי תנאי שבממון וקיים פליגי אנשי יהודה וגליל אנשי גליל אומרים שכך הוא התנאי שהדבר תלוי בה להיות ניזונית כל זמן שלא תרצה לגבות כתובתה ואנשי יהודה אומרים שהדבר תלוי ביד היתומים בכל פעם שירצו ליתן לה אין לה מזונות ופלוגתייהו בסתם שלא פירש אבל אם פירש הכל לפי תנאו וכן פסק רב הלכתא כאנשי יהודה ושמואל פסק כאנשי גליל וכתבו רבי' חננאל ורב אלפס דבמקום שיש מנהג ידוע היאך נהוג יעשו כמנהגא ואם אין מנהג ידוע יעשו כשמואל ותיזון עד שתגבה כתובתה ואין חילוק בין אם הנכסים מרובים למועטים אע"ג דגבי בת הניזונת יש חילוק בין מרובים למועטים כדלקמן הכא אין חילוק אלא בכל ענין אם יש אלמנה ובן או אלמנה ובת תיזון היא עם הבן או עם הבת עד שיאכלו הנכסים ואפי' אם תינשא הבת ומכנסת הנכסים לבעל היא תיזון מהן אפי' אחר מיתת הבת אבל אם יש אלמנה ובן ובת והנכסים מועטים שאין בהן כדי שיזונו הבת והבן עד שתיבגר הבת אז ידחו הבן והבת ותיזון האלמנה לבדה עד שתגבה כתובתה אלמנה שתבעה כתובתה בבית דין אין לה עוד מזונות אפי' לא פרעוה אבל תבעה שלא בב"ד לא הפסידה מזונותיה ואפי' בב"ד לא הפסידה אא"כ תבעה מעצמה אבל אם תבעה מדוחק שלא נתנו לה מזונות או שרימוה ואמרו לה פלוני חפץ לישא אותך ומחמת זה תבעה כתובתה או כיוצא בזה לא הפסידה מזונות תבעוה לינשא אפילו מתפייסת לא הפסידה מזונותיה וכן אם כחלה או פרכסה או זינתה לא הפסידה מזונותיה נתארסה הפסידה מזונותיה מכרה או משכנה כתובתה או שעשתה כתובתה אפותיקי לבעל חוב בין בב"ד בין שלא בב"ד בין בחיי בעלה או אחרי מות בעלה הפסידה מזונותיה מחלה כתובתה לבעלה הפסידה מזונותיה ודוקא אחרי מותו הפסידה מזונותיה במחילתה אבל בחייו ניזונת אע"פ שמחלה ודוקא שמכרה או שמשכנה או שמחלה כל הכתובה אבל שיירה מקצתה ניזונת אפי' לא שיירה אלא תוספת ומכרה או מחלה כל העיקר ניזונת בשביל התוספת וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל ומיהו אם ירצו היורשים יפרעו לה המותר של הכתובה ומסלקין אותה אפילו לאנשי גליל דאל"כ כל אשה תגבה כתובתה עד תשלום דינר ותתפרנס כל ימיה בשביל הדינר החסר ואם תבעה כתובתה בסתם לא אמרינן אין דעתה אלא העיקר אלא מסתמא הכל תבעה ואין לה מזונות כתב רב אלפס כשאין בנכסים שתתפרנס מן הריוח כגון בשכירות בתים ומפירות קרקעות אלא שצריכה למכור מהנכסים כדי לפרנסה אז אינה ניזונת אלא כדי כתובתה אלא אם יש בפירות ובשכירות הבתים כדי שתיזון ניזונת לעולם ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל אלא לעולם ניזונת והולכת עד שישארו בנכסים כדי כתובתה ונוטלתן בכתובתה וכ"כ הרמב"ם אלמנה שהיא ענייה ופרוצה שאינה בושה לשאול מזונותיה ושתקה ב' שנים ולא תבעה מזונותיה ודאי מחלה מזונותיה בד"א במזונות שעברו אבל להבא לא ואפילו שעברו אם יש לה משכון מהיורשים או שלותה ממקום אחר לא הויא שתיקתה מחילה ואם היא עשירה אפי' פרוצה או ענייה צנועה לא הויא שתיקתה מחילה עד סוף ג' שנים שלימות והרמ"ה כתב דבענייה לחוד הויא מחילה בב' שנים וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא הראשונה ואם היורשים אומרין נתננו לה מזונות והיא אומרת לא נטלתי לא מיבעיא להבא שאין היורשים נאמנים אלא אפילו לשעבר אם לא שתקה ג' שנים אינם נאמנים וכתב הרמב"ם והיא נשבעת שבועת היסת ונוטלת בד"א כל זמן שלא ניסת אז אינם נאמנים אפילו פרעו לה כתובתה בב"ד אבל אם נישאת אז היורשים נאמנים גם בזה כתב הרמב"ם ונשבעין שבועת היסת ונפטרין מי שיחד לאלמנותו קרקע שתיזון ממנו אם אמר יהיה מקום זה למזונותי' ריב' לה מזונות ואם היה שכרה פחות ממזונותי' הראויין לה נוטלת מזונותי' משאר נכסיו ואם יש בו יותר מהראוי לה נוטלת הכל ואם אמר יהא מקום פלוני במזונותיה ושתקה אין לה אלא אותו המקום לבד שהרי קצץ לה מזונות האשה שאומרת מת בעלי נאמנת וניזונת והולכת לעולם כדין כל אלמנה אבל אם באה ואומרת גירשני אינה ניזונת אלא עד כדי כתובתה שאינה נאמנת לומר גירשני כדי ליטול כתובה ואינה ניזונת משלו כיון שאומרת שגירשה אבל עד כדי כתובתה ניזונת ממ"נ אם לא גירשה חייב במזונותיה ואם גירשה תחשב לה בפירעון כתובתה כתב הרמב"ם אלמנה שאין שטר כתובתה בידה אין פוסקין לה מזונות דשמא מחלה כתובתה או מכרה או משכנה ואפילו לא טען היורש אנו טוענין לו שתביא כתובתה או שתשבע שלא מחלה או משכנה ואף כשיש בידה כתובה כתב שצריכה שבועה שלא תפסה משל בעלה כלום ול"נ לא"א הרא"ש ז"ל אלא ניזונת מתנאי ב"ד אפי' בלא כתובה ואפי' בלא שבועה מדינא דגמרא אין אלמנה ניזונת אלא מקרקעי בני חורין לא מיבעיא אם מכר או נתן הבעל בחייו שאין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים אלא אפי' מכרו או שמשכנו או נתנו היורשים לאחר מיתת אביהם אין מוציאין למזון האשה והבנות ודוקא שנתן האב מתנת בריא אבל אם נתן מתנת שכיב מרע ניזונת ממנו ולא ממטלטלי אפי' בני חרי ומיהו אם תפשה מטלטלין אפי' אחר מיתה לא מפקינן מינה אבל לפי תקנת הגאונים שכתובה נגבת ממטלטלים היא הדין נמי מזונות ואפי' לא תפשה ניזונת ממטלטלין כתב הרמב"ם לפיכך אם הניח נשים רבות אפי' נשאן זו אחר זו כולן ניזונות בשוה שאין דין קדימה במטלטלים והראב"ד כתב דאפי' אם ניזונות ממקרקעי אין בהן דין קדימה לפי שאין חיוב המזונות אלא לאחר מותו וכבר הגיע שעת החיוב לכולן בבת אחת והוה ליה כלוה וחזר ולוה ואחר כך קנה שכולן שוין בו והכי איתא בירושלמי כתב הרמב"ם אם הניח בעלה מטלטלים ולא תפשה אותן היורשים נוטלין אותם והם מעלים לה מזונות ואינה יכולה לעכב ולומר יהיו המטלטלין מונחים בבית דין שאזון מהן שמא יאבדו ולא יהיה לי מזונות ואפילו התנתה עליו בפירוש שתיזון מן המטלטלין אינה מעכבת אבל אם הניח קרקע יכולה לעכב עליהם שלא ימכרוה ואם מכרו אינה מוציאה מיד הלקוחות שאין האשה והבנות ניזונות אלא מנכסים בני חורין ע"כ ולענין דמי הקרקע שמכרו שבידה לרב האי שכתב קדמו הבנים ומכרו בנכסים מועטים שהבנות ניזונות מדמים שבידם הכא נמי ניזונת מהדמים ולדעת אדוני אבי הרא"ש ז"ל אינה ניזונת מהם תפשה הרבה מטלטלים בשביל מזונותיה אין מוציאין מידה וקאמר בירושלמי מהו למימר לה הוי מה שבידך תלמידי ר' יונה אמרי אמרינן לה הוי מה שבידך א"ל רבי יוסי בר בון כיון שיש לה לישבע לבסוף אפי' הוי מה שבידך לא אמרינן לה וכתב ריב"א דוקא שהדבר ידוע שתפסה פחות מכדי כתובתה אבל אם היורשים אומרים שתפשה יותר מכדי כתובתה צריכה לישבע מה שתפשה ואפילו תפשה פחות מכדי כתובתה אם באת אח"כ ואמר אכלתי הכל צריכ' לישבע ורבינו שמשון כתב אפי' תפסה יותר מכדי כתובתה אין צריכה לישבע וכן יראה מדברי הרמב"ם שכתב אלמנה שתפשה מטלטלי כדי שתזון בהן בין שתפשה מחיים ובין שתפשה אחר מיתה אפילו שתפשה ככר זהב אין מוציאין מידה אלא שכותבים לה ב"ד שתפשה ופוסקין לה מזונות ומחשבינן עמה והיא ניזונת ממה שבידה עד שלא יהיו לה מזונות יותר או עד שתמות ויקחו היורשים השאר ע"כ וכן כתב רבינו מאיר מרוטנבורק אפי' תפשה הרבה יותר מכתובתה אין מוציאין מידה ואין משביעין אותה אבל אם אחר כך שואלת מזונות יותר אפי' אם לא תפשה יותר מכתובתה אלא שתפשה יותר ממה שראוי להגבות בב"ד בפעם אחת דהיינו מזון ל' יום לא יהבינן לה עד שתשבע שמשביעין אותה שלא נשאר בידה ממה שתפשה ולא נתנה ולא בזבזה ממנו כלום וא"א הרא"ש ז"ל כתב מתוך דברי הרמב"ם יראה שפוסק כתלמידי רבינו יונה שאומר לה הוי מה שבידך וכן מסתבר ע"כ אבל לעולם אין משביעין אותה עתה עד שתתבע יותר אלמנה שבאת למכור מנכסי בעלה למזונות אינה צריכה שבועה ולא הכרזה ולא לבא לפני ב"ד מומחין אכל צריכה לפחות ג' אנשים בקיאים בשומא לפיכך אם לקחה הקרקע לעצמה בסכום ידוע אינו כלום ואם נתייקר אח"כ צריכה להחזירו ליורשים או אפי' לא נתייקר אם ירצו יבטלו המקח ואם טעתה אפילו כל שהוא שמכרה שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל והאחריות הוא על היתומים אפ"ה כשבאה לגבות כתובתה אינה יכולה לטרוף מהלקוחות שמכרה להם לצורך מזונותיה וכתב הרמב"ם וכן אם מכרה בינה לבין עצמה שוה בשוה מכרה קיים וכשיבאו היורשים להשביעה נשבעת אבל ר"ח כתב אם מכרה שלא בב"ד אפי' הדיוטות מכרה בטל ומוכרת כדי מזונות הצריכות לה לו' חדשים והמעות ישארו ביד הלוקח שלא יתנם לה הכל מיד שמא תינשא או תתבע כתובתה שאין לה עוד מזונות אלא נותן לה מזונות של ל' יום וכן לעולם וכתב בעל העיטור ומסתבר דוקא קרקע שאינו ראוי לימכר דבר מועט אבל מטלטלין בזמן הזה אין למכור אלא חפץ אחד לריש מתיבתא כי אמרינן מוכרת לששה חדשים שלא בב"ד הדיוטו' לאלתר דשכיח שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד אבל מכאן ואילך מוכרת בב"ד אפי' לכמה שנים עד שתטול כתובתה וה"מ סתמא אבל היכא דיהיב ברשותה לזבוני ואיתזוני מוכרת אפילו שלא בב"ד הדיוטות ולא בריר לן ומסתבר לעולם אינה מוכרת אלא לששה חדשים וכל זה אינו אלא כשהיא מוכרת אז לא הרשוה למכור אלא כדי מזונות ששה חדשים אבל מכרו ב"ד אין קצבה לדבר אלא לפי ראות עיניהם מה שהוא תועלת היתומים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |