פתחי תשובה/אבן העזר/סד
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ולא ישא ויתן. עיין בתשו' פרח מטה אהרן ח"ב ס"ס ס"ה אודות שני אחים שותפים בחנות א' והקטן נשא בתולה. וכתב דודאי ע"פ הדין מותר הגדול לפתוח החנות בתוך ז' ימי המשתה של אחיו הקטן ולישא וליתן ולא דמי לאבל (ביו"ד סי' ש"פ סכ"א) דכאן לא אסרי רק להחתן עצמו ולא לאחרים שלא יעשו מלאכתו או שלא יתעסקו בממונו אך אם יש מנהג בעיר לא ישנו ממנהגם ע"ש: (וכ"כ בס' כרם שלמה בשם מהריט"ץ סי' קע"ח שכ' דמה שאסרו מלאכה לחתן היא תקנה לשמחתו וא"כ ע"י שותפו אפשר שמותר לי בלי ספק לפתוח החנות וליקח חלקו מאותן הימים ע"ש. וכ' עוד בשם מהריב"ל ח"ג דחתן אסור להסתפר בז' ימי המשתה ע"ש):
(ב) ושמח עמה. עיין בתשו' הרדב"ז ח"א סי' רל"א שנשאל חתן בתוך שנתו אם מותר לצאת בסחורה למדינה אחרת. וכ' דמל' הגמ' פ' משוח מלחמה משמע דלאו דלא יצא בצבא ועשה דנקי יהיה לביתו לא איירי אלא שלא יצא למלחמה ולא יספיק צורכי המלחמה אבל שלא ילך בסחורה לתועלתו ולהנאתו אין זה בכלל וכ"מ מל' הסמ"ג והרמב"ם פ"ז מה' מלכים. ובל' מנין המצות להרמב"ם נפל טעות מן המעתיקים ע"ש ועיין בס' בינת אדם שער ב"ה סי' ל"ז שכתב עליו דלא ראה שכן מפורש בליקוטי הפרדס ובס' החינוך דה"ה לצאת לסחורה אסור אך נראה דמהני מחילתה בזה ע"ש ]עיין בתשו' חתם סופר אה"ע ח"ב סי' קנ"ה[:
(ג) בעשיית מלאכה. עבה"ט וע' בח"מ שכ' דמ"ש בסעיף ב' דמועיל מחילה היינו לענין לאכול ולשתות ולשמוח עמה אבל לא לענין מלאכה דהוא אסור מצד עצמו שדומה למלך ועיין בס' המקנה בק"א שכ' דמונח מן הסוגיא דלא מקרי חתן לענין זה שיהא אסור במלאכה מצד עצמו אלא כשנושא בתולה ולפ"ז ממילא א"ש דברי הרמ"א דהא דכתב כאן מיירי בבתולה שאסור במלאכה מצד עצמו וצא מהני מחילה אבל בסעיף ב' נושא בעולה שפיר כתב דמהני מחילה משום דלא מקרי חתן לענין זה לאסור במלאכה מצד עצמו וכתב עוד ומיהו באלמון שנשא בתולה יש להסתפק אם האיסור מצד עצמו ובש"ס משמע דאסור מצד עצמו ע"ש:
(ד) וכן פשוט המנהג לישא בע"ש. אבל בא' בשבת אין מנהג וכן מצאתי בשו"ת רמ"א סי' קכ"ד שכ' דאין מדרך לעשות הנשואין ביום א' כחוקות הכותים כו' ע"ש:
(ה) ונהגו שלא לישא כתב בס' המקנה יש לקדק מ"ש הרמ"א בא"ח סימן תקנ"א ס"ב ונוהגים להחמיר שאין נושאים מי"ז בתמוז כו' תיפוק ליה שהוא לאחר חצי חודש ויש ליישב עפמ"ש המג"א סי' ת"צ סק"ט בשם הרמ"א בתשובה וז"ל לכן דקדקתי וכתבתי והעם נהגו ולא כתבתי סתם וכן נוהגין ע"ש:
(ו) אלא בתחיל' החודש. עיין בס' פני יהושע בק"א למס' כתובות סי' א' שתמה על הטור וכל הפוסקים שכתבו בפשיטות דהאידנא אשה נשאת בכל יום בין בתול' ובין אלמנה היכא דליכא משום שקדו והלא היה להם לפרש דלכתחלה מיהא יש לחוש לטעמא דברכה (דהיינו שתינשא בה' ותבעל כו') משום עצה טובה כדמשמע מלשון רש"י ותוספת והר"ן והמרדכי ז"ל וביותר יש לתמוה על הגהת רמ"א ז"ל שהביא שנהגו שלא לישא אלא בתחילת החודש כו' ומי עדיף האי סימנא דלא נזכר בגמרא כלל מטעמא דברכה שהיא ברייתא דבר קפרא ואין לבטלה בידים. והאריך בזה ליישב קצת וסיים מ"מ כל הרוצה נקיים דברי חכמים יש לו לחוש לכתחילה לטעמא דברכה וינוחו לו ברכות על ראשו ע"ש:
(ז) וקרובי הכלה רוצים. כתב בס' המקנה לכאורה משמע דאם אין קרובי הכלה מקפידים מהני מחילה כמש"ל ס"ב ואף שכתבנו לעיל ס"א דלא מהני מחילה משום שמחת עצמו צ"ל דהכא מיירי לעשות סעודה לאחרים לפי כבודו וכבודה ואין זה ענין למחילת שמחתם עכ"ד:
(ח) ואלמנה. עיין בס' שעה"מ פ"י מה"א בקונ' חופת חתנים סעיף ג' שכ' דהיינו דוקא מן הנישואין אבל אלמנה וגרושה מן האירוסין ודאי דיש לה חופה כבתולה ובהכי מסולק קושיית תשובת משאת בנימין סי' צ' ע"ש עוד. ועיין בהגהת טעם המלך שם ס"א בענין בעולה בלא נשואין איך דינה לענין זה אי כבתולה או כאלמנה ע"ש:
(ט) יחוד של ביאה. עבה"ט מ"ש וב"ש כ' דצריך להיות ביאה ממש כו' ולעיל סי' נ"ה סק"ו הביא הבה"ט משם הב"ש דאלמנה לא מהני מה שהביאה לביתו ובעינן עכ"פ יחוד דחזיא לביאה כו' משמע דא"צ ביאה ממש א"כ הדברים סותרים זא"ז. אך המעיין בב"ש כאן יראה דזה שכ' הבה"ט משמו דצריך ביאה ממש אין זה דעת הב"ש כלל רק שכ"כ בשם המרדכי ומהרי"ל וגם כ' דמוכרח לפרש כן בדעת המחבר מאחר דפסק בסי' ס"א דחופה של בתולה היינו יחוד הראוי לביאה א"כ כאן באלמנה בעינן ביאה ממש. אבל לדינא משמע דעת הב"ש כדברי המ"ב שהביא שם דמהני יחיד באלמנה והיינו ע"פ פסק הרמ"א בסי' ס"א דחופת נדה הוי חופה כו' ע"ש. ועי' בט"ז ביו"ד סי' קנ"ז סק"ו שדעתו להחמיר כדברי המרדכי ומהרי"ל דבעי ביאה ממש וכתב דאף שבס' מ"ב סי' צ' כ' דיחוד ג"כ קונה במקום הראוי לביאה מ"מ יש להחמיר כיון דגדולים אוסרים ע"ש (אלא דכאן באה"ע כ' הט"ז גופיה דכל זה בדורות הראשונים שלא היו עושין חופה על כלונסאות אלא שהי' בית מיוחד לנישואין ולשם הולכין החתן והכלה ואין שייך מסירת רשות דהא לא הלך עמה אלא כל א' בא בפ"ע אבל לדידן כו' והובא דבריו כב"ש סי' נ"ז ובסי' זה וחלק עליו וכתבתי מזה לעיל סי' נ"ה סק"ב ע"ש וע' בס"ק שאח"ז) אך דעת הב"ש כאן ולעיל סי' נ"ה סק"ד אין נראה כן וכ"נ דעת המג"א בא"ח סי' של"ט ס"ק י"א ע"ש וכ"כ בסידור הגאון מליסא ז"ל בדיני חופה בע"ש והעתקתי לשונו לעיל סי' נ"ה ע"ש ומ"ש הבה"ט ויחוד שאמרנו היינו אחר הקידושין כו' הוא מדברי הב"ש בשם מ"ב ועמ"ש בזה לעיל סי' ס"א סק"א ועי' בח"מ לעיל סי' נ"ה סק"ט: ומ"ש הב"ש כאן לתמוה על מהרי"ל שכ' דאף העראה לא קני באלמנה וכן תמה עליו בתשוב' מ"ב ע' בזה בס' בני אהובה פ"י מה"א שכ' ליישב דברי מהרי"ל בטו"ט ע"פ דברי הרי"ף פ' הבע"י ע"ש ועי' בתשו' ח"צ סי' ב' בשם הגאון מהרא"ב ז"ל מ"ש בפירוש דברי הירוש' בזה ע"ש ועי' ביאור רבינו הגר"א ז"ל:
(י) לפיכך צריך להתייחד עט"ז וב"ש ועי' בס' המקנה בק"א שצידד להתיר כדעת הגאון מהר"א אשכנזי וסיים ומ"מ אין לסמוך ע"ז לכתחילה וראוי לייחד קודם שבת אפי' בבתולה כמ"ש המ"ב אבל בדיעבד אין לאסור כבעילה מטעמים הנ"ל: ועוד נראה שיכול להתנו' קודם הביאה שלא יזנה עי"ז בשום זכיה עד שיתייחד עמה אחר שבת וכיון ששניהם אינם רוצים שיזכה בביאה זו כגון זו שומעין להם כמ"ש כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים שומעין לו עכ"ד. ועי' בס' ישועות יעקב סק"ג שהוא ז"ל מסתפק בזה בהתנו מתחילה שלא יהא לו זכות אי מהני ודעתו נוטה דלא מהני ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |