פרקי דרבי אליעזר/יז
|
< הקודם · הבא > |
גמילות חסדים לאבילים מנין אנו למדים מהקב"ה שהוא בעצמו גמל חסד למשה עבדו וקברו בידו ואלמלא הדבר כתוב אי אפשר לאומרו שנאמר (דברים לד ו) ויקבור אותו בגיא רבן גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא אומר לא למשה לבדו גמל הקב"ה חסד אלא אף לאהרן כשעלו להר ההר היו מנדיינין כל שבטי ישראל ואמרו משה ואליעזר הניחו את אהרן בהר ההר וירדו להם ולא האמינו שגוע ולגמול לו חסד מה עשה הקב"ה נטל ארונו של אהרן והעביר אותו מעל המחנה וראו כל ישראל ארונו של אהרן פורח וטס באויר האמינו כי גוע אהרן ונטלו לו חסד שנאמר (במדבר כ כט) ויראו כל העדה כי גוע אהרן וגו'. למשה לא גמלו חסד אל האנשים לבד שנאמר (דברים לד ח) ויבכו בני ישראל את משה, ולאהרן גמלו האנשים ונשים חסד שנאמר (במדבר כ כט) ויבכו את אהרן שלשים יום וגו' למה שהיה אוהב שלום ורודף שלום ועובר במחנה ישראל בכל יום ונותן שלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו ולפיכך גמלו לו חסד שכל ישראל ופסוק זה לא הוא מקומו אלא במוסרה שם מת אהרן ויקבר שם והעלה עליו הכתוב כאלו מת שם ונקבר שם. רי"א ז' ימי האבל מנין אנו למדין מיעקב אבינו שעשה לו יוסף ז' ימי האבל שנאמר (בראשית נ י) ויעש לאביו אבל שבעת ימים ועלו כל גדולי המלכיות עמו שנאמר (שם פסוק ט) ויעלו עמו גם רכב גם פרשים אמר להם הקב"ה אתם גמלתם חסד עם יעקב עבדי אף אני אתן לכם ולבניכם שכר טוב בעולם הזה כשמתו המצריים בים לא טבעו בים וזכו להקבר שנאמר (שמות טו יב) נטית ימינך וגו'. גמ"ח לאבלים מנין אנו למדין מאיזבל שהיה ביתה סמוך לשוק וכל חתן שהיה עובר היתה יוצאת מביתה ומלצלת בכפיה ומקלסת בפיה ומהלכת עשר צעדות. וכל מת שהיה עובר בשוק היתה יוצאת מביתה וממחה בכפיה ומקוננת בפיה ומהלכת אחריו ונבא עליה אליהו ז"ל ואמר (מלכים ב' ט לו) בחלק יזרעאל יאכלו הכלבים את בשר איזבל. והאברים שהיו גומלין חסד לא שלטו עליהם הכלבים שנאמר (שם פסוק לה) וילכו (לקברם) [לקברה] ולא מצאו בה כי אם הגלגולת והרגלים וכפות הידים. גמ"ח לאבלים מנין אנו למדין מאנשי יבש גלעד כשנהרג שאול ובניו אמרו אנשי יבש גלעד האיש שהצילנו מחרפת בני עמון אין אנו חייבין לגמול לו חסד. ועמדו כל הגבורים שלהם והלכו להם כל הלילה לחומת בית שן שנאמר (דברי הימים א' י יב) ויקומו כל איש חיל וישאו את גופת שאול. לאבלים מנחמים בלחם וביין שנאמר (משלי לא ו) ויין למרי נפש. אנשי יבש גלעד היו גומלים חסד עם שאול ועם בניו בצום ובכי ומספד שנאמר (שמואל א' לא יג) ויצמו שבעת ימים. אמר להם הקב"ה אני אתן שכרכם לעתיד לבא כשאני עתיד לקבץ את ישראל מארבע פינות העולם. ראשון הוא מקבץ חצי שבט מנשה שנאמר (תהלים קח ט) לי גלעד (ו)לי מנשה ואח"כ מקבץ אפרים שנאמר (שם) אפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי. לי גלעד זה אחאב שמת ברמת גלעד. ולי מנשה כמשמעו. אפרים מעוז ראשי זה ירבעם בן נבט. יהודה מחוקקי זה אחיתופל. מואב סיר רחצי זה גחזי. אשליך נעלי זה דואג. עלי פלשת התרועעי אמר להם הקב"ה עלי לפלש עליהם זכות ולעשותם רעים אלו ואלו. ר' פנחס אומר לאחר שנה שנהרג שאול ובניו בא רעב שלש שנים בימי דוד שנה אחר שנה שנאמר (שמואל ב' כא א) ויהי רעב בימי דוד ג' שנים בשנה ראשונה עלו כל ישראל לרגל אמר להם דוד צאו וראו שמא יש בכם בני אדם עובדי כוכבים ומזלות שבעון עבודת כוכבים ומזלות הגשמים נעצרים שנאמר (דברים יא טז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם יצאו ובדקו ולא מצאו בשנה שנייה עלו ישראל לרגל אמר להם דוד צאו וראו שמא יש בכם מגלה עריות שבעון גלוי עריות הגשמים נעצרים שנאמר (ירמיה ג ב) ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך מה כתיב שם וימנעו רביבים ומלקוש לא היה בדקו ולא מצאו בשנה השלישית עלו ישראל לרגל א"ל דוד צאו וראו אם יש בכם שופכי דמים שבעון שפיכות דמים הגשמים נעצרין שנאמר (במדבר לה לג) ולא תחניפו את הארץ בדקו ולא מצאו אמר להם דוד מכאן ואילך אין הדבר תלוי אלא בי, מיד עמד דוד לפני הקב"ה והתפלל ואמר לו על שאול אמר דוד רבש"ע איני שאול שבימי לא נעשתה עכומ"ז בישראל ואיני שאול שנמשח בשמח המשחה ואיני שאול שחלק עם שמואל הנביא אמר לו אתם בארץ והוא בחוצה לארץ מיד עמד דוד ולקח את כל חכמי ישראל וגדוליהם ועברו את הירדן ובאו ליבש גלעד ומצאו את עצמות שאול ויהונתן בנו שלא שלטה בהם רמה ועליו נאמר (תהלים לד כא) שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה ולקח את עצמותם ונתנם בארון ועברו את הירדן שנאמר (שמואל ב' כא יד) ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו ויעשו כל אשר צוה המלך מה צוה המלך להיות מעבירין ארונו של שאול בכל גבול ישראל בכל שבט ושבט והיו הגבול שנכנס בו ארונו של שאול היו יוצאין הם ובניהם ובנותיהם וגומלים חסד כדי שיצאו ידי חובתן בגמילות חסדים עד שבא לגבול ישראל ולארץ בנימין שנאמר ויקברו אותו בגבול נחלתו[1] כיון שראה הקב"ה שגמלו לו חסד כל ישראל מיד נתמלא רחמים ונתן מטר על הארץ שנאמר (שמואל ב' כא יד) ויעתר אלקים לארץ אחרי כן. ר' נתנאל אומר שלש מאות שנה עד שלא נולד יאשיהו נקרא שמו שנאמר (מלכים א' יג ב) הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ובן שמונה שנים מלך[2] וכי נער בן שמנה שנים מה הוא דעתו אלא מאס עכומ"ז ושבר את המצבות וכרת את האשרים וגדע את הפסילים והיתה זכותו מבהקת לפני הקב"ה וכסא הכבוד ובשביל הרעה שהיו עושין בסתר נאסף הצדיק ונאספו כל אנשי יהודה וירושלים וירמיה הנביא לגמול חסד עם יאשיהו שנאמר (ד"ה ב' לה כה) ויקונן ירמיה[ו] על יאשיהו וגו'. ר' מאיר אומר השרים אלו הלוים העומדים על דוכנם בשיר והשרות אלו נשותיהם ר' שמעון אומר לא על הלוים ונשיהם אמרו אלא על כל הנשים החכמות שנאמר (ירמיה ט טז) כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבאנה וכן קבלו עליהם כל ישראל להיות גומלין חסד עם כל חכמי ישראל גדוליהן (ד"ה ב' לה כה) ויתנום לחוק על ישראל ראה שלמה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני המקום וכשבנה בית המקדש בנה שני שערים אחת לחתנים ואחת לאבלים ולמנודים והיו ישראל הולכין בשבתות[3] ויושבין בין שני שערים הללו והנכנס בשער חתנים היו יודעין שהוא חתן והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות והנכנס בשער אבלים והיה שפמו מכוסה אז היו יודעין שהוא אבל והיו אומרים לו השוכן בבית זה ינחמך והנכנס בשער האבלים ולא היה שפמו מכוסה אז היו יודעים שהוא מנודה והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ינחמך ויתן בלבבך שתשמע לחבריך ויקרבוך[4] כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים. משחרב בית המקדש התקינו שיהא חתנים ואבלים הולכים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ואנשי מקום רואין את החתן ושמחים עמו, ורואים את האבל ויושבים עמו על הארץ כדי שישבו ויצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים ועליהם הוא אומר ברוך אתה ה' גומל שכר טוב לגומלי חסדים:
- ↑ פסוק זה נמצא ביהושע (כד ל) ועוסק בקבורת יהושע.
- ↑ במלכים (ב' כב א) כתיב 'בן שמנה שנה יאשיהו במלכו'.
- ↑ עי' שו"ת הרשב"א (ח"א סימן תק"ע וח"ז סימן קלג) שכתב וז"ל וכן נראה מפרקי רבי אליעזר דשלמה תיקן ב' שערים כו' ומני ימי שבתות וימים טובים כאחד, עכ"ל. ואולי כך היתה גירסתו: בשבתות ובימים טובים. וכן הגירסא במנורת המאור (פרק ז): והיו כל ישראל הולכים בשבתות ובימים טובים ויושבין כו'.
- ↑ בשו"ת הרשב"א (שם) הוכיח מכאן שמנודה נוהג אבילות בשבת, ועי"ש שדחה שלא נהגו בנעילת הסנדל. וכן כתב הרמב"ן (תורת האדם להרמב"ן סוף שער איחוי הקרע)[השלם מקור] ועי' ביאור הרד"ל. ולענין יום טוב עי"ש בשו"ת הרשב"א ועיין הערה קודמת בגירסת הרשב"א.