פרקי דרבי אליעזר/יח
|
< הקודם · הבא > |
בית שמאי אומרים השמים נבראו תחלה ואח"כ הארץ שנאמר (בראשית א א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ובית הלל אומרים הארץ נבראת תחלה שנאמר (תהלים קב כו) לפנים הארץ יסדת ומעשה ידך שמים. בית שמאי אומר שמים נבראת תחלה שנאמר (ישעיה מח יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. נכנס תחרות ביניהם על הדבר הזה עד ששרתה שכינה ביניהם והסכימו אלו עם אלו ששניהם נבראו בשעה אחת וברגע אחד מה עשה הקב"ה פשט יד ימינו ונטה שמים ופשט יד שמאלו ויסד ארץ שנאמר (שם) אף ידי יסדה ארץ וימני טפחה שמים ועמדו יחדיו ארץ ושמים שנאמר (בראשית ב א) ויכולו השמים והארץ וכל צבאם. וכי כלו שמים וארץ מלהיות ומלעמוד עוד והלא כבר נאמר עליהם (ירמיה כג כד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. אלא שכלו ממלאכה מפועל ומצווי לכך נאמר ויכלו השמים והארץ. אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון כל העולמים השמים והארץ כלים ממלאכה מפועל ומצווי מששת ימי בראשית רחמיך וחסדיך אל תכלא שאם תכלא רחמך וחסדיך אין אנו יכולין לעמוד שעל רחמיך וחסדיך העולם עומד שנאמר (ישעיה נד י) כי ההרים ימושו וגו'. ויכל אלהים ביום השביעי וגו' (בראשית ב ב) שבע חנוכות ברא הקב"ה שש מהן חינך ואחד שמורה לדורות. ברא יום ראשון וחנכו וגמר כל מלאכתו שנאמר (שם א ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכך כל ימי המעשה. ברא יום שביעי לא נאמר בו מלאכה ולא נאמר בו ויהי ערב ויהי בקר שהוא שמור לדורות שנאמר (זכריה יד ז) והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה. למה הדבר דומה לאחד שהיה לו כלי חמדה ולא רצה להנחילה אלא לבנו העובד אותו כך הקב"ה יום שבת מנוחה וקדושה שהיה לפניו לא רצה להנחילה אלא לישראל. תדע לך שהוא כן כשיצאו ממצרים עד שלא נתן להם את התורה הנחיל את השבת לישראל ושתי שבתות שבתו ישראל עד שלא נתן להם את התורה שנאמר (נחמיה ט יד) מצות וחקים נתת להם ביד משה עבדך הקב"ה שמר וקדש את השבת וישראל אינן חייבין אלא לשמור ולקדש את השבת. תדע שהוא כן בא וראה כשהיה נותן להם את המן ארבעים שנה היה נותן להם בששת ימי המעשה ובשבת לא היה נותן. שמא תאמר לא היה בו כח ליתן בכל יום ויום אלא ששבת לפיכך היה נותן להם לחם יומים בששי שנאמר (שמות טז כט) ראו כי ה' נתן לכם את השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים. כיון שראו ישראל ששבת לפניו שבתו גם הם שנאמר (שם פסוק ל) וישבתו העם ביום השביעי ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו (בראשית ב ג) הקב"ה ברך וקדש את יום השבת וישראל אינן חייבין אלא לשמור ולקדש את יום השבת. מכאן אמרו כל המברך על היין בלילי שבתות מאריכין לו ימיו ושנותיו בעולם הזה ויוסיפו לו שנות חיים לעולם הבא. ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם (שמות לא יד) מה היא שימור של שבת מלהבעיר בה אש ומלעשות בו מלאכה ומלצאת ומלבא חוץ לתחום אפי' רגל אחד ומלהביא דבר בידו ולהעבירו ארבע אמות ברשות הרבים ולהוציא מרשות לרשות וזו היא שמירתה של שבת ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם (שם פסוק יז) אמר הקב"ה השבת הזה נתתי לישראל ביני לבינם בששת ימי המעשה פעלתי את העולם בשבת נחתי לפיכך נתתי להם ששת ימי מלאכה ויום השביעי ברכה וקדושה ומנוחה לי ולהם לכך נאמר ביני ובין ישראל. שבעה רקיעים ברא הקב"ה ומכלם לא בחר למכון שבתו אלא ערבות שנאמר (תהלים סח ה) סלו לרוכב בערבות ביה שמו. שבעה ארצות ברא הקב"ה ומכלם לא בחר אלא ארץ ישראל שנאמר (דברים יא יב) תמיד עיני ה' אלהיך בה. שבעה הרים ברא הקב"ה ומכלם לא בחר אלא בהר סיני שנאמר (תהלים סח יז) ההר חמד אלהים לשבתו. שבעה ימים ברא הקב"ה ומכלם לא בחר אלא ים כנרת והנחילו לשבט נפתלי שנאמר (דברים לג כג) נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה. שבע מדברות ברא הקב"ה ומכלם לא בחר אלא מדבר קדש והעביר בו ישראל כשיצאו ממצרים. שבעה עולמות ברא הקב"ה ומכלם לא בחר אלא עולם שביעי ששה לצאת ולבא ואחד שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם. ג' ימים ברא הקב"ה ומכלן לא בחר אלא יום ז' שנאמר (בראשית ב ג) ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. שבעה שנים ברא הקב"ה ומכלן לא בחר אלא שנת שמטה. וכל מי שהוא שומר את השבת בעולם הזה הקב"ה מוחל לו כל עונותיו שנאמר (ישעיה נו ב) שומר שבת מחללו אל תקרי שומר שבת מחללו אלא מחול לו מלמד שמוחלין לו על כל עונותיו: