פרקי דרבי אליעזר/יא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

פרקי דרבי אליעזר TriangleArrow-Left.png יא

בששי הוציא מן הארץ כל מין בהמות זכרים ונקבות טמאים וטהורים ובשני סימנים הם מטהרים במעלה גרה ובמפריסי הפרסה וג' מיני בהמה נבחרו לקרבן עולה, ואלו הן שור וכשב ועז וכל מין בהמה טהורה שאינה נבלה וטרפה כשרה ומותר באכילה חוץ מג' דברים החלב והדם וגיד הנשה שנאמר (בראשית ט ג) כירק עשב נתתי לכם את כל. בששי הוציא מן הארץ שבע חיות טהורות ואלו הן איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר. וכולן שחיטתן ואכילתן כעוף ושאר כל החיות שבשדה כולן טמאות. בששי הוציא מן הארץ כל שקצים ורמשים כולן טמאים. ואלו שנבראו מן הארץ נפשם וגופם מן הארץ וכשהם נגועין חוזרין למקום שנבראו שנאמר (תהלים קד כט) תוסף רוחם יגועון וכתוב אחר אומר (קהלת ג כא) ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. בששי הוציא מן הארץ בהמות שהוא רבוץ בהררי אלף ובכל יום ויום מרעיתו אלף הרים ובלילה הן נצמחין מאליהן כאילו לא נגע בהם שנאמר (איוב מ כ) כי בול הרים ישאו לו ומי ירדן להשקותו שמימי הירדן סובבין את כל ארץ ישראל, חציין למעלה מן הארץ וחציין למטה מן הארץ שנאמר (שם פסוק כג) יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו. והוא מוכן לסעודה גדולה של צדיקים שנאמר (שם פסוק יט) העושו יגיש חרבו מיד אמר הקב"ה לתורה (בראשית א כו) נעשה אדם בצלמינו כדמותינו והשיבה התורה ואמרה רבון כל העולמים העולם שלך, האדם הזה שאתה רוצה לבראת שלך הוא והוא קצר ימים ושבע רוגז ויבא לידי חטא ואם אין אתה מאריך אפך עמו ראוי לו שלא בא לעולם. אמר לה הקב"ה וכי על חנם נקראתי ארך אפים ורב חסד. התחיל מקבץ עפרו של אדם הראשון מארבע פנות הארץ אדום שחור לבן ירוק. אדום זה הדם. שחור אלו הקרביים. לבן אלו העצמות וגידים. ירוק זה הגוף. ולמה כנס את עפרו מד' פנות העולם, אלא אמר הקב"ה אם יבא אדם ממזרח למערב או ממערב למזרח או בכל מקום שילך ובא קצו להפטר מן העולם שלא תאמר הארץ באותו מקום אין עפר גופך משלי ואיני מקבל אותך חזור למקום שנבראת משם אלא ללמדך שכ"מ שילך אדם ובא קצו להפטר מן העולם משם הוא עפר גופו ולשם חוזר ואתו עפר ירים קולו שנאמר (שם ג יט) כי עפר אתה ואל עפר תשוב. וי"ב שעות היה היום. בשעה ראשונה צבר את עפרו של אדם[1]. שניה גבלו. שלישית רקמו. רביעית זרק בו נשמה. חמשית העמידו על רגליו. ששית קרא שמות. שביעית נזדווגה לו חוה. שמינית נצטוו על פירות האילן. תשיעית עלו למטה שנים וירדו ד'. עשירית הכניסו לג"ע ועבר על ציויו. אחד עשר נידון. שנים עשר נתגרש שנאמר (שם פסוק כד) ויגרש את האדם. וגבל את עפרו של אדם הראשון ובמקום טהור היה בטבור הארץ היה ורקמו ותכנו ורוח נשמה לא היתה בו, מה עשה הקב"ה נפח ברוח נשמת פיו וזרק בו נשמה שנאמר (שם ב ז) ויפח באפיו נשמת חיים. ועמד אדם על רגליו והיה מסתכל כלפי מעלה ומטה והיתה קומתו מסוף העולם ועד סופו שנאמר (תהלים קלט ה) אחור וקדם צרתני אחור זה מערב וקדם זה מזרחי, וראה את כל הבריות שבראו הקב"ה התחיל מפאר לשם בוראו ואמר (שם קד כד) מה רבו מעשך ה'. עמד על רגליו והיה מתואר כדמות אלהים ראו אותו הבריות ונתיראו כסבורין שהוא בוראן ובאו להשתחוות לו אמר להם באתם להשתחוות לי בואו אני ואתם נלך ונלביש גאות ועוז ונמליך עלינו ה' שבראנו לפי שהעם ממליכין את המלך ואין המלך ממליך לעצמו אם אין העם ממליכין אותו הלך אדם לעצמו והמליך אותו ראשון וכל הבריות אחריו, ואמר (שם צג א) ה' מלך גאות לבש וגו'. עשרה מלכים מלכו מסוף העולם ועד סופו מלך ראשון זה הקב"ה שהוא מולך בשמים ובארץ ועלה במחשבתו להקים מלכים על הארץ שנאמר (דניאל ב כא) [ו]הוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהק[י]ם מלכין וגו'. המלך השני זהו נמרוד שמשל מסוף העולם ועד סופו שהיו כל הבריות יראים ממי המבול ונמרוד היה עליהם מלך שנאמר (בראשית י י) ותהי ראשית ממלכתו בבל. המלך השלישי זה יוסף שמשל מסוף העולם ועד סופו שנאמר (שם מא נז) וכל הארץ באו מצרימה ארץ אין כתיב כאן אלא וכל הארץ והיו מביאין את המס שלהן ומנחה לשבור אל יוסף שמ' שנה היה משנה למלך מצרים וארבעים שנה מלך לעצמו שנאמר (שמות א ח) ויקם מלך חדש על מצרים וגו'. מלך הרביעי זה שלמה שמלך מסוף העולם ועד סופו שנאמר (מלכים א' ה א) ושלמה היה מושל בכל הממלכות וגו' וכתיב (שם י כה) והמה מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות ונשק ובשמים סוסים ופרדים דבר שנה בשנה. מלך החמישי זה אחאב מלך ישראל שנאמר (שם יח י) חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה וגו' והיו כל שרי אפרכיות כבושים תחתיו והיו משלחים ומביאים המס שלהן ומנחותיהם והלא כל אפרכיות שבעולם מאתים ושלשים ושנים שנאמר (שם כ טו) ויפקד את נערי שרי המדינות ויהיו מאתים ושנים ושלשים. אחשורוש מלך בחצי של עולם קי"ו מדינה ובזכות אסתר נתוספו לו י"א מדינות שנאמר (אסתר א א) המולך מהודו ועד כוש. המלך הששי זה נבוכדנצר שנאמר (דניאל ב לח) ובכל די דיירין בני אנשא ולא עוד אלא בעופות משל שאפילו עוף לא היה יכול לפתוח פיו חוץ מרשותו שנאמר (ישעיה י יד) ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף. מלך השביעי זה כורש שנאנר (ד"ה ב' לו כג) כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ וגו'. מלך השמיני הוא אלכסנדרוס מוקדון שמשל מסוף העולם ועד סופו שנאמר (דניאל ח ה) ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ על פני הארץ אין כתיב כאן אלא על פני כל הארץ לידע מה בקצוות הארץ. ולא עוד אלא שרצה לעלות לשמים לידע מה שבשמים ולירד לתהומות ולידע מה שבתהומות וחצה המלכות לארבע רוחות השמים שנאמר (שם יא ד) וכעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים. מלך התשיעי זה מלך המשיח שהוא עתיד למלוך מסוף העולם ועד סופו שנאמר (שם ב לה) ואבנא די (מחית) [מחת] לצלמא הות לטורא רב (ומלאת) [ומלת] כל ארעא. המלך העשירי חוזרת המלוכה לבעלה מי שהיה המלך הראשון הוא המלך האחרון שנאמר (ישעיה מד ו) אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים וכתיב (זכריה יד ט) והיה ה' למלך על כל הארץ ותחזור המלוכה ליורשיה ונשגב ה' ביום ההוא וירעה את צאנו וירביצם כדכתיב (יחזקאל לד טו) אני ארעה צאני ואני ארביצם ונראהו עין בעין כמו שכתוב (ישעיה נב ח) עין בעין יראו בשוב ה' ציון אמן:



שולי הגליון


  1. כעין זה בשינוי קצת בסנהדרין (לח:) שעה ראשונה הוצבר עפרו, שניה נעשה גולם, שלישית נתמתחו אבריו, רביעית נזרקה בו נשמה, חמישית עמד על רגליו, ששית קרא שמות, שביעית נזדווגה לו חוה, שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה, תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן, עשירית סרח, אחת עשרה נדון, שתים עשרה נטרד ואלך לו, שנאמר (תהלים מט יג). ובאבות דר"נ פ"א: כיצד נברא אדם הראשון, שעה ראשונה הוצבר עפרו, שניה נברא צורתו, שלישית נעשה גולם, רביעית נתקשו אבריו, חמישית נפתחו נקביו, ששית נתנה בו נשמה, שביעית עמד על רגליו, שמינית נזדווגה לו חוה, תשיעית הכניסו לגן עדן, עשירית צוהו, אחד עשר סרח, שתים עשר נטרד והלך לו לקיים מה שנאמר ואדם ביקר בל ילין. וברבינו בחיי (בראשית ב ז) כתב וז"ל והענין כי סדר השעות בבריאת האדם וגמרו ותקונו כסדר ששת ימי הבריאה. שעה ראשונה שהוצבר עפרו - כנגד יהי אור (בראשית א ג), שהיה האצליות מעורב ולא נבדל דבר מדבר. שניה שנתן שנתן גבול לעפר הנצבר באיזה מקום יהיה הראש או רגליו ושאר האברים - כנגד יהי רקיע (שם פסוק ו) שנתן סימן בתוך המים לפעול הפעולות בהם כאדם הבונה חורבה והוא מסמן זה חדר וזו עליה. שלישית שנתן בו ציור אברים ונתגלו האברים - כנגד יום שלישי שנתגלית הארץ ונצטיירה שנאמר (שם פסוק ט) ותראה היבשה. רביעית נזרקה בו נשמה - כנגד המאורות וכן הנשמה אור הגוף. חמישית עמד - כנגד המלאכים שנבראו ביום חמישי שנקראים עומדים שנאמר (זכריה ג ז) בין העומדים האלה. ששית קרא שמות כנגד יום ו' שהיה. שביעית נזדוגה לו חוה כנגד יום ז' שהוא שבת, (שישראל בן זוגה) נזדווגה לו חוה למטה, ע"כ.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף