פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/סב

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה סב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אסור. והיו לוקין עליו כך פשוט בש"ס ופוסקים. ש"ך עש"ך בסי' ט"ז אות י"ז דנ"מ במלקות לעדות מ"ה בעינן עבירה שיש בה מלקות ולקמן קי"ט החשוד לקל חשוד לחמור. ואפשר שטעמא יהיב למילתיה להא דקי"ל בסי' ק' דאמ"ה הוה בריה דלוקין עליו בכ"ש בשר עם גידים ועצמות כמו שאבאר שם. ומ"מ לא ידענא מאין הרגלים לומר דאין לוקה בלאו מפורש עד שהוצרך לבאר זה. והנה יש מקום לומר מדשינה המחבר לשון הטור שכתב אזהרה לאמ"ה ונוהג בבהמה חיה ועוף והמחבר כתב אמ"ה אסור בבהמה חיה ועוף ומהראוי לומר נוהג בבהמה אלא דלכאורה אסור לחוד ולא מלקות ויש תבלין לזה ממ"ש התוס' בשבועות כ"ד א' ד"ה האוכל איך יחול אמ"ה על עשה דשאין זבוח אף אי לאיברים עומדת מ"מ קודם שנקשרו איברים בגידים אין חייל אמ"ה ותי' דא"א לחול בע"א. ובלא ד"ה היינו אומרים דאה"נ דלא לקי והתורה לעונש יתירא כתבה ללאו ובספר גינת וורדים הארכנו בזה בעשה ול"ת בלא מלקות אי אמרינן דנ"מ לעונש יתירא עיין קרבן אהרן פ' שמיני בברייתא דאותה תאכלו יעו"ש. וכ"ת כיון דאין איסור הע"א איך יהיה עונש יתירא עי' יבמות ל"ג בתי' הב' ואבע"א לקוברו כו' דאף דאין איסור חע"א היינו ללקות ב' הא ב' איסורים וודאי רביע עליה כמו שאבאר לקמן אי"ה מש"ה כתב הש"ך דמבואר בדוכתי טובא דלוקין. הן אמת שיש לנו הרהורי דברים על מ"ש התוס' איך יחול אמ"ה על שאינו זבוח והא אמ"ה הוה מוסיף ולזה יש לנו לומר דלר"ש קשיא להו דקיימינן התם אליביה דלית ליה מוסיף גם מ"ש דבמעי אמו לאו לאיברים עומדת יש לנו קושיא בזה אין עת האסף פה:

ודע דאמ"ה דלוקה בכזית בין שאכלו אבר שלם או חצי הכי פסק הר"מ ז"ל בפ"ט ממ"א זולת אם חלקו לזית זה בחוץ אין לוקה הא כל שיש כזית אף חצי אבר לוקה במשהו בשר כו' דלא כתוס' ס"פ ג"ה ד"ה חלקו דמשמע מדבריהם שאם חלקו לאבר ואכל חציו אף שיש כזית באותו החצי אין לוקה יע"ש ועפר"ח אות ג' ונ"מ לעדות ולשאר דברים. ודע עוד דכל איסורין שבתורה אין לוקין אלא דרך אכילה וה"ה אמ"ה ול"ת כיון דגידים ועצמות מצטרפין ולית בהו טעם הרי חייבה התורה שלכ"א הא ליתא אף ג"ה דאין בו טעם אין לוקה כ"א ד"א לאפוקי עירב לענה ורוש או אכלו חי. ומנא אמינא לה מהא דכתב הר"מ ז"ל בפי"ד ממ"א ה"י כל האוכלין אין חייב עד שיאכל דרך הנאה (היינו הנאת אכילה דלדידיה ליכא בהנאת בב"ח מלקות יע"ש) חוץ בב"ח וכ"ה הרי שלא הוציא מהכלל כ"א ב' אלו הא אמ"ה וג"ה לא ואף שיש לומר דלאו דווקא אלו דהאיכא ע"ז וי"ל זה ואין מקומו כאן. ומסתברי דנהי דחייבה תודה שלכ"א גידים ועצמות מ"מ מדכתיב אכילה בעינן דרך אכילה וכדכתיבנא ושלכ"א איסור' ולא מלקות:

ב

ועוף. ודגים וחגבים מותר ש"ך והוא מתוספתא הביאו אחרונים דגים אין בהם משום אמ"ה כל שאין צריך שחיטה לית בהו משום אמ"ה או דנפש דידהו לאו נפש מיקרי או כמ"ש הפר"ח אות ב' דכל שאין מצווה על דמו אין מצווה על איברים. ודע דבשר אדם אסור מ"ה כמבואר לקמן סי' ע"ט א"כ מימעט מאמ"ה כל שבשרו כו' ואף למ"ד בשר אדם מותר מ"ה מימעט ממ"ש הפר"ח כל שאין דמו אסור עי' כריתות ר"פ דם שחיטה ועי' כה"ג מ"ש ע"ז ולקמן אכתוב עוד:

ג

אבר. עש"ך מ"ש בשם המ"מ פ"ט מהל' מ"א ה"ב דמוסכם מכל המפרשים זה אמת ויציב שאין בזה מחלוקת דטחול ולשון אם הם שלימים יש בהם אמ"ה ואף הר"א בהשגות יודה לזה ומה שהשיג שם היינו בחתך מקצתו סובר דלא הוה אמ"ה אלא בשר מהחי וחדא השגה היא עם מ"ש אח"כ בה"ג ד"ה ואין עצמות ואף דכאן לא הוה גזירת הכתוב מ"מ לא מיחייב אלא משום בשר לא משום אמ"ה וההיא דתלש חלב ואכלו לוקה שלש בכולי' בחלבה אלמא עכ"פ באבר שלם אף שאין בו כ"א בשר הוה אמ"ה. והר"מ ז"ל חשב טחול וכליות ולשון ולב וביצים וראיתי להמגיה שהוקשה לו לב טריפ' הוה ולא ידענא מה קושיא דאה"נ ולוקה שתים ב"א הוה או שנטל מעובי הבשר ולא הגיע לחללו. ודע דה"ה כבד הוה אמ"ה כשהיא שלימה ול"ת כיון שהותר איסור דם כדאמר' ילתא הותר נמי זה הא שבוש הוא ואף בבכורות ו' ב' אמר חלב חידוש הוא הואיל והתירה התורה אמ"ה ה"ה טמא מש"ה צריך קרא א"כ חזינן כיון דהתירה התורה חד איסור ה"ה כמה י"ל דאמ"ה אין נוהג אלא בטהורים כחכמים שפיר אמר דה"א מה לי איסור אמ"ה או טומאה. ומיהו למה דהוה בעי לומר דם נעכר קשה הכא חדא איסורא והכא תרתי דם נוהג בטמאים ומ"מ הדין אמת דאמ"ה נוהג בכבד. אמנם בחתך מקצת בין מאבר שיש גידים ועצמות או מטחול בזה יש מחלוקת להר"מ הוה אמ"ה ולהראב"ד בשר מהחי. ולא עוד אלא כל שאין כזית בשר לחוד אין לוקה. והש"ך השמיט זה משום דלכאורה בהא דאמ"ה נ"מ דהוה בריה וכל שחתך מקצתו תו לא הוה בריה ובטיל אף להר"מ ז"ל. ומיהו נ"מ לאיסורין מבטלין זא"ז במ"ש הב"ח ס"ס כ"ז ונתבאר שם ובתב"ש סי' ל"ג אף שחלוקין בטעמן אם שווין באיסורן אין מבטלין זא"ז והיינו מדרבנן כמ"ש שם וכן לענין חלקו לאבר ואין עליו כזית בשר להר"מ לוקה ומפסל לעדות מ"ה ולתוס' ולר"א אין לוקה  :

כתב הש"ך בשם הב"ח דנ"מ לענין בריה דאין בטיל ואין נוהג בטמאים ואבר שלם מטמא לא הוה בריה אא"כ כל הטמא שלם. והשיג על הב"ח במ"ש דטמאים מותר להושיט לב"נ דז"א. ודע דאמ"ה דליהוי בריה בעינן שיהא שלם ויהא כזית הא אין כזית בין הכל לא הוה בריה ובטל הוא דטעמא דבריה משום דהיה לוקה עליו וכמ"ש בסי' ק' וכ"כ הפ"ת בסי' ק' אות א' אמנם במ"ש שם דלמא אכילה להיכא דאית ביה ד' וה' זיתים ותי' דמבשר בשדה נפקא יש לתמוה וכמ"ש בט"ז אות א':

דע שאני נסתפקתי בטריפה מבטן כמו יתרת אבר וכדומה ותלש אמ"ה ממנו אי מחייב משום אמ"ה והוה בריה או לאו. והמקום הספק הוא דלכאורה אמ"ה חל על טריפה דהוה מוסיף לב"נ אלא שאני רואה כיון דמשעה שנוצרה הוה טריפה ואסורה לב"נ משום בשר מהחי וא"כ אח"כ כשנתקשרו איברים בגידים איך יחול אמ"ה דליכא מוסיף דמתחלה נמי הוה אסור לב"נ משום בשר מהחי ולא ניתן השיעורים לב"נ כלל וכאמור. ועיין חולין ק"ב ב' תוס' ד"ה שאין אי בהמה בחייה לחתיכות בשר קיימא ואין הכרע שם גם מהר"מ ז"ל אין הכרע בפ"ד וה' ממ"א אי בהמה לאיברים עומדת ועיין יבמות ל"ג במה דמשני ואבע"א לקוברו בין רשעים דמשמע דאף דאין איסור חע"א אפ"ה עובר ב' איסורים ומ"מ בריה לא הוה דאין חשוב בריה עד שיתיחס אליו תנאי דלוקה בכל שהוא וכדבעינן למימר לקמן בסי' ק' אי"ה  :

עוד אבאר לך דח"ש אסור מ"ה באמ"ה כמבואר בפוסקים וכמ"ש הט"ז באות א' ויש לראות אי אמרינן דטעמא דחזי לאיצטרופי עיקר כמבואר סוף יומא ובאמ"ה לא שייך זה דלכ"ע חלקו בחוץ ואין בכ"א מהן כזית דפטור. ושוב ראיתי בספרי פורת יוסף בסוף הספר בשם הרב מוה' יעקב נר"ו מלבוב שנתעורר בזה. ומ"מ א"י טעמא מאי שיהא ח"ש אסור מ"ה באמ"ה עד שהוקשה להב"י למה כתב הטור ח"ש כו' וי"ל להיפוך אמאי אסור. שוב ראיתי דלק"מ דוודאי אכל ח"ש אבר בשר וגידים ועצמות איסור איכא מ"ה לא משום אמ"ה אלא בשר מהחי דנפקא מבשר בשדה טריפה דחזי לאיצטרופי דחלקו בחוץ פטור היינו כשאין בכל האבר זית בשר דחידוש הוא אכל אי אכל זית בשר תוך כא"פ וודאי חייב משום בשר בשדה טריפה ומש"ה הוקשה שפיר לב"י לאיזה צורך הזכיר הטור ח"ש. ואפשר משכחת בערקום שאין בו בשר כ"א עור וגידים ועצם עי' בהעור ורוטב ומ"מ אין קושיא:

וראיתי להמ"ל פ"א מהל' חמץ ומצה ה"ז הביא בשם מהרל"ח סי' נ"א דח"ש למדו מחלב ודומיא דחלב בעינן שאסור לעולם ולא היה שעת הכושר משא"כ חמץ קודם פסח והוליד הרב ז"ל דין מחודש שבע"פ מו' עד שתחשך ח"ש מותר מ"ה דבפסח כתיב לא יאכל בציר"ה ויישב קושית הכ"מ יע"ש וסבור הייתי לומר כיון דמדין חלב למדו ח"ש א"כ דומיא בעינן ואמ"ה קיל איסוריה דיש היתר לאיסוריה בשחיטה לא למדו מהתם וגם ז"א. הן אמת שיש לראות בב"ח דאמרי' פכ"ה קט"ו א' דל"ד לערלה דהיה ש"ה א"כ יהיה ח"ש מותר מ"ה ומיהו ט"ח ליורה בשר הוה שיעור שלם בהתחברם יחד וה"ה ח"ש בב"ח שנאסרו ונפלו לא"מ טכ"ע דאורייתא לדעת ר"ה הובא בעבודת כוכבים ס"ו דנהפוך כולו לאיסור ואפילו יבש ביבש נמי קי"ל דח"ש מבב"ח אסור מ"ה ועמ"ש בשער התערובת. שוב עיינתי בתשובת מהרלנ"ח סי' י"ז וגם הוא ז"ל לא כתב כ"א הניח בצ"ע. דא"כ כל דלא הוה כרת נימא דל"ד לחלב אלא עיקר דחזי לאיצטרופי שייך בכל איסורים:

ד

ובשר. עש"ך ויש לראות המחבר דהשמיט דין דאין נוהג בטמאים א"כ לאיזה צורך הזכיר זה דבשר מהחי נפיק מבשר בשדה טריפה ולא עוד שנתן מקום לטעות בדבריו ולומר דב"נ אין מוזהר על בשר מהחי כקושייתו בהל' מלכים פ"ט הי"א יע"ש וא"כ אין מוזהר ליתן לב"נ. ואי דנ"מ לענין איסורים מבטלים וכמ"ש לעיל א"כ אמאי השמיט דאין נוהג בטמאים ועמ"ש לקמן:

ונוראות נפלאתי על אדונינו הב"ח ז"ל במ"ש שיש חילוק בין בשר מהחי לאמ"ה דבשר מהחי אין גידים ועצמות מצטרפין לאיסור אלא להיתר ובאמ"ה צריך ששים נגד הגידין ועצמות עכ"ל וא"י הא מבואר לקמן סי' ק' דאין בג"ה בנ"ט ועץ הוא והתורה אסרתו ואם נתבשל עם שאר א"צ ס' נגד פליטתו והוא משנה שלימה חולין צ"ז ב' א"כ כ"ש גיד ועצם של אמ"ה דא"צ ס' כ"א נגד הבשר ואף שיש לומר דנ"מ טובא בין אמ"ה שהתורה אסרתה לגיד ועצם ומשלים לכזית ולקמן סק"ג מבואר נמחה גופו של נ"ה צריך ס' (מדרבנן עט"ז וש"ך ופר"ח) א"כ כאן נמי אמ"ה התורה אסרתו לגיד ועצם וצריך ס' נגדם אבל קשה אי נמחה תו יצא מתורת אמ"ה דנשתנה מברייתו כמ"ש הר"מ בפ"ט מהל' מ"א ואין חייב אלא בכזית בשר ואי שלם ונתערב אף דרך בישול א"צ ס' כ"א נגד פליטת הבשר לא נגד גידים ועצמות. וי"ל דנ"מ ליבש ביבש דאמ"ה צריך רוב נגד הגידים ועצמות ועדיין צ"ע:

ה

אסור. עש"ך וכבר התבאר דאבר שאין בו עצם וחתך מקצת להר"מ חייב משום אמ"ה ולהר"א משום בשר מהחי:

ו

אם. עש"ך והוא מבואר בר"מ ז"ל פ"ט ממ"א ה"ו דשחיטה אין עושה ניפול ומיתה עושה ניפול והיינו כל שאין יכול לחזור ולחיות אם נשחטה אסור מדרבנן ולהר"מ מ"ה ואם מתה הוה אמ"ה והוה בריה וכדאמרן:

ז

אינו. עש"ך וג' חילוקים הם אם נשבר העצם תלוי אם עור ובשר חופין רובו ובנשמט אף אין עור ובשר חופין רובו כשר אלא שנהגו לאסור ומדולדל היינו שאין מעורה בגידין אין חילוק באם חופה אלא כל שיכול לחיות כו' אמנם לדידן בנשבר ועור ובשר חופין רובו אסור משום מצות פירוש דשמא יצא לחוץ ואין מתרפא וזה עיקר הטעם לחלק בעצם שנשבר אם חופין רובו או לאו אלא בשאשי"י שרי מכ"ש ואם אין ריעותא כלל בעור ובשר שרי כ"ש מטריפה עש"ך סי' נ"ה. ואף אין שאשי"י:

ח

שחיטה. עש"ך וכבר התבאר דמיתה עושה ניפול ולא שחיטה ועיין חולין בהמקשה ובר"מ ה' שא"ה:

ט

אסור. עש"ך ואני לא מצאתי כן במ"מ אדרבה לכאורה מבואר ההיפוך שם בהוציא העובר ידו כתב המ"מ שם דלהר"מ מה שאמרו מצות פירוש היינו מ"ה משום אמ"ה אלא שאין לוקין עליו הרי בהדיא דמן התורה הוא. שוב ראיתי להכה"ג בהגהות הטור אות י"ט עמד בזה ונדחק מ"ש הש"ך מצות פרישה מדרבנן מלת דרבנן הוא סיום דברי הש"ך לא דברי המ"מ משום דכל הפוסקים כתבו דהוה מדרבנן. ולדינא צ"ע מאחר דר"מ סובר דהוה ד"ת אסור להושיטו לעובד כוכבים וגם להקל בספיקו צ"ע ועיין סי' צ"ה  :

י

וע"ל. עש"ך ואף להר"מ דמדולדל ד"ת מ"ט נשמט אף מדרבנן שרי ומנהגא הוא לאסור ועמ"ש בסי' נ"ה:

יא

יתרת. ע"ל סימן נ"ה ש"ך ושם נתבאר דצלע יתירה אין אוכלין משום חלב הא שאר יתרת לא הוה כאבר מדולדל ואין אסור:

יב

במקום. הש"ך הראה מקום לסימן נ"ה אות ז' וכבר כתבנו שם דהדין עם רמ"א דגם בנשמט יש חילוק באם חופה רובו:

יג

מותר. עש"ך הקשה הא הרשב"א לשיטתיה דביעי חשילתא אין בהם מנהג אבל לדידן דאסור ממנהגא א"כ איך כתב הר"ב דשרי לאכול אבר הנשמט והר"מ ז"ל השוה אבר הנשמט לביעי חשילתא ממנהגא אל תטוש כו' והר"ב ז"ל שכתב דגם בזה המנהג להחמיר משמע מסברת עצמו. ותי' דאה"נ קאמר הר"ב דמדינא מותר אלא ממנהגא אסור כמו ביעי חשילתא אלא דא"י איך כתב מותר כיון דאבר מדולדל ג"כ מדרבנן ואי דיש לחלק בין איסור דרבנן ובין מנהגא הא הט"ז לעיל סי' נ"ה כתב דמצות פירוש לא הוה כמו דרבנן וא"נ כר"מ דמדולדל מ"ה הוה א"ש וצ"ע:

יד

אבל. עש"ך דממנהגא אין לחלק בעור חופה רובו וכ"מ בר"מ דבעצם הנשבר מחלק באם חופה אבל בנשמט אין חילוק ומנהגא איכא ובכל בו לא משמע כן. ויש לעיין בביעי חשילתא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.